חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לחן מקורי, משפטים מהמקורות - בגליון השבוע

ד"ר מיכאל ויגודה, ראש המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, אינו סבור שדיני ממונות של המשפט העברי יכולים להיות תחליף מלא למשפט האזרחי של מדינת ישראל.
12/02/09, 11:56
עפרה לקס

המשפט העברי הוא עתיק כימיו של מעמד הר סיני. ואולם במערכת המשפט של מדינת ישראל המחודשת יש לו מקום צדדי, שלא לומר שולי, התלוי בעיקר בנפח שרוצים להעניק לו המחוקקים, השופטים ועורכי הדין. המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים קיימת כמעט מתחילתו של המשרד עצמו, ומשתדלת להביא את דבר ההלכה היהודית אל שולחנם של העושים במלאכה. בראש המחלקה עומד בעשור האחרון ד"ר מיכאל ויגודה, שגדל בישיבה ציונית בחו"ל, לימד בארץ בישיבת הסדר, ועובד כבר שנים במשרד המשפטים. בשבוע שעבר הוציא ויגודה דיסק ביכורים, ובו שירים שהוא הלחין ומבצע. אבל זה לא הדבר המקורי היחיד שהוא מביא עימו אל המפגש עם 'בשבע'. הידע שצבר במשך השנים בכל הנוגע לחקיקה על פי ההלכה מביא אותו לגישה ייחודית בקשר לחקיקה יהודית, עליה ניתן לומר בתמציתיות: מדינת הלכה? לא מה שחשבתם.

 

מבית המדרש למשרד המשפטים

מיכאל ויגודה נולד בשנת תשי"ט בשטרסבורג שבמזרח צרפת. את לימודיו החל במקום מגוריו ובגיל 15 גלה למונטרה שבשוויץ, כדי ללמוד שם בישיבת 'עץ חיים'. למרות גילו הצעיר נהג ויגודה, כמו תלמידים אחרים, לשוב  הביתה רק פעם בחודש ואפילו חודשיים, משום שהדרך ברכבת ארכה 5 ולפעמים גם 8 שעות. "זו היתה תקופה מיוחדת מאוד" אומר ד"ר ויגודה על שנותיו בישיבה המשפחתית והחמימה.

'עץ חיים' הוקמה לפני 80 שנה על ידי הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו. 'עץ חיים' היתה גם הישיבה הראשונה באירופה כולה שחגגה ברוב עם את שחרור ירושלים. באותה תקופה שרביט הנהגת הישיבה היה כבר בידי בנו של המייסד, הרב משה בוצ'קו. "בשנת 68'", מספר ויגודה, "הזמין הרב בוצ'קו לחגיגות את הרב יצחק ניסים, אז הרב הראשי לישראל. בוילה שבה היתה הישיבה הצטופפו 500 איש. מאז היתה חגיגת יום ירושלים בישיבה לשם דבר". בשל הצעד הזה זכה הרב בוצ'קו לחרמות מידי עמיתיו הרבנים, אבל הוא לא נסוג בו מדעותיו. בתמונה משנות ה-70 נראים תלמידי הישיבה כשלראשם כיפות סרוגות. "הרב בוצ'קו הוא אדם מאוד מיוחד, מאוד עצמאי בדעותיו. הוא פיתח מודעות ציונית, בניגוד לזרם המקובל אצל רוב היהדות הדתית החרדית באירופה", אומר ויגודה. בישיבת 'עץ חיים' שילבו לימודים כלליים עם לימודי קודש ודיברו הרבה על ההרמוניה שבין הכללי ליהודי. ויגודה השלים בישיבה את הבגרות הצרפתית שלו, ואחר כך המשיך ללמוד בבית המדרש למורים שעל יד הישיבה. באמצע עלה לישראל, שירת בנח"ל המוצנח ולמד בישיבת 'הר עציון'. טרם יציאתו ללמד, החליט ויגודה להעמיק בלימודים כלליים ובחר בתחום המשפטים. בשנת תשמ"ג הוא חזר ל'עץ חיים' ושימש שם כר"מ במשך שנתיים. בתום התקופה עלתה כל הישיבה לישראל, ועימה משפחת ויגודה הצעירה. ויגודה המשיך ללמד בישיבה גם בעשר השנים הבאות. במשך הזמן קבעה הישיבה את משכנה בכוכב יעקב, שם היא קיימת עד יום בשם 'היכל אליהו', על שמו של מייסדה, ופועלת כישיבת הסדר בראשותו של שאול דוד בוצ'קו, בנו של הרב משה בוצ'קו. בוגרים רבים של הישיבה, עוד מתקופתה בשוויץ, עלו לישראל.

