בשבע 333: תקשורת, הון ושלטון

על רקע הטענות המצטברות כלפי ערוץ 10 על אי עמידה מתמשכת בתנאי הזיכיון הוחלט שלא להאריך את הזיכיון לשנתיים נוספות, ולהעמיד את הפעלת הערוץ למכרז פתוח בסוף השנה.

עפרה לקס , ט' באדר תשס"ט

 

הם התחייבו למי שהפקיד אותו אצלם שיגדלו אותו על ערכים. הם אמרו שהוא יהיה טוב יותר, שונה בתכלית מהבן של השכנים. אבל האמת היא שמרגע שקיבלו עליו אחריות, לא ידעו ההורים המאמצים איך להתנהל עם הבן הזה. היה נדמה שאין להם מספיק סבלנות, אולי חסך במקוריות, ואולי הם פשוט לא ידעו איך מגדלים ילד מיוחד שכזה.   

הם ניגשו אל הרשויות שוב ושוב, ביקשו הקלות, סיוע במימון ועוד הזדמנות, והבטיחו שהבן שניתן להם על תנאי ל-8 שנים עוד יוכיח את עצמו. אבל הם לא עמדו בהבטחות.

לפני מספר שבועות, קרוב ליום הולדתו השביעי של ערוץ 10, החליט חבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד לשים קץ לכל ההתנהלות הבעייתית הזאת. ארדן עצמו היה בין חברי הכנסת שסייעו לאורך כל הדרך להורים-הבעלים של ערוץ 10, ובמהלך השנים עשו להם הנחות והפחיתו שוב ושוב מההתחייבויות שעל בסיסן ניתן הזיכיון להפעלת הערוץ. הפעם החליט ארדן שהגיע הזמן לשים לזה סוף.

בסוף השנה האזרחית הנוכחית אמורה תקופת הזיכיון של ערוץ 10 להסתיים. בעליו יכולים לקבל הארכת זיכיון למשך 4 שנים נוספות אם יעמדו בתנאים מסוימים. כעת הוביל ארדן החלטה הפוכה, לפיה ייצא מכרז חדש שיאפשר למועמדים נוספים להתחרות על הזיכיון להפעלת ערוץ 10 במקום הזכיין הנוכחי.

אנשי הערוץ, חלקם ידוענים מפורסמים, יצאו להפגנות צבעוניות ומתוקשרות, ועמדתו של ארדן הותקפה מכל עבר. אמרו עליו שהוא עוכר הדמוקרטיה, ושהוא סוגר ערוץ טלוויזיה בישראל ושולח משפחות רבות אל לשכת התעסוקה. ארדן לא התקפל, ועמדתו זוכה לתמיכה רחבה מצד ארגונים ואישים העוסקים בתקשורת. מנגד, מובילה הנהלת הרשות השנייה מהלך למתן הקלות נרחבות לא רק לערוץ 10 אלא גם לזכייניות ערוץ 2, קשת ורשת.

שאלת המכרז על ערוץ 10 נמצאת כרגע בהקפאה בשל התחלפות הממשלה. אבל הצומת הזאת היא מועד מצוין לשאול את השאלות הנוקבות: מדוע נכשל ערוץ 10? האם תנאי המכרז שעליהם חתמו אנשי הערוץ הם בלתי ניתנים לביצוע? האם יש בסיס כלכלי בארץ לקיומם של שני ערוצים מסחריים? ואולי השיטה כולה שגויה?

 

הפרת התחייבויות במודע

שידורי ערוץ 10 עלו לאוויר בט"ו בשבט תשס"ב. הקמת הערוץ לוותה בתקווה גדולה. הוא היה אמור להוות תחרות אמיתית לערוץ 2 ועם זאת להביא בשורה אחרת.

