בשבע 331:קדימה לעבודה

איך האין-מאפיה-שמאלנית-בתקשורת סיקרה באופן אובייקטיבי ביותר את קדימה וליברמן, ריסקה את השמאל לדעת והתעלמה מהימין

חני לוז , כ"ה בשבט תשס"ט

מערכת הבחירות המוזרה של תשס"ט החלה במלחמה ברצועת עזה, 'עופרת יצוקה', שלאחריה יצאה המדינה לקמפיין בחירות קצר וגורלי.

היום אפשר כבר לקרוא הודאות של הבראנז'ה על ההתגייסות למען קדימה. ציפינו לכך. ראובן אדלר ואייל ארד הצליחו ליצור מצג שווא כאילו מדובר בקמפיין אישי של ציפי נגד ביבי. התקשורת הישראל המתעבת את נתניהו התמסרה בקלות לקמפיין הנגטיבי "ביבי - אני לא מאמין לו". ציפי לבני, במקביל, נמכרה למצביעים כאדם נקי ואמין שהציבור הישראלי זקוק לו. לא כדי להציל אותנו ממתקפות טילים ומהגרעין האירני, אלא כדי להציל את העם מהאויב מספר 1 - ביבי נתניהו ושרה'לה.

הערה מקדימה: בעקבות מעקב של תדמי"ת על שידורי גל"צ, ובפרט על תוכנית האקטואליה המובילה ברדיו 'מה בוער' עם רזי ברקאי, המשך הכתבה יהיה בעל הטיה בולטת לתכני תוכנית זו.

 כן לציפי

ההודאה על ההתגייסות לשירות קדימה וחשבון הנפש נשמעים בתקשורת בעיקר בגלל שהיום ברור שקדימה סחפה קולות רבים, רבים מדי לטעמם, ממפלגות הבית של השמאל: מר"צ, העבודה והירוקים למיניהם.

קידומה הבוטה של קדימה התבצע בשני העיתונים הגדולים, 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' וגם בתקשורת האלקטרונית. זה נעשה באמצעות מאמרי דעות ומערכת אוהדי קדימה, אך גם בצורה מתוחכמת יותר של ראיונות רבים עם חברי 'קדימה' בעניינים שלכאורה לא קשורים ישירות לקמפיין, הדחקת עניינים מביכים כמו החקירות וההליכים המשפטיים נגד חמישה שרי קדימה, איתרוג כמעט מלא של כל צעדיה של הציפור(ה) הלאומית, ושיח דליל ביותר על מסריה ותפקודה של 'קדימה'.

בניגוד גמור להצהרותיה, לבני קיימה אסיפת בחירות תוך כדי הלחימה. ביום הפרסום זכתה אותה אסיפה לתשע שניות בלבד בפינת הבחירות של 'מה בוער' (5.1). את עיקר הזמן של האייטם תפסה המפלגה היריבה, הליכוד, עם מעט יותר מדקת שידור המתארות בלא פחות משש מלים טעונות שלילית את סקנדל המינויים במטה הליכוד ומכות בלשכה.

בשבועיים האחרונים לפני הבחירות, כשהסקרים מראים שרבים מתכוונים להדיר רגליהם מהבחירות - קדימה יורדת לרחוב, וזו לא מליצה. קדימה מודיעה על מסיבת ריקודים במועדון לילה מפורסם, 'האומן 17'. המסיבה קודמה ב'מה בוער' על ידי אייטם תמים אודות פריצה ל'פייסבוק'  של המארגן ושליחת אימיילים מזויפים המודיעים על ביטולה. המסיבה סיפקה קליפים קוליים וויזואלים למכביר, תוך ליווי פרשני מחוייך וחיובי. לאחר 'האומן 17' ירדה 'קדימה' מדרגה נוספת וקיימה אירוע לנשים בכיכובה/ו של 'דנה אינטרנשיונל'. ושוב, פינת הבחירות התמלאה בהקלטות אנטי-ביבי שהגיעו מהאירוע.

ביומיים האחרונים לקמפיין ירדו שם שלב נוסף ועברו לחיקוי קמפיין בריטי הרומז לעניינים אינטימיים, תוך שימוש במלים ובהדמיות שלא כאן המקום לפרטן. הכל סוקר בלי מילת ביקורת על הרמה הרחובית ודלות התוכן המדהימה. הצעד האסטרטגי התגלה כנבון מבחינת 'קדימה', ונראה שקולות רבים מציבור האדישים-פוליטית, העסוק בחיי בילויים ונהנתנות הדוניסטית, הוסיפו הרבה 'כן' לקלפי. במקביל, נוספו גם קולות רבים של נשים ששוכנעו ממיתוגה מחדש של לבני לקראת סוף הקמפיין כלוחמת על מעמד האישה.

ארי ישאג, מי לא יירה?

