גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מחיר ההצהרות הנחרצות - שופטים ושוטרים

ההצהרות הנחרצות הביאו לכך שבכל תרחיש אפשרי במשפט קצב צפויים לראשי הפרקליטות קיטונות של מבוכה וביקורת.
12/03/09, 10:57
יאיר שפירא

לא בנקל יישכח הביזיון שספגו היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ופרקליטות המדינה בפרשת העמדתו לדין של הנשיא-לשעבר משה קצב. ראשי התביעה הכללית תימרנו עצמם לצומת שבה בכל תרחיש שאליו תפנה המציאות מובטחים להם קיטונות של מבוכה וביקורת.

בהנחה שהפעם לא יחולו הפתעות של הרגע האחרון, יוגש בקרוב נגד קצב כתב אישום חמור בפרשת העובדת במשרד התיירות. אם ימצא בית המשפט כי הראיות העומדות לרשות הפרקליטות הן בעייתיות, כפי שהפרקליטות עצמה טענה קודם לכן בבג"ץ בתשובתה לעתירות נגד עסקת הטיעון, הרי מזוז יחשב אז כמי שהגיש כתב אישום חמור ממניעים של נקמנות, לאחר שקצב הביך אותו כאשר חזר בו מעסקת הטיעון. אם יורשע קצב בעברות החמורות, הרי יימצא מזוז כמי שבהסכמתו לעסקת הטיעון כמעט ומילט בעל שררה מלתת את הדין על התעללות חמורה.

מזוז ואנשיו יכולים לטעון, במידה מסוימת של צדק, כי המציאות המתעתעת, והתנהלות עקלקלה של הנשיא לשעבר, הם שהובילו אותם בדרך לפיאסקו הנוכחי, וכל מטיחי הביקורת מתהדרים בעיקר בחכמה שלאחר מעשה. אך קשה שלא להרהר כי לנוהג השחצני והנחרץ שאומץ כאן בשנים האחרונות יש חלק גדול במפלתו של מזוז.

דמיינו לרגע כי פרשת קצב מתנהלת בדיוק כפי שהתנהלה, אלא שדוברי משרד המשפטים מתבטאים בלשון רכה יותר. תארו לכם כי המשטרה מגישה את המלצותיה, אך מבקשת מהציבור לא לחרוץ דין בטרם עשה זאת בית המשפט. שערו בנפשכם שהפרקליטות ממשיכה בקו דומה ומוציאה הודעה התומכת בהודעתם של פרקליטי קצב כי השימוע הוא חלק מהותי מבירור האמת, ועד שהוא יתקיים אין למהר ולהסיק מסקנות.

ללא הצורך להגן על שתי עמדות נחרצות הפוכות, לא היה צורך גם לקעקע בבג"ץ את גרסת המתלוננות. מזוז היה יכול להודיע בהכנעה בבית המשפט כי העניין גבולי מבחינתו, אך כל עניין גבולי דורש הכרעה, והכרעתו היא לטובת העסקה. במצב כזה, כשקצב היה חוזר בו מעסקת הטיעון, היתה יכולה הפרקליטות להגיש מיד ובאופן טבעי את כתב האישום המקורי. משפטית היינו עומדים היום באותו המצב, אך מבחינה ציבורית מזוז היה היום במקום אחר לגמרי.

עוד טיעון שאיתו יתקשו להתמודד בפרקליטות הוא עניין הזמן. הורגלנו כי חקירה של איש ציבור מבשילה לכתב אישום רק כעבור שנים ארוכות. בדרך כלל מטעימים לנו בפרקליטות כי מדובר בחקירות מורכבות, בחומר רב, ולא פעם גם בצורך בחקירות הנערכות בחו"ל. כך המתנו במשך שנים להחלטות בעניינו של אריאל שרון. החלטות להעמדתו של אהוד אולמרט לדין הולכות ונערמות בימים אלו, אך עדיין נותר השימוע ואחריו החלטה סופית, או שמא עוד השלמות חקירה. השלמות החקירה בענייניו של אביגדור ליברמן יקחו עוד מספר חודשים, ומי יודע - אולי הוא יסיים גם את הקדנציה הנוכחית מבלי שיידע מה יהיה בסופו.

בכל התיקים הללו מעורבים עסקים מפותלים, חדרים מלאים בארגזים של ניירת, אנשי קש ואנשי עסקים הסובבים את הגלובוס וחיקורי דין באוסטריה. להכרעות בעניינים שכאלה יתכן ודרושות שנים. אך התלונות נגד קצב לא כללו הרי ניירת, לא שליחת צוותים לחו"ל ואפילו לא את מרטין שלאף. ובכל זאת, להגשת כתב האישום נדרשו כשנתיים וחצי.  

