בשבע 331:מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח.לוז, י. מידד , כ"ה בשבט תשס"ט

 

מי רוצה עסקה גרועה?/ עדי גרסיאל

הלקחים מההיסטוריה הקרובה ברורים, גורמי ביטחון מזהירים והשכל הישר מורה שאין מצב. אז איך אפשר להסביר את הכמיהה התקשורתית הכמעט נואשת לביצוע עסקת שליט, שבמהלכה עלולים להשתחרר מחבלים שאחראים למותם של מאות ישראלים? ידיעות ביום ראשון לא השאיר מקום לספק ביחס לעמדתו: עיניו של החייל השבוי הביטו בקוראים מהעמוד הראשון. ואילו מעריב החרה החזיק אחריו למחרת עם הכותרת הראשית "שחררו את רוצחי בנינו", כציטוט של "עשרות משפחות שאיבדו את יקיריהן (ש)יוצאות למאבק למען שחרורו של גלעד שליט". מאמר המערכת של הארץ קבע ביום רביעי שמדובר ב-"עסקה שאסור להחמיץ".

האם מדובר בהטייה שמאלית-תבוסתנית? כן, אבל לא רק. חמלה על משפחת החייל? אולי, אך זה לא מספיק כדי להניע עיתונאים ציניים. משהו עמוק במהות העיתונאית דוחף את כלי התקשורת לעבר העסקה המסוכנת: הכמיהה לריגושים, לכך שמשהו יקרה. הרי נשמת אפה של העיתונות, המודפסת והמשודרת, היא ההתרחשות – האירועים שמשנים את המציאות. סטטוס קוו אינו חדשות. גם אם הוא הדבר הנכון, הוא לא מוכר עיתונים. חזרתו הביתה של שבוי, לעומת זאת, היא חדשה. ולא סתם חדשה, אלא אירוע שבעטיו מדפיסים העיתונים מהדורות נוספות ובטלוויזיה עוברים ל'חדר החדשות'.

זה נכון גם בהקשר הרחב יותר של הסכסוך בינינו לבין הסורים למשל. למרות יתרונותיו הברורים של המצב הקיים, מתעקשים קברניטי התקשורת לדחוף לעבר 'פריצת דרך' עם אסאד, שתוביל בהכרח לדרמה של פגישות פסגה ומעמדי חתימה מרגשים, ואיך לא, לניגוב החומוס בדמשק.

ומה אחר כך? האם הפיגועים שיגיעו, חלילה, אחרי שחרור המחבלים לא ירבצו על מצפונם של מי שדחפו להחלטה? יכול להיות. אבל מה שבטוח שגם הם ייצרו הזדמנויות מצוינות למכירת עיתונים ולעלייה ברייטינג של משדרי החדשות.  

 

צאו מהבועה!/ חני לוז

ביום שני השבוע העלה רזי ברקאי  בתוכניתו 'מה בוער' אייטם חשוב העוסק בשאלה כיצד סיקרה התקשורת את הימין ואת ליברמן בפרט. ומי הוזמן לדיון? מבקרי תקשורת מצד ימין? עיתונאים או אישי ציבור מהמגזר הנדון ? שיפטו בעצמכם:  לשידור הועלו עוזי בנזימן, לשעבר בכיר ב'הארץ' ועורך 'העין השביעית', ביטאון ביקורת התקשורת של הבראנז'ה על עצמה; דובי וייסגלס, חברו הקרוב ויועצו לשעבר של אריק שרון ומאדריכלי ה'התנתקות', וכן מועמדת מספר 30 של קדימה, נציגת מגזר העולים מבריה"מ לשעבר. קיומו של דיון כזה ללא נציג אותנטי של הימין זועק אליטיזם ויוהרה תרבותית יותר מכל אמירה אחרת. כאילו אמרו: מי אתם בכלל שתביעו דעה על עצמכם?

דוברים מטעם אויבי המדינה, לעומת זאת, מקבלים במה בגלי צה"ל, אפילו בזמן המלחמה. האם מישהו בגל"צ רואה בימין אויב מפחיד ומאיים יותר מדוברי החמאס?

