בשבע 331:'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"ה בשבט תשס"ט

מתכון לארבע שנים

עשר עצות לראש הממשלה הבא, אם בכוונתו לנהל קואליציה טובה, בריאה ויציבה:

* הפסק לקרוא סקרים.

* הבהר מראש כי השלום אינו אחד ממטרות הממשלה בקדנציה הנוכחית.

* אל תקרא עיתונים, וברדיו האזן אך ורק לקול המוזיקה.

* הימנע ככל האפשר מנסיעות לחו"ל.

* זכור כי נושאי הבריאות, הרווחה והדתות הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

* שמור על החוק הישראלי. שמור על המוסר הפנימי. צפצף על החוק הבינלאומי.

* מכור את הבית בקיסריה, קנה בית באשקלון, ופעם בחודש ערוך ביקור בניצן.

* האזן בקשב רב ליועצי התקשורת שלך ואחר כך עשה את הדבר ההפוך.

* עמוד מול הראי ותרגל את המשפט "לא, אדוני הנשיא" באנגלית.

* תהיה ימני, למען השם.

גברת ציפי ומר לבני

שבוע ומשהו אחרי, הנה עוד מספר תובנות על הבחירות, חלקן אפילו חדשות:

ברית הזוגיות: ציפי לבני, ההיא שניצחה בבחירות, מוכנה היום לטרנספר את כל הערבים ובלבד שאביגדור ליברמן ייכנס עימה מתחת לחופה הפוליטית. כל שליברמן צריך לעשות הוא לשכל את אותיות שם משפחתו ל"מר לבני", והנה יש למתמטיקאית גוש חוסם נפלא של לא פחות מ-43 מנדטים. האמת חייבת להיאמר: יש לא מעט מן המשותף בין גברת ציפי למר לבני – שניהם כיהנו יחד בממשלת הדשדוש, ובהצלחה מבוטלת; שניהם משכו קולות על בסיס פחד, היא מהביביפובים והוא מהאנטי-ערבים; ושניהם כבר מתחילים לעלות לבוחרים שלהם על העצבים.

הסקרים: הסקר הפומבי האחרון שהעניק לקדימה 28 מנדטים לכל הפחות נערך כמעט חודש לפני הבחירות. הסקר הפומבי האחרון שהעניק לקדימה יתרון על הליכוד היה בדצמבר אשתקד. גם הסקרים שהעניקו לקדימה 15 מנדטים ומעלה היו מזמן, וכמובן – לא מצאתי אף סקר שהוריד את מרצ לשלושה מנדטים. גם אם נניח לרגע כי הסקרים היו נכונים ליום עריכתם, עדיין קשה להבין לשם מה הם קיימים וכיצד הם תורמים לדמוקרטיה ולציבוריות הישראלית.

הדרבי: כפי שהימרתי כאן ערב הבחירות, שתי מפלגות הציונות-הדתית עברו די בקלות את אחוז החסימה. את תוצאות הקרב היוקרתי בין השתיים יהיה מי שיכתיר כניצחון החרד"ל על המפד"ל, אך נכון יותר לראות בכך ניצחון של האמירה הימנית הברורה והחד-משמעית על האמירות הסותרות והכיוון הפוליטי העמום של ראשי הבית היהודי. הרב הרשקוביץ ואנשיו צריכים להסביר לעצמם מדוע האיחוד הלאומי ניצח בהפרש משמעותי כמעט בכל יישובי יש"ע הדתיים, למעט באזור אלקנה ובחלק מגוש עציון.

מפלגת ניצולי הפיצול עם בוגרי מימ"ד: שלושת המנדטים של הבית היהודי מוכיחים כי הקריצה לשמאל הדתי לא ממש סיפקה את הסחורה. היונים אכן שבו אל השובך, כפי שהעידו על עצמם רבים מעיתונאי המגזר, אבל שוב התברר כי החזרה הביתה לא היתה המונית אלא בתוך מונית. השמאל הדתי הוא עדיין כוח אלקטורלי זעום יחסית לרעש שהוא עושה בתקשורת הכללית.

נחמה: לא שיהיה אפשר להוכיח זאת, אבל יש להניח כי גם בלי הפיצול היה הימין הדתי מקבל שבעה מנדטים לכל היותר. המנהיג האנונימי וההרכב הבעייתי של הבית היהודי המאוחד, לצד הייצוג הימני והדתי המרשים ברשימת הליכוד, לא מותירים הרבה מקום לפנטזיות. 

מפלגת רעש: לשלושת הח"כים העומדים בראשות האיחוד הלאומי יש כעת משימה קשה במיוחד – לייצג את המפלגה בתקשורת באופן תדיר ואפקטיבי יותר  מעוזריו ויועציו של הח"כ הרביעי. אם יו"ר המפלגה לא מעוניין להפוך את האיחוד הלאומי לקרקס איטלקי, עליו למנוע מהחברים מרזל ובן-גביר להשליט את נועם הליכותיהם על תדמיתה של המפלגה.