ארי שביט היה חביב על ציפי לבני עד הפרסום הרועש של מאמרו "הערת אזהרה"  ב'הארץ', שישה ימים לפני הבחירות. שאגת הארי העירה כמעט את כל הקולגות מרבצם. במאמרו חשף שביט שתריסר אנשים הקרובים לציפי לבני מעידים עליה שהיא איננה מתאימה לתפקיד רה"מ. היא חלולה, כתב שביט, אין בה כלום מעבר לספינים, היא אינה מסוגלת לקבל החלטות, לא מתחברת לאחרים ולא מסוגלת לעבוד בצוות. הבראנז'ה לא היתה מסוגלת לעבור לסדר היום. שביט הוכתם כאוהד ברק וכעיתונאי שמעל בתפקידו. הוא הותקף ב'מועצת החכמים' בערוץ 10,  אצל עודד בן עמי בערוץ 2 ביחד עם אמנון אברומוביץ וב'תיק תקשורת' בטלוויזיה החינוכית על ידי עמנואל רוזן וירון דקל. שביט, שהיה מועמד לפרס סוקולוב לו המאמר שלו היה נכתב על נתניהו או על המפלצת ליברמן, הרגיש היטב את נחת זרועה של הגווארדיה התקשורתית שנעמדה על שתי רגליה האחוריות להגן על ציפור(ה) נפשה. יש לציין שהוא עמד בגבורה במתקפות העוצמתיות חסרות התקדים נגדו, אך הקולגות מייחסות לדיון הציבורי שעורר מאמרו עוד כמה קולות שעברו ללבני.

לא לביבי 

הקמפיין הנגטיבי של התקשורת נגד נתניהו התבלט בהצגתו כלא-אמין, תוך תיאום מושלם עם קמפיין 'קדימה'. שבועיים לפני הבחירות הקדיש רזי ברקאי כ-11 דקות (!) לאייטם על כך שנתניהו הכריז בפני כנס של דתיים-לאומיים שיש שבעה מועמדים מהמגזר בין חברי הכנסת של הליכוד, אך לא הצליח לנקוב בשמו של השביעי. יולי אדלשטיין, ח"כ דתי מהליכוד, הועלה לשידור להגיב על  "ההתפלקות התורנית של נתניהו", כפי שכינה זאת ברקאי. "תשמע," הוא אומר לאדלשטיין, "האיש שלך לא זהיר". צוות הכתבים בגל"צ הצטיין במציאת קטעי ארכיון ואקטואליה לניגוח נתניהו ועמיתיו בליכוד, כמו "נתניהו אומר שהוא מורה לאנשיו לא לעשות פוליטיקה בימים אלה וזו עת לאחדות. חבל שהוא לא עקב אחרי ההודעות של הליכוד בעיתונות", או מציאת מידע ארכיוני שסתר את דבריה של לימור לבנת על הצבעותיה בחוקים הקשורים לנשים.

יומיים לפני הבחירות פצחה התזמורת באייטם נוסף להשחרת פני נתניהו בפני בוחריו הדתיים הפוטנציאלים: נתניהו נתפס אוכל במסעדת טריפות. דברי הסנגוריה של בעל המסעדה שנתניהו אכל רק אוכל כשר פורשו "כאילו קיבל טלפון מהליכוד ומתעקש להגן עליו, זה היה כשר". קטעי הראיון על מאכליו של נתניהו מתוכנית הבוקר מוחזרו אצל ברקאי, וזכו ללהגם של שלישיית הדוברים באולפן. בהמשך השידור קיבלו המאזינים קינוח נוסף להגחכת הליכוד: חקיין של נתניהו הצליח לעבוד על משה פייגלין ברדיו 'קול העמק'. הימנעותו של נתניהו מעימות מול לבני וברק הוסיפה גם היא שמן למדורת השבט.  

אם המאבק הוא בין לבני לנתניהו, האם ייתכנו תומכים בנתניהו? ביום הבחירות יצא כתב גל"צ לשטח והביא הקלטה של ילדים מירושלים, שתמכו כולם בביבי ואמרו פה אחד שלבני ממש לא מתאימה. תגובת הכתב: "שים לב לשטיפת המח של הקמפיינרים, שהצליחה היטב אצל תלמידי כיתות ד' וה'" .

ליברמאניה

כוכב הבחירות הוא ללא ספק אביגדור ליברמן, שזכה למנה גדושה של אזכורים, רובם כמובן בהקשר שלילי עד דמוני: 'היידר', 'גזעני', 'פשיסט', 'ממשיך דרכו של כהנא'.

