בשבע 332: מטמון במצולות ים

על פי הערכות מומחים, שדה הגז הטבעי 'תמר 1' שהתגלה לאחרונה יספק את עתודות הגז הדרושות לישראל במשך 20 שנה. לא רק החברות השותפות ירוויחו: קופת המדינה צפויה לקבל שמינית מהרווחים.

אבישי רובינשטיין , ב' באדר תשס"ט

החורף עוד לא הסתיים, אך נראה כי שנת תשס"ט תהיה השנה השחונה ביותר שעברה מדינת ישראל למן הקמתה. במצב עניינים זה, יש המקווים כי הישועה תצמח ממימיו המלוחים של הים התיכון, מאגר פוטנציאלי בלתי נדלה למים מותפלים. ההתפלה על כל היבטיה נראית עדיין רחוקה, אך במרחק של 90 ק"מ מחופי חיפה מבצבצים סימנים לפעפוע של בארות מסוג מעט שונה. התקווה הישראלית העתיקה כי גם אנחנו חוננו במעט מאוצרות הזהב השחור של שכנינו, אשר הלכה ודעכה עם השנים, החלה לפעם מחדש. בלב מלא תקוות אך גם עמוס בספקות, יצאנו לבדוק האם אומנם יש דברים בגו, והאם ישראל הולכת להפוך לנסיכות הגז החדשה של אגן הים התיכון. 

 

הים הזה שלנו

ד"ר יעקב מימרן, תושב גוש-עציון, הוא האיש שבידו הפקידה מדינת ישראל את ניהול אוצרות הטבע שלה. בתור ראש מנהל רישוי אוצרות טבע במשרד התשתיות הלאומיות, מימרן הוא האחראי על הסדרת רישיונות לחיפושי גז ונפט בתחומי מדינת ישראל. כאשר מדברים על שדה גז במרחק 90 ק"מ מערבית לחוף, מסתבר כי מדובר בהגדרה מרחיבה מאוד של גבולות המדינה. ד"ר מימרן הוא גיאולוג בעל ניסיון של עשרות שנים, שעבד במכון הגיאולוגי, היה אחראי לנושא הכרייה והחציבה, ולימים טיפס עד לראשות המינהל שמאחד את כל אוצרות הטבע של ישראל בתחום האנרגיה.

ד"ר מימרן, יש סיבה להתלהב?

"ודאי שכן. נכון להיום המדינה צורכת קרוב ל- 4 מיליארד מטרים מעוקבים (ממ"ק) גז בשנה. המשמשים תחנות כוח ותעשיות. במקביל נפרשת רשת הובלה של גז. המאגר של 'תמר 1' מכיל 142 מיליארד ממ"ק. אם אנחנו מדברים על צריכה שצריכה לעלות לסדר גודל של 8 מיליארד ממ"ק בשנה, נראה שיש לנו רזרבה של קרוב ל-20 שנה. אנחנו מצויים בציון דרך מבחינת נושא האספקה העצמית. בנוסף, התגלית הזו מדרבנת את כל היזמים שמחפשים נפט וגז במימי ישראל. זוהי בשורה על עידן חדש ותנופה חדשה של חיפושי נפט וגז במים הכלכליים שלנו, שהסתום בהם עדיין מרובה על הגלוי".

לאחר שנרגענו מההתלהבות, שאלנו את ד"ר מימרן איך יכול להיות שרבע הדרך לקפריסין נחשב כחלק ממדינת ישראל. הכירו את נקודת המחלוקת החדשה במזרח התיכון, קוראים לה "מים כלכליים". התחום הטריטוריאלי של כל מדינה בעולם נמתח עד כדי 12 מיל (22 ק"מ) לתוך גופי מים המקיפים אותה. לעומת זאת, זכויותיה הכלכליות של מדינה יכולות להשתרע עד 200 מיל (370 ק"מ). אין צורך להתלהב, קפריסין (מרחק 320 ק"מ) איננה חלק ממדינת ישראל. כאשר יש חפיפה עם ארץ אחרת, נהוג לחלק את המים שווה בשווה בין היבשות. מימרן חושב שגם לפי השיטות המחמירות 'תמר 1' בידינו. אבל בעתיד, ככל שהאסדות  יעמיקו קדוח, יילכו החיפושים ויתקרבו לקפריסין. הגבול הכלכלי עמה איננו מוסדר עדיין, כפי שאיננו מוסדר גם עם לבנון, והבעיה תהפוך להיות משמעותית יותר.

