בשבע 332: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח. לוז, י. מידד , ב' באדר תשס"ט

 

טנגו עם התקשורת/ עדי גרסיאל

אנחת האכזבה התקשורתית מהפסדו של 'ואלס עם באשיר' באוסקר נשמעה מקצה רמת השרון עד יפו לפחות. הסיבות הפסיכולוגיות לתמיכה בסרט אינן מעניינו של המדור. אנחנו נבחן את הדרך שבה העניקה התקשורת רוח גבית לסרט. למי שעקב אחרי הסיקור של ואלס עם באשיר לא יכול להיות ספק: אם היתה באוסקר קטגוריה של הסרט המתוקשר ביותר, באשיר היה לוקח את הפסלון בהליכה. מי שמחפש את שם הסרט (בעברית) בגוגל ימצא יותר ממיליון אזכורים שלו. לשם השוואה, ל'נער החידות ממומביי', שגרף לא פחות משמונה(!) אוסקרים השנה, יש פחות מחצי מיליון קישורים ואפילו 'בופור', הפייבוריט משנה שעברה, לא הגיע ל-300 אלף. ההתגייסות הברנז'אית לטובת הסרט החלה עם ראיונות ואזכורים אינסופיים של כל מי שהיה קשור בדרך כלשהי להפקה, אך לא עצרה שם. מאמצים יצירתיים ניכרים הושקעו במציאת זוויות בלתי שגרתיות כדי להשאיר את הסרט בכותרות כמה שיותר זמן. כך למשל יכולנו לקרוא בשבועות האחרונים על חיילים הלומי קרב ממלחמת לבנון שחוויית הצפייה שסרט השפיעה עליהם; כתבה על הכיתה שבה למד ארי פולמן, במאי הסרט, בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב וראיון עם רון בן ישי שדמותו הונפשה בסרט. ואלה כמובן רק דוגמאות אקראיות. אין ספק שמסך האש התקשורתי המתגלגל הזה היה בין הגורמים שסללו את דרכו של באשיר לפרסים באירופה ולמועמדות לאוסקר.

ההתנהלות הזו מרגיזה ומצדיקה את השמחה לאיד כשהסרט כשל במבחן היוקרתי מכולם. אפשר וצריך לחשוף את המנגנונים הללו ואת החד-צדדיות התקשורתית, אבל כדאי לא להסתפק בכך. רצוי שנלמד מהם גם כמה שיטות עבודה. אם נשכיל לעשות זאת, יוכל סרט מוצלח, דוגמת 'האושפיזין', ליצור את הבאזז הנכון, ולהפוך למועמד שייצג אותנו בכבוד אמיתי בפסטיבלי קולנוע בחו"ל.  

 

סאטירה מסיתה/ חני לוז

מערכון 'ארץ נהדרת' שהוצג ביום שלישי בשבוע שעבר חצה את גבולות הסאטירה ועלה לדרגה של הסתה, שבכל מדינה אחרת היתה מתויגת כ'אנטישמית', ובצדק.

רק לא בישראל. כאן, במדינה היהודית, אסור להעליב את הנוצרים. מעשה חמור שכזה גרר התנצלות של ערוץ 10 ושל הבדרן ליאור שליין, שבתוכנית הלילה היומית שלו שודר אייטם פוגעני כלפי הנוצרים. "המערכון הציג בצורה מגוחכת את ישו ומריה וכי מדובר בתצוגה וולגרית ופוגענית... נציג הוותיקן בישראל התלונן על שידור התוכנית", נכתב באתר 'וואלה'. גם שליין עצמו התנצל אישית :"...הוא התנצל על כך מיוזמתו בשידור וביקש להבהיר כי הדברים לא נועדו לפגוע בנצרות או במאמיניה", נכתב במדורי התקשורת.  אפילו ראש הממשלה של מדינת היהודים התנצל על כך בישיבת הממשלה. כך צוטט מפיו: "מצטער על ההתבטאויות נגד הדת הנוצרית שנשמעו באחת מתוכניות הטלוויזיה בשבוע שעבר".

ומה קורה כשמדובר בהצגתם של 'משפחת המתנחלים' כמי שזורקים חייל מהגג, מכינים חומצה לשפוך על חיילים, מתעללים בערבי באופן סאדיסטי, יורים בו ולבסוף גם יורים בחייל? והכול בהומור מושחז בכוונה לחרות לתודעה הציבורית את המתנחלים כאלימים, הזויים, אויבי המדינה?

