חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

נועם תיבון: לא בדרכי נועם - בגליון השבוע

כשעזב את תפקידו כמח"ט חברון, נועם תיבון נפרד מהתושבים בהבטחה לחזור כאוגדונר כדי להשלים את מה שלא הספיק לעשות למען העיר. אך מאז הם פגשו בו בעיקר כפרויקטור חסר עכבות של מבצעי הרס וחורבן בהתיישבות.
19/03/09, 11:35
חגית רוטנברג

"נועם תיבון עבד בשיתוף פעולה הדוק עם ההתיישבות והיו יחסים נפלאים. כשעזב, החבר'ה הסתובבו בחצי אבל. אבל נועם אמר למישהו: אתם לא תתגעגעו אלי. והוא צדק", כך מספר בועז העצני מוועד מתיישבי קרית ארבע, שהכיר את תא"ל תיבון מקרוב בעת שהלה כיהן בתפקיד מח"ט חברון. רבים בהתיישבות עדיין לא פתרו לעצמם את חידת זהותו האמיתית של מפקד אוגדת איו"ש מזה שנה וחצי, תא"ל נועם תיבון. מי שהיה מח"ט אהוב ונערץ על תושבי גוש עציון, קרית ארבע והר חברון התגלה תוך שנים ספורות כמפקדם של הפינויים היותר אכזריים ביו"ש: פינוי והרס חוות מעון; פינוי גבעה 26 - שם גורשו האלמנה והיתומים של נתי עוזרי הי"ד באישון לילה גשום כשרק בגדיהם לגופם, וביתם על הציוד שבו נחרב כליל; פינוי המאחז 'יד יאיר', כולל ניתוץ אנדרטת הזיכרון ליאיר מנדלסון הי"ד, והרס חוות פדרמן ותור לאחרונה, במתכונת דומה לביצוע הברוטאלי בגבעה 26. 

הימים הטובים

הרומן של תיבון עם המתנחלים החל לפני קרוב ל-12 שנים, עם מינויו למפקד חטיבת עציון. קודם לכן שירת תיבון בסיירת מטכ"ל והמשיך במסלול פיקודי בחטיבת הצנחנים. את תפקיד מח"ט עציון קיבל תוך קיצור פז"מ משמעותי, במינוי של הרמטכ"ל דאז, בוגי יעלון.

ביישובי גוש עציון זוכרים את תקופתו של תיבון כמעט בערגה. אסתי אוליאל, שבאותן שנים היתה חברת מזכירות היישוב כרמי צור, ממחישה את עומק הקשר והקרבה ששררו בין תיבון למתיישבים באמצעות הסיפור הבא:

"היה זה בתקופת ממשלת נתניהו, כשקלינטון הגיע לבקר בארץ. בדיוק באותו יום חל חג החנוכה, ואנחנו בכרמי צור ביקשנו לקיים טקס הדלקת נרות בבית צור העתיקה, סמוך ליישוב. מדובר בטקס משמעותי מאוד למורל ולחוסן של היישוב, ואנחנו מקפידים לקיים אותו מדי שנה ברוב עם. באותו ערב ירדה הוראה לבטל את ההדלקה, כדי שלא יתעוררו מהומות בשל תנועת יהודים בכבישים. דווקא באותה שנה הטקס היה לנו יותר משמעותי. היישוב עבר תקופה קשה והיה צריך לחזק את התושבים. ישבתי במזכירות, ונועם התקשר אליי ואמר: 'אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל קיבלנו הוראה לבטל את הטקס'. אחרי כמה דקות התקשרתי אליו והסברתי לו עד כמה האירוע משמעותי לנו דווקא השנה. תוך זמן קצר הוא התקשר שוב והודיע לי: 'יהיה מה שיהיה, האירוע הזה יתקיים. עליי'. הוא פשוט התחבר והבין את מה שאמרתי לו". לאירוע הגיעו אורחים רבים מן החוץ, ביניהם גם זוג קשישים שלרוע מזלם רכבם נתקע בבוץ בדרך ליישוב. תיבון גייס כמה מחייליו, ויחד איתם עמד לחלץ את הרכב התקוע מהבוץ. האירוע התקיים כמתוכנן. באמצע החגיגה נקראה אוליאל בדחיפות אל הטלפון במשרד. מעברו השני של הקו היה נועם תיבון, שאמר לה בהתרגשות: "אני מאושר שקיימתם את האירוע הזה". "זה היה מאוד אמיתי אצלו", אומרת אוליאל, "הוא מעריץ את ההתיישבות. היו לנו אמנם ויכוחים, למשל על נושא הקרקעות של היישוב, אבל הדברים האלו חשובים לו מאוד". 