 

 גז במקום נפט

בדומה לנפט, גז טבעי הוא דלק שמקורו בסלעים המכילים חומר אורגני. די באחוז או שניים של חומר אורגני בסלע מקור כדי שייווצרו ממנו מאגרים עצומים של חומר אנרגטי. הגז הטבעי הוא תערובת של מספר סוגי גז, שהעיקרי שבהם הוא המתאן. גז טבעי מצוי בשדות נפט, וגם במרבצים שאינם קשורים לנפט, כמו במקרה המדובר. במשך שנים הנפט נחשב כמקור אנרגיה אטרקטיבי יותר, משום שניתן להובילו במיכליות, בעוד שלצורך הובלת גז יש להשקיע בבניית צנרת יקרה ובתחזוקתה. מסיבות  אלו, נוהגים הסעודים פשוט לשרוף את הגז הבוקע בקידוחיהם, עקב חוסר הכדאיות הכלכלית בשיווקו.

קידוח הגז החדש מתגאה בשם הציוני 'תמר 1', אבל הוא מתבצע בפועל ע"י חברה אמריקנית בשם 'נובל אנרג'י', שהיא אחת החברות השותפות ברישיון. 90 ק"מ מערבית לחיפה, במקום בו עומק הים התיכון הוא יותר מקילומטר וחצי, קדחו האמריקנים יותר משלושה ק"מ בתוך קרקעית הים, לעומק של כמעט חמישה ק"מ בסה"כ מתחת לפני הים. העלויות הכספיות הן אסטרונומיות, סדר גודל של עשרות מיליוני דולרים. הבדיקות שהופקו איתרו במקום 3 מאגרים גדולים ואיכותיים.

מימרן  אומר שיש לקחת בחשבון כמעט אינספור פרמטרים, כאשר בוחנים מאגר שתחתיתו מצויה  5 ק"מ מתחת לפני הים. התוצאות לדבריו מאוד אמינות, אך הוא מבקש להדגיש כי אין בנושא זה ודאות של מאה אחוזים. לדברי מימרן, אנו יודעים איפה נמצאות  השכבות שמכילות את הגז. מדובר על איזור בשטח של כ- 30 ק"מ אורך על 12 ק"מ רוחב, ובגובה של כ-140 מ', המכיל שכבות חוליות בעלות 15 אחוז נקבוביות. הגז נמצא בנקבוביות, וכאשר קודחים לתוך השכבה הגז זורם דרכן החוצה דרך הקידוח. עכשיו נסו לדמיין כמה גז יכול להידחס ב- 15 אחוז משטח עצום שכזה. תגית שווי הגז שנוקבים העיתונים הכלכליים היא 25 מיליארד דולר. כאמור, הפעילות הראשונית היא של חיפושים, והיא עולה עשרות מיליוני דולרים, במטרה לבדוק האם יש גז וכמה. בשלב השני עוברים המחפשים לביצוע של מבחני הפקה, כלומר מנסים להעריך כמה גז אפשר יהיה לשאוב בפועל. כאמור, ההערכות הנוכחיות במבחני ההפקה של 'תמר 1' מעריכות את גודל המאגר ב-142 מיליארד ממ"ק. יש לזכור, כי מבחני ההפקה מפורסמים על ידי חברה ציבורית, ששווי מניותיה נגזר מתוצאות הפרסומים.

מימרן מתעקש שעוד לא הרמנו ידיים גם בנושא הנפט. לדבריו, החל משנת 1958 מופק נפט בישראל באזור חלץ בסדר גודל צנוע למדי של 100 חביות לחודש – תפוקה חודשית שאיננה מכסה אפילו את צריכת הנפט היומית של ישראל. לדבריו, חפירה ביבשה היא עדיין הדבר ההגיוני והכלכלי ביותר לעשות, שכן העלות היא עשירית מקידוח בים. יש קצת נפט, יש סימנים לנפט והמדינה מעודדת חיפושי נפט. אך קשה להתעלם מהעובדה כי בעוד הנפט נותר בגדר תקווה, הגז כבר מזמן איננו תיאוריה. בסוף העשור הקודם ובעשור הנוכחי החלו להופיע תגליות מול חופי עזה ומול אשקלון.