זכייה במכרז להפעלת ערוץ טלוויזיה היא תהליך ארוך, והחוזה בו נדרשת הזכיינית לעמוד סבוך כמעט כמו חישוב מדד ה'האנג- סנג' היפאני. תנאי המכרז מגבילים בין היתר את כמות הפרסומות, אורכן ועיתויין, קובעים התחייבות לשידור הפקות מקור וסוגה עלית, כלומר דוקומנטריה ודרמה, ניהול אתרי האינטרנט של הזכייניות, תשלומים למפיקים ועוד ועוד. חוסר הבהירות של תנאי המכרז הופך את הפיקוח על העמידה בהם למסובך במיוחד. שניים מהמרואיינים לכתבה זו טענו כי חברי מועצת הרשות השנייה, שאחראים לפקח על קיום התחייבויות הערוץ, אינם מצויים בפרטים הקטנים ובחישובים המסובכים הקשורים בהם.

לא יהיה זה מופרך לקבוע כי כבר מתחילת דרכו לא עמדו בעלי ערוץ 10 ומנהליו בהתחייבויות שבזכותן קיבלו את הזיכיון להפעלתו. קיימות טענות רבות בדבר הליקויים הניהוליים של ערוץ 10: חילופי מנכ"לים תכופים, תשלום משכורות עתק לטאלנטים, הוצאת הון על סדרות פופולאריות, והתנהלות כלכלית שגויה שהביאה את הבעלים להתייצב שוב ושוב בכנסת כדי לקבל הקלות בהתחייבויות שלקח על עצמו.

תחילתו של המהלך האחרון לפני כארבעה חודשים, אז החליטה מועצת הרשות השנייה לפרוש את חובותיו של ערוץ 10, העולות לכדי 100 מליון שקלים בכסף ובשווה כסף, עד חודש מרץ, ובמקביל לצאת לתהליך של מכרז חדש שיביא להחלפת הזכיינית בתחילת השנה האזרחית. ההחלטה הועברה לאישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת.

כאשר התכנסה ועדת הכלכלה חודשיים וחצי לאחר מכן, פנה אל חבריה שר התקשורת אריאל אטיאס, וביקש לדחות את הדיון בנושא עד לאחר הבחירות. אלא שחבר הכנסת גלעד ארדן, שלא נכח בישיבה עם השר, כינס מספר שבועות אחר כך דיון בוועדה משותפת לוועדות הכלכלה והחינוך, בנוכחות שלושה חברי כנסת בלבד. בישיבה הוחלט בשני קולות נגד אחד להוציא את הערוץ למכרז חדש.

ח"כ ארדן, שלא רצה להתראיין לכתבה זו, אמר בבמות אחרות כי הוא סייע רבות לערוץ 10 לעמוד על רגליו בחקיקת חוקים שיפחיתו מהתחייבויותיו כמיליארד שקלים עד לתום תקופת הזיכיון. ארדן הוסיף כי "בצער ובתדהמה נוכחתי לדעת, שגם אחרי כל העזרה וההקלות שעשינו למען הערוץ הוא החליט, במודע, להפר את התחייבויותיו". ארדן הדגיש כי מדובר בחוב כלפי הציבור. חברו של ארדן לסיעה, והאצבע השנייה שהכריעה לטובת אי הארכת הזיכיון, היה חבר הכנסת משה כחלון, שלא מבין בכלל מדוע הוא מכונה 'אמיץ'. "גלעד הסביר לי במה העניין ואני תמכתי, זה היה נשמע לי הגיוני".

הרבה אנשים חושבים שלא צריך להאריך לערוץ את הזיכיון, אבל אינם מעזים לפעול בנושא. בכל זאת, מדובר על 'להתחיל עם התקשורת'.

"אני לא מבין על מה את מדברת. זה בכלל לא במערכת השיקולים שלי".

ומה לגבי העובדה שההחלטה עברה על חודו של קול בפורום כל כך מצומצם?

"אוסלו עבר על חודו של קול, אז התקנות של ערוץ 10 גם יכולות. אני באמת לא מבין מה הסיפור".

מייד לאחר ההחלטה שהעבירו ארדן וכחלון נפגשו זכייני ערוץ 10 עם שר התקשורת אריאל אטיאס וביקשו לגבש מתווה להצלת הערוץ, או ליתר דיוק - להבטחת המשך הזיכיון של הזכיינית הנוכחית גם לשנתיים הקרובות תוך פרישת חובות, מה שאומר עוד הקלות. בד בבד ממשיכה הרשות השנייה להכין את המכרז שאותו הוחלט להפעיל בסוף השנה. כמו הרבה סוגיות חשובות, גם הנושא הזה יוכרע בכנסת שנבחרה זה עתה ובממשלה שתיבחר בקרוב.