בתום שנתיים בחטיבת עציון עבר תיבון לחברון, שם מונה לתפקיד מח"ט יהודה - גיזרה עליה פיקד משך 4 שנים בקירוב. גם שם זוכרים את תקופתו של תיבון כתקופה חיובית למתיישבים, אם כי בהסתייגויות משמעותיות יותר.

בועז העצני מקרית ארבע יודע לספר שעוד כמח"ט גוש עציון הנהיג תיבון הוראה לפיה כל קבוצת מילואימניקים שבאה לתעסוקה מבצעית נדרשת לפני הכל לצפות במצגת על כפר עציון. לאחר מכן תיבון הבהיר למילואימניקים שתפקידם הוא להגן על ההתיישבות. תיבון גם זכור לטוב בזכות פעולות שנקט בשטח לרווחת יהודי האזור: "כמח"ט חברון הוא הפסיק בצורה דרמטית את תופעת יידויי האבנים הנרחבת בגזרת חברון וגוש עציון על ידי פעולה תקיפה. היתה תקופה שבגלל המהומות באזור הוא רצה לפוצץ את גשר חלחול, אבל לא נתנו לו. הוא גם הזיז מחסום בהר חברון אל עומק השטח".

אורית סטרוק מוועד היישוב היהודי בחברון מספרת כי גם בגזרת חברון-קרית ארבע שררו קשר חם ויחסי עבודה טובים בין תיבון, שאהב והעריץ את ההתיישבות, לבין דמויות מפתח בהנהגת היישובים. סטרוק העדיפה להתמקד במעשיו של המח"ט החדש, שהם מבחינתה העיקר, ולא בדיבוריו המלבבים. אך גם במבחן זה היא רשמה כמה נקודות טובות לזכותו: "הוא הראשון שנתן לנו להתיישב בשוק בחברון, הראשון שסגר רחובות שלמים לתנועת ערבים, ועוד החלטות טובות שלו שסייעו להתיישבות".

סטרוק נזכרת כי חמימותו של תיבון התקבלה כבר אז בחשדנות מצד גורמים ביישוב: "היו שאמרו שהוא חנפן, אולי בדיעבד הם צדקו", היא אומרת כיום. מי שמחזק את הגישה הזו הוא גורם במערך הכוננות של אזור יהודה, שסבור כי אהבתו של תיבון היתה אהבה התלויה בדבר: "ידוע שאין תוכו כברו, הכל אינטרסים. הוא יכול לבוא אליך בטפיחה על השכם ולהגיד 'גבר, מה המצב', ויכול תוך שניות להתפרץ בקריזה על משהו ולהתעצבן. לי נראה שהכל אצלו הולך לפי מה שמשרת את האינטרס שלו. האינטרס שלו זה שקט בגיזרה, למצוא חן. הוא מחפש את החום והאהבה של האנשים, לא להצמיח לעצמו קרניים, אבל בסוף זה מתפרץ כי הוא לא באמת מאמין בדברים האלה. הוא רוצה לשרת את אלה שמעליו ולהיות אלוף". כדוגמה לאותו יחס אמביוולנטי, מספר הגורם על הקפות שהתקיימו בשמחת תורה בחברון בתקופתו של תיבון. "הוא רקד עם כולם ועם ספרי התורה. בשלב מסוים הרבנית לוינגר ניגשה לדבר איתו על הירי שהיה אז בחברון. פתאום הוא התפרץ וצעק: 'תקחו אותה ממני'. הוא לא היה מוכן לשמוע".

 

בין ויינברג לתיבון

בחברון מרבים להשוות בין תקופתו של תיבון לזו של המח"ט שבא אחריו, דרור ויינברג הי"ד. למרות חביבותו של תיבון, וינברג נתפש בעיני התושבים כאיש אמין ואמיתי יותר. "אחרי פיגוע בחברון היתה ישיבה מתוחה של ועד היישוב היהודי עם המח"ט דאז, דרור ויינברג. בסוף הוא יצא בטריקת דלת. כולם הרימו גבה: מה קרה? ואז מישהו אמר: מה אתם מעדיפים, שחקן כמו נועם תיבון שיצחק וייתן לעניינים לעבור ולא יהיה אמיתי, או מישהו שאומר את האמת?".  

