בשבע 332: שאלת השבוע

ממשלת ימין צרה או ממשלת אחדות – מה עדיף?
שאלת השבוע, לאורך הגיליון
ערך והפיק: ירעם נתניהו

אנשים שהמערכת בחרה , ב' באדר תשס"ט

יריקה בפני הבוחרים/ מיכאל קליינר- לשעבר ח"כ מטעם 'חירות'

טועים מי שאומרים שהבחירות האחרונות הסתיימו בניצחון הימין. הבחירות הסתיימו בניצחון מוחץ שלו. זה לא רק 65 מנדטים שניתנו באופן מובהק למחנה הלאומי, אלא גם סיפוחה המלאכותי של קדימה למחנה השמאל ע"י תקשורת מגויסת. אמנם זה הוסיף לקדימה כמה מנדטים על חשבון העבודה ומר"צ בשבוע האחרון של הבחירות, אבל זהו סילוף ועיוות של המציאות. מפלגת קדימה ביסודה היא פלג של המחנה הלאומי, שמן הליכוד בא ואל הליכוד, כנראה, ישוב.

חלק לא מבוטל ממצביעי קדימה, אם לא חלק הארי שלהם, אינו מגדיר את עצמו כשמאל. מרבית מתפקדיה ופעיליה היו רק לא מזמן חלק מעמוד השידרה הארגוני של הליכוד.

גם מבחינה אידיאולוגית, קדימה היא לא שמאל טהור. בעניינים מרכזיים מאוד בוויכוח הציבורי בין ימין ושמאל, כמו המאבק למען עליונות המשפט על בית המשפט, התנגדות נחרצת ל"איחוד משפחות" פלשתיניות בישראל ומתן ביטוי לאומי לערביי ישראל, גילתה קדימה עמדה נחרצת יותר מזו של יו"ר הליכוד, שלא לדבר על חברי הכנסת המיועדים מרידור ובגין, וקיבלה תמיכה אלקטורלית על עמדותיה אלו.

יש היום הסכמה לאומית רחבה בין בוחרי הליכוד, ישראל ביתנו, הדתיים והחרדים, יחד עם שני שליש ממצביעי קדימה, שעיקרה חרטה עמוקה על גירוש היהודים מחבל עזה ועקירת יישובי גוש קטיף, התנגדות לחלוקת הארץ, תמיכה בהמשך הרפורמות של פרופ' פרידמן בתחום המשפט וקבלת העיקרון שנאמנות היא תנאי לאזרחות.

במצב כזה, בו הציבור הכריע הכרעה כל כך ברורה בין מדיניות שמאל למדיניות לאומית, תהיה זו יריקה בפרצופו של הציבור ובפרצופה של הדמוקרטיה אם נתניהו יקים ממשלת אחדות לאומית. הלחץ המופעל על נתניהו להקמת ממשלת אחדות, או ממשלת רוטציה, והסחטנות הפוליטית שמפעיל ליברמן כדי לאלץ אותו לכך – הם ניסיון נבזי להתעלם מרצון הבוחרים וסוג של שחיתות פוליטית בעידודה הנמרץ והמובן מאליו של התקשורת.

 

ממשלת אחדות-פחדנות/ הרב ישראל אייכלר- לשעבר ח"כ מטעם 'יהדות התורה'

במדינה דמוקרטית ומתוקנת, אין שום סיבה שממשלת ימין-ליכוד שיש לה 65 ח"כים בכנסת, תזדקק ל"אחדות לאומית" עִם קדימה או השמאל.

במדינות כאלה ההכרעה בבחירות ובמשאלים עלולה ליפול או עשויה לקום על אחוז אחד ופחות. ג'ורג' בוש קיבל פחות קולות מאל גור, אבל לפי כללי המשחק האמריקניים הוא נקבע לנשיא וישב בבית הלבן במשך שמונה שנים. הוא עשה הרבה שגיאות, אך איש לא העז לטעון שהוא נשיא לא לגיטימי בשל העובדה שלא שיתף את אל גור ואת הדמוקרטים בממשלתו.

במדינה מסודרת המנצח הוא השליט עד לבחירות הבאות ואינו חייב לשתף את יריביו ואויביו לממשלתו. במדינת ההתנתקות מן  היהדות, אין הלכות ולא הליכות נימוסין ומסורת. בן גוריון אימץ את השיטה הדמוקרטית ב"כאילו". מאז ועד היום הזה, פועלת הדמוק-טטורה בשיטת "ישראבלוף". השמאל שולט באמצעות התקשורת והמשפטנים, אף על פי שאיבד את הרוב שלו כבר בימי בגין ב-77'. בגין חיפש "הכשר" ממשה דיין וד"ש ומאז ועד היום הימין מחפש את "הכשר הבג"ץ".

איש הימין אריאל שרון הבין שאם הוא רוצה "הכשר" הוא חייב להפוך את עורו. אם ממשלת נתניהו לא תצרף את קדימה או העבודה, התקשורת ובג"ץ יטרפו אותה ויפסלו כל החלטה שלה. הם ישללו את הלגיטימיות של הממשלה ויסיתו את האמריקנים והאירופים ואת כל העולם, נגד הממשלה. הימין כהרגלו ייבהל, כי ה-ם מ-פ-ח-ד-י-ם לשלוט.

לכן אין לנתניהו ברירה אלא להתחנן לקדימה להצטרף לממשלה כדי לקבל הכשר מ"נטורי קרתא" של התקשורת.

 

טובת המדינה תכריע/ ח"כ דניאל בן-סימון- מפלגת 'העבודה'

 הציבור נתן מנדט ברור למפלגות המייצגות תפישת עולם לאומית-לאומנית-דתית-חרדית, ועל כן מן הדין שהממשלה שתקום תשקף את הרוב הפרלמנטרי שהציבור חתם עליו. אני סבור שצריך לתת לגוש דתי-חרדי-לאומי-ימני להתנגש עם המציאות. כלומר, צריך למנות את כצל'ה לשר החוץ, את מיכאל בן ארי לסגנו, וכשהילארי קלינטון תגיע בעוד חודש, והשליח האמריקני יגיע בעוד כמה ימים, כצל'ה  יישלח להסביר להם שאין על מה לדבר. ארץ ישראל השלמה היא הדגל, ועם התפישה הסהרורית הזו נראה מי נכנע ראשון – אובמה או כצל'ה. שכצל'ה יאמר ברורות שישראל מוותרת על 3 מיליארד דולר סיוע כי אנו רוצים את ארץ ישראל השלמה. שיאמר זאת למנהיגי אירופה ורוסיה ונראה איך העולם יגיב. נראה אם ייקוב הדין את ההר או ייקוב הדין את כצל'ה. חשוב שפעם אחת ולתמיד התפישה הסהרורית הזו, שהיא מה שרוב הציבור בישראל רצה בבחירות 2009, תהיה כרטיס הכניסה של ישראל.

מנגד, יש לי הערכה אישית, בהכירי את נתניהו, כי נפשו תרחק מתסריט כזה. הוא לא ירצה שהעולם יצייר את ישראל כמוקצה מחמת מיאוס, ועל כן הוא יתפשר בין רצון הציבור לבין טובת המדינה. נתניהו יעדיף את מה שמצטייר בעיניו כטובת המדינה וינסה לחבר גופים וללכת על קואליציית מרכז כדי למצוא חן ולהראות את ה"תעודה" הזו בפני אירופה וארה"ב. לכן, להערכתי גם הפעם רצון הציבור לקבל ממשלה ימנית-חרדית-דתית-לאומית לא יתממש.