בשבע 331:אלופים בכניעה לטרור

שחרור מאות רוצחים ומחבלים בתמורה לשחרור גלעד שליט הוא אסון מוסרי ואסטרטגי ששום מדינה שפויה לא היתה מסכימה לו

עמנואל שילה , כ"ה בשבט תשס"ט

1.  את האמת הכואבת צריך להגיד: מדינת ישראל השתגעה. ממשלות ישראל מידרדרות מדחי אל דחי ושוברות שיאים חדשים בכניעתן לטרור. פעם, בימי אנטבה וסבנה, לימדנו את העולם המשתאה כיצד נלחמים במחבלים. היום אנו יורדים לפניהם על הברכיים כפי שלא עושה שום מדינה בעולם.

היום יודע כל רב-מחבלים, מג'יבריל ועד נסראללה והנייה, איך מביסים את ישראל. חטיפתם של ישראלים בכלל ושל חיילי צה"ל בפרט הפכה למכרה זהב, הישג מבצעי שהתשואה המובטחת עליו כפולה ומכופלת. לכן מובטח לנו, הלוואי ואתבדה, שגלעד שליט לא יהיה החטוף האחרון. מייד עם שחרורו יופעל שעון החול לקראת החטיפה הבאה.

 

2.  ואין מי שיאמר עצור. לא נתניהו, המנצח בבחירות, שכמו בימי ההתנתקות הוא בורח גם כעת מאחריות בעוד ישראל נסחפת אל אסון אסטרטגי, ומייחל לכך שאולמרט יספיק להוציא עבורו את הערמונים מן האש. גם לא ליברמן, גיבור גדול בהצהרות חלולות ופופוליסטיות נגד ערביי ישראל, שיכול היה להטיל את כובד משקלו ולנסות למנוע את הביזיון הלאומי הזה. רק האיחוד הלאומי, עם ארבעת המנדטים שלו, מנסה לעמוד בפרץ.

התקשורת שוב מתגייסת בהתלהבות כדי לקדם עוד הסכם כניעה. "שחררו את רוצחי ילדינו", זעקו הכותרות המחליאות מפיהם של כמה הורים שכולים, בעלי לב רך וכוונות טובות אך גם קצרי ראות. כאילו קשה למצוא הורים שכולים שיבטאו זעקה הפוכה. שום הפקת לקחים מהקמפיין התקשורתי המתוזמר למען עסקת קונטאר, מרוצץ גולגולתה של ילדה בת 4, כשבתמורה אנו מחכים לשובם המובטח של הבנים הביתה ומקבלים גופות.

מערכת המשפט שמה את עצמה ללעג ועומדת מנגד כשמאות פסקי דין חמורים שלה הופכים לאות מתה.

גם הממסד הביטחוני מתגייס לטובת העסקה המשפילה והמסוכנת. הנזקים המוכחים של עסקאות קודמות מודחקים הצידה. מלבד בוגי יעלון, צדיק בחלם, איש מהאמונים על ביטחון אזרחי ישראל אינו טורח להזכיר את עשרות ואולי מאות הישראלים ששילמו בחייהם בפיגועי טרור שהובילו וביצעו מחבלים משוחררים.

3.  אין עוררין לגבי הצער על מצבו הקשה של גלעד שליט ולגבי הדאגה לעתידו. התפילה והתקווה לשובו הביתה בשלום והסימפטיה הכנה כלפי הוריו ומשפחתו היא נחלת החברה הישראלית כולה. אבל הרגש הוא לא הכול. לצדו חייבת לבוא גם תבונה, חשיבה ואחריות.

לפחות משלוש סיבות יש לדחות על הסף את רעיון שחרורם של למעלה מאלף מחבלים, ביניהם מאות רוצחים, בתמורה לשחרורו של גלעד.

הסיבה הראשונה היא הפגיעה הישירה בביטחון ישראל ואזרחיה וחיזוק כוחם של ארגוני המחבלים. על פי השכל הישר ועל פי ניסיון העבר, לשחרור מאות המחבלים תהיה תוצאה ישירה של תנופה בפעילות הטרור אשר תעלה בחייהם של ישראלים רבים. ראינו את זה לאחר עסקת ג'יבריל, שהאינתיפאדה הראשונה על כל השלכותיה היתה תוצאה ישירה שלה, כולל תהליך אוסלו הקטלני עם אלפי ההרוגים שהביאה יונת השלום בכנפיה. תוצאה דומה היתה לעסקות ומחוות נוספות.

זו לא רק התנופה המוראלית המסוכנת שמקבלים ארגוני המחבלים בעקבות הצלחתם. זה גם עשרות פיגועים קטלניים שנעשו פיזית בידי מחבלים שפוטים ששולחו לחופשי בטרם עת. ואם כך היה כששחררנו מחבלים "בלי דם על הידיים" - מה יהיה מחיר שחרורם של רוצחים מועדים? ומה יהיה מחיר הדמים שנשלם על שחרור רוצחו של שר בישראל? האם אפשר להזים את הטענה שלמען הוצאתו לחופשי או אפילו הצלת חייו של יחיד, אנו מוסרים את חייהם של רבים? האם אפשר להצדיק זאת רק משום שזהותו של היחיד מוכרת לנו ומשפחתו עומדת לפנינו, בעוד הנרצחים העתידיים, חלילה, עדיין אינם מוכרים לנו?

4.  הסיבה השנייה היא הפגיעה האנושה בהרתעה. שחרור מאות מחבלים רוצחים יהיה ההוכחה הסופית לכך שאין מחיר לטרור. מעתה יידע גם מתכנן הפיגוע הנתעב ביותר כי סופו להשתחרר ולחזור הביתה בשלום.

