בשבע 330: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח.לוז, י. מידד , י"ח בשבט תשס"ט

 

היא והוא/ עדי גרסיאל

שתי תופעות תקשורתיות בלטו במערכת הבחירות שהסתיימה השבוע. הראשונה: מעורבות פוליטית ישירה של עיתונאים. אורי אורבך, גדעון רייכר, ניצן הורוביץ ואחרים עזבו קריירות עיתונאיות מצליחות לטובת הלא-נודע בכנסת. התקשורת אולי הפסידה, אך המערכת הפוליטית הרוויחה, כיוון שעיתונאים הם לרוב אנשים רהוטים ומעורבים. חלקם גם צבעוניים. אין סיבה שבית המחוקקים יהיה מורכב רק מעסקנים, גנרלים ומשפטנים. נדמה גם שהפעם העיתונאים שנותרו בכלי התקשורת בחרו לקחת צד בצורה גלויה יותר ולהמליץ לקוראיהם, מאזיניהם וצופיהם במי לבחור. גם בכך יש צדדים חיוביים רבים: מעתה לא יוכלו עיתונאים להסתתר תחת אובייקטיביות מזויפת, ואת הידיעות והדעות שהם מביאים נוכל לקרוא מתוך היכרות מעמיקה יותר של השקפותיהם הפוליטיות.

תופעה פחות מבורכת היא הפרסונפיקציה של מערכת הבחירות – הפיכתה לאישית. למרות שבבחירות בישראל, כידוע, בוחרים במפלגה ולא במנהיג, התייחסה התקשורת בעיקר לקרב לבני-נתניהו. מעריב למשל, עיצב ביום הבחירות את העמוד הראשון שלו בצורה שניתן לקרוא אותו משני הצדדים, עם שתי כותרות שונות: "ראש הממשלה הבא" (נתניהו) ו"ראש הממשלה הבאה" (לבני), וזו רק דוגמה אחת בולטת מיני רבות (ראו תמונה).

להגנתם ייטענו מן הסתם עיתונאים רבים שמדובר במגמה כללית של התייחסות לפן האישי. כך הפך נתניהו לפנים של הליכוד, ולבני, לתמצית מהותה של קדימה. יש בכך הרבה מהאמת, אבל קשה להשתחרר מהרושם שנטייתם של אנשי תקשורת רבים לשמאל שיחקה תפקיד לא מבוטל בתופעה. לא צריך להיות מצביע האיחוד הלאומי כדי להתרשם שהנבחרת של לבני: אישים כרוחמה אברהם, צחי הנגבי, חיים רמון ואלי אפללו, נופלת בהרבה מזו של נתניהו. לא לחינם הובלטה דמותה של לבני בקמפיין הבחירות של קדימה ושאר הרשימה הוצנע כמעט לחלוטין. קדימה אמנם מגדירה את עצמה במפלגת מרכז, אך היא היוותה את האלטרנטיבה היחידה מול 'גוש הימין המאיים'. העיסוק התקשורתי הכמעט בלעדי ב'ציפי מול ביבי', שירת איפוא בצורה מוצלחת את הגישה הרווחת במערכות התקשורת.

 

עיתונות מגויסת/ חני לוז

מעקב צמוד אחר סיקור הבחירות בתחנה הממלכתית גלי צה"ל מלמד משהו על ממלכת התל אביבים: כתב המפלגות עידן קוולר קידם בכל דרך את קדימה וברק בפינות היומיות שלו ב'מה בוער'.  המאבק הקשה נגד ביבי הכתיב מנה יומית אחת לפחות של הגחכת נתניהו  ו/או הליכוד. ש"ס טופלה לרוב בצורה דומה, רק ללא סיכול ממוקד נגד ראש המפלגה. בין מפלגות השוליים הובלטו באופן מלאכותי אפרים סנה, הגמלאים וצב"ר. ואילו הציבור הבולט במלחמה האחרונה ובצה"ל בכלל - חובשי הכיפות הסרוגות, קיבלו מנה מזערית של התייחסות בבית של החיילים: במשך שבוע וחצי לפני הבחירות היה סיקור אחד בלבד של הבית היהודי, ושום סיקור של האיחוד הלאומי.