עם החזרה לארץ החל ויגודה בהתמחות כעו"ד במשרד המשפטים. בשלב מסוים הגיע אל פרופסור נחום רקובר במחלקה למשפט עברי, "ומאז ועד היום אני קשור למחלקה הזאת כמעט בלי הפסקה", הוא אומר. ויגודה היה מתמחה וחוקר במחלקה. בשנת תשנ"ט, מספר חודשים לאחר פרישתו של פרופסור רקובר לגימלאות, נקרא ויגודה אל היועץ המשפט לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, והוצע לו לעמוד בראשות המחלקה למשפט עברי. ויגודה ניאות.

 בעצם לא עבדת מעולם כעורך דין. מה הביא אותך מלכתחילה ללמוד משפטים?

"תמיד אהבתי את הסוגיות המשפטיות בתלמוד. גם תחומים תורניים אחרים אהבתי, אבל הנושא המשפטי דיבר אליי וחשבתי שכדי להרחיב את האופקים, וכדי להבין טוב יותר את ההלכה מצידה המשפטי, כדאי ללמוד משפטים". ויגודה מסביר שכשהחל ללמוד משפטים לא שלל את האפשרות שבסופו של תהליך ינהל משרד פרטי. "אבל עם התקדמות הלימודים הבנתי די מהר שזה לא האופי שלי וזה לא מדבר אלי. לעומת זאת הצד האקדמי וההשוואתי כן משך אותי".

 

 עמדת המשפט העברי

מה משותף להארכת מעצר בווידיאו קונפרנס, פיטום אווזים, עיקול כספי סיוע לשיכון, הצעת חוק הגנת הצרכן לעולים חדשים וחקירות שב"כ? בכל הסוגיות האלה, כמו ברבות אחרות, מסרה המחלקה למשפט עברי למחוקקים את נקודת המבט של ההלכה היהודית.

הקוריוז שויגודה מספק על דרך הקמת המחלקה בראשה הוא עומד, מלמד דבר או שניים על התנהלות המדינה בתחילת דרכה, ויש בו גם כדי לשגר נקודה למחשבה למפלגות הלאומיות, שהחלו לנהל בימי אלה משא ומתן קואליציוני. "בהתחלה ביקשה 'המזרחי' את תיק המשפטים ולא את הדתות. התיק הזה לא ניתן לה, ובמקום זה סוכם שתהיה מחלקה למשפט עברי בתוך משרד המשפטים, ומאז היא קיימת".

אולי כבר התרגלנו, אבל נראה שראוי יותר לקרוא ל'משפט העברי' בשם 'המשפט היהודי' או 'משפט ההלכה'. נמנעים מכך משום שזה מרתיע?

"כן", משיב ויגודה ומפליג אל שלהי המאה ה-19, "באותה תקופה של ההתעוררות הלאומית היו חוקרים יהודים וציוניים, שכמו רוב הציונים דאז לא ראו את עצמם כפופים להלכה, אבל ראו חשיבות לאומית בטיפוח ובהחייאה של השפה העברית, וגם דיברו על החייאת המשפט העברי. המושג הזה היה מטבע שטבעו כדי להבדיל מההיבט המחייב של ההלכה. היתה לזה כוונת מכוון שידובר על פן תרבותי ולא הלכתי". ויגודה מעיר בנוסף, שעולמה של ההלכה מתפרש גם על פני 'יורה דעה' ו'אורח חיים'. "המושג 'משפט עברי' ממחיש שמדובר בפן משפטי, כלומר  הסדרת היחסים שבין אדם לחברו".

