חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אם הבנים שמחה - בגליון השבוע

עמותת 'אם הבנים' מחזירה את החיוך לפניהן של החד הוריות החרדיות, הסובלות מאפליות ודעות קדומות, לצד התמודדות יומיומית עם ניהול משפחה ברוכת ילדים ללא בן זוג שנושא בעול
12/03/09, 10:57
עפרה לקס

ראש השנה חלף וגם יום כיפור כבר היה מאחוריה. רבקי ציינה לעצמה בסיפוק שהשנה היתה אווירה נעימה סביב שולחן החג והבנים השתתפו יפה בתפילות, על אף שאביהם לא היה בסביבה כדי לקדש על היין או להנחותם בבית הכנסת. כעת עמד בפתח חג הסוכות. השנה הצליחה רבקי להשיג סוכה משפחתית והשכן עזר לבנים לבנות אותה. אבל למרות כל ההישגים הקטנים האלה, נפלה עליה תוגת פתאום, ממנה לא הצליחה להיפטר. 'סוכות הוא חג של שמחה' חזרה ושיננה לעצמה בלי קול. אבל החיוך, שהיא כל כך משתדלת שישכון קבע על שפתיה, סירב להפציע. ולפתע, נקישה מהוססת על הדלת. היא ניגשת ופותחת. על הסף עומד אדם לא מוכר. "אני נציג של עמותת 'אם הבנים'", הוא אומר ומושיט לעברה שעון יד מהודר, מתנה לכבוד הרגל. התשורה הזאת פרצה סכר, והדמעות החמות שטפו אותה. "חייב אדם לשמח את אשתו ובני ביתו בחג", והיא כבר שלוש שנים בלי בעל. עם הקשיים היומיומיים היא מתמודדת לבד ובאומץ רב, משתדלת להרעיף על כל ילד תשומת לב במידה הראויה, והנה, מישהו הרגיש גם אותה, נתן לה משהו, חשב שהיא שווה. את השעון תענוד לפני הדלקת נרות, כך החליטה, ובברכת 'שהחיינו' תכוון גם עליו.

 

עמותה בתוך תיק

הלוח של 'בית תקוות, אם הבנים' גדוש במכתבי תודה. הנשים שנהנות מהפעילות שהעמותה יוזמת, יודעות להעריך ולומר תודה על הדברים הקטנים והגדולים. עבור אימהות חרדיות חד הוריות, התמיכה הרגשית, החברתית וגם החינוכית-פרקטית היא כאוויר לנשימה. אם תל אביב היא מקום בו המושג משפחה מתפרש בכמה צורות, בעולם החרדי יש רק דגם אחד: זוג הורים וילדים. היתר לא לגיטימי וכמעט שלא ראוי. אלא אם כן מדובר במוות של אחד הצדדים, לא עלינו.

'אם הבנים' היא הבייבי של מלכה, האמא של משפחת ירום, המבורכת בעצמה בשבעה ילדים. כמו עמותות רבות, נולדה גם 'אם הבנים' מתוך החיים עצמם.

מלכה ירום הרבתה לארח בביתה משפחות של בעלי תשובה. לפני 12 שנים, באחת מהמשפחות שליוותה התרחש אסון. כשהאם היתה בעיצומו של ההריון העשירי, נפטר אבי המשפחה. מלכה, אז בת 49, היתה מגיעה אל האישה מדי שבוע, מביאה ממתקים, מתיישבת לדבר ומעודדת אותה. בשלב הבא היא החליטה שצריך לאוורר מעט את האם, ולקחה אליה את ילדיה ל'מחנה קיץ': היא פרשה מזרונים על הרצפה והעניקה לאם המשפחה אתנחתא זמנית. תוך כדי שמעה מלכה על חברה אחרת שנפרדה מבעלה ועוד חברה שהפכה אם חד הורית. לאט לאט הצטברו אצלה "מכלול של נשים שהנישואין שלהן כשלו, והן חזרו אליי. מכיוון שהן היו בעלות תשובה, לא היה להן מקום שבו יכלו להיות בשבתות וחגים, לא תמיכה ולא ליווי".