רזי ברקאי דאג בתוכניותיו להשחיר את ליברמן בכל הזדמנות, כמו כל עמיתיו בתקשורת הכבושה. אצל ניב רסקין, המגיש את 'נכון להבוקר' במקום רפי רשף, משתתפים באופן קבוע עיתונאים פרשנים. מיותר לומר שהם מהשמאל. לקראת הבחירות התווספו שני קולות האמורים לייצג את העם. פינה בה שני קולות אנונימיים מהציבור מתלבטים בקול למי לתת את הקול. רותם ודורון התלבטו: האחד בין קדימה לליכוד, והשני בין קדימה, עבודה ומרץ. הבחירה הסופית: קדימה ומר"ץ. מעניין  יהיה לבדוק את ייצוג הקולות בגל"צ מול ספירת קולות החיילים.

 

הנחות לחברים/ ישראל מידד

בתוכנית שאותה הנחה מנשה רז בערוץ הראשון כשלצידו שלומי אלדר, התארחו לפני מספר שבועות חברי הפאנל: דני רוטשילד, סופייאן אבו-זיידה ואפריים הלוי בנושא עזה.

רוטשילד הוצג לצופים בכתובית "מתאם פעולות בשטחים" בלבד.  לאלוף במילואים רוטשילד, כידוע, יש גם תואר פוליטי: הוא פעיל מרכזי ובכיר בארגון השמאל הקיצוני 'המועצה לשלום ולביטחון'. גם אבו-זיידה קיבל הנחה: לא צוינה עובדת היותו פעיל מרכזי בארגון הטרור פת"ח לפני שהיה לחביבם של אנשי תקשורת רבים הודות לעברית המצוינת בפיו. הצופים בתוכנית לא קיבלו איפוא מידע מלא ומדויק, למרות שבמסמך 'נקדי' ישנו סעיף מפורש המחייב ליידע את הצופה על הזיהוי הפוליטי של המרואיין.

מעבר לכך, התוכנית לא הייתה הוגנת, לא מאוזנת ושימשה אמתלה לדרבון הממשלה לנהל מו"מ ישיר עם חמאס. כל שלושת האורחים ייצגו עמדה ברורה של צד אחד של הקשת הפוליטית. כדי להמחיש את הדבר, הבה נחשוב על דיון בנושא חברון עם דניאלה וייס, דני דיין ומשה יעלון ועוד עם עיתונאי אורח מ'בשבע'. אתם יכולים לדמיין דבר כזה?

הממונה על קבילות הצבור כתב בתשובה שאני "ממהר ומחלק תארים לאנשים ולארגונים, תארים שאין להם בסיס או שחר".  כל חבריה של המועצה לשלום וביטחון "הם אנשים שראוי להצדיע לפועלם", ולכן, התואר 'ארגון שמאלני קיצוני' לדבריו "אין לו בסיס כלל".  על אפרים הלוי הוא מדלג כמו גם על חוסר האיזון. אבל מר שפיגלמן ממשיך: "קביעתך שסופיין אבו-זיידה הינו פעיל טרור - הרי אם יש בידך מידע כזה, מן הראוי שתמהר ותמסור אותו לידי השב"כ - למה להסתפק במכתב לנציב הקבילות?" ולכן, "אין לתלונתך כל שחר".  אז כדאי להזכיר לקוראים ולשפיגלמן: אבו-זיידה ישב בכלא הישראלי בין השנים 1981-1993 על, בין היתר, פגיעה במשתפי-פעולה. אבל לא טענתי שהוא טרוריסט היום, אלא רק על הזיהוי הבלתי הולם.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

יו"ר הדירקטוריונים של זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, טענו במכתב לשר התקשורת כי בשל המשבר הכלכלי יגיע הערוץ בתוך כמה שבועות להקפאה מוחלטת ואף להחשכת המסך. כך דיווח דה-מרקר.

סקר גלובס מעלה כי 80 אחוזים מערביי ישראל צפו במלחמה בדרום ברשת 'אל-ג'זירה'. רוב הנשאלים אף סברו ש'אל ג'זירה' אמינה יותר מהערוצים הישראלים.

במכתב שנשלח לראש אגף משאבי אנוש במשטרה טוענת עמות אומ"ץ כי "חציית הקווים של עמי בן-דוד מכתב לענייני משטרה במעריב לדובר של גוף משטרתי נראית בעייתית בעליל".