את ההבדל המשמעותי בין תפישותיהם של שני המח"טים חשו מתיישבי חברון בתקופת הירי המאסיבי שהתבצע מגבעות השכונות הערביות בחברון אל תוככי היישוב היהודי, ירי שממנו נרצחה התינוקת שלהבת פס הי"ד. "היו פנים מסוימות שנועם תיבון מאוד הועיל לחברון, אבל בפן המרכזי של הירי מהגבעות הוא לא עשה כלום. לא הבנו עד כמה הוא לא עשה כלום עד שקיבלנו את דרור וינברג", אומרת סטרוק. "נועם תיבון אמר: אעשה הכל חוץ ממה שהדרג המדיני לא מאפשר לי. דרור אמר: אני אעשה גם אם הדרג המדיני לא מאפשר, אמצא דרכים אחרות. אצל נועם היישוב היה כל יום וכל היום תחת אש. רק מדרור הבנו עד כמה נועם היה יכול לעשות ולא עשה". 

בועז העצני שם את האצבע על הבדל נוסף בין שני המח"טים: לדבריו, תיבון פעל להשגת מטרות מול הפלשתינים רק בכפוף להשגת הבנות עימם, ולא בדרך צבאית. "הוא הציב למשל שוטרים פלשתינים בעמדות על כביש חוצה יהודה, והם היו אחראים למנוע את זריקות האבנים בציר. הוא בנה את הרגעת הגזרה על הבנה איתם. אבל דרור וינברג פשוט נתן להם עם פטיש בראש, בלי חוכמות. מה שנועם לא הצליח להשיג בהבנות מול הפלשתינים - הוא הרים בזה ידיים. לכן בזמן מלחמת אוסלו ('האינתיפאדה השנייה') הוא החליט לבסוף לסגור את ציר חוצה יהודה. כשדרור ויינברג הגיע, הוא פתח אותו שוב".

גורמים במערך הביטחון באזור מוסיפים כי התמודדותו של תיבון עם הירי בחברון היתה באמצעות תוספת מיגון, וכן השבת ירי שכוון לעבר שטחים פתוחים.  

אולם יחד עם חולשתו של תיבון מול הירי הפלשתיני בעיר, מדגישה סטרוק כי למח"ט היו בכל זאת כמה הארות בדרך. לדבריה, תיבון נמנע אמנם מלתקוף את היורים על היישוב היהודי בשל הגבלה מדינית על כניסה לשטחי a, אולם כאשר נדרש להשיב בבג"ץ אודות העוצר שהוא מטיל חודשים ארוכים בחברון, הוא ענה: כתוצאה מהוראות הממשלה, אני לא יכול לתת ביטחון ליישוב היהודי בחברון. החיילים שלי צריכים כל הזמן לתצפת על הגבעות ממול, והם לא יכולים גם לתפקד ברחוב צפוף מלא ערבים. אם הממשלה מגבילה אותי בדבר מסוים, אני צריך לפעול בכיוון אחר, אחרת לא ניתן יהיה לאפשר פה קיומם של חיים סדירים. סטרוק מוסיפה כי כאשר תפילת היהודים במערת המכפלה עמדה בסכנה בשל המצב הביטחוני, נענה תיבון לבקשת המתיישבים להמשיך לקיים את תפילות היהודים במערה בקביעות. זאת בזמן שמקומות קדושים אחרים נסגרו לתפילת יהודים, כולל רחבת הכותל המערבי. "הוא גם הסכים שאנשים ייסעו ברכביהם הפרטיים ללא מיגון לאן שירצו", היא מציינת.

