בשבע 331:הפרטה בגרושים

הכוונה להפריט את 'עשות אשקלון' הוכשלה מטעמים משפטיים, אך מסתבר שגם מבחינה כלכלית זו היתה שערורייה. בעקבות תקדים כרמלה בוחבוט, שופטים מקלים ראש ברצח גברים בידי בנות זוגן.

יאיר שפירא , כ"ה בשבט תשס"ט

רגע לפני שבנימין נתניהו שב ונוטל אולי את מפתחות ההנהגה לידו, קיבלנו בצירוף מקרים נדיר תזכורת לצדדים הבעייתיים שבהנהגתו הכלכלית של האיש.

נקדים ונאמר, כי לפחות החתום מעלה מתקשה להזדהות עם האשמות מהכיוון הסוציאליסטי שהוטחו בשר האוצר לשעבר. לו היינו מגיעים למשבר הנוכחי ללא ההבראה האגרסיבית שהעביר נתניהו את המשק הישראלי בתחילת העשור הנוכחי, ספק אם קצבאות כלשהן היו יכולות להינתן בישראל בשנים הקרובות. אך חיבתנו לשיטה לא תסמא את עינינו מלראות את פגמיה.

לפני שלוש שנים ניטש מאבק על הפרטת חברת בת של התעשייה הצבאית, בעלת מפעל בשם 'עשות אשקלון'. רשות החברות הממשלתיות היתה להוטה להפריט את המפעל. במכרז זכתה חברה בראשותו של סוציאליסט מובהק בעבר ואיש עסקים בעייתי בהווה, אברהם בורג, יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות לשעבר. הסכום בו כמעט ונרכשה החברה הוא 18 מיליון שקלים. העובדים זעקו כי מדובר כמעט במתנת חינם, אך איש לא שעה אליהם. את החגיגה של בורג קלקל, די במקרה, מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. בדו"ח בדיקה שהעביר לינדנשטראוס לוועדה לביקורת המדינה נחשף כי את הכסף לרכישה קיבל בורג כהלוואה מידי אנשי עסקים בעלי עבר פלילי. אלה מנועים מלרכוש חברה ממשלתית, ועלה החשד כי בורג אינו אלא איש קש מטעמם. העניין הועבר לטיפולו של היועמ"ש, שהורה על פתיחה בחקירה. מאוחר יותר נסגר התיק מחוסר ראיות, אך מכירת המפעל לא יצאה אל הפועל.

השבוע שוב עלה מפעל 'עשות אשקלון' לכותרות, הפעם בנסיבות משמחות הרבה יותר. החברה, שעדיין נמצאת בשליטת התעשייה הצבאית, חתמה על עסקה במסגרת ראשונית של 80 מליון דולר (כ-320 מליון שקלים) לאספקת רכיבים למנועי סילון לחברה אמריקנית. הסכם המסגרת הוא למשך עשר שנים, עם אפשרות להארכה. באותה הזדמנות התבשרנו כי הונה העצמי של 'עשות אשקלון' עומד על למעלה מ-77 מליון שקלים, ומכירותיה ברבעון השלישי של השנה הקודמת עמדו על 217 מליון שקלים.

בניגוד לחשד למימון לא חוקי של רכישת החברה, מעולם לא נטען כי המחיר המגוחך בו כמעט נמכרה החברה הוא פועל יוצא של שחיתות. אך פוטנציאל השחיתות הטמון בהפרטה אגרסיבית הוא גלוי לעין.

אין נשים רוצחות

כרמלה בוחבוט היתה אבן דרך בתולדות המשפט הישראלי. תחת השפעה ניכרת של דעת הקהל, הטילה מערכת המשפט על בוחבוט, שהרגה את בעלה בכוונה תחילה, עונש של שלוש שנות מאסר בלבד. בוחבוט, מושפלת מעשרים וארבע שנות התעללות, חבולה ממכות שניחתו עליה זה עתה, נכנסה לחדרו של בנה החייל, נטלה את הגלילון שהיה מונח שם ונטלה את חיי בעלה המתעלל.

בית המשפט המחוזי גזר עליה שבע שנות מאסר. בית המשפט העליון הפחית מהן ארבע, וקבע כי מי שנטל חיי אדם חייב להיענש, אך נסיבות ההריגה חייבות לקבל ביטוי רחב בפסק הדין. בפועל, התקדים של בוחבוט יושם בבתי המשפט באופן שבלוני על נשים שרצחו את בני זוגן.