מלכה התחילה מטיולים ושבתות גיבוש. "בהתחלה יצאנו לשלושה ימים בניסן ולשבת הגדול. כך היתה להן מוטיבציה להכין את החג וגם הבית היה נשמר נקי". החגים הבאים שבילו יחד היו ראש השנה, שמחת תורה ולימוד בשבועות.   

"בהתחלה זה היה מיצוועס", אומרת מלכה "מן שטעייטל. כל העמותה היתה בתיק שלי. היום אנחנו כבר במקום אחר. הכל מאורגן, הנהלת חשבונות, כל שקל מחושב". המקצועיות, יש להסכים איתה, מציצה מכל תחום.

כשהקמת את העמותה, לא טענו נגדך שאת מעודדת גירושין?

"העמותה נכנסת לתמונה רק כשיש הפרדה מוחלטת בין בני הזוג, ויש תיק בבית הדין", מבהירה מלכה "אמנם יש נשים רבות שהן מסורבות גט, אז אנחנו לא מחכות לגט עצמו. אבל אנחנו לא מקבלות נשים כשיש עוד סיכוי לשלום בית".

תקופה קצרה אחרי שהקימה מלכה את 'אם הבנים' אמרה לה רבנית חשובה שהיא בעצם הקימה 'קן צרעות' ושמעשיה יגרמו לזוגות נוספים להתגרש. "אמרתי לה שזו עובדה, שמסכת גיטין קודמת למסכת קידושין, ושהיא גם כפולה ממנה בעובי. אין מצווה לסבול בחיי הנישואין ובכל מקרה הילדים לא חטאו. אנחנו מחזקים את התא המשפחתי הקיים כרגע ומסייעים לנשים להינשא בשנית. התמיכה באה גם כדי שהדברים האלה לא יקרו לילדים של הנשים האלה בנישואים שלהם".

בתיה קורנפיין, עובדת בעמותה 5 שנים, מוסיפה: "התמיכה שלנו בנשים גרושות לא מעודדת גירושין. אף אישה לא חושבת שאם היא תקבל את התמיכה שלנו יהיה לה יותר טוב מאשר אם היא תעבוד על הזוגיות שלה עם בעלה".

עמותת 'אם הבנים' עשתה דרך מהתיק של מלכה ועד היום. בהתחלה זו היתה עמותה דתית-חרדית, אבל אז הנשים החרדיות לא רצו להביא את ילדיהן המתבגרים לפעילויות משותפות עם הילדים הציונים-דתיים בגלל הטלוויזיה בבית, המושגים השונים וכד'. "ההתמודדות החינוכית של אישה לבד עם חינוך הילדים היא הרבה יותר קשה מאשר התמודדות משפחתית", מציינת בתיה. נכון להיום העמותה פונה לאימהות חרדיות חד הוריות שבעליהן אינם בבית ושילדיהן קטנים. "אנחנו לא מטפלים באימהות שהשיאו ילדים או שכמעט כולם מעל 18, כי אנחנו רוצים לבנות רגשית את הבית, ואת זה אפשר לעשות רק עם קטנים".

כדי ליהנות מהשירותים של 'אם הבנים' צריך לעבור ראיון, במהלכו מוודאים שאכן האישה מתגוררת לבד (אלמנה, גרושה/ בתהליכי גירושין), שילדיה קטנים ושהיא משתייכת למגזר החרדי. בכל שבוע, אומרת בתיה, פונות אליה לפחות 5 נשים ומבקשות להצטרף ויש רשימת המתנה.

במקביל יש נשים שעוזבות את העמותה אחרי נישואין, או שהילדים התבגרו או שאין להן כבר צורך. "נשים כאלה יצטרפו לטיול, לשבת, אבל אין להן מה לעשות בתהליך הקבוע של העמותה. פתאום אנחנו שמות לב שיש נשים שלא ראינו הרבה זמן, ואז הן שולחות מכתבים או מצלצלות ואומרות 'לא אשכח מה עשיתם עבורי בימים הכי קשים. היום אני כבר לא זקוקה'".