 

המכרז הפך לטיוטה

"כל הזכיינים מפירים את ההוראות שלפיהן זכו במכרז", אומרת נילי בן גיגי, מנכ"לית 'האגודה לזכות הציבור לדעת', "אבל ערוץ 10 מפר אותן הכי הרבה, וגם יש לו הכי הרבה קשיים כלכליים. ייתכן שיש בעיה בדרך שבה נוסח המכרז נוסח לכתחילה, אבל חלק נכבד מהיללות לא אמין ולא מוצדק". העמדה של אגודת 'לדעת' היא שאין להאריך את הזיכיון של הערוץ ויש לצאת למכרז חדש.

"לאורך השנים הם קיבלו הפחתה במחויבויות והארכה בפרישת החובות. בכל דיון בכנסת הם הבטיחו שזו הפעם האחרונה והם לא יפרו יותר את התנאים. הם כל הזמן פיזרו הבטחות ועשו צחוק מבית המחוקקים", אומרת בן- גיגי. "ח"כ ארדן היה מהראשונים שעזרו להם, ובשלב מסוים הוא קלט מה שכל אחד שעיניו בראשו קולט, שבעצם המכרז הוא סוג של טיוטה למשא ומתן".

הבעלים של הערוץ דיברו על כך שהוא ייסגר אם לא יוארך המכרז שלהם.

"נא לא לאיים עלינו בסגירת הערוץ. בסך הכל הוחלט שלא מאריכים את הזיכיון של הבעלים הנוכחיים. הם יוכלו להתמודד, יחד עם אחרים, על מכרז חדש בינואר".

בן גיגי מתייחסת גם למסמך החדש 'מיקוד הרגולציה', הנידון במועצת הרשות השנייה בעצם ימים אלה ומבקש להעניק הקלות רטרואקטיביות לשלושת הזכייניות של הערוצים המסחריים. "מה שקורה בתחום הזה במדינת ישראל, לא יכול לקרות בשום מקום אחר בשוק. אם לרשות השנייה יש השגות על תנאי המכרז, שתשנה אותן לפני הוצאת מכרז חדש. במכרז הקודם היו מתמודדים שהפסידו, וזה לא הוגן כלפיהם וכמובן כלפי הצופים לשנות פתאום את התנאים".

"העמדה שלנו היא בעד משטר של רישיונות, מה שנקרא 'שמים פתוחים'. המשמעות היא שכל מי שרוצה יוכל לשדר תחת תנאי סף מסוימים, והציבור יוכל לראות מה שהוא רוצה".

קיימת טענה לפיה טלויזיה פתוחה תביא הרבה זבל ומעט מאוד איכות, אם בכלל.

"אני מקבלת את הטענה הזאת באופן מאוד חלקי. כשנתנו לציבור בערוץ 2 את 'מרחק נגיעה' הרייטינג היה היסטרי. הציבור צורך את מה שנותנים לו. בהתנהלות של רישיונות, הערוץ הציבורי הוא זה שאמור לתת מענה בתחום ההפקות המקור. כרגע ערוץ 1 באמת עושה יותר הפקות מקור, אבל הוא צריך עדיין תהליך הבראה עמוק". בכל מקרה, אומרת בן גיגי, תהליך פתיחת השמים טרם נוסה, והגיע זמן לנסות ולראות. "עד כה ניסינו שיטה אחת, שלא הצליחה".

 

"הרשות השנייה נכשלה בפיקוח"

ביום רביעי שעבר הופתע המגיש גיא זוהר מהתפרצות של שלוש נשים לאולפן תכניתו 'היום שהיה' בעיצומו של שידור. הנשים, המשתייכות למעגל היוצרים וחברות במאבקו, ביקשו 'לגנוב' כמה דקות שידור ואת תשומת הלב של הציבור בישראל למאבקם. אחת המפגינות אמרה "גנבתם לנו את כל הכסף" ו"באנו לדבר על יצירה מקורית". השלוש סולקו אחר כבוד מספר שניות לאחר שנכנסו.