נדמה שהשבוע הגיע מסורת זו עד כדי אבסורד, כאשר בבית המשפט העליון התקבל ערעורה של אנסטסיה מייקל, שהורשעה ברצח בבית המשפט המחוזי בנצרת. השופטים המירו את הכרעת הדין וקבעו כי מייקל תואשם בהריגה בלבד.

מייקל, על פי הכרעת הדין, נעלבה כאשר בן זוגה, נאסים עפיפי, דיבר בלבביות עם אדם שאיתו היא מסוכסכת. במהלך הוויכוח ביניהם דקרה מייקל את עפיפי בסכין בכתפו. עפיפי נשרט קלות. מאוחר יותר באותו היום שב והתלהט הוויכוח ביניהם. השניים החלו להיאבק וחבר משותף הפריד בין הניצים. בעודו מחזיק בעפיפי שבה מייקל ודקרה את עפיפי, הפעם בחזהו, דקירה שהמיתה את האיש.

שופטי המחוזי דחו את טענת ההגנה העצמית אותה העלתה מייקל. שופט העליון קבעו כי ספק אם האישה תכננה להמית את בן זוגה. היא פעלה מתוך כעס רגעי, קבעו השופטים אשר התחשבו גם בעובדה שמייקל טענה כי בעבר חוותה אלימות מידי גברים.

מותר לתהות האם הקריטריונים שהציבו השופטים להרשעה ברצח גבר היו עוברים בשקט ציבורי שכזה אם היו מיושמים על גבר שרצח אישה.

רוחה של טליה ששון

משעשע מאוד לקרוא את התנהלות העותרים, המשיבים והשופטים בעתירה שהגישה החברה להגנת הטבע נגד אזרוח ההיאחזות הצבאית בנח"ל עירון. האזרוח נעשה על פי החלטת ממשלה, תחת התנגדותם של רשויות התכנון והבנייה. על כל ההליכים מרחף צילם של המאחזים ביו"ש, אך אף אחד מהגורמים לא מעז לומר זאת במפורש.

לפני יותר מארבע שנים, בעקבות דו"ח טליה ששון שביקש להקשות על הקמת נקודות יישוב חדשות מעבר לקו הירוק, הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה לפיה יש לנסח את החלטות הממשלה להקמת יישובים חדשים באופן כללי, כזה שיבהיר כי המילה האחרונה נתונה לגורמים התכנוניים, וכי הקמת יישובים ללא הסכמתם אינה חוקית. דרישה זו באה להבהיר את המעמד המשפטי של עידוד הקמת יישובים ע"י גורמים ממשלתיים מבלי שכל האישורים בעניינם התקבלו עד תום.

כזכור, בתפר שבין שירותה בפרקליטות ובין הצטרפותה לשמאל הפוליטי באופן פורמאלי, עמלה עו"ד ששון בעיקר על הניסיון להפליל גורמים ממשלתיים וגורמים מיישבים אחרים שיפעלו להקמת יישובים מבלי לדקדק בכל תו. מסעה של הפרקליטה לשעבר, בחסות ממשלת שרון, כוון כמובן נגד ההתיישבות ביו"ש. אך הרשלנות התכנונית, כידוע, אינה עוצרת בקו הירוק. אשר על כן בקשה החברה להגנת הטבע להעמיד לדין את הגורמים הממשלתיים שפעלו לישב את גרעין המשפחות בהיאחזות הנח"ל על סמך החלטת ממשלה, וללא שהתקבלו האישורים על כך מהוועדות המקצועיות.

היועץ המשפטי לממשלה התנגד להעמדת הגורמים המיישבים לדין, והחברה להגנת הטבע עתרה לבג"ץ, בין השאר בטענה של שוויון בפני החוק. וכך למשל נמצאנו למדים אהבת יישוב הארץ מפי השופטת עדנה ארבל. "על חשיבות ההתיישבות על אדמת הארץ דומה שאין צורך להכביר מילים", כתבה השופטת, "ההיאחזות בשטח והקמת יישובים היוותה בסיס חשוב ומשמעותי ביותר למפעל ההתיישבות העברי שעליו גאוותנו, ולקיומה של מדינת ישראל". השופטים דחו את העתירה, מסתתרים תחת שיקול דעתו הרחב של היועץ המשפטי לממשלה, לא לפני ששלחו לעברו רמז עבה כי בנסיבות אחרות יכול שיקול דעתו להשתנות.