תפקידה העיקרי של המחלקה למשפט עברי, מסביר ויגודה, הוא להביא את עמדת המשפט העברי בשני התחומים בהן פועל משרד המשפטים: האחד הוא ייעוץ וחקיקה, כלומר הכנת חוקים, תגובה להצעות חוק ממשלתיות או פרטיות, דיונים בוועדות פנימיות, ועדות בינמשרדיות, או ועדות של ח"כים, שרים ועוד. המחלקה גם פועלת לכתוב באופן שיטתי סדרת ספרים שיהוו תשתית לחקיקה משפטית-יהודית.

מישור אחר שבו פועלת המחלקה הוא מתן סיוע לפרקליטים ולשופטים בכל הקשור לזווית היהודית של הסוגיה המשפטית בה הם עוסקים. בנוסף מוציאה המחלקה דף פרשת שבוע שמחבר בין הפרשה לסוגיות חוקיות, וגם מקיימת השתלמויות ושיעורים לשופטים ועורכי דין.

האם אנשי משרד המשפטים או שופטים ופרקליטים פונים אליכם כדי לשמוע את דעת ההלכה?

"יש דברים שהם פונים אליי. אחד הדברים הראשונים שבהם עסקתי בהקשר של חקיקה, למשל, היה הסדרת הנושא של תביעות ייצוגיות. לעיתים היועץ המשפטי לממשלה או אנשיו פונים אלי כי הם מתלבטים בנושא שבו ההיבט ההלכתי בולט, כמו למשל בעיות של ממזרות, כשרות או גיור. יש  גם פרקליטים שיש להם מודעות גבוהה יותר למשפט עברי, והם פונים אלי גם בסוגיות שאינן בעלי אופי דתי או טקסי".

ויגודה מסביר שלמחלקה למשפט עברי היה מקום משמעותי יותר בשלושת ואולי ארבעת העשורים הראשונים למדינת ישראל. עם הקמת המדינה קיבלו המחוקקים את עול החוק הקיים, שהורכב מחוקים עות'מאניים ובריטיים, כדי שלא ליצור ואקום חוקי. עם זאת, הוחלט להחליף באופן אינטנסיבי את החוק העותמאני בחוק ישראלי מקורי, וכך יצא שמחוקקי ישראל פעלו באופן נמרץ באותן שנים כדי ליצור תשתית חוקית ראויה. בחקיקה כזאת יסודית, יש הרבה מקום לחיפוש אחר שורשים יהודיים מקוריים.

 

ברק נגד המשפט העברי

בשנת תש"מ חוקק במדינת ישראל חוק יסודות המשפט, שהסעיף המרכזי בו אומר כי הרכב של בית משפט שלא מצא תקדים, הלכה פסוקה או היקש בסוגיה בה הוא דן, "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". ויגודה מסביר את העומד מאחורי הניסוח המעורפל למדיי.

"בשעתו, כאשר חוקק החוק, היה ויכוח איזה נוסח לכתוב. היו כאלה שהתנגדו ואמרו שעדיף שלא ייחקק החוק הזה בכלל, ותישמר הזיקה למשפט האנגלי כמו שהיה. הפשרה היתה, שייקחו את הניסוח הזה ממגילת העצמאות". נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, כמעט ו'נלחם' בחוק. הוא כתב בכמה פסקי דין שלמשפט העברי יש תפקיד של העמקת והרחבת המסקנה שהשופט כבר הגיע אליה, אבל הוא אינו מקור ממנו כדאי וראוי ללמוד הכרעה משפטית. לדברי ויגודה, "המסר שהועבר על ידי בית המשפט הוא, שהדבר הזה הוא לא במרום ההתעניינות שלו. בפועל, החוק הזה לא שינה באופן מהותי את המצב. שופט שהיו לו ידע, נגישות וזיקה לנושא, לא חיכה לחוק הזה כדי להביא מן המשפט העברי. זה היה נכון כמובן עם השופט אלון, וגם עם השופטים חיים כהן ומשה זילברג, שפעלו כך לאו דווקא מן הטעם הדתי, אלא בגלל שהם היו בקיאים בו והעריכו את האוצר הזה ואת החכמה שבו".