זהו שיא חדש במאבק בן כמה שנים של היוצרים על הקיצוץ שחל בהשקעת הערוצים המסחריים בישראל ביצירה ישראלית מקורית. לפני חודשיים התפרצו 30 איש, מששת ארגוני היוצרים המרכיבים את מטה המאבק, ופוצצו את ישיבת ועדת הכספים של הרשות השנייה. הדוברים, שהצליחו לנהל שברי שיחה עם מנכ"ל הרשות, מנשה סמירה, אמרו שעשרות הפקות בוטלו תוך כמה שבועות. הרשות מצידה, כך טענו, לא עשתה דבר. לבסוף הציבו היוצרים בובות תלויות על חוט והצהירו כי אלה הם חברי המועצה. יושבת ראש הרשות השנייה, נורית דאבוש, הגיבה בחומרה ואמרה כי יש במעשה הזה משום הסתה והתרת דם. עוד היא אמרה כי מעולם לא פנו אליה בבקשה לשיחה והיא ענתה בסירוב. 

נפתלי גליקסברג, במאי, מפיק, ולשעבר יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, משמש היום כדובר של מטה מאבק היוצרים או ממ"ה, בשמו המקוצר. "מהות המאבק שלנו הוא שמירה על החוק שהוא תמהיל של כסף, עבודה ועוד. הזכיינים התחייבו לכל מיני דברים והם לא עומדים בהם.

אבל אין להם כסף. יש בעיה של הכנסות, בעיקר בשל המצב הכלכלי.   

"זה בלוף גדול. ההכנסות של הזכייניות בשנתיים האחרונות היה גבוה יותר מההוצאות שלהן. אם מרוויחים מזה או לא - זה עניין של התנהלות. עד שנת 2005 הם משכו רווחים בסך של 970 מליון שקלים".

ערוץ 10 הוא סיפור אחר, לא?

"בערוץ הזה יש כשל ניהולי מתמשך, ומה שגורם לכך הוא לא תחום התוכן. ערוץ 10 צריך להשקיע 25 מליון שקלים בדרמה. בשנת 2006-7 הוא לא השקיע בדרמה ובכל זאת הפסיד. הנתונים האלה מוכיחים שזו בעיה מיתוגית או ניהולית. זה לא קשור להשקעה בסוגה העילית".

מאבקם העיקש של היוצרים איננו פשוט. הם נלחמים במי שאמור לתת להם פרנסה. הם חושפים את קלונם של אלה שמולם הם אמורים לחתום חוזי עבודה ואחר כך לדרוש מהם תשלום. המצב המורכב הזה זיכה את מטה המאבק בפרס ביקורת התקשורת של 'לדעת'.

אבל לא רק בזכייניות לוחמים היוצרים, אלא גם במי שאמור לוודא שההתחייבויות אכן מתמלאות ושהחוק מתקיים. גליקסברג: "מועצת הרשות השנייה נכשלה פעם אחר פעם בתפקיד הציבורי שהוטל עליה. אם היה מדובר במפקח על הבנקים או במפקח על הביטוח, הציבור לא היה מרשה שהדברים יתנהלו כך".

 

הרוח האחרת התנדפה

אמילי עמרוסי, יועצת תקשורת המסיימת בימים אלו לכתוב את רומן הביכורים שלה, שימשה עד לפני כחמש שנים כ'כתבת מתנחלים' של חברת החדשות של ערוץ 10. היום היא אומרת שהערוץ לא פדה את הצ'ק שעליו הוא התחייב, ולא, לא איכפת לה אם הערוץ ייסגר. "כיום הוא בדיוק כמו ערוץ 2, אז מספיק אחד כזה".