ב-2.2 פרסם נחום ברנע מאמר ב'ידיעות' ובו הוא קורא להצהיר שליברמן מוקצה מחמת מיאוס מישיבה בממשלה. גל"צ מפיקים שידור כותש-ליברמן. חיים יבין עולה לשידור נינוח אצל ניב רסקין ומגנה מעומק ליבו את תופעת ליברמן המפחידה. ברנע מוזמן לשידור אצל ברקאי בהמשך, ומכנה את חוק האזרחות-נאמנות שמציע ליברמן 'גזעני ופשיסטי'. ממשיכים: כתב גל"צ מצטט מצעד של פוליטיקאים, רובם עלומי שם, נגד ליברמן. לשם האיזון, לאחר 12 וחצי דקות (!) של  מתקפה, עולה עוזי לנדאו לשידור ומבקר בחריפות את ההתגייסות התקשורתית השמאלנית נגד ליברמן, תוך הכפשתו ותיוגו השלילי וללא דיון ענייני בטיעוניו. "חיים יבין קיצוני?" תוהה ברקאי, "בהכירי את האיש - שמאלן הוא לא", מצהיר ברקאי בפני לנדאו. אהה.

היום מודים כולם שהקמפיין של ליברמן היה המוצלח ביותר, תוך הצגת מסר יחיד, חד וברור. האמירה הרווחת היא שהתקפות התקשורת רק הביאו לו קולות נוספים. ממולם נשמעת הטענה שסיקור עודף על המנדטים הרבים שניבאו לו הסקרים גרם לבריחת קולות ברגע האחרון.

דוגמא יפה נוספת הוא הפרשן הבלתי נלאה בן כספית - כתב 'מעריב', מגיש בערוץ 1 ופרשן בגל"צ. כספית, ממאתרגי 'קדימה' הוותיקים, ממש לא ניסה להסתיר את התיעוב שלו כלפי ליברמן. שלושת הציטוטים הבאים לקוחים מתוכנית אחת של 'יומן' של ערוץ 1, אותה הוא מגיש עם איילה חסון בלילות שבת: "נתת לליברמן להתנפח למימדים מפלצתיים לימינך" אומר כספית לנתניהו. הוא מעודד את ברק להגיד 'לא' לליברמן: "למה אתה לא מסוגל להגיד, כמו שרבים ממפלגתך רוצים: 'אני לא אשב עם ליברמן'? נסה להגיד את זה". ולבסוף הוא מחווה את דעתו האישית על עלייתה של 'ישראל ביתנו':  "מפלגה של ניצולי שואה ובוגרי עלה ירוק, וליברמן עם 18 מנדטים. מי צריך סאטירה? זה סאטירה". אפרופו סאטירה, אי אפשר להתעלם מהדמות הדמונית הקיצונית שהודבקה לליברמן בתוכניות הסאטירה הפופולאריות 'שבוע, סוף' ו'ארץ נהדרת' של ערוץ 2.

ש"ס – הבידור להמונים

ש"ס זכתה לאזכורים רבים בפינת הבחירות של 'מה בוער'. לפחות מחציתם נשאו מטען לעגני. עם סיום המלחמה הופץ דיסק דרמטי מבית היוצר של ש"ס. ברקאי והנוכחים באולפן התבדחו על חשבון הפתיח של הדיסק, בו מתואר פרוץ מלחמת ששת הימים ("למה לא התחילו מיציאת מצרים?"). כמה דוגמאות מסוף המרוץ: הרב עובדיה קורא להעביר תקציב לישיבות מתקציב הביטחון כי התורה היא שנותנת עוז וכוח לחיילים (1.2); ברכותיו של הרב שנאסרו להפצה מחשש לאיסור קמעות ( 3.2); הצגת אלי ישי כלא דובר אמת בהצהרתו ברדיו קול-חי כי נתניהו הבטיח להחזיר את קצבת הילדים (4.2); וכמובן דרשת ה"שטן" של הרב עובדיה יוסף בה הזהיר הרב כי אסור באיסור חמור להצביע לליברמן. אולי כג'סטה לחומרים הפיקנטיים שש"ס סיפקו, הם הצליחו להעלות לשידור תגובות כמעט בכל פעם שאוזכרה המפלגה: תגובה על ביקור נתניהו במסעדה לא כשרה, או על כך שדליה איציק למדה את שיטת מרן לדרבן מצביעים.