והשופטים של היום?

"לא ערכתי מחקר בנושא, אבל אני מרגיש שהיום הזיקה למשפט העברי גברה, ודווקא בערכאות הנמוכות יותר. יש יותר שופטים שיש להם ידע, זיקה או התעניינות, ויש כל מיני גופים חוץ מהמחלקה למשפט עברי כמו פרויקט ישמ"ע, שמציע לשופטים חוות דעת, או מכון 'משפטי ארץ' שבעפרה שעוסק בתחום. יש היום מאגרי מידע משוכללים ויותר גישה אל המקורות".

ויגודה אומר שחלק מן השופטים המתעניינים בנושא הם בוגרי ישיבות, אבל יש גם חילונים שאין להם זיקה ורקע של לימוד תורה מסורתי. וכן, הוא בהחלט רואה קשר בין ההתעוררות בכל תחומי התרבות והדעת לנושאי יהדות, לבין בקשת הקרבה של שופטים אל הפסיקה היהודית.  

עם כל האמור, ויגודה איננו מרגיש שהשימוש במשפט העברי מגיע היום לרמה מספקת, והסיבה, כפי המשתמע מדבריו, היא קודם כל בהסתכלות המדינה על הסוגיה: "יש מאות עורכי דין שמייצגים את המדינה בערכאות השונות, ולמעלה מ-500 שופטים. לעומת זאת, עד לא מזמן המחלקה למשפט העברי מנתה אדם אחד, והיום היא מונה שני אנשים ומתמחה. בזה מתבטאת ההשקעה של מדינת ישראל במתן השירות של המשפט העברי לעוסקים בתחום, וגם בכל הנוגע לייעוץ, חקיקה ועוד. זה בבחינת לעג לרש". ויגודה רואה בעיני רוחו מבנה אחר, אשר קודם כל מציב ליד כל בית משפט לשכה שאמונה על המשפט העברי ומסייעת לשופטים בנושא. "היום זה נעשה באופן ספוראדי, לפי החלטתו של שופט מסוים. אז אם זה חשוב לשופט (המחוזי) דרורי או לשופט (ביהמ"ש העליון) רובינשטיין, הם עושים מאמץ. אבל באותה מידה אם יש שופט שיש לו רקע במשפט ניו זילנדי, הוא מביא את מה שהוא יודע. אבל משפט עברי אמור להיות הנכס המשותף לכולם".

ויגודה מציין מכשול נוסף בדרך אל השימוש במשפט עברי. בעיה, אשר מעבר לתרבות או אידיאולוגיה, היא אחד הגורמים המרחיקים את העוסקים בתחום מאוצר החכמה היהודי. אכן, שופטים ועורכי דין רבים פשוט אינם יודעים לפצח סוגיה בגמרא או לפענח שו"תים. "אחת הבעיות היא חוסר ידע של היכרות עם המקורות והתמודדות איתם. זו בעיה לא קטנה. ריבוע המעגל כאן הוא לא פשוט. זה הרי לא קל גם עבור אנשים שלמדו כמה שנים". 

 

לא מאמין בכוחנות

קולו של ויגודה שקט ועדין. הוא לא מדבר באופן נחרץ, כמו של אחד יודע כל, והוא גם איננו מסגיר את כל היקף פעילותו. הוא לא מזכיר, למשל, את חברותו בוועדות אתיות שונות, השתתפותו בוועדות שרים למיניהן או את ההרצאות שהוא נושא בבמות שונות. ענווה היא דבר מבורך, יאמר ויגודה עוד מעט בהקשר אחר, אבל אנחנו דווקא מבקשים לעמת אותו עם התכונה הזאת.