החמצן של עסקי הגז הם גיוסי ההשקעות. זהו תחום השקעה לא רק רציונאלי אלא גם אמוציונאלי, ועם האוכל בא התיאבון. ד"ר מימרן אומר שכל תגלית נותנת דחיפה לעוד משקיעים היושבים על הגדר, וזה חשוב, משום שהעלויות של שלושה קידוחים כמו אלה שמתבצעים עכשיו, היא יותר מרבע מיליארד דולר. לדבריו, אנו בדרך ל'בום' של חיפושים שיתחילו בסקרים סיסמיים ויימשכו בקידוחים.

 

גם המדינה מרוויחה

אז מי הולך לגזור את הקופון? כמובן שהגילוי היווה יום חג לחברות השותפות - 'ישראמקו', 'אבנר חיפושי נפט' ו'דלק קידוחים', ובעיקר לבעלי מניותיהן שזכו בעליות שערים לאחר תקופה לא פשוטה. יותר מכולם נראה כי יצחק תשובה, מבעלי קבוצת דלק ואבנר, אשר ספג הפסדי ענק במשבר הגלובאלי האחרון, יכול היה לנשום לרווחה בעקבות התגלית. האם המשמעות היא שאוצרות הטבע של כלל הציבור ישמשו להעשרת מיעוט קטן של משקיעים עשירים?

יש ארצות עם משאבי אנרגיה עצומים כמו ניגריה שרוב האוכלוסיה לא רואה דולר רווח מהם, ומנגד יש ארצות כמו נורווגיה שרווחת אזרחיהן מובטחת לעשרות שנים בזכות משאבים דומים. פניתי לשאול את פרופסור ג'ונתן סטרן, האחראי על תחום הגז במכון ללימודי אנרגיה של אוניברסיטת אוקספורד בבריטניה, האם לדעתו התגלית תביא להעשרת קבוצה קטנה או תשמש לטובת הרוב?

"זה מאוד תלוי במדיניות הממשלה. בחלק מן הארצות, מדיניות ממשלתית וניהול גרוע של התמלוגים עזר בעיקר להעשיר אליטה קטנה, בעיה המכונה "קללת המשאב". בארצות אחרות, במיוחד באלו שיצרו שימוש ארצי רחב לדלקים, זה הביא לתועלת כלל לאומית".    

ד"ר מימרן מסביר את המדיניות הממשלתית הנוכחית בישראל: "באמצע שנות ה-80 מדינת ישראל הפסיקה להשקיע בחיפוש גז ונפט. כיום, היא מעמידה את כל הנתונים המדעיים שברשותה לרשות כל מי שרוצה להשקיע בחיפושים. אני חושב שיזמים, גם ישראלים וגם זרים, מוצאים פה סביבת עבודה מאד נוחה, מזמינה ותומכת. מי שמקבל רגליים קרות ומבקש לפרוש, אין לנו איתו בעיה, כי יש ביקוש רב לרשיונות בשטחי הים. היזמים משלמים למדינה עבור הרישיון, וגם בעתיד ישלמו בזמן ההפקה תמלוגים בשווי של שמינית מהרווחים".

ההיגיון הכלכלי הוא שמדינת ישראל חדלה לשאת בסיכוני ההשקעה, כפי שהיה בעבר כשהושקע הון עתק בחברת הנפט הלאומית (חנ"ל), אשר מצאה לצערנו מעט מאוד נפט בישראל וקצת יותר בסיני. במקום זאת המדינה מעודדת יזמות פרטית, מתוך הבנה שגם בקידוחים פרטיים תזכה המדינה בדיווידנדים יפים. 

אז קופת הציבור הולכת להרוויח מהתגלית?