נשים רבות מגיעות לעמותה עם 5,8,10 ילדים ואפילו יותר. חלקן סבלו התעללות, אחרות החליטו שאינן יכולות להמשיך יותר. בעמותה מאשרים את המיתוס לפיו ברוב הפעמים הנשים הן אלה שיוזמות את הגירושין. "זה קורה הרבה אצל בעלי תשובה, שלמרות הסבל ממשיכים לחיות ביחד כי ככה צריך. יש ניסיונות לשלום בית ובאים עוד ילדים לעולם, ועד שאתה תופס את עצמך יש במשפחה כבר ילדים רבים", אומרת מלכה.

 

תחליפים לאבא

הזרועות של 'אם הבנים' מגיעות כמעט לכל תחום בחייהן של הנשים החד הוריות. המגזר החרדי אמנם עובר בשנים האחרונות תהליכים רבים, בהם מתן השכלה על תיכונית במקצועות חופשיים לנשים והיפתחות לחברה הכללית. ובכל זאת, במשפחות חרדיות רבות הבעל הוא 'שר החוץ', הממונה על הכספים והמגע מול העירייה והרשויות, והשכלתה החלקית של האישה איננה מאפשרת לה לעבוד במקצוע מפרנס. חלק מהנשים אף הורגל להיות בבית. עם הגירושין או ההתאלמנות נאלצת האישה לצאת ולבוא במקומות שלא הכירה. חוץ מכל אלה, למשפחה החד הורית החרדית יש צרכים ייחודיים.

"הדבר הכי חשוב עבור אישה חרדית זה שבת", מסבירה בתיה "אז מרגישים את החיסרון של הבעל בצורה הכי קשה. אין לנו מענה לכל שבת. אבל פעם בכמה זמן אנחנו עושים שבת אימהות, באותה שבת הן ביחד, ואחר כך גם יוצרות קשר בינן לבין עצמן, מזמינות אחת את השנייה".

הקומה שלמעלה מכך היא קומת החגים. "בעבר עשינו הרבה חגים. אבל בגלל מיעוט התרומות, ירדנו לדברים הכי בסיסיים. לראש השנה חייבים לתת מענה. הבנים צריכים שמישהו יראה להם איך מתפללים. אם האישה תהיה לבד, היא תרד עם הילדים לתקיעת שופר ואז תחזור הביתה. גם אם בשבתות רגילות יש מי שינחה את הבנים בבית הכנסת, בראש השנה כל אחד עסוק בעולם שלו ובתפילה שלו".

המעגל הטריוויאלי של העזרה עבור האישה הוא משפחת המוצא שלה. אבל כאשר מדובר על משפחה מרובת ילדים או משפחה חוזרת בתשובה, הדברים מסובכים יותר.

בראש השנה מגיעות המשפחות של 'אם הבנים' לאכסניה, שם מחכה להן צוות של העמותה. הגברים - החל מהמנכ"ל, המשך ביועץ החינוכי וכלה במנצח מקהלת הבנים - מגויסים לכל החג. הם מדביקים על כל כיסא בבית הכנסת שם של ילד, מנחים אותו בתפילה, מעודדים בפרסים ומצליחים להשחיל פעילויות. "הם עובדים עבודת פרך", מציינת בתיה "והאימהות יוצאות כל כך מרוממות. הילדים לומדים מה זו תפילה".

'שמחת תורה' הוא מועד נוסף אותו סימנה העמותה ככזה שמוכרחים לקיים בו פעילות. כל הילדים עולים לתורה. הגברים יוצרים מעגלי ריקודים ונכנסים אל המקומות שבהם נוצר ואקום בעקבות היעדרו של האב מהתמונה.

