בשבע 333: אימת פרידמן

גם אם פרידמן לא ימשיך במשרד המשפטים, בקואליציית הימין המתרקמת יש תמיכה רחבה ברפורמות שלו. שופטי בג"ץ השתכנעו שמדינת ישראל יוצאת מגדרה כדי לקלוט ערבים בשירות המדינה.

יאיר שפירא , ט' באדר תשס"ט

מי יודע, אולי הפעם תהיה זו מערכת המשפט שתחלץ את בנימין נתניהו. כרגע נראה כי הגורם היחיד שפוחד מממשלת ימין אפילו יותר מנתניהו הם ראשי מערכת השפיטה בעבר ובהווה. התבטאויות שזורמות בימים האחרונים, הן ממקורות פוליטיים והן ממקורות המקורבים לבכירי השופטים בדימוס, מספרים על ניסיונות של האחרונים לדחוף את מפלגת העבודה ואת קדימה לממשלת אחדות.

הקלף החזק בידיו של נתניהו, לפחות רשמית, הוא שר המשפטים היוצא דניאל פרידמן. נשיא בית המשפט בדימוס, הנשיאה בהווה וחבריהם יעשו הכול כדי שפרידמן לא יהיה שר המשפטים הנכנס. מבחינת רבים בקדימה ומבחינת יו"ר העבודה, אהוד ברק, לחץ מצד אנשי המשפט יכול להיות אילן גבוה להיתלות בו, ומשם לדלג היישר אל תוך ממשלת נתניהו.  

אלא שמבחינת דורית ביניש ואהרון ברק, גם אם פרידמן הוא סמרטוט אדום, הרי שבעייתם העיקרית היא לא עם האיש עצמו אלא עם הרכב הממשלה הבאה. נזכיר כי בייניש מנעה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים בתקווה לקבל לאחר הבחירות ועדה נוחה יותר מבחינתה לקראת בחירת שופטים עליונים חדשים. הישארותן של מפלגות השמאל מחוץ לקואליציה מבטיחה לה ועדה לא פחות בעייתית מזו שהיתה לפני הבחירות. 

נזכיר גם כי ממשלת ימין צרה בראשות נתניהו תהיה חלוקה כמעט על כל דבר, למעט הצורך ברפורמות במערכת המשפט. נתניהו יתקשה לחדש באמת את תנופת הבניה ביו"ש, מאימת אובמה. הוא גם לא יוכל להגדיל מהותית את קצבאות הילדים, מאימת המשבר הכלכלי, ואפילו לא להנהיג נישואין אזרחיים של ממש. כך שגם אביגדור ליברמן, גם אלי ישי וגם כצל'ה ייאלצו להסתפק בהרבה פחות ממה שהתכוונו להשיג עבור בוחריהם.

נתניהו אפילו לא ייאלץ להעביר החלטות בממשלתו על רפורמות במערכת המשפט ולהתמודד מול טרור תקשורתי. החלטות רבות התקבלו כבר בממשלה הקודמת, בה ישבו אהוד ברק וציפי לבני. קואליציה של מפלגות הימין, יודעים ראשי השופטים, רק תצטרך להשלים את מה שהכין עבורה דניאל פרידמן.

 

יש אזרחות ויש גם עבודה

אם חשבתם ששום דבר בישראל לא מתקדם כמו שצריך, כדאי שתדעו כי לפחות שופטי בג"ץ  שבעו נחת מטיפולה הנמרץ של המדינה בהעדפתם של ערבים להעסקה בשירות המדינה.

לפני כחמש שנים התקבלה החלטת ממשלה כי בתוך שנתיים וחצי יגיע מספר הערבים בשירות המדינה לשמונה אחוזים. אלא שעד היום הגיע מספר המועסקים הערבים בשירות המדינה לשישה וחצי אחוזים בלבד. ד"ר יוסי ביילין, אז חבר כנסת, עתר לבג"ץ נגד כישלון הממשלה ביישום החלטתה. מאז עקבו שופטי בג"ץ אחר התקדמות עבודת הממשלה בעניין, והתוצאות לפניכם. התקיים מכרז שבו נבחרו שתי חברות השמה עימן נחתם חוזה, ותפקידן יהיה איתור והפנייה של בני המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי למשרות בשירות המדינה. הוטל על משרדי הממשלה לגבש תכנית עבודה לקראת שנת 2012, והוקם צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד המשפטים לליווי משרדי הממשלה ולסיוע בהסרת החסמים בנושא קליטת העובדים. הוחלט על העלאת הסיוע בשכר דירה לבני האוכלוסייה הערבית אשר נאלצים להעתיק את מקום מגוריהם ממקומות מרוחקים לאזורים מרכזיים עקב קליטתם בשירות המדינה. נקבעו יעדי מינימום שנתיים, הוקמו ועדות מעקב ואפילו יחידת סמך שאמורה לקלוט ערבים בשירות המדינה עוד בהיותם סטודנטים.