 

דרוש אומץ לב אזרחי

העונש שהושת על ד"ר ג'קי סארוב, המנהל לשעבר של חדר המיון בבית החולים איכילוב בתל אביב, אינו דבר של מה בכך. שופטת בית משפט השלום בעיר גזרה השבוע 15 חודשי מאסר בפועל על סארוב, לאחר שהרשיעה אותו בנטילת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול. נזכיר כי סארוב קידם טיפול מהיר בראש משפחת הפשע כשזה הגיע למיון. בתמורה נהג אבוטבול לשלוח לסארוב לאחר הטיפול סכומי כסף שהצטברו לכדי שלושת אלפים שקל. השופטת רייך שפירא הרשיעה את סארוב אף על פי שטען להגנתו כי פחד לסרב לקבל את סכומי הכסף מאבוטבול.

יצוין כי עמידה אל מול אבוטבול אינה דבר של מה בכך. אל מול רמז קל על אי שביעות רצונו מהתנהלותה של שופטת בירושלים, מיהרו בהנהלת בתי המשפט להצמיד לה שמירה אישית. על כן דרישתה של השופטת התל-אביבית מסארוב לדווח על מתן השוחד קוממה רבים. גם את החתום מעלה. מכל מקום, משנתה של רייך שפירא ערוכה וטוב ויפה להאזין לה.

"חיים אנו במדינה השולחת את צעירי בניה אל מול סכנות חיים ממשיות ומיידיות", כתבה השופטת בגזר הדין.  "להבדיל מחיילים ושוטרים, עובדי ציבור אזרחיים כגון פקידי סעד, פקחים, פקידי הוצאה לפועל ודומיהם, מבצעים תפקידיהם בשטח (ברחובות ובבתי האזרחים) כשהם בלתי חמושים. מרביתם משרתים בדרגות זוטרות, משכורתיהם נמוכות וצרכיהם גדולים. תפקידיהם מביאים אותם למגע ישיר ויומיומי עם עבריינים מכל הסוגים. תפקידיהם מעמידים אותם מול פיתויים גדולים ומעמתים אותם עם איומים, המלווים לעיתים בפגיעות בכבודם ובגופם. ואף על פי כן, נדרש מהם למלא את שהוטל עליהם באופן שוויוני ללא מורא ומבלי לסטות מהשורה, ובמידת הצורך להתלונן נגד עבריינים. שאם לא נאמר כך, הנורמה תקרוס והאיסור לקבל שוחד יהפוך לאות מתה עלי ספר".

קשה להתמודד עם טיעון שכזה. עם טיעונה של התביעה כי סארוב "עבר את העבירות בשל בצע כסף, תוך ניצול מצוקתו של אבוטבול" גם קשה להתמודד. רייך שפירא דווקא עמדה במשימה. "לא התרשמתי שאבוטבול הוא מסוג האנשים שאת מצוקתו ניתן לנצל", העירה השופטת בציניות בגזר הדין.

 

המדינה לא אחראית

בימים טרופים אלו, דברי טעם הם כמים קרים על נפש עייפה. כאלה הם דבריהם של שופטי בג"ץ (לוי, ארבל ומלצר) כנגד עתירה של התאחדות התעשיינים בישראל.

לפני שנתיים החליטה ממשלת ישראל כי עד לשנת 2010 לא ייוותרו בישראל עובדים זרים חוקיים בתחום התעשייה. מאותה שנה יוכלו תעשיינים לקבל אישור מיוחד להעסיק עובד זר רק אם הוא מומחה הנדרש בשל מומחיותו. בין השאר יידרש אותו מעסיק לשלם לעובד הזר שכר גבוה במיוחד, כדי להבטיח כי אכן מדובר במומחה.

שנת 2010 הולכת ומתקרבת, והתאחדות התעשיינים עתרה בתקווה לדחות את יישום ההחלטה. בעתירה ניטען כי המדינה החליטה גם לסייע לתעשיינים ולהכשיר עובדים במקצועות שבהם משובצים היום עובדים זרים. ההכשרה המקצועית, כך נטען, מתקדמת בעצלתיים, והיאך זה תשלח המדינה את העובדים הזרים מבלי שדאגה לישראלים תחתיהם?

השופטים דחו את העתירה בנימוק פשוט. המדינה לא חייבת לדאוג לכל דבר.