גם מקומו של ליל הסדר לא נפקד. את הסדר עורך מדי שנה אדם שלקח על עצמו לספר את סיפור יציאת מצרים בחידות ובמשלים, בהצגות ובסיפורים. גם כאן הצוות מצטרף. "אנחנו כל הזמן משתדלים לצמצם בעלויות. במסגרת הזאת היתה שנה אחת שהמשפחות התארחו במקום מסוים והתנאים היו ממש גרועים,  אבל אף אחת לא התלוננה, כי הסדר היה מדהים. הילדים לא רצו ללכת לישון".

פרט לחגים ולפעילויות אימהות-ילדים בכל חודש סביב לוח השנה, מחזיקה העמותה מערך חונכים וחונכות עבור הילדים. לא מדובר בבני עשרה כי אם באברכים, לרוב נשואים, ובבנות סמינרים. הפרויקט מלווה בהדרכה, ייעוץ ופיקוח, ומטרתו איננה לימודית כי אם רגשית, כעין אח בוגר. "אנחנו משתדלים שהחונך יגור קרוב לביתו של הילד, שיוכל לקחת אותו בשבת לבית הכנסת. המטרה היא שהם ידברו, יסייעו לילד להתגבר על קשיים". העמותה בתהליכי התחברות לצבא, כדי שהפרויקט יוכר לחונכים כחלק משירותם הצבאי. לבנות הסמינר הפרויקט ייחשב כפר"ח, המקנה מלגת סיוע בלימודים. הצעדים אלה אמורים להגדיל את מספר החונכים, העומד היום על כ-100.

תחום נוסף הוא טיפול בנשים עצמן. העמותה מקיימת נופשוני התאווררות, המאפשרים מנוחה וצבירת כוחות עבור הנשים שמתמודדות עם מציאות בה איש איננו יכול לקום לקטנים בלילה, להחליף אותן בכיור עם הכלים או להיות שופט משפחתי בין הילדים במקומן. מעבר לכך מקיימת העמותה סדנאות להעצמה אישית: כלכלית, תעסוקתית, חינוכית ואפילו מחזיקה שדכנית, ייעוץ וסדנאות לקראת נישואים שניים.

"היתה פה סדנת פסיכודרמה לנשים", מספרת בתיה "התוצאות אליהן הגיעו במסגרת הזאת היו משהו מיוחד.  נשים הוציאו את מה שרבץ עליהן וקמו, התחילו לעבוד. זה נתן להן כוח לעשות דברים חדשים. עשינו סבב נוסף ואחר כך הכנסנו את הנושא של פסיכודרמה, תרפיה באמנות ובמוסיקה, בצורה סדירה". סטודנטיות במכללת בית וגן עובדות בעמותה במסגרת הסטאז' שלהן והן עושות עבודה עם אימהות וילדים באופן פרטני או בקבוצות.

העמותה מפעילה גם מקהלת בנים הנקראת 'הבנים M'. המנצח הוא איש חינוך שגורם לילדים, שרבים מהם חוו סבל בתוך הבית וגם מחוצה לו, להרגיש אחרת עם עצמם.

"היה ילד שביקש מאמא שלו להירשם למקהלה. היא פחדה שזה ישפיע עליו לרעה, אבל שכנעתי אותה שכדאי. זה היה ילד ששרירי הפנים שלו אף פעם לא זזו. לא שמחה ולא עצב. אחרי שהוא שר במקהלה הוא פשוט נהיה ילד אחר: שמח, משוחרר ועצמאי. שלוש שנים הוא שר בה", מספרת בתיה.

יעד נוסף של העמותה הוא לעודד יציאת נשים לעבודה. "חוץ מהתועלת הכלכלית, כשאישה עובדת היא קמה, מתלבשת, יוצאת ובאה בין אנשים. אין לה ברירה, אז היא מחייכת ומתנתקת מהצרות היומיומיות שלה". בתחום הזה, 'אם הבנים' מחזיקה סדנאות וגם משתפת פעולה עם משרד התמ"ת בכל הקשור לקורסים להסבה מקצועית.

