גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

תעלומת האור המסנוור - סיפור לילדים

12/03/09, 10:57
חגית רוטנברג

עליכם לגלות לאלו מפירושי רש"י לפרשה רומז הסיפור הבא (סוף פרק ל"ד)

בשעת בין הערביים, כשהשמש כבר החלה לנטות מערבה והחום של מדבר סיני נחלש מעט, ביקשו דעואל ועוזיאל לצאת מהאוהל החוצה, אחרי שהסתתרו בו כל היום מהחום הכבד. דעואל הרים מעט את היריעה שכיסתה את פתח האוהל, אך משהו גרם לו לפתע לסגת אחורה. הוא צעק בבהלה, התנודד לרגע ונפל לאחור על המחצלת. "דעואל, מה קרה לך?" נחפז אליו עוזיאל, "הכל בסדר? מה ראית שם? מה הפחיד אותך כל כך?". דעואל שפשף את עיניו, יישר את בגדיו וניסה להתרומם. "רגע, אח שלי, תן לי להירגע", הוא התנשם והתנשף, "זה היה ממש מפחיד, מזל שלא קרה לי כלום". עוזיאל קטע אותו: "נו, למה אתה מותח אותי? תספר מה ראית שם?". דעואל השתעל בחשיבות, והשיב: "אני לא כל כך יודע להסביר לך מה זה היה. פשוט איך שיצאתי מהאוהל הרגשתי אור לבן, ממש חזק, מסנוור אותי. הרגשתי שאני כולי רועד מרוב אור, ונפלתי אחורה". עוזיאל הסתכל עליו בתימהון: "תגיד, אתה בסדר? מה אתה נופל אחורה בגלל קצת אור? אז מכסים את העיניים ויוצאים החוצה. חוץ מזה, לא שמת לב שהשמש כבר שוקעת? איזה אור יש עכשיו בחוץ?" סיים עוזיאל בחיוך חצי מלגלג. דעואל, בקול נעלב משהו, השיב לו: "אתה יודע מה? אם אתה גיבור כזה גדול, נראה אותך יוצא החוצה ושלא יקרה לך מה שקרה לי". עוזיאל פסע לכיוון היציאה: "אין בעיה. אתה תישאר פה", זרק לעבר חברו.

דעואל ספר בליבו בשקט: "אחת, שתיים, שלוש..." לפני שהגיע למספר חמש, עוזיאל נמלט לתוך האוהל בבהלה, נופל על ברכיו וכמעט מטיח את ראשו באדמה. "נו, גיבור גדול, למה ברחת פנימה? בסך הכל קצת אור!" הפעם היה תורו של דעואל לצחוק על חברו הנדהם. "זה לא מצחיק. כזה אור חזק לא ראיתי בחיים שלי, הוא ממש מעיף אותך אחורה מרוב חוזק. מה זה יכול להיות?" שאל עוזיאל, תוך שהוא לוגם כוס מים באטיות. השניים ישבו וחשבו, קימטו את מצחם ולא מצאו תשובה לחידה.

לפתע נשמע רחש מחוץ לאוהל. "מי זה יכול להיות?" שאל דעואל. פרץ התפרץ פנימה. "חבר'ה, ראיתם את האור החזק בחוץ? אי אפשר להסתובב, זה ממש מפחיד", סיפר פרץ בפנים סמוקות. "אתה מספר לנו?" השיב עוזיאל, "אנחנו כבר שעה לא יכולים לצאת מהאוהל בגלל זה. יש לך רעיון מה זה יכול להיות?". פרץ גירד בפדחתו, ולפתע טפח בחוזקה על מצחו כאילו נזכר במשהו: "בטח. איך לא הבנו את זה קודם? הרי בשבת הרב גרשוני סיפר לנו שמשה רבנו, המנהיג הגדול שלנו, עולה עכשיו אל ה' כדי לשמוע ממנו דברי תורה ואחר כך הוא ירד למחנה כדי ללמד אותנו את הכל. הרב גרשוני אמר שקשה מאוד להסתכל עכשיו על משה, כי מהפנים שלו יוצא אור כל כך חזק, שפשוט אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. כנראה זה מה שראינו עכשיו".

עוזיאל הרהר, אבל נראה היה כאילו קשה לו להבין את הסבריו של פרץ. "פרץ, אח שלי, משהו נשמע לי לא הגיוני בכל הסיפור הזה. הרי רק לפני זמן לא רב עמדנו במעמד הר סיני, וראינו שם אור פי אלף יותר חזק, הרי הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד על ההר. ראינו את כל האש הגדולה שהיתה שם, העשן, הקולות והברקים, ובכל זאת יכולנו לעמוד בזה. איך עכשיו אנחנו לא מצליחים להסתכל אפילו על משה רבנו?".

פרץ הרכין את ראשו. הוא כבר ידע את התשובה: "הרב גרשוני הסביר שעכשיו, אחרי שעשינו חטא כל כך נורא, אנחנו כבר לא מה שהיינו קודם..."