עמרוסי מספרת כי בימים בהם הוקמה חברת החדשות דובר על רוח אחרת, של יותר פריפריה ויותר פתיחות. "ההצהרות האלה באמת התאימו לרם לנדס, שהיה מנכ"ל חברת החדשות הראשון. באותה תקופה הוכנסו לחברת החדשות כתבת אתיופית, כתבת בדואית ואני. הבדואית החזיקה מעמד 3 ימים, האתיופית 3 חודשים". בהתחשב בנתונים האלה, עמרוסי החזיקה כמעט נצח: שנה ורבע.

ההצהרות קרסו בקול רעש גדול, אומרת עמרוסי ומנמקת בכך שבין הכתבים בשטח לבין המנכ"ל היו כל דרגי הביניים שלא הורגלו לחשוב אחרת ולא היו מספיק פתוחים. עמרוסי מצביעה על ויכוח שהיה לה על אזכור עליית הביל"ויים בכתבה על תושבי 'נופי נחמיה', תוך השוואה סמויה. היא נדרשה למחוק את האזכור מהכתבה והגיעה עד המנכ"ל, שהורה להשאירה על כנה. עוד היא מזכירה את הקריינות שהקליטה הכתבת האתיופית לכתבה שהכינה, אך אז נדרשה להקליט אותה מחדש תוך הסתרת המבטא שלה. "יכול להיות שיש רק פורמט מנצח אחד להגשת חדשות. בכל העולם אין מגישי חדשות כהים מידי או בהירים מידי או כאלה שיש להם מבטא". מצד שני, היא אומרת, "ייתכן שהציבור היה מתרגל, אבל זה היה דורש מן הערוץ אורך נשימה שאין לערוצים מסחריים".

חברת החדשות היא אמנם גוף עצמאי נפרד בתוך הערוץ, אבל עמרוסי סבורה שהסיפור של 'חדשות 10' הוא מיקרוקוסמוס של כלל הערוץ. "הם יצאו בהצהרות רועשות על משהו אחר. בחדשות היתה איזו שהיא יומרה, אבל בשאר הערוץ אפילו זה לא. כבר בישיבה הראשונה על התוכניות, הכל היה נראה כמו בערוץ 2".    

עמרוסי, כאמור לא תזיל דמעה עם ערוץ 10 ייסגר. "הרבה אנשים לא ישימו לב כי פשוט אין הבדל היום בין ערוץ 2 ל-10". עם זאת, היא חושבת שהפיקוח צריך לעשות עבודה טובה יותר, ושיש לחזק את הערוץ הראשון. בהסתכלות מערכתית, עמרוסי תומכת בשיטת הרישיונות במקום משטר הזיכיונות, עם פיקוח נכון. "אולי המצב בערוצים הפופולאריים לא ישתפר, אבל יהיה מקום לצמיחת תכנים איכותיים, ומי שירצה לחפש איכות יוכל למצוא אותה".

 

אולי הגיע הזמן לרישיונות

"אינני אוהב לחלק ציונים", אומר מוטי שקלאר, מנ"כל רשות השידור היום ומי שהוביל בעבר, כשכיהן כיו"ר הרשות השנייה, את המכרז לערוץ מסחרי נוסף, היום ערוץ 10. "בהיבט המקצועי יש בערוץ 10 דברים מאוד חזקים: חדשות ואקטואליה, למשל. בתחומים האחרים של הבידור, הדרמות והדוקו הוא לא עושה מספיק, לדעתי".

גם שקלאר מזכיר שערוץ 10 היה אמור להיות משהו אחר מערוץ 2 ולא רק להוות לו תחרות. "ערוץ 2 היה אז יותר בידורי, וערוץ 10 היה אמור להיות צנוע יותר ולתת יותר מקום להיבטים התרבותיים האיכותיים. אבל הוא לא עמד בזה ונסחף. כשאתה מנסה להיות כמו החזק ולהתחרות בו, אין מקום לשניכם. החשיבה שיש מקום לשני ערוצים מסחריים נבעה מהתפיסה שערוץ 10 יהיה אחר".

שקלאר סבור שאם אנשי ערוץ 10 היו פועלים כמתבקש מהם ובסבלנות, "הם היו היום מצליחים. אולי היה להם פחות רייטינג, אבל היה להם קהל איכותי, שגם אותו מחפשים המפרסמים. החברות המפרסמות ב'הארץ' שונות מאלה של 'ידיעות ו'מעריב', זה נכון. אבל יש ב'הארץ' מפרסמים".