חוץ מסכנת כהנא, הימין לא קיים

בגדול, הימין המובהק לא תפס את הפריים-טיים התקשורתי. היו גימיקים ואייטמים שהגיעו למסכי הטלוויזיה כמו מופע הנחשים של האיחוד הלאומי, וקמפיין הכיפה בכיס של הבית היהודי. עשרה ימים לפני הבחירות הופיעו האיחוד הלאומי והבית היהודי בפעם היחידה בפינת הבחירות של 'מה בוער': תלונה של ח"כ אלדד נגד גדעון רייכר, וחלוקת 'אקטימל' של המפד"ל ליד מטה הליכוד בתל אביב. יש לציין שהיו דיבורים ואזכורים שליליים על ה'מרזלים' וה'כהניסטים' שברשימת האיחוד הלאומי. ב'בית של החיילים' ההתלבטות בתוך הציבור הדתי-לאומי לא קיבלה במה פרופורציונית יחסית לכמות החיילים שמגזר זה שולח לחזית. דוגמא בולטת היא מעקב שני ה'מתלבטים' שייצגו לכאורה את הישראלי המצוי, המתלבט בתוך המנעד שבין ליברמן, קדימה ומר"ץ. למען האיזון וההגינות יש לציין שבפינת הבחירות של 'מה בוער' גם לא היו אייטמים על מר"ץ וחד"ש בחודש פברואר. ב'בית היהודי' אומרים שמדובר בהטיה על רקע העובדה שכתב המפלגות, עידן קוולר, סיקר בעצמו את קדימה והעבודה, ולכן הן זכו לאזכורים רבים יותר, מה גם שמפלגות גדולות יותר זוכות לאזכורים רבים יותר, דברי הדובר משה ענבר. ב'איחוד הלאומי' לא היה מעקב רציף ספציפי אחרי גל"צ ו'מה בוער', ובסך הכל נעמה כהן, יועצת התקשורת של אריה אלדד, מרוצה מרמת החשיפה לה זכו הגימיקים הכתומים באמצעי התקשורת.

הפסד השמאל

אהוד ברק והעבודה זכו לזמן שידור אוהד בטלוויזיה וברדיו, וכך גם מר"צ. המרואיינים מרגישים בבית וגם נותנים לכך ביטוי, כמו בשליפה של ברק ב'יומן' ערוץ 1 בליל שבת שלפני הבחירות: "אני בטוח שֶפה באולפנים מצבנו לא רע, אבל צריך את הבוחרים עצמם". עם זאת, הקמפיין שנרתמה אליו רוב הבראנז'ה להמאיס את נתניהו וליברמן על הציבור עשה את שלו: קדימה עלתה על חשבון ריסוק השמאל. התקשורת הבראנז'אית חשה במשבר, כפי שניסח ברקאי ביום שני: "התקשורת עדיין לא התאוששה מהפסדה במערכת הבחירות ביום שלישי, הפסדה - כלומר הפסד מפלגות הבית שלה, כלומר מפלגות השמאל". אז מי אומר שהתקשורת שמאלנית?

רק לא ממשלת ימין

ככל שמועד הבחירות התקרב והסקרים הראו באופן עקבי שהגוש ימין-דתיים יהווה רוב, תחושת טבעת החנק התהדקה והאסטרטגיה עבר אל הרע-במיעוטו: ממשלת אחדות לאומית. אמנון אברמוביץ', הפרשן של חדשות ערוץ 2, החל לדחוף לממשלה כזו כשבוע לפני הבחירות. "ללא חרדים וללא קיצונים", היתה סיסמתו. למחרת כינתה המגישה יונית לוי את ההצעה "הצעת אברמוביץ", אך הלה התעקש לכנותה "הצעת חדשות ערוץ 2". שני הכתבים באולפן, רינה מצליח ועמית סגל, הביעו התנגדות הגיונית וחריפה להצעתו של אברמוביץ. כמו אברמוביץ, קידם גם רזי ברקאי בכל תוכנית את רעיון הרוטציה ו/או האחדות הלאומית. יום לפני הבחירות מתח ברקאי ביקורת על החלטת הממשלה לאשר העברת 650 מליון ש"ח לבניית משכן חדש לראש הממשלה. בהומור סמוי-אג'נדה העיר הלה שלקראת התיקו הצפוי והרוטציה, יש היגיון בבית גדול המאפשר לשכן בו שתי משפחות ...

אחרית דבר

תוצאות האמת כבר פורסמו. הגוש ימין-דתיים ניצח בוודאות. העם אמר 'לא' לשמאל. במקביל למציאות, ממשיכה בועת התקשורת במלוא עוצמתה לקדם שתי אג'נדות: רוטציה בין נתניהו ולבני בממשלת אחדות שתכלול את העבודה, קדימה והליכוד, ובמקביל - שינוי שיטת הבחירות. עיתונאים מפחידים את העם שהעולם ואובאמה לא יוכלו לעבוד עם ממשלה ימנית, וזו זוכה תכופות לכינוי "ממשלה ימנית קיצונית". ברקאי מודיע רשמית על "שינוי שיטת הבחירות שאנחנו מריצים החל מהשבוע הזה".

ולפני שנחזיר את השידור לאולפן נשאל: האם הציבור יזכה אי פעם לתקשורת המונים חופשייה, פלורליסטית ומרובת-נרטיבים?

גלי צה"ל בחרו שלא להגיב על הכתבה.