"בוודאי. הציבור מרוויח בכמה מישורים: ראשית, רווח עצום באיכות הסביבה - תחנות כוח בגז טבעי זה הורדה של 80 אחוז לפחות בבעיות זיהום אוויר. שנית, הרבה יותר זול להפעיל תחנות כוח בגז טבעי מאשר בדלקים אחרים. שלישית, הרבה מוקדי תעשייה משוועים לגז טבעי להפעלת מתקנים שיקר יותר להפעילם בדלקים אחרים".

מתי הגז של 'תמר 1' יגיע לשוק?

"אני מעריך בסדר גודל של 6 שנים, אבל לא אלמן ישראל, יש לנו גז בינתיים".

 

אנרגיה ידידותית לסביבה

הגז הטבעי איננו חדש למשק הישראלי. בארץ הוא משמש בראש ובראשונה לייצור חשמל בתחנות חשמל מיוחדות. גז טבעי נחשב ידידותי יותר לסביבה מדלקים אחרים כמו נפט ופחם. הקשר ההדוק בין פוליטיקה לאנרגיה גרם לחברת החשמל להעדיף בעבר הפקת חשמל בעיקר ע"י פחם (אך גם סולר ומזוט), שהוא מזהם אף יותר מנפט, אך אפשר להסתמך באספקתו על מדינות שאינן חברות בליגה הערבית או באופ"ק. גז טבעי משחרר פחמן דו-חמצני לאטמוספרה בשיעור של 45 אחוז פחות מאשר פחם. חברת החשמל משתמשת בגז אותו מפיקה קבוצת 'ים תטיס' הישראלית (שגם בה יש ליצחק תשובה נתח) סמוך לאשקלון, ממאגר שהיקפו הוא רק כ-30 מיליארד מ"ק, לצורך הפקת 15 אחוז מהחשמל בארץ. מדובר אגב רק בכמחצית מכמות הגז שחברת החשמל צורכת. המחצית השנייה מגיעה ממצרים באמצעות קבוצת EMG שבה שותף יוסי מימן. המשמעות העתידית של הגילוי הנוכחי היא אפשרות לייצור של יותר מ-50 אחוז מהחשמל בארץ ע"י גז ישראלי. יתירה מזאת: הספקה רחבה של גז טבעי יכולה לשמש כזרז לפתיחת שוק ייצור החשמל לתחרות ע"י הקמת תחנות כוח פרטיות.

גז טבעי יכול לשמש גם לתדלוק מכוניות. ישנן מדינות בהן נפוץ השימוש בגז לתחבורה. נראה כי המגזר הראשון בישראל שיכול לעבור לשימוש נרחב בגז טבעי הם אלפי האוטובוסים של חברות התחבורה הציבורית. מלבד עלויות זולות, הרווח הסביבתי בעקבות שימוש בגז טבעי במקום בסולר בתחבורה הציבורית יהיה הפחתה של יותר מ-50 אחוז בפליטת גזי חממה לאטמוספרה.

נושא האנרגיה יוצר מארג מסובך של אינטרסים כלכליים, סביבתיים ומדיניים-אסטרטגיים. נראה שאפילו מוסדות המדינה לא תמיד נוקטים עמדה אחידה בנושא. לדוגמה, גילוי הגז גרם לארגונים הירוקים לצאת בקריאה לממשלה לבטל את ההחלטה להקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, ולהמירה בתחנה המבוססת על גז. לדבריהם, זה לא רק מועיל סביבתית, אלא גם משתלם יותר כלכלית.

בדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, קיבלו נציגי המשרד לאיכות הסביבה את העמדה הסביבתית, וטענו שאם אכן יתברר כי מדובר בכמויות גז משמעותיות, הם יעתרו למען שינוי התוכניות. לעומתם, נציגי משרד התשתיות עמדו על דעתם כי ברצונם להמשיך בתוכניות לבניית התחנה הפחמית. מסתבר שמשרד התשתיות מעוניין באופן עקרוני לחלק את האנרגיה למספר סוגים. לדברי ד"ר מימרן, "כמדיניות, אסור שמדינה תתאבד ותשליך את כל יהבה על מקור אנרגיה אחד".