 טענת ערוץ 10 היא שאי אפשר לעמוד בתנאי המכרז של הרשות השניה.

"צריך לחפור יותר עמוק. הבעיה של הערוצים היא שהם בנו תבנית לפיה הטלוויזיה היא בידור להמונים, וכאן מגיע הכישלון התרבותי, שלא לומר הכלכלי, של הערוצים. אני רוצה שידורים שיתנו ערכים נוספים".

אולי זו טעות לדרוש את זה מערוצי טלוויזיה? אולי ערכים ותרבות זה לא המנדט של טלוויזיה?

"לטלוויזיה יש כוח ליצור סדר יום ואקלים תרבותי. לכן מי שמקבל מונופול או חצי מונופול על ערוץ מרכזי לא יכול להתחמק ולומר 'אני עושה רק מה שהציבור רוצה'. כמו שמדינת ישראל לא תממן מתקציב התרבות שלה רק תרבות נמוכה. ברגע שהם קיבלו אחריות, הם לא יכולים לתת 'אופיום להמונים' ולהחזיק את המקל משני קצותיו"

שקלאר איננו בעד מתן הקלות לערוץ 10 אלא בעד יציאה למכרז חדש. אבל כל ההתנהלות של הערוצים המסחריים בשנים האחרונות הביאה אותו לחשוב מחדש על מדיניות ה'שמים הפתוחים' בה נלחם בעבר, כששר התקשורת היה רובי ריבלין. ריבלין ניסה אז ליצור שוק תקשורת חופשי, אבל שקלאר התנגד בתוקף. "באותה תקופה התנגדתי לרישיונות כדי שהטלוויזיה לא תהיה רק בידור. אבל אם המצב הוא שבשני הערוצים הבידור הוא חזות הכל, אולי הגיע הזמן לרישיונות. ייקבע מינימום הכרחי להוצאה ליצירות מקור ומגבלות מינימליות, וכל מי שיוכל - ישדר".

כמנכ"ל רשות השידור, מיותר לומר ששקלאר חושב שיש להגדיל את התקציב של הערוץ הראשון ולאפשר לו להיות במה אמיתית לערכים, תרבות, ויצירות מקור. בוודאי בתסריט שבו  המדיניות היא רישיונות.   

 

התחרות פוגעת באיכות

לא פחות מ-970 אלף איש צפו השבוע ברגע השיא של הפרק הראשון בסידרה 'האח הגדול VIP'. למרות ההשמצות והטענות כלפי טיפוס האב של התכנית, 'האח הגדול' המקורי, העם שוב הצביע בידיו, לחץ על השלט והתיישב מול המרקע.

העובדה הזאת עשויה לערער, ולו במקצת, את הדברים שאמרו הדוברים הקודמים בדבר רישיונות ולא  זכיונות. האם פתיחת השמיים לכל המעוניין לשדר וצמצום דרסטי בפיקוח על התכנים לא תוביל לכך שהרייטינג יהיה הגורם היחיד הקובע?

גורם בערוץ 2 מבהיר את דעתו: "השאלה של ערוץ 10 היא שאלה הרבה יותר כללית: האם יש מקום לשני ערוצים מסחריים בארץ. בעבר חשבתי שהטיעון של ראשי ערוץ 2 לפיו שני ערוצים מסחריים בישראל ידרדרו את הטלוויזיה, הוא דמגוגי. היום אני חושב שזה נכון".

הגורם מספר כי אורי שנער, נשיא 'קשת' לשעבר, אמר עוד לפני שנפתח ערוץ 10, שערוץ מסחרי נוסף ינסה להיות טוב יותר מערוץ 2 אבל ייכשל, ואז, כדי לנצח במלחמה על המפרסמים והקהל, הוא ייאלץ להיות גרוע יותר. כדי להשיב מלחמה שערה, ערוץ 2 יצטרך לרדת עוד יותר נמוך, וכך תידרדר הטלוויזיה. "בעבר חשבתי שזהו טיעון ריק. לפני חצי שנה הודיתי לו שהוא צדק".