אם היית פחות מנומס, ומפעיל יותר מרפקים – אתה לא חושב שקולו של המשפט העברי היה נשמע יותר?

"אני לא מאמין בכוחנות. אני מאמין שהאור שבתורה אמור להחזיר למוטב, כדברי חז"ל. יש דברים שהזמן יעשה את שלו, ואני מאמין שיש התעוררות וצימאון תרבותי-יהודי. בכל אופן, יש נכונות לשמוע גם אם לאו דווקא לקבל. כשאני מוציא חוות דעת היא זוכה להתייחסות, ולא מתקבלת בזלזול או בדחייה. מצד שני, השיקול שמנחה את העושים במלאכה הוא לאו דווקא שיקול של קבלת עול מלכות שמיים".

המשפט האחרון, שיכול היה להישמע כביקורת, הוא דווקא אמירה בכיוון ההפוך. "המחוקקים בודקים את הדברים מבחינה פרקטית: האם ההסדר הזה תואם את הצרכים של החברה. ובואו נודה על האמת - השיקול של צרכי החברה הוא פתח. גם בהלכה הרבה דברים שהם צרכי החברה מתאפשרים באמצעות תקנה. לפי ההלכה הצרופה, למשל, יש אפשרות של ריבוי נשים. אבל יש לנו תקנה כבר מלפני 1000 שנים שאוסרת על זה, למרות שהדבר מותר מדאורייתא. היה כאן צורך של החברה, ויש כאלה אינספור דוגמאות".

אז זו הפריזמה שדרכה אתה רואה רבים מן החוקים שמתקבלים במדינה? כעין תקנות?

"כן. אני לא רואה שיש כאן מערכת הלכתית בוטחת בעצמה ומגובשת ויודעת היטב מה נכון לעשות, ורק החברה לא מוכנה לקבל אותה. זאת לא המציאות וזו ראייה שטחית של הדברים שנובעת לדעתי מחוסר ידע. אף פעם לא היה כך. תמיד היה צריך לתת מענה לבעיות שצומחות מן השטח".

לו מדינת היהודים היתה מוקמת היום מן היסוד, אתה חושב שהיתה אפשרות להקים מערכת חוקים אזרחית על אדני ההלכה?

"מי שחושב על מדינת הלכה בצורה של לקחת מודל קיים ולהעתיק אותו למציאות - לא מבין על מה הוא מדבר. או שהוא לא יודע מה זו הלכה או שהוא לא יודע מה זה משפט".

יש היום מספיק אפשרויות לתרגם את המקרים מ'שור שנגח את הפרה' למציאות של ימינו?

"יש בפירוש מספיק כלים כדי לדלות מן המקורות, אבל לא בכל דבר. אני כן סבור שיש בהלכה עקרונות שיש בהן כדי להתמודד עם הבעיות מן הזווית ההלכתית, אבל זה לא אומר שההלכה באה עם איזו עמדה שהכול חתוך. במיוחד בנושאים של משפט אזרחי זה יותר גמיש, כי כך גם בנויה ההלכה. צריך לבוא גם עם ענווה אל התחום הזה, כי יש בעיות אמיתיות והמענה עליהן הוא לא כל כך פשוט. למשל נושא של רפורמה בהוצאה לפועל. עקרונות ההלכה ידועים, ונכתבו בדוקטורט של השופט אלון. אבל הרזולוציות שעליהם מדברים המומחים בתחום, מאירים נושאים סבוכים מאוד. יכול להיות שזה חוסר ידע שלי, אבל אני מרגיש שלעיתים ברזולוציה שהחקיקה מבקשת לרדת אליה, קשה יותר למצוא את הנתונים מן המשפט העברי".