 

צמצום התלות החיצונית

פרופ' סטרן מאוקספורד טוען שישראל יכולה להרוויח רבות מגילוי הגז בתחומה, במיוחד לנוכח מצבה הגיאו-פוליטי שהופך אותה לתלויה באספקת גז משכנותיה או מצריך אותה להעביר את צנרת ההובלה דרך תחומן. ההפכפכות והרגישות של הנושא מודגמת היטב בסיפור הטורקי. מזה זמן שוקלת ממשלת ישראל  ליצור אופציה של ייבוא גז טבעי בצינור ימי מטורקיה, במטרה לגוון את מקורות האספקה מעבר למאגר המידלדל באשקלון והממשל המצרי העוין העלול לסגור את ברזי הגז מסיני. ההידרדרות הניכרת ביחסים בין ישראל לטורקיה בעקבות התגובה הטורקית הקשה למבצע 'עופרת יצוקה', מדגימה עד כמה יכולת אספקת גז עצמית היא חיונית. 

בכלל נראה כי מבחינה גיאו-פוליטית עיתוי התגלית לא יכול היה להיות מוצלח יותר לישראל. רק לפני פחות מחודשיים התקיים במוסקווה הכנס השביעי של "פורום המדינות מייצאות הגז" (GECF), פורום בינלאומי בדרג מיניסטריאלי, כאשר את רוסיה ייצג ראש הממשלה ולדימיר פוטין. רוסיה היא בעלת מאגרי הגז הגדולים בעולם ובעלת שליטה על שווקים אירופיים נרחבים. היא מספקת רבע מהגז שנכנס לאיחוד האירופי.

מועדון החברות בפורום המדינות מייצאות הגז הוא מפוקפק עוד יותר מזה של קרטל הנפט אופ"ק. לצד רוסיה ניצבות 15 מדינות, רובן דמוקרטיות ליברליות כמו אירן, לוב, מלזיה, ניגריה, קטאר, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אלג'יריה, מצרים ואינדונזיה. מדינה מערבית בודדת כנורווגיה נמצאת על תקן משקיפה.

את הטון בכנס האחרון קבעה רוסיה, לאחר משבר הגז הגדול שהיה לה עם אוקראינה החורף, משבר שגרם לשבועיים של הפסקה באספקת הגז הרוסי ל-20 מדינות אירופיות  בשיא עונת הכפור. הרוסים זועמים בשל מחירי הגז, הנמוכים מדי לדעתם. לדבריהם, עידן האנרגיה הזולה תם. לשם כך, הרוסים נחושים להפוך את הארגון, שהיה עד כה ארגון מתאם בלבד, לתאום של אופ"ק אשר שולטת ב-43 אחוז מתפוקת הנפט העולמית ומשפיעה על מחירו.

כפי שציינו מקודם, בשל סיבות טכניות ישנו הבדל מהותי בין אופן חישוב מחיר חבית נפט לבין הדרך בה מתמחרים גז. העניין הראשוני והעיקרי בגז היא האופן בו הוא יובל. הצורך ביצירת תשתיות נרחבות החוצות מדינות, מחייבת יצירת חוזים ארוכי טווח אשר לא קיימים בדרך כלל בשוק המסחרי. חוזים אלה מקבעים את מחיר הגז לתקופות ארוכות מאוד. לאור העלייה המתמדת במדדי האנרגיה, ההתקשרות ארוכת הטווח פועלת לרוב לטובת הקונים. לרוסיה נמאס מהמצב הקיים, והיא נחושה לשדד את המערכות בתחום הזה.

 

השכנים לוטשים עיניים

אולי מצרת הקרטל הרוסי נפטרנו, אך לא עבר זמן רב וניחוח הגז החל לעלות באפם של השכנים, ואל הטרף הטרי הגיעו עוד זאבים. העיתון ג'רוזלם-פוסט מסר כי הידיעה על גילוי הגז הישראלי הגיעה לדיוני הפרלמנט הלבנוני. העיתון הביירותי 'אל-ליוואה' אף מסר כי ממשלת לבנון הזהירה את חברת 'נובל אנרג'י', השותפה האמריקנית בקידוח, לבל תחלל את  המים הטריטוריאליים של לבנון בשיתוף פעולה עם האויב הציוני. הלבנונים מצרים על כך שישראל איננה חתומה על הסכמים בינלאומיים המגדירים את הטריטוריות הימיות בין שתי המדינות השכנות. מסתבר שהלבנונים לא בטוחים היכן בדיוק עובר הגבול הימי, והם מעוניינים לדון בעניין עם ישראל פנים אל פנים. אולי הם סבורים כי בלחץ מתאים יזכו גם הם בנתח מן התגלית. בתגובה לידיעה המדאיגה כי הקידוח עלול לעורר מדנים ולהפיל מניות, מיהרה חברת אבנר להודיע כי הקידוח מצוי כולו בתחום הישראלי ואיננו מתקרב כלל לגבול הלבנוני.