אולי במקום להיגרר לנושא הבוער החדש על סדר היום הברנז'אי, קרי  שינוי שיטת הבחירות, נעלה שיח ציבורי אחר: שיטת הבחירות גרועה, לא בגלל חוק הבחירות, אלא בגלל אי כיבוד החוק וההגינות הנוגעים לתקשורת, שהיא בעלת השפעה גדולה מאוד על התפישות הפוליטיות. שינוי יסודי במגוון ההשקפות המוצע לציבור ושוויון זכויות לכל הדעות, הוא המפתח להתפכחות המונית, שתגרום להכרעה חד משמעית בקלפי. פתיחת השמיים לערוצי תקשורת חופשיים יאפשרו לאזרחים לבחור בין הנרטיבים השונים ללא שומרי הסף ההורסים את הדמוקרטיה הישראלית.

* תיקון קל: בשבוע שעבר התייחסתי לפרשנים בתוכנית "נכון להבוקר" בהגשת ניב רסקין כשמאלנים.  אחד הפרשנים הקבועים הוא עמית סגל מערוץ 2  שאינו עונה להגדרה זו. עימו ועם הקוראים הסליחה.

 

תעמולה במסווה עיתונאי/ ישראל מידד

סדרת המודעות שאגודת 'לדעת' פירסמה בעיתונות במערכת הבחירות של 1996, תחת הכותרת הכללית "תקשורת מגוייסת", הייתה פריצת דרך 'חצופה' מטעם גוף מחוץ לבראנז'ה שהעז לבוא חשבון עם התופעות הקשות של הטייה, העדפה, הסתרה וחוסר הוגנות תקשורתיים. 

היום, המצב הוא קל יחסית, כי התקשורת מודה בעצמה שהיא כזו. הנה בן כספית במעריב בשובע שעבר:  "נכון, היו בתקשורת חלקים שרצו בניצחונה של ציפי לבני. אבל בה דווקא טיפלו... בנתניהו לא ממש טיפלו. השכחנו מהציבור את חולשותיו".

גם 'העין השביעית' סיקר את התנהגותה של התקשורת. אורן פרסיקו, למשל, כתב"... רק שלשום הודה בפה מלא פרשן 'חדשות 10', רביב דרוקר, כי 'רוב אנשי התקשורת מתנגדים לנתניהו... גם במערכת הבחירות הנוכחית ניתן למצוא עדויות לכך שהתקשורת שומרת טינה מיוחדת לנתניהו".  והוא ממשיך ומדגים את ההתגייסות בדוגמאות של כותרות מחמיאות ועוד שיטות של הטייה.

  על הטיפול התקשורתי במפלגת 'ישראל ביתנו' יש צורך במחקר נפרד. אבל לאור השיגעון מסביב לסקרים למיניהם, והשפעתם התקשורתית הלא-מקצועית, איני יודע אם החוק החדש שמנע פרסום סקרים בימים האחרונים לפני הבחירות היה מספיק מועיל. ואלי צריך בכלל להגביל את הופעת הפוליטיקאים בתקשורת בימים שלפני הבחירות, כדי לחסוך מחזות כמו הראיונות של המועמדים הראשיים של המפלגות בלילה שלפני יום הבחירות בערוץ הראשון, שהיו פשוט תעמולת בחירות נטו.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

אתר ערוץ 7 דיווח כי בכנס באר שבע לשלום הילד המליץ מנכ"ל הרשות השנייה, מנשה סמירה להורים ש"רצוי שתוציאו את הטלוויזיה והמחשב מחדרו של ילדכם"".

'רוטר', אתר פורום החדשות והסקופים, קורא לחתום על עצומה הדורשת מעיתונאי מעריב וידיעות אחרונות להפסיק את  "רדיפת הימניים בעם". כך דיווח אתר אומדיה.

באוצר מתכננים לאחד את הטלוויזיה החינוכית עם רשות השידור. זאת לאחר שבעבר העדיפו אנשי האוצר את החלופה של סגירת התחנה. כך פרסם אתר נרג'י.

'ביקורטווי', תוכנית ביקורות תקשורת חדשה, עלתה השבוע בערוץ הראשון. את התוכנית מגישה ליעד מודריק.