ויגודה מביע את דעתו בעד בתי הדין הוולונטריים לענייני ממונות המתקיימים בצד מערכת המשפט, וטעמו המקורי, יש לציין, עימו: "פרט לכך שזה חשוב מצד עצמו, הכרחי שאנשי הלכה יתמודדו עם הריאליה. ברגע שצריך להתמודד עם בעיות וסכסוכים אמיתיים, זה מחייב את אנשי ההלכה לתרגם את עקרונות ההלכה למציאות של ימינו, מה שתמיד היה תפקיד ההלכה".

ויגודה גם בעד שהמנדט של בתי הדין הרבניים יוחזר אליהם בכל הנוגע לבוררות בדיני ממונות, משום שהוא נלקח מהם על רקע פורמלי ולא על רקע של אי עשיית צדק.

מה אתה אומר על התדמית הבעייתית של בתי הדין הרבניים?

"אני חושב שיש בעיה אמיתית והיא לא רק של תדמית. החוקים במדינת ישראל הקשורים לדיני אישות הם הלכתיים, ומהווים חלק אינטרגלי של החוק במדינת ישראל. זה היה יכול להיות חלון ראווה מזמין, ואנשים היו אומרים 'הבו לנו עוד', אבל עובדה שזה לא קורה. האשם צריך להיות מוטל רק על המערכת עצמה, שלא הוכיחה את עצמה כאחת שיודעת לתת מענה לצרכי החברה. אני חושב שהאשם תלוי במידה רבה בהקפדה היתרה, ואני כבר לא מדבר על ההתנהלויות הלא תקינות מבחינת התמשכות הדיונים והסחבת. העובדה שיכולה להיות תופעה כזאת, שבקשה של אישה שרוצה להפסיק לחיות עם גבר מסוים מתמשכת 10 שנים או יותר - לא יודע, לא נראה לי שזה מה שהתורה רצתה".

הצלמת עושה את מלאכתה, ותך כדי העמדת פנס, וכיוון פלאש היא שואלת את ויגודה בטון של רחמים, האם הוא מסתדר במשרד המשפטים. ויגודה, איש מאופק ולא פוליטי, משתדל להיות ענייני, אבל מהנהן כשהוא נשאל האם עוד אנשים מגיבים כך כשהם שומעים שהוא עובד במשרד הממשלתי הזה. באופן ענייני הוא אומר שלא תמיד קל לו להכניס את עצמו לתוך השתלמויות לעורכי הדין או לדיונים של המשרד כדי  להביע את עמדת המשפט העברי "ולו ברמה התרבותית". בפעמים אחרות, הוא מציין, הוא מוזמן ברצון.

תוך כדי שיחה מזכיר ויגודה בדרך אגב שבדיון שהתקיים במשרד, הוא הביע את דעתו שיש להימנע מלחרוץ דעה ושיש לגלגל את הכדור בחזרה לכנסת, כלומר למייצגי החברה הישראלית, כדי שיכריעו הם בסוגיה "לפני שמשנים סדרי בראשית".  

זו טענה שנשמעת במשרד?

"כן, ואני לא הייתי היחיד שהשמיע אותה. אולי אני השמעתי אותה בצורה הכי ישירה ובוטה, אבל היו כאלה שאמרו - אם בית המשפט רוצה לעשות את זה, שהוא יעשה. למה לנו לקבוע עמדה? אני חושב שיש סוגיות שהן סוגיות יסוד, ולפעמים קובעים עמדה שראוי שהחברה תכריע בה. לא תמיד שומעים את דעתי בנושא".

 

לחנים מימי הישיבה

לפני שבוע הושק בלשכת עורכי הדין בירושלים דיסק שירי קודש בהלחנתו ובביצועו של ד"ר ויגודה, בנוכחות מכובדים ובהם שופט ביהמ"ש העליון אליקים רובינשטיין.