כך, לפי הגורם, ערוץ 10 הביא את 'הישרדות', מה שגרם לערוץ 2 ('קשת') להביא את 'האח הגדול'. לפני שנתיים, הוא מספר, היה דיון על סדרת הריאליטי הזאת, אבל הרעיון נדחה בגלל רמתו הירודה. השבוע, כאמור, החלה תכנית ההמשך לאחר ההצלחה המסחרית של הסיבוב הקודם.

לדברי הגורם, יש לבטל את ערוץ 10 משום שאין מקום בארץ לשני ערוצים מסחריים, ובוודאי שלא לשוק חפשי. "המתמטיקה היא בעייתית. בארץ הפקת דרמה עדיין איננה כלכלית גם כשמגיעים ל-20 אחוז רייטינג, כי מספר הצופים מוגבל". הגורם לוקח כדוגמה את עולם הקולנוע. לדבריו, סרט מוצלח בישראל יביא 800 אלף איש לקולנוע וייחשב 'שובר קופות'. בארצות הברית קהל מצומצם נחשב 30-40 מליון איש.  

כך, הוא מסביר, בשוק האמריקני הגדול יש מקום לערוצים ירודים וגם לערוץ איכותי, כי ה'שוליים' שרוצים תכניות איכותיות יכולים לממן אותן. "שוק של 200 מליון איש, מתנהל אחרת מאשר של 5 מליון".

לדברי הגורם, ללא רגולציה איכותית על שוק הטלוויזיה לא יהיו כלל תכניות 'סוגה עלית' או תכנים איכותיים. בשווקי ענק, כאמור, המציאות היא אחרת, אבל ישראל היא לא אמריקה.

 

האומץ של ח"כ ארדן

 בעמוד הבית של אתר הרשות השנייה נכתב: "טוב שיש מי שמעודד יצירה ישראלית, טוב שיש רשות שנייה", אמירה שהופכת להיות שנויה במחלוקת ככל שעובר הזמן. ביום ראשון בערב התכנסה מועצת הרשות השנייה לדיון במסמך 'מיקוד הרגולציה' שנוסח על ידי חבר המועצה אייל בוחבוט. מטרת המסמך, כאמור, להקל על הזכייניות כולן.

"אני התנגדתי לדעה הכוללת שקבעה כי יש ללכת לקראת הערוצים", אומרת עורכת הדין נורית אמיתי, חברת מועצת הרשות השנייה. "אם ערוץ לא מסוגל להחזיק שבעה ימי שידור, שיחזיר את המפתחות, או שיצטמצם לשלושה ימים ויהיה מכרז על הארבעה האחרים. בכל חוזה אחר, אם אתה לא מסוגל לעמוד בו אתה נחשב מפר חוזה. כאן, המדינה משלמת על המפתחות שקיבלת והדלת שפתחת".

אמיתי, הנחשבת לאפוזיציה של יו"ר הרשות, נורית דאבוש, לוקחת את ההקלות לזכיינים לכיוון המשפטי ואומרת כי מתן הקלות רטרואקטיביות תחשוף את כל המועצה לתביעות מצד הגופים שהתמודדו במכרזים מול הזכייניות והפסידו. בנוסף, אומרת אמיתי, כל החוזים במדינה ייפתחו מעתה. "כל שינוי במהות המכרז מכניס את כל מכרזי המדינה ללופ. אדם יבוא ויאמר 'זכיתי במכרז להקמת כנסת ישראל אבל אני לא מצליח לעמוד בתנאים - תקלו עלי'. אז הוא ישים פחות בטון והקיר או התקרה יקרסו. התקדים הזה יוביל שורה של בג"צים בתביעות על חובת מילוי מכרז".

אמיתי דוחה גם את טענת הזכייניות שיש היום צונאמי כלכלי. לדבריה, הזכייניות אינן עומדות בתנאי המכרז כבר תקופה ארוכה, בעוד הבעיות הכלכליות הן בנות חודשים ספורים.

