בשבע 330: רוקד על הדם

'ואלס עם באשיר' עשוי אמנם במיומנות מרשימה, אבל גם המועמדות לאוסקר לא מטשטשת את המסרים הוולגריים ואת השנאה העצמית



אמציה האיתן , י"ח בשבט תשס"ט

 

סוף סוף סרט ישראלי שמייצג בכבוד את מדינת ישראל ואת צה"ל. לא שוב אותם סרטים המראים אותנו ככובשים חסרי רגש, ואת הערבים המסכנים שסובלים תחת נחת זרוענו.

ולא סתם סרט, אלא זוכה פרס גלובוס הזהב ומועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. סוף סוף יראו כולם למה באמת יצאנו למלחמת שלום הגליל, ויוכלו להתרשם מהסבל של יישובי הצפון שחיו תחת התקפת קטיושות מתמשכת. העולם כולו יוכל ללמוד על טוהר הנשק של צה"ל, מול אכזריותם של מחבלי אש"ף. ולא זו בלבד, מדובר גם בסרט נקי מבעיות צניעות. בקיצור – תקופת ימות המשיח.

אני רק מקווה שלא תעזבו כאן את העיתון ותרוצו לקולנוע. לצערי, כל מה שכתבתי לעיל הוא פנטזיה בלבד. הסרט 'ואלס עם באשיר' הוא בדיוק ההיפך הגמור.

בסרט, היהודים הם עם טיפש, שיורה לכל עבר ללא שום מטרה. הקצינים הם בעלי תאווה, חסרי מוטיבציה וידע מקצועי. לא רואים כלל את סיבת היציאה למלחמה, אלא רק את החיילים האלימים שהורגים נשים וילדים ללא היסוס. והדובדבן שבקצפת – כולנו אחראים לטבח שערכו הנוצרים במוסלמים בסברה ושתילה. ואם כל זה לא מספיק, אז גם הסרט אינו נקי מבעיות צניעות.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בעבודה מקצועית מאוד, של במאי מוכשר, ואולי דווקא בכך הבעייתיות גדולה עוד יותר. ארי פולמן, התסריטאי והבמאי, עורך בסרט מסע עצמי אל נבכי הנפש שלו, כחייל צעיר במלחמת לבנון (הראשונה). הוא מנסה להיזכר בימי המלחמה, תקופה שמשום מה נדחקה אצלו בצידי הזיכרון, ובעזרת פגישות עם חברים לנשק, הוא נזכר שוב באותה תקופה – ימי הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.

הסרט עשוי בטכניקה ייחודית של אנימציה בתלת מימד, אבל לא זו המוכרת לנו מסרטים כמו 'שרק' או 'צעצוע של סיפור', אלא טכניקה שנראית כמו מגזרות נייר, עשויות בשכבות. משהו מעין הסדרה – 'סאות' פארק', אבל ברמת גימור הרבה יותר טובה. הדמויות ממש מקבלות חיות במהלך הסרט, והסאונד המושקע מכניס אותך לתוך האווירה. גם הדיאלוגים בין הדמויות עשויים ברמת אמינות מאוד גבוהה ונשמעים אמיתיים לגמרי.

גיבור הסרט נוסע מסביב לעולם, בכדי ללמוד על מלחמת לבנון וגם פוגש דמויות אמיתיות, כמו העיתונאי רון בן ישי, שמספרים בקולם על הזיכרונות מימי הקרבות.

ואם במהלך הסרט עדיין לא הזדעזענו מהוולגריות והאכזריות ששלטה בלבנון, באים הצילומים האחרונים בסרט, וממש מדירים שינה מעינינו. פולמן החליט לערוך בסוף הסרט צילומים אמיתיים (לא אנימציה) של קורבנות הטבח בסברה ושתילה. לא מומלץ לבעלי לב חלש.

אם עדיין לא הייתי ברור מספיק, הנה לכם ההמלצה במילים מפורשות – אל תלכו לראות את 'ואלס עם באשיר', ואם תשאלו אותי, גם אין סיבה להיות גאה ומאושר, אפילו אם הסרט יזכה באוסקר הנכסף.

seret@etrog.tv