בצד כל אלה ועוד, קיים מערך של 17 יועצות מתנדבות, ה'משודכות' למשפחות לפי אופי וצרכים, מודרכות ומפוקחות. הנשים יכולות לפנות ליועצות בכל שאלה, מכל תחום. לעתים יהיה זה מקרה משפחתי או חינוכי כאוב וסבוך, במקרים אחרים זה יהיה רצון לפרוק משא ולקבל מילה טובה.

'אם הבנים' היא לא עמותה שמחלקת כסף. אבל גם ההגדרה הזו איננה מושלמת. ראשי העמותה אינם מתעלמים מהמצוקה הכלכלית בה שרויות רוב המשפחות החד הוריות, ומשתדלים להשיג סיוע לפני ראש השנה ופסח, שמיכות חמות לחורף ועוד. "בדרך כלל נשים צריכות לוותר המון כדי לקבל את הגט. יש שוויתרו על מזונות, יש שיצאו מדירות, או עשו ויתורים כלכליים אחרים. יכול להיות שהן לא ידעו לאיזה קושי הן נכנסות, אבל הן כבר רצו להיות אחרי זה".

בתיה מספרת שהפגישה עם המצוקה איננה פשוטה. "קשה לראות נשים שהבעל לא משלם להן מזונות. יש לנו אישה שחלק מילדיה בחינוך מיוחד וחלק בחינוך הרגיל. החונך התקשר אלינו ואמר שביום חול הילד בא עם נעליים קרועות ובשבת הוא מגיע עם נעלי שבת קרועות. האמא סיפרה שהיא אמורה לקבל 4,500 שקל דמי מזונות, אבל הבעל לא משלם. כדי להוציא את הכסף הזה ממנו היא צריכה לקחת עורך דין ואין לה כסף או פנאי עבור זה. אז היא אומרת 'יש לי 700 שקלים, איך אני אחלק את זה?' בעלה נעלם בלי לתת לה גט. והיא פרודה, עוד לא גרושה, אז אנשים לא רוצים לתמוך בה".

הביקור ב'אם הבנים' מתקיים ביום חמישי. לפי הספר, בתיה לא אמורה להיות כאן היום. גם מירי, הרכזת החברתית, שנמצאת כרגע בפגישת עבודה בעירייה, אמורה להיות כרגע מול הסירים במטבח הביתי. "כולם עובדים פה מעבר לשעות המוגדרות להם ואף אחד לא נהיה עשיר מהעבודה בעמותה", אומרת בתיה "אבל כשאת רואה את הדברים בשטח, נשים שחלקן באות ממצוקה גדולה, אין להן משפחות שיתמכו, ואת יודעת שאת יכולה לעזור להן, את לא יכולה להפסיק לפעול".

 

אין כניסה לסמינר

"מעמדן של הנשים הגרושות גרוע מאוד. לכל מקום אליו אני רוצה להכניס את הילדים, כל דבר קטן שקורה בתלמוד תורה וכמובן, העובדה שהבת שלי לא התקבלה לאף סמינר, זה בגלל שהתגרשתי", מספרת אסתי (שם בדוי), אם לשישה. "על כל צעד ושעל מזכירים לי את זה. אנחנו סוג ב', אין מה לומר".

בעלה לשעבר של אסתי איננו יציב בנפשו. היא עברה התעללות והוא סירב לתת לה גט. "הוא אמר שכשאגיע לגיל של הרב כדורי אקבל גט". בית הדין חייב את בעלה לתת לה גט אבל הוא הוחבא מדי לילה בדירה אחרת, בחסות משפחתו. הסוף הגיע בסיועו של חוקר פרטי ששכרה אסתי, והוא שהוביל את השוטרים אל הבעל, שהושם בכלא. "אני לא יודעת מה קרה, ומי אמר לו מה, אבל פתאום הוא נתן לי גט. פשוט ניסים".

