בשבע 332: מכתבים למערכת

קוראי העיתון , ב' באדר תשס"ט

 לא לפחד מהשלטון/ לאה מורגנשטרן,  ירושלים

ממש לא ברור מדוע מכריזים אצלנו על הרצון להרכיב ממשלה חדשה, ממשלת אחדות לאומית, שתתבסס על איחוד עם 'קדימה' או 'העבודה' מן הממשלה היוצאת.

 שלוש שנים לא הספיקו  להנהגה שלנו להכיר בכך שאולמרט וציפי וברק  לא עשו שום דבר למען בטחון תושבי דרום הארץ ?! ישבו בחיבוק ידייים ורק הפריחו סיסמאות-אזהרות  חמורות באזני החמאס.  החמאסניקים ממש "נבהלו"  מהברבורים של שר הביטחון, והמשיכו לירוק קסאמים וגראדים על אזרחי המדינה. למה התמהמהו עד ערב הבחירות כדי לפגוע בחמאס בעזה?! וכאשר כבר יצאו למבצע, למה הפסיקו אותו באמצע ולא המשיכו לשלב המכריע?!

'קדימה' ו'העבודה' הינן מפלגות שיתוק לאומי - ממשלת חידלון-כישלון. אסור לצרף אותן לממשלה החדשה. יש טוענים שיהיה קשה לנהל את הממשלה. אדרבה, שהח"כים והשרים החדשים יפשילו שרוולים. הם הרי מקבלים משכורות שמנות, וראוי שיתאמצו הרבה יותר.

 ממשלת ימין צרה בעלת אוריינטציה לאומית ברורה ובעלת מוטיבציה חיובית עדיפה מממשלה פסיבית מבולבלת ומסוכסכת, הנקרעת בין ימין לשמאל, שמטרתה היא אחת בלבד -  לשרוד.

 

תאבי  שררה/ ציפי  לידר, ירושלים

ציפי  לבני רוצה ללכת לאפוזיציה וּלְשַמֵּר את מעמדה ותדמיתה הציבורית אם לא כראש ממשלה, לפחות כראש אופוזיציה לוחמנית רחבה.

  לעומת זאת, חברי הכנסת איציק, מופז, שטרית, רמון ובראון, אשר בדומה ללבני ערקו ממפלגות האם - העבודה המקרטעת והליכוד – למפלגת קדימה, כדי לזכות בעמדות מפתח במפלגה החדשה, אינם מוכנים לשבת בצל האופוזיציה בלי התיקים המיניסטריאליים בידיהם. עבורם ישיבה באופוזיציה, תוך ויתור על מנעמי השלטון, תהיה אפוא נפילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, בפרט שנתניהו מציע להם תיקים נדיבים. משום כך הם דוחפים את לבני להצטרף לממשלה. למרות שכולם מניפים ברמה את דגל האינטרס הלאומי, ברור שהוא משמש הסוואה לאינטרסים אישיים מובהקים – התאווה לשלטון.

    

טעויות בחשבון/ משה פייגלין, קרני שומרון

בתגובה למכתב למערכת 'רגב נכנסה, ניסן יצא', גיליון 331)

במכתבה למדור זה, טוענת הגב' יעל לוי כי מצביעים אמוניים ששוכנעו להצביע ליכוד הכניסו את יחצנית הגירוש מירי רגב, במקום את ניסן סלומיאנסקי, שעשוי היה להיכנס לכנסת כתוצאה מהסכם עודפים.

לא בדקתי את חשבונה המורכב של הגב' לוי ואינני יודע אם היא צודקת מן הבחינה הטכנית. גם לא כל כך ברור לי מדוע הצבעה לבית היהודי והכנסתו של זבולון אורלב המחזיק ב'מניית בכורה' בקידום הגירוש, עדיפה בעיניה על הצבעה לליכוד והכנסתה של דוברת צה"ל. עובדה נוספת שנתעלמה מחשבונה של לוי היא שללא קבוצת מנהיגות יהודית בליכוד, שכמובן לא הצביעה עבור הגב' רגב בבחירות הפנימיות, היתה רגב ממוקמת במקום  יותר גבוה ברשימה. אילו הגב' לוי וחבריה היו מתפקדים לליכוד ומצטרפים לקבוצת מנהיגות יהודית, הסיכוי למנוע את הבחירה הזו היה גדול פי כמה.

אולם למען האמת, כל החשבונות הללו, נכונים ככל שיהיו – מאוסים בעיני. כי השאלה היא לא רגב ולא סלומיאנסקי. השאלה היא איך מצילים את המדינה שלנו. סלומיאנסקי כבר היה זמן רב בפנים – האם ישיבתו מנעה מסירה של גרגיר אחד מארץ ישראל?

עיננו הרואות כיצד מחזר כיום נתניהו אחר מפלגות השמאל ומי שבפועל נותן לו את הכח לכך הם חברינו המצוינים במפלגות הימין. גם ה'איחוד' וגם 'הבית' המליצו על נתניהו, אין להם שום אופציה אחרת. אם נמשיך לעשות את חשבון רגב -סולמיאנסקי, גם בפעם הבאה לא תהיה לנו אופציה כזו.

 

ההבנה המאוחרת של יולי/ שמואל פישר, פתח תקוה

שרת החינוך, יולי תמיר,  ביקרה לאחרונה בחריפות את החלטות בג"ץ: "השופטים מאפשרים לסקטור החרדי ולתנועה האיסלמית להתרחב ולפגוע בסקטור הצבורי", אמרה שרת החינוך, וכן: "בית המשפט העליון עלול לגרום לפירוק מערכת החינוך".

כשבג"ץ התייצב לא אחת נגד המתנחלים וגרם להרס של יישובים או כשהוא תמך בעתירות של פלשתינים בשאלת גדר הבטחון ובנושא "נוהל שכן" -  לא נחלצה שרת החינוך לבקר את בית המשפט.  ההיפך מכך הוא הנכון: תמיד שמענו ממנה רק את האמירות הנמלצות על "שלטון החוק" ועל "עליונות המשפט" ועל "שמירת הדמוקרטיה".   והנה עתה, כשהחלטת בג"ץ אינן מקובלת עליה  - מיד היא מותחת ביקורת קיצונית על בית המשפט העליון.

אז אולי הגיע הזמן שגם יולי תמיד וחבריה יבינו כי יש לצמצם את זכויות היתר שמערכת המשפט נטלה לעצמה?   אולי נכון לומר כי אנשי משפט שלא נבחרו ע"י הציבור אינם אמורים לפסוק בשאלות חינוכיות ובודאי שאינם אמורים לקבוע הלכות בנושאים בטחוניים ומדיניים במקום הכנסת והממשלה.

 

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

עוקץ: מנתח נמלט עם כספים שגבה מלקוחות לצורך הסרת משקפיים.

הוציא יש מעין.

פרס לאיש מחשבים: פיתח נוסחה לדחיסת  כל התלמוד על תקליטור.

שיטה מכווצת.