השופטים הביעו השבוע שביעות רצון מקצב התקדמות העניינים ומחקו את עתירתו של ביילין, לא לפני שפסקו לו הוצאות משפט.

 

נולד בתאריך עברי

בימי שיגרה פסקי דין של בתי משפט לתעבורה אינם דבר מעניין לענות בו. אשר על כן מעניין במיוחד הוא פסק דינה של השופטת אילונה אריאלי מבית המשפט לתעבורה בנצרת. לפני השופטת התייצב נאשם, בחור ישיבה חרדי, שנתפס כשהוא נוהג ללא מלווה מתאים ועם ארבעה נוסעים במכוניתו, למרות היותו על פי החוק נהג חדש. סלע המחלוקת בין הצעיר למשטרה היה האם מלאו לו 21 בזמן שנתפס. הבחור חגג אומנם את יום הולדתו העברי כמעט שלושה שבועות לפני המקרה, אך יום הולדתו לפי הלוח הלועזי חל יומיים לאחר מכן.

השופטת קבעה כי לענייני תעבורה הלוח הקובע הוא הלועזי. למרות זאת זיכתה את הצעיר לאחר שהשתכנעה כי הוא באמת ובתמים חי לפי הלוח העברי, וכי היה משוכנע שהוא בן 21 לכל דבר ועניין. היא התחשבה גם בכך שהצעיר נתפס בביקורת שגרתית ולא בעקבות עבירת תנועה וגם בנדירות המקרה, ופטרה את האירוע כ'זוטי דברים'.

 

הארץ מתנצל בפני הרב מאלי

בתדרוך שנערך לפני מספר שנים לראשי מערכות תקשורת עם נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, התלונן המו"ל של עיתון הארץ, עמוס שוקן, על העומס הכספי שמטילים בתי המשפט על העיתונים בפסיקות כספיות משמעותיות לטובתם של נפגעי לשון הרע. שוקן הביע דאגה לפגיעה בחופש העיתונות בעקבות פסיקות אלו. ברק הסביר בסבלנות כי לא מדובר בקנסות או בפיצויים עונשיים אלא בפיצוי על נזק שנגרם, והשופטים אינם רשאים לגזול מהתובעים את המגיע להם.

האמת היא שמעת לעת מוגשות תביעות דיבה שכל עניינן הוא להרתיע עיתונאים. בדרך כלל מדובר בתביעות גדולות על עניינים פעוטים: כותרת לא מדויקת, אמירה מוקצנת מידי. לעיתים תביעות שכאלו מרתיעות עיתונאים ועורכים ומונעים מהם לעשות את עבודתם נאמנה. אך לעיתים תביעות דיבה יכולות דווקא לגרום לעיתונאים לעשות את עבודתם נאמנה, או לפחות באופן סביר.

לא מכבר קמה ביפו ישיבה דתית-לאומית חדשה בראשותו של הרב אליהו מאלי. עיתון הארץ לא הצליח להשתלט על אינסטינקטים בסיסיים הטבועים בו, והצרוף של ישיבה בראשות רב מבית אל, שכנים ערבים, ומרחק של מספר דקות נסיעה ממערכת 'הארץ', יצר בהכרח כתבת שטנה שגרתית. לא הייתי נדרש לעניין כה שגרתי, מה גם שאני נוגע בדבר (הרב מאלי הוא קרוב משפחה) לולא פרסם עיתון הארץ התנצלות בשבוע שעבר. כזו שכמו לקוחה ממדור סטירה. כזו שעשויה ללמד את מר שוקן שלעיתים מי שמסכן את שלום מוסד העיתונות הם העיתונאים עצמם. לא נגענו, באמת שלא נגענו:

"בכתבה על הרב אליהו מאלי וישיבת "מה יפו פעמייך" (מוסף "הארץ" 21.11.2008) נפלו מספר טעויות. בניגוד למה שפורסם, הרב מאלי לא השתעשע עם תלמידיו בסוגיית כיבוש הר הבית, תלמידיו לא היו מעורבים ביוזמתם בתגרות עם ערבים, ואין עדות לכך שיש לחשוש מפניו. זאת ועוד: בישיבה לומדים תלמידים מכל הארץ, הרב לא לימד בישיבת מרכז הרב (אלא למד בה) והוא אינו נמנה עם מקימי המכינה הצבאית בעלי ועם ראשי עטרת כהנים (אלא רק מלמד בה). אמירות אחד הדוברים בכתבה לפיהן "שונאי ערבים באו להתנחל ביפו" וכי יש קשר בין פתיחת הישיבה לפינוי תושבים ערבים על ידי עמידר נאמרו על דעתו בלבד, ואינן מייצגות את עמדת המערכת. מערכת מוסף 'הארץ' מצטערת על פרסום הדברים".