אסתי ממש לא מתחרטת על הגירושין. למרות מה שעברה ועודנה עוברת, היא מודה על הפרידה בכל יום ויום. "אני ידעתי מה יהיה ולקראת מה אני הולכת. הזהירו אותי. אבל הנישואין האלה היו לא שייכים בכלל".

ביום בו עזב בעלה של אסתי את הבית, ביתה הבכורה היתה בת 8. הבת התנגדה נחרצות לגירושין. "היא לא הסכימה לדבר איתי ומאוד כעסה. למרות שהיא ראתה דברים קשים בבית, היא אמרה לי 'אין כזה דבר הורים גרושים, אני אהיה היחידה בבית הספר, איך יסתכלו עלי החברות והמורות?'". הבת ברחה כמה פעמים מן הבית ונשרה מבית הספר לאחר שכאמור, לא התקבלה לסמינר.

אסתי התחברה לעמותה בגלל החונכים שחיפשה עבור הבנים שלה, "שנותנים להם המון חום, פינוק ובכלל, דמות גברית חיובית". אסתי השתתפה גם בסדנה החינוכית, ואין לה מילים להודות. "אי אפשר להסביר מה זה עשה לי. המפגש היה פעם בשבוע, והיועץ החינוכי היה שואל אותי מה עשיתי השבוע ומדריך אותי הלאה. היום הבת שלי ואני החברות הכי טובות". אסתי משתתפת בפעילויות אחרות של העמותה, שמסייעת לה בתחומים רבים.

"המצב של הגרושות וילדיהן קשה. כל הזמן אומרים לך 'זה אשמתך'. על יתומים מאוד מרחמים אבל בעצם הילדים שלי הם כמו יתומים", היא אומרת "לא אצל כל הגרושות זה כך, אבל אצלנו כן. אבא שלהם כמעט ולא רואה אותם. הוא צריך להיפגש איתם בנוכחות אדם נוסף וזה אף פעם לא מסודר". 

דבורי, גם היא אישה גרושה שמסתייעת בעמותה, רואה את הדברים אחרת. לה יש חברות גרושות וגם כאלה נשואות. לדבריה, יש שפה מיוחדת לנשים חד הוריות. "בסדנאות אנחנו מבינות אחת את השניה היטב, כי אנחנו מתמודדות עם דברים אחרים". אבל היא לא מרגישה את האצבע המאשימה רודפת אחריה, אם כי היא יודעת שהדברים יצופו כשביתה תצטרך להתקבל לסמינר.

דבורי מתביישת היום כשהיא נזכרת באופן בו שפטה בעצמה נשים גרושות, כי היא יודעת שהסטיגמה איננה מוצדקת. כאם לשניים, היא מסתייעת כמעט בכל פעילויות העמותה, שהיא לה בית שני. "אני כל כך מודה להם על הפעילויות החינוכיות. הם תמיד דואגים שם עד הפרט הקטן, חושבים על כל דבר ומתחשבים. אני רק מצטערת שהעמותה הפכה לאימפריה. במסיבת פורים האחרונה לא הכרתי את רוב הנשים. שיעור המתגרשים כל כך עולה, והציבור החרדי חייב לעשות חושבים על תופעת הגירושין ותופעת הנשירה. שניהם מעידים ששני יסודות מאוד חשובים בחברה שלנו מתפוררים: התא המשפחתי והחינוך".

"פעם היו אומרים שהבעל הוא טיפוס והאישה לא מתפקדת", אומרת מלכה ירום "היום יודעים לומר ש'טיפוס' זה בעצם כינוי לסכיזופרן, מתעלל או אדם במאניה דיפרסיה, והאישה לא מתפקדת כי הוא לא נותן לה לצאת מהבית. היום יש קצת יותר פתיחות בעולם החרדי לנשים גרושות, ומאשימים אותן פחות". למרות האמור, המצב רחוק מלהיות מפרגן. הדבר מורגש היטב בתחום השידוכין, מסבירה בתיה. "שידוכין הוא נושא מאוד קשה לחד הוריות במגזר החרדי, והן בדרך כלל צריכות לחפש עבור ילדיהן מועמדים שבאים גם הם ממשפחות חד הוריות".

