בשבע 331:הצלחה שקטה

למרות הקשיים, עולמם של החרשים והעיוורים מוצג בצורה צבעונית, מרתקת ואפילו טעימה באמצעות מסעדה והצגה במרכז 'נא לגעת'

אמציה האיתן , כ"ה בשבט תשס"ט

אינפ': מרכז 'נא לגעת', נמל יפו

השעה עשר בלילה. עם ישראל מרוכז מול מסכי הטלוויזיה, מחכה למוצא פיהם של הסוקרים. במרכזי המפלגות ניתן לחתוך את המתח בסכין. אבל בנמל יפו השתמשו בסכין כדי לחתוך גושי בצק גדולים, ולחלק אותם בין האנשים שעל הבמה. למרות הציפייה לתוצאות הבחירות, אולם התיאטרון שבמרכז 'נא לגעת' היה מלא באנשים שבחרו להתעניין בדברים אחרים. נשמע מפתיע? כלל וכלל לא. השחקנים שמילאו את הבמה באותו הערב הרשימו אותי הרבה יותר מהפוליטיקאים, שניסו לשכנע זה את זה כמה הם מוכשרים. למרות שאינם שומעים, רובם לא מדברים, ואף אינם יכולים לראות, קבוצת השחקנים הציגה בפנינו עולם מלא של רגשות, קטעי חיים מרתקים, ומעל לכל – התמודדות הרואית עם המגבלות שמלוות אותם.

את מוצאי הבחירות ביליתי במרכז 'נא לגעת' שבנמל יפו. ההאנגר הענק, ששופץ בתשומת לב רבה, משמש כמרכז תרבותי עבור חרשים-עיוורים, שמאמינים כי ניתן לשנות את המצב הקיים, ומתוך החושך והדממה, להפוך את עולמנו ליותר טוב (מזכיר לכם את הפוליטיקאים? לי לא!).

בכדי שנוכל להרגיש, ולו במעט, את עולמם המורכב, מכיל המרכז את המסעדה 'בלק אאוט' – שבה אוכלים בחושך מוחלט, כשהמלצרים הם עיוורים, שבשבילם החושך הזה הוא דרך חיים. בבית הקפה 'קפיש' המלצרים הם חרשים (או כבדי שמיעה) ויוצרים עם הסועדים קשר באמצעות שפת הסימנים, תנועות שפתיים, או לוח מחיק וטוש צבעוני. תוך כדי אכילת פסטה טעימה, למדנו מגוון של תנועות ומילים בשפת הסימנים, ובעיקר למדנו להכיר אנשים נהדרים, שהכניסו אותנו, בחן ובחיוך, אל העולם השקט שלהם.

שיאו של הערב היה ההצגה 'לא על הלחם לבדו', שהועלתה באודיטוריום הגדול, שנבנה בתוך אותו מתחם. ככל שתנסו לדמיין, לא תצליחו להעריך עד כמה הצגה של שחקנים חרשים-עיוורים יכולה להיות צבעונית, מרתקת ומרגשת עד דמעות. הבימאית, עדינה טל, עבדה עם השחקנים במשך שנתיים על המופע. באמצעות קטעי משחק מגוונים, אנחנו נכנסים עמוק לתוך עולם מופלא שאין בו אור וצבע, וגם לא צליל כלשהו. אודה על האמת, ממש קשה לי להסביר במילים את מה שראינו ושמענו באותו ערב. התוף הגדול המורה לשחקנים, המרגישים את תנועת הרצפה שלרגליהם, לעבור ממצב למצב. המתורגמנים הבלתי נלאים, שמלווים באופן צמוד את השחקנים, ומעדכנים אותם בנענועי ידיים, בכל פעם שהקהל מוחה כפיים בהתלהבות. הסיפורים המרגשים על סיטואציות לא פשוטות בחייהם. הריח המשכר של הלחם, הנאפה במקום תוך כדי הצגה, ומחולק לקהל בסופה. כל אלה הופכים את חוויית הביקור למשהו מטלטל, שצחוק ובכי משמשים בו בערבוביה, וגם התפכחות גדולה במחשבה על עולמם של אנשי החושך והדממה.

במקום המועט שנותר אני פשוט ממליץ בחום - קחו את הילדים, החברים והקרובים, ובואו למרכז 'נא לגעת', בנמל יפו. אין צורך לחכות לבחירות הבאות.

seret@etrog.tv