אמיתי איננה מצליחה למצוא היגיון בטענותיהן של הזכייניות. לדבריה, הן ידעו למה הן נכנסות. "אנשים הגישו הצעות שעברו בצנרת של המועצות שלהם. אנשים בחנו את הדברים. צריך שיהיה היגיון: הרי אתה ניגשת למכרז מסוים וביקשת להתמודד עם הדרישות שלו. עכשיו אתה מתלונן עליו?".

אמיתי, כאמור, איננה מחבבת את דרך ההתנהלות של יושבת ראש הרשות, ואומרת כי היא מבקשת להעביר את ההקלות לזכייניות בשיטת הסלאמי, נושא אחר נושא, כדי שחברי המועצה ינותקו מההקשר הכללי.

איך את מסבירה את זה שאנשים נותנים עוד ועוד הקלות לזכייניות בכלל ולערוץ 10 בפרט?

"הקשר בין תקשורת הון ושלטון, זו התשובה. אף אחד היום לא מוכן להתעסק עם מעצמת תקשורת. זה לא ערוץ 24 שעושה מוסיקה. מדובר על ערוץ מרכזי שקובע סדר יום. אני מסירה את הכובע בפני גלעד ארדן שעשה מה שאחרים לא עשו, ואמר את האמת בפנים בתקופה מסוכנת פוליטית מבחינתו, תקופת בחירות. כשהתקשורת באה להילחם נפתחות בפניה הרבה דלתות. תראי מה קרה לעובדי 'פרי גליל'. האם הם ניסו ללכת לאיזשהו שר? לא, כי הם ידעו שאף אחד לא יקשיב להם. אבל הטאלנטים שמסתירים את המשכורות הגבוהות שלהם הלכו לשר התקשורת וביכו את מר גורלם. אני בוכה על מר גורלם של אלה שהזכייניות לא שילמו להם. אני בוכה על אלפי עובדים אומללים שאף שר לא יתייחסו אליהם".

בדיון שהתקיים בתחילת השבוע, הוחלט לחכות לחוות דעת נוספת בנושא התוכן. היועץ המשפטי של הרשות, דורון אבני, התריע על כך שהמסמך יביא עימו הקלות לזכייניות בסך 900 מליון שקלים. דאבוש, שלדברי אמיתי מאוד רצתה להעביר את המסמך, ביקשה חוות דעת נוספת, תכנית וכלכלית. במהלך השבוע הבא צפויה להתקיים ישיבה נוספת, בה יידונו הקלות בנושא האינטרנט, הפרסום ומועד ההחלה של הכללים החדשים. ענייני הסוגה העלית ימתינו עוד חודש. 

 

תגובת ערוץ 10: עמדנו בכל ההתחייבויות

ראשית נתייחס לטענה המנותקת מהמציאות לפיה הבעיות בערוץ 10 נובעות מניהול לא נכון. הטוענים כך כנראה חיים בעולם מקביל בו אין שוק פרסום מוגבל ואין משבר כלכלי. האם קשת ורשת, שבשבועות האחרונים הודיעו על הפסדים כבדים - האם הבעיות אצלן גם הן נובעות מניהול לא נכון?

בעניין המחויבויות, ערוץ 10 עמד בכל מחויבויותיו ואף מעבר לכך. הערוץ הזרים עד היום למשק מעל שני מיליארד ש"ח, מתוכם למעלה ממיליארד ש"ח על תוכניות, יותר מהמחויבות לפי חוק. "החוב" המדובר הוא השקעה בתוכניות שהרשות השנייה טוענת כי לא ניתן להגדיר אותן סוגה עילית. זהו חוסר זניח שאיננו מהווה עילה מוצדקת לסגור ערוץ טלוויזיה מרכזי בישראל. עם זאת, מעולם לא טענו כי הסיבה לבעיות הכלכליות של הערוץ הן ההשקעה בסוגה עילית. הבעיה נובעת מהעובדה ששוק הפרסום בישראל איננו יכול לפרנס 3 זכייני טלוויזיה מסחרית הנאלצים לשלם עמלות יתר למשרדי הפרסום ודמי תמלוגים בשיעור כה גבוה למדינה.

הרשות השנייה בחרה שלא להגיב.