באתר 'קשת' יש כרגע כ-120 תגובות, רובן מביעות זעזוע מהאנטישמיות של המערכון.  ה'ליגה נגד הסתה' הכוללת את תדמי"ת, ועד מתיישבי בנימין, ועד מתיישבי השומרון והמטה למען א"י ופעילים נוספים, הגיש תלונות ליועמ"ש ולרשות השנייה.

תגובת הרשות השנייה ו'קשת':  מדובר בסאטירה, בחופש הביטוי ודמוקרטיה. "לאסור סאטירה, או לצנזר סאטירה, זה פגיעה חמורה בחופש הביטוי שנזקיו הם מהותיים ממש לתוכן החיים היומיים, ולכן יש לאפשרה גם כאשר היא נוקבת וקשה".

אחד ממכתבי התלונה חתום על ידי נשותיהם של אהרן קרוב ושני חבריו שנפצעו יחד איתו, ופורסם בהבלטה ב'ידיעות אחרונות' ביום רביעי.

כדאי לציין, שכוכבת הסאטירה, אורנה בנאי, העידה בעצמה ערב הבחירות על הקשר בין עוצמת הסאטירה והפגיעה. בנאי גילתה שהם דאגו לכך שהסאטירה לא תהרוס את הסיכוי של לבני להיבחר, עקב תמיכתם הפוליטית בה.

 

תבואו לבקר/ ישראל מידד

הערוץ הראשון החל לשדר תוכנית ביקורת תקשורת חדשה בהנחיית ליעד מודריק בימי שלישי במשבצת המכובדת של חצי השעה לפני 'מבט'.  התוכנית, 'ביקורטיווי' (למה שם לועזי, נגמרו השמות העבריים?), אמורה לעסוק בכל נושאי התקשורת בישראל: טלוויזיה, רדיו, עיתונות ואינטרנט, ובכל תכנית ינתח ויבקר פאנל אורחים את המתרחש בתקשורת.  זו התוכנית החמישית, לפחות, בעשור וחצי האחרון שעוסקת בנושא ברשות השידור (קדמו לה 'מסיבת עיתונאים' עם שלי יחימוביץ', 'גילוי נאות' עם חנן עזרן, 'מקורות יודעי-דבר' עם נעמי לויצקי ו'שטח הפקר' בהנחיית רם עברון ע"ה).

צוות התוכנית הכריז שבכוונתו "לשתף מגזרים שונים" ושהוא יפנה "לציבור כולו ולא רק לברנז'ה". זאת מטרה טובה ואף חשובה.  עדים היינו יותר מדי זמן לכך שתוכניות מהסוג הזה הפכו למין ליטוף האגו של אנשי תקשורת כאשר הם הופכים לכוכבים.  שנים הועלתה התביעה שלממונה על קבילות הצבור ברשות השידור תוענק פינת שידור, ברדיו או בטלוויזיה, כדי לדווח על ממצאים ומסקנותיו. הרי תפקידו הרשמי הוא לבקר את התקשורת. ויש גם ארגוני הגנה של צרכני התקשורת שראוי שגם נציגיהם יופיעו.

 ויש עוד 'מגזר' שפוסחים עליו: הציבור.  בעיתונים כגון הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט קיים בעל משרה אשר מכונה 'נציג הקוראים', כי ללא קוראים אין תקשורת.  הגיע הזמן שתוכנית כזו באמת תאפשר לציבור בגווניו הרבים, כצופים וכמאזינים, להשמיע את קולו. יש לקוות שהעורך בני עורי והמפיק עזרא כליפא, יחד עם ליעד מודריק, יעלו למסכים לא רק ביקורת במסגרת דיון עקר, אלא גם ידווחו על מה שיש לתקן, על איזונים שיש לאזן ועל החוסר שיש למלא.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

במסגרת מאבקם של היוצרים להגדלת תקציבי הפקות המקור בטלוויזיה, פרצו שלוש פעילות שלהם לאולפני התוכנית 'היום שהיה' בערוץ 10 במהלך השידור והניפו שלטי מחאה.  

איל התקשורת רופרט מרדוק פרסם התנצלות על קריקטורה שהופיעה בעיתון שבבעלותו. בקריקטורה, שפורסמה בצהובון 'ניו-יורק פוסט' מתואר נשיא ארה"ב, ברק אובמה, כקוף משתולל שנורה ע"י שוטרים.

עיתונאי הערוץ הראשון, דן סממה (60), נפטר השבוע לאחר מחלה ממושכת.