יש להדגיש: בניגוד לדיבורים הריקים כאילו לרשותם של ארגוני החבלה עומד כוח אדם בלתי נדלה, המציאות ביו"ש מוכיחה כי בעת שפעילות הטרור מאבדת את תנופתה ואת תחושת ההצלחה שלה, לא רבים ממהרים לוותר על חיי העולם הזה ולעמוד בתור לגן העדן האסלאמי.

עונש מוות אנו נרתעים מלהטיל על מחבלים. להרוס את בתיהם חדלנו כמעט לחלוטין. כעת יסור גם פחד המאסר הממושך. אל תדאגו, יאמרו להם המגייסים לגדודי אל אקצה ועז א-דין אל קסאם, לא משנה מה תעשו וכמה מאסרי עולם ייגזרו עליכם, יש לנו שיטה מוכחת לשחרר אתכם תוך שנים ספורות.

לאחר שעונש המאסר הממושך למחבלים יבוטל באופן מעשי, גם לא יהיה עוד טעם להתאמץ ולהסתכן כדי ללכוד מחבלים. אם כדי להציל חייל אחד אנו משחררים מאות מחבלים, למה שנסכן כמה וכמה חיילים כדי ללכוד מחבל אחד, שממילא ישוחרר מחר?

5.  הסיבה השלישית היא התמריץ המסוכן שאנו מעניקים למחבלים לבצע חטיפות נוספות. ארגוני המחבלים לא היו מתאמצים לבצע חטיפות של חיילינו אלמלא הוכיחה ישראל את סחיטותה ורכרוכיותה במצבים שכאלה. מי שישחרר את שליט בתנאי כניעה, יביא לחטיפתם של עוד רבים כמוהו.

את המוטיבציה של החמאס לחטוף את גלעד שליט יצרנו במו ידינו כאשר אהוד ברק נכנע לחיזבאללה וביצע את העסקה להשבת גופות החטופים מהר דוב. גם חטיפתם של חיילינו רגב וגולדווסר הי"ד היא תוצאה של העיסקה ההיא וקודמותיה, ובראשן עסקת ג'יבריל התקדימית והידועה לשימצה בתוצאותיה ההרסניות, שבוצעה בהחלטת רבין ופרס. לאחר שלמדו את רגישותה וחולשתה של ישראל כלפי חטיפות חייליה, נערכו המחבלים לקראת הכניסה לעזה עם מכשולים ייעודיים ותרגולות מיוחדות שכל מטרתן לחטוף חיילים. בחסדי שמיים הם לא הצליחו הפעם, אבל הם ינסו שוב ושוב ולבסוף יצליחו, חלילה.

אגב, רגישותה וסחיטותה של ישראל היא סכנה ישירה גם לחיי חיילינו החטופים. כדי למנוע מצב של חטיפה וסחיטה, גובש בצה"ל נוהל לסיכול חטיפות שיזעזע כל אם עבריה. על פי התרגולת המכונה 'חניבעל', בעת חטיפת חייל מצווים חבריו לסכל את החטיפה בכל מחיר, ולירות לעבר החוטפים המתרחקים גם כאשר אין דרך למנוע את היפגעותו מהירי של החטוף המוחזק בידיהם. עד לכאן הגענו בגלל ההכרה בחולשתה של ההנהגה והחברה הישראלית אל מול טרור החטיפות.

בשלב הבא, לאחר שבתי הכלא יתרוקנו ממחבלים, אין סיבה שארגוני הטרור לא יורידו אותנו מדרגה נוספת, ובתמורה לשחרור חטופים ישראלים יציגו דרישות אסטרטגיות כמו מסירת שטחים, אספקת נשק למחבלים או הסרת ההתנגדות להתגרענותה של איראן. כבר כעת היו השלכות אסטרטגיות חמורות להחזקתו של גלעד שליט בידי חמאס, כאשר ישראל התמהמהה והחזיקה את רבבות אזרחי שדרות ואשקלון תחת סכנת הרקטות, רק בגלל החשש שמא כניסה צבאית לעזה תחבל בסיכויי הצלתו. אלמלא התחושה שאזלת היד תביא למפלתם בבחירות, החשש הזה היה משתק את ברק אולמרט ולבני עד היום הזה.

6.     רעיון העיוועים של שחרור מאות רוצחים ומחבלים בתמורה לשחרורו של גלעד הוא עצת היצר הרע. לגבי חלק מהמצדדים בעסקה, יש יסוד לחשד שבעיניהם שחרור המחבלים הוא מטרה בפני עצמה, ואילו הצלתו של גלעד היא רק הבונוס. כמו שבעבר הרס גוש קטיף היה מטרה חשובה בפני עצמה בעיני הרבה שמאלנים, ולכן הם לא הצטערו על המהלך גם כשהתברר שמבחינה ביטחונית המצב רק הידרדר.

אסור לשמוע לעצתם של מי שאין להם שום בעיה נפשית ומוסרית להיכנע לטרור.

אלמלא היינו נעולים במחשבתנו על כניעה טוטאלית לטרור כדרך היחידה לשחרורו של גלעד, ניתן היה להמשיך במבצע 'עופרת יצוקה' ולא להרפות עד לשחרורו. גם כיום ניתן לחדש את המתקפה, להדק את המצור ולנתק את החשמל, המים והאספקה. במקביל אפשר להגביר את הלחץ על אסירי החמאס שבידינו, למנוע מהם ביקורים ולהחזיק אותם בתנאי מצוקה דומים לאלה שבהם מוחזק גלעד, תוך ניתוק מוחלט מן העולם.

ברגע שנבין שהכניעה המשפילה איננה דרך שמותר ללכת בה, יהיו עוד הרבה דרכים יצירתיות לשחרר את גלעד.