"לפי הנתונים, בדור הבא גם המגזר החרדי יצטרך להשלים עם התופעה הזאת. אני יכולה להבין את החשש המסוים של הורים כשהם אומרים 'אנחנו לא יודעים מה הבת עברה ואיך היא התפתחה רגשית. אבל זה הולך ויורד בגלל אחוזי הגירושין העולים".

המגזר החרדי עבר תהליך של הכחשה והתפכחות. ובעמותה, הקיימת כבר למעלה מעשור, הדברים מורגשים היטב. "לפני כמה שנים שמענו שיש באחת הערים החרדיות אחוזי גירושין גדולים מאוד. חשבנו להיכנס ולעזור, אבל אז המנכ"ל שלנו קיבל מסר מרב העיר שאצלם אין גירושין. אחרי שנתיים, אותו רב התקשר למנכ"ל וביקש ממנו שיעשה טובה וייקח אישה בודדה שעברה גירושים קשים... זהו זה, זה צף ועולה". לדברי בתיה, גם ההדרכה לפני החתונה והעלייה במודעות לאפשרות של בעלים מתעללים משתפרת. "ממש מרגישים את זה מזדחל", היא אומרת, אבל יודעת שהדרך עוד רבה.

מכשול נוסף שעמד בעבר בפני משפחות חד הוריות במגזר החרדי, הוא מסורת של אי שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה. היום המצב טוב יותר, ובכל הערים החרדיות יש עובדות סוציאליות ולשכות רווחה. הביטוח הלאומי, שמכיר ומעריך את 'אם הבנים', ליווה אותה באופן צמוד במשך שנתיים וכעת הוא מבקש להטמיע את דרך הפעולה שלה בכמה רשויות מקומיות חרדיות. הכל עניין של תרומות ותקציבים.

 

גם הגרושות צריכות חיזוק

מלכה ובתיה, ולצידן נשים רבות שעושות במלאכה, נחשפות דרך העבודה שלהן לעוולות רבות שנגרמות לנשים המתגרשות: החל מיחס החברה אליהן ואל ילדיהן, המשך בתהליך קשה ומפרך, לעתים, של קבלת הגט, האפלייה במערכת החינוך, ואפילו יחס שונה במתן תרומות. ב'אם הבנים' מוצאות גם אלמנות מענה לצרכיהן, וגם אם בעמותה הן שוות בין שוות, התורמים רואים את הדברים אחרת. "שלחתי לתורמים שני מקרים של הכנסת כלה. באחד אישה גרושה, אם לתשעה, ובשני אם לחמישה, אלמנה. הגרושה קיבלה 300 דולר והאלמנה 1000", אומרת מלכה "ליתומים יש הרבה יותר אופציות" .

למרות העיוותים להם הן נחשפות, נשות הארגון אינן מתעסקות בהגות או פילוסופיה ולא במאבק בממסד זה או אחר. הן עסוקות בלפעול. אולי מאמינות שהזמן יעשה את שלו, אולי הן פשוט נשות מעשה.

"אני מבקשת מהאנשים לדון את הנשים האלה לכף זכות", אומרת בתיה "ולהבין שזה לא משהו שהן בחרו כי היה להן טוב עם זה. כל אישה שבחרה להתגרש עשתה את זה בדרך כלל מתוך אילוץ, כמפלט אחרון. רוב הנשים עברו סבל. הנשים האלמנות עטופות בהמון אהבה, והנשים הגרושות זקוקות לזה גם כן. אנשים חושבים שיש אבא לילדים, אבל הרבה פעמים הבעל נעלם מהשטח. הנשים האלה וילדיהן זקוקים ליותר אהבה ותמיכה ממה שמישהו יכול אי פעם לחשוב".

 

ofralax@gmail.com