מפלגת רעש (2): הטרנד הירוק, שבשנים האחרונות שולט ביד רמה בסדר היום התקשורתי, התרסק לחלוטין ביום הבוחר. לא עזרה אפילו ההיזכרות הפתאומית של מיטב ידועני ישראל בשמו של הרב מיכאל מלכיאור. התנועה הירוקה לא הגיעה לאחוז אחד מהקולות, הירוקים – אף לא למחצית האחוז, וגם אם כוללים ברשימת הירוקת את עלה ירוק ובוגרי עלה ירוק – כל ארבע המפלגות ביחד לא עוברות את אחוז החסימה. ואילו על תרומתו הסגולית-ירוקית של ניצן הורביץ למספר המנדטים של מרצ עדיף לא להרחיב את הדיבור.

מפלגת רעש (3): נו-נו, טליה ששון. מילא שדו"ח המאחזים שלך לא הספיק למקום גבוה יותר במרצ, אבל זה שהאיומים הטלפוניים על חייך לא עזרו לך להיבחר? פשוט שערורייה. יכול להיות שפרובוקציות להשחרת הימין זה לא מה שהיה?

חמסה עלינו

א. "לא אתפלא אם קדימה יודיעו גם על תמיכה בכיבוש אירן", אמר בזלזול גלעד ארדן על ההבטחות של קדימה לאביגדור ליברמן. ואני שואל את ח"כ ארדן: מה כל כך חסר היגיון ברעיון לכבוש את אירן המתגרענת? למה ישר לפסול כל דבר? 

ב. פתאום כולם רוצים לשנות את שיטת הממשל: הליכוד, העבודה, קדימה, ליברמן. אבל לאף אחד לא מפריעה השיטה שלפיה פוליטיקאי יכול לסובב את כל המערכת הפוליטית על אצבעו הקטנה דרך בחירתו לנשיא המדינה.

ג. באתר הכנסת אפשר לראות את תוצאות הבחירות גם לפי אזורים. אלא שבעוד חבל יהודה נחשב שם לאזור, יישובי השומרון 'סופחו' דווקא לאזור פתח תקווה, שבו נכללת גם עיר מגוריי הגוש-דנית. לפחות האות ש' ביש"ע - זה כאן.

ד. לא קל לפתות אותי בדיסקים של מוזיקה יהודית, ז'אנר שיש בו לא מעט יצירה בנאלית מדי. אחד מיוצאי הדופן הוא ההרכב 'אמא עילאה' מהיישוב אור הגנוז, שאלבום הבכורה שלו מעניין, מלא אווירה ומזכיר לא מעט מוזיקת עולם. אם זה היה בפורטוגזית, בטח היו קוראים ללהקה 'מדרדאוס' ומשמיעים אותה בכל תחנות הרדיו.

ה. ואם כבר אני באזור, אז ביקרתי לאחרונה במופע המהנה של שולי רנד 'נקודה טובה'. שום דבר מהשבחים שאכתוב כבר לא יהיה מקורי, אז אני עוזב את זה.

 

יודע את מקומי

ברשימת ההתמכרויות הבלתי נגמרת שלי, הקפה של הבוקר תופס מקום של כבוד. עבורי זוהי קריאת הגבר המבדילה בין יום ללילה, הנוזל שמוציא אותי ממצב הזומבי אל מצב הסתם-פלגמט. בלי הקפה של הבוקר, כל היום שלי ושל סביבתי הקרובה נותר אפל ומאיים.

לאחרונה אני נחשף יותר ויותר לטרנד משונה ומטריד במיוחד: אנשים יוצאים בבוקר מהבית עם כוס הקפה שלהם. זאת יכולה להיות כוס זכוכית או חד-פעמית, פתוחה או עם מכסה וקשית, לא משנה. הם נכנסים למעלית עם הקפה, צועדים אל הגנים ובתי הספר עם ילדים וקפה, נוסעים לעבודה עם הקפה, ואומרים למזכירה להכין קפה עם הקפה.

מבלי לבדוק את העניין, אני מניח כי הטרנד אופייני בעיקר לסוג המקום שבו אני גר: עירוני, בורגני, עם מכוניות בגובה של בניין משרדים בינוני, ועם יותר מכונות קפה ממקררים. אלה המקומות שבהם תמיד ממהרים לעבודה, שכן אם לא ייצאו מוקדם, הם עוד עלולים לעבוד פחות מ-14 שעות ביממה. אפשר לומר שהקפה בדרכים הוא הגילוח באוטו החדש.

ועדיין אני מתקשה להבין. האם הם מצליחים ליהנות מזה? כלומר, אני יודע שאורח החיים במאה ה-21 דורש התאמות ושינויים, אבל ככה לוותר על הקפה עם העוגה ליד השולחן? על ההתכנסות העצמית המהורהרת בזמן שאנחנו מרעילים את גופנו בהנאה? על הרגע הכי אינטימי וממותק בעולם שאינו כולל תינוקות ורדרדי לחיים? האם יש תחליף לרגעים האלה?

אז אני, ברשות כבודכם, אמשיך לשתות את הקפה שלי בבית – עם כפית סוכר ו-20 סמ"ק קרואסון עם שוקולד. אני מקווה שלא איהפך במהרה למיעוט מבוטל בסביבתי הקרובה. די לי בטרנד של אכילת אורז מלא וקוביות טופו בסלט – אל תיקחו לי גם את הקפה.