שאלתי את פרופ' סטרן, האם לגילוי משאבי גז סמוך לגבולות הימיים של המדינה יש אפקט מרגיע או מתסיס?

"שיתוף בשדות נפט וגז המשתרעים על פני גבולות היא בעיה בעלת היקף עולמי, אפילו לגבי ארצות שאינן בעלות היסטוריה של עוינות גדולה ביניהן. אבל לשני הצדדים ישנם תמריצים ניכרים לפתור את הבעיות, מאחר שפתרון כזה יעניק יתרונות משמעותיים לשניהם. מאידך, אי יכולת לפתור את עניין השיתוף בתגליות של מקורות משותפים ייגמר בעיכוב הפיתוח ובהפסדים לשני הצדדים".

הניתוח האקדמי האירופאי הזה הגיוני מאד, ומבטיח כי שכנים רציונאליים יעדיפו להתחלק בשקט מאשר לריב ולהפסיד את הכול. הניסיון במזרח התיכון מלמד כי לא תמיד ההיגיון מנצח. לראייה, הרס תשתיות מסיבי אצל האויב לא תמיד משיג את התוצאות המיוחלות. נראה שאנחנו מתרגשים מהרס תחנות כוח, גשרים ושדות תעופה בצד השני יותר מאשר אויבינו.

פרופסור שמעון פיינשטיין מהמחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה באוניברסיטת בן גוריון, הוא גיאולוג וגיאוכימאי המתמחה בתחום חיפושי הנפט. בעבר הוא שימש כיועץ של חברות 'ישראמקו' ו'בריטיש-גז' ואף של חברת הנפט הלאומית ז"ל. שאלתי אותו לגבי עצם האפשרות של התפרשות שדה גז בין מדינות.

"גילוי מאגר גז כזה הוא ביטוי לקיום תנאים שההשתרעות שלהם היא רחבה יותר ואיננה מקומית. לו אני הייתי לבנוני, הייתי מנסה להבין מהי המערכת שאותה גילו כאן, ובודק האם היא משתרעת גם לעבר האזור שלי. אבל זה לא דבר אוטומטי. זה מחייב להכיר את הנתונים, שאינני בקיא בהם. בדרום אנו יודעים שאותן מערכות של נתונים אשר נמצאו בקידוח 'מרי' ובמאגרים האחרים מול אשקלון, גילתה 'ישראמקו' פחות או יותר את אותה מערכת גם מול עזה. אני לא יודע אם המערכת בעזה מחוברת באיזושהי צורה ישירות למאגרים של 'מרי', אני חושב שלא. אבל הם יכולים להיות אותו סט, כלומר אותו סוג של חולות וכו'. במידה וזה מחובר ואתה שואב במקום אחד ומפיק גז שבעצם יושב בתת הקרקע בעזה, אז ישנם כללים בינלאומיים האמורים להסדיר את זה. למרות שאינני משפטן, אינני חושב שאפשר סתם לשאוב גז שנמצא בטריטוריה אחרת".

לדברי מימרן, כאמור, 'תמר' נמצאת הרחק מהלבנונים ומהקפריסאים, אך נראה כי בעתיד הקידוחים יילכו ויתקרבו לגבולות. האם החיזבאללה יגלה עניין שלילי באסדות הישראליות, או שמא נסראללה יחליט להצטרף לחגיגה עם קידוחים משלו? האם גם הסורים יצללו למים והאם הם ימצאו משהו? ימים יגידו. בכל מקרה, ניתן להעריך כי בעוד מספר שנים ייכנס גורם חדש בים למשוואה הביטחונית המסובכת בלאו הכי בינינו לבין שכנינו.

(לתגובות: rubinstein1@gmail.com)