גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מכתבים למערכת - מכתבים למערכת

12/03/09, 10:57
קוראי העיתון

 

נרדמו במליאה/ סוזי דים, רחובות

ח"כ דני דנון, בעזרת חברו לסיעת הליכוד ח"כ בוגי יעלון, העלה בישיבת סיעת הליכוד את סכנת המדינה הפלשתינית והידרדרותו המסוכנת של אביגדור ליברמן בהקשר הזה. כל הכבוד לדנון, שאינו שוכח שמדינה פלשתינית תמטיר טילים על תל-אביב, ירושלים, גוש דן ונמל תעופה בן-גוריון.

רק דבר אחד לא היה מובן: איפה 25 חברי כנסת נוספים מטעם הליכוד שהיו אמורים לתפוס את הכדור שדני דנון זרק להם? מדוע כל אלה לא הצטרפו לדנון. האם סבורים הם בטעות, שציבור מתפקדי הליכוד לא מביט בפועלם (או חוסר פועלם) כבר מיומם הראשון בתפקיד?

ח"כים זיכרו, הפריימריז אמנם הסתיימו - אך הפריימריז גם יחזרו. הציבור רוצה ח"כים לאומיים, חרוצים ואמיצים שיצילו אותם מאסונות על ידי פעילות נמרצת, תמידית וחכמה. מבחינת רבבות בעלי זכות הבחירה בליכוד - הפנקס כבר פתוח והיד כבר רושמת, והשבוע, היא רשמה שבחים לדני דנון ולבוגי יעלון.

ואגב, לא רק בליכוד. גם חברי הכנסת של ש"ס מתבקשים לנער את עצמם על מנת לקיים מצוות 'מקיץ נרדמים' בכל הנוגע למניעת הקמת מדינת טרור פלשתינית במרחק רכיבה על אופניים מירושלים וגוש דן.

 

קופת השרצים של חנוך לוין/ משה בודק, חיפה

   (בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 333)

בשבוע שעבר שיבח עמנואל שילה את שולי רנד, ואת מחוות "הכבוד לזכרו של חנוך לוין..."

   תמה אני, וזאת בלשון המעטה על 'הכבוד' שחולק רנד לחנוך לוין. ברצוני להזכיר לכולנו, בעיקר לצעירים בינינו, כי לוין היה לדעת רבים עוכר ישראל עם קבלות רבות.

   לאחר מלחמת ששת הימים כתב לוין שני מחזות פציפיסטיים: 'קטשופ' ו'את ואני והמלחמה הבאה', בהם שם ללעג ולקלס את מפקדי צה"ל, לוחמיו וחלליו. הגדיל לעשות בשנת 1970 בכתבו את מחזה התועבה בשם 'מלכת אמבטיה' בה התכוון כנראה לגולדה מאיר. במחזה זה שהיה מורכב ממספר תמונות, הוא ביזה את קודשי ישראל, את סיפור העקידה ועוד, וצירף ניבולי פה וגסות רוח.

  המחזה הורד מבמת 'הקאמרי' לאחר 19 הצגות בלבד לאור תגובות הציבור ודעת הקהל. גם המבקרים קטלו אותו וכתבו שהוא מתעלל בזדוניות באלפי משפחות שכולות


העבודה לממשלה / דוד קשני,תל אביב

לאור המצב הפוליטי הסבוך שנקלענו אליו לאחרונה הייתי ממליץ למפלגת העבודה ובראשה  אהוד ברק, להיכנס לאלתר לממשלת בנימין נתניהו ללא כל תנאים מוקדמים. זוהי עת השעה, ומפלגת העבודה תהווה לשון מאזנים ונקודת איזון בממשלת ימין. מפלגת העבודה מונה כיום 13 חברים בלבד, אך היא מתנהגת כאילו היא קיבלה מינימום 30 מנדטים בכנסת. לאור העימות בשאלה האם להיכנס לקואליציה או לא, חל קרע במפלגה, יש המושכים לכאן ויש המושכים לשם. הייתי ממליץ לחברי מפלגת העבודה המתעקשים להיאחז באופוזיציה לשקול היטב את צעדיהם ואת ההשלכות ולשים בעדיפות ראשונה את מדינת ישראל, ורק אחר כך את טובתה של מפלגת העבודה.

 

אל תתנו להם מדינה/ דב פרומן, ירושלים

לציפי לבני ולשרת החוץ האמריקנית יש סלוגן – "שתי מדינות לשני עמים". הכרזה זו, אין לה שום קשר למציאות ומן הראוי ששתי הגברות הנכבדות ילכו ללמוד היסטוריה.

ערביי א"י מעולם לא היו בעלי מדינה. הערבים הגרים בארץ באו מהארצות השכנות והתיישבו בארץ ממש כשם שיעקב אבינו הלך למצרים - כי ראו כי "יש שבר בארצנו". אין קשר בין ערביי הרצועה, ערביי ההר וערביי הצפון.

בעוד שלעם ישראל היתה מדינה בא"י, לערבים מעולם לא היתה מדינה בתחומה. את המדינה הראשונה יצרו כאן האנגלים בשנת 1918 - כשהקימו את ממלכת ירדן. פרט ליהודים לאף עם לא היתה מדינה בא"י.

אין לתת להם מה שלא קיבלו אצל אחיהם המוסלמים, לא בימי צלאח-א-דין ולא בימי הטורקים.

ולא עוד - ספרד היתה כבושה ע"י הערבים, אך הם אינם חושבים כלל שיש לדרוש מהספרדים החזר אדמות. ארץ ישראל מעולם לא היתה שייכת לערבים. העם היחיד שזו ארצו הלגיטימית הוא העם היהודי, כל הכובשים במשך ההיסטוריה לא ראו בא"י, אלא שטח כבוש ולא את ארצם. לערביי "פלסטינה" אין שום זכות על ארץ-ישראל. אנו לא צריכים לשלם עבור שנאת ארצות ערב לאחיהם הפלסטינים, שאינם רוצים לקלוט אותם אצלם.

בשום פנים ואופן אין לתת מדינה למי שזה לא מדינתו.