את הדרך אל המוסיקה עשה ויגודה למרות שהוריו לא כל כך רצו בכך, ולא מחוסר אהבת מוסיקה. "אני הילד הקטן בבית. ההורים שלי שלחו את אחיי ללמוד סולפז' (שירה מתווים ע"ל), אבל כשהגיע להם פרס הם ביקשו שההורים ירשו להם להפסיק את לימודי המוסיקה. אז איתי ההורים אפילו לא התחילו". ויגודה דווקא רצה לנגן, והחל ללמוד גיטרה בגיל בר-מצווה. כשלמד בישיבה החל להלחין - "אינני יודע להסביר, היתה לי מוזה וחיברתי שירים".

הלחנים הללו, שרק 12 מהם נכללו בדיסק, שמורים עם ויגודה כבר 30 שנה. עד כה הוא שר אותם במסגרת המשפחה והחברים. "תמיד היתה מחשבה שאולי פעם.... התלבטתי אם זה שווה משהו או לא".

לפני 6-7 שנים, פגש ויגודה את יונתן היל, מוסיקאי שהיה הזמר של הלהקה שהופיעה בחתונה משפחתית. "הקול שלו היה ממש יפה", משחזר ויגודה, "מיוחד, צלול ועדין. מאוד מצא חן בעיני". ויגודה החל ללמוד אצלו פיתוח קול, כדי למנוע את ההצטרדות המהירה המתרחשת אצלו בחזנות של הימים הנוראים. לאט לאט, במסגרת השיעורים, השמיע ויגודה להיל שיר ועוד שיר. השירים מצאו חן בעיניו של היל והוא הציע לויגודה להיכנס לאולפן ולהקליט. "זה נעשה כמעט בצורה לא מתוכננת. כל פעם הקלטנו שני שירים ועוד שני שירים, ומכיוון שכך, הוספנו עוד כלים וקולות". ויגודה כתב את הלחנים ושר את השירים, היל כתב את העיבודים ושר את קולות הרקע, ויש גם למעלה מ-12 נגנים המשתתפים בביצוע השירים. "ועם התהליך האיטי הזה, שארך 6 שנים, יצא בסופו של דבר דיסק". אצל ויגודה מצויים לחנים נוספים שאותם הוא בחר שלא להקליט כרגע.

לדיסק קרא ויגודה 'בגן עדן מקדם'. קדם - שירים שהלחין פעם; 'גן עדן' - ללמדך שהשירים הם מלודיים ואינם קופצניים. השירים אכן נעימים מאוד וזורמים. קולו של ויגודה נעים ומרגיע, והמוסיקה המלווה יוצרת הרמוניה. מוסיקת שבת שיכולה להנעים את ההכנות לקראתה בימי שישי הנמרצים.

על עטיפת הדיסק בחר ויגודה לצטט פסוק מפרק קי"ט בתהילים: "זמירות היו לי חוקיך". כשמבקשים ממנו לחבר בין עיסוקו המשפטי לזה המוסיקלי, הוא מודה כי בעצם שני העולמות יכולים לחיות אחד בצד השני, ואינם מוכרחים להשתלב. ובכל זאת, השירים הללו בקעו מתוך אהבת התורה של ויגודה, והוא הרי כל השנים מתעמק בחוקי התורה גם כן מתוך אהבה לתורה ולחוק. "המשפט הוא צד שכלתני, מסודר וקבוע, ואילו המוסיקה היא צד יצירתי ואינטואיטיבי. התורה המורכבת מתורה שבכתב ומתורה שבעל פה משלבת בין שניהם, ואפילו לתורה שבכתב יש אופי שירי. זה דבר מדהים כשחושבים עליו. האופן שבו התורה מצווה את חוקיה לא נעשה כמו בספרי חוקים שאנחנו מורגלים בהם. מספיק להתבונן בציווי 'לא תעמוד על דם רעך', למשל. התורה אומרת משהו, אבל יש לה מסרים על-מילוליים, ואתה כל הזמן בחיפוש אחרי המוסיקה והצליל שהיא רוצה לבטא ושאי אפשר לבטא אותם במילים. בכל מיני הקשרים אפשר לראות שמי שמופקד על הוראת התורה ולימודה הם המשוררים - הכוהנים והלוויים, וזה לא דבר של מה בכך".

 

ofralax@gmail.com