נקודה נוספת ברקורד היחסים של תיבון מול המתיישבים בתפקידו כמח"ט חברון היתה יציאתו חסרת התקדים להגנת המתיישבים מול התנהלותה של המשטרה. בדו"ח שפרסם ארגון השמאל הקיצוני 'יש דין', מסופר כי תיבון אמר לקבוצת ח"כים מהמפד"ל שבאה לבקר בעיר כי "היחס של המשטרה כלפי יהודי חברון אינו הוגן"". תיבון המשיך ותיאר כיצד החליט לסגור עשרות תיקים שנפתחו נגד יהודים בעיר 'סתם, בלי סיבה אמיתית'. לחברי הכנסת הסביר תיבון כי 'היו כאן יהודים שסחבו 50-60 תיקים, הם לא ישבו אפילו יום אחד בכלא מכיוון שמאחורי התיקים לא היה דבר'", כך לפי מחברי הדו"ח. "נועם תיבון היה הקצין הראשון בצה"ל שפתח את הפה על המשטרה", אומרת סטרוק. "בראיון שנתן לנדב שרגאי ב'הארץ' אמר שמתוך המציאות בשטח הוא קובע שהמשטרה מתעללת ביהודי יו"ש בכלל וחברון בפרט. זה היה ראיון מרשים ומדהים. זו היתה הדמות השלטונית הראשונה שצידדה בטענות שלנו בראיון עיתונאי. הוא גם חטף על זה נזיפה אחר כך".

בדיווח חדשותי אחר מאותה תקופה, מצוטט תיבון כמי שמגנה בחריפות את הסכם חברון, מאחר וההסכם "יצר מצב בלתי אפשרי שהגביל מאוד את הצבא ביכולת שלו להגן על התושבים, ויצר ברמה הטקטית נתוני הגנה מורכבים". תיבון שיבח את התנהגות יהודי חברון, אבל גינה את הגורמים שמגיעים מבחוץ ומתפרעים לדבריו בעיר. לדעתו, תושבי היישוב היהודי עשו שגיאה כשלא הרחיקו את מי שכינה "החוליגנים", והוסיף כי "יש משבר ביחסים בין החיילים לתושבים כתוצאה מהתנהגות חוליגנים שבאים מבחוץ". התבטאותו זו תהווה ככל הנראה סימן ליחס שיעניק מאוחר יותר לאלו המכונים על ידו "חוליגנים".

 

ממח"ט אהוד למפנה סדרתי

במסיבת פרידה מרגשת שנערכה לו עם סיום תפקידו בבית אחת המשפחות בחברון, הבטיח תיבון לנוכחים: "לא עשיתי למען חברון כל מה שיכולתי לעשות. אני מבטיח לחזור כאוגדונר ולהשלים את המשימה". זמן קצר אחר כך הוא אכן חזר לאותה גזרה, אך לא כאוגדונר אוהד אלא כהורס אטום ונוקשה של בית האלמנה והיתומים עוזרי בגבעה 26, במשימה אותה התגייס לבצע במקום המח"ט חגי מרדכי. "אז גילינו את הפנים המאוד לא יפות שלו, שחזרו על עצמן בפינוי חוות פדרמן", אומרת סטרוק.  

מאז שעזב את תפקידו כמח"ט חברון, חשים רבים מהמתיישבים, חל מפנה בגישתו של תיבון, שהפכה מחמה ואוהדת לקרה ונוקשה. "תיבון עבר תהליך של 'רחוק מהעין רחוק מהלב'. היחס הטוב שלו אלינו לא היה זיוף, אבל כשהוא עזב והתרחק והאווירה סביבו השתנתה, גם הוא השתנה", סבור העצני. גורמים אחרים בהתיישבות סבורים כי את השינוי בגישתו של תא"ל תיבון יש לתלות בעיקר במפקדו, אלוף הפיקוד גדי שמני, שגישתו העוינת כלפי ההתיישבות כופה לדעתם מהלכים של התנגשות עם המתיישבים בניגוד לרצונו של תיבון עצמו.

תדמיתו של תיבון כמפנה סדרתי, שטביעות אצבעותיו ניכרות בכל אירוע מסוג זה שמצוי תחת אחריותו, החלה עם פינוי חוות מעון בתחילת שנת תש"ס. היה זה הפינוי הראשון בגל פינויי המאחזים שבו בחרו התושבים שלא לוותר בקלות לכוחות שבאו להוציאם מביתם. תיבון, אז מח"ט חברון, פיקד על האירוע, שהתנהל בדפוס שהפך בהמשך למעין 'נוהל פינוי' אצלו: הכוחות הרבים הגיעו לחווה באישון לילה וביקשו להפתיע את התושבים. הללו נערכו עם גיבוי של מפגינים נוספים, אולם בסופו של דבר הושלכו המשפחות מבתיהן לאחר פינוי אלים. הציוד הביתי נזרק בערימה גדולה החוצה, והועבר בהמשך אל מתחת לסככה ביישוב מעון. המשפחות יכלו להשתמש לאחר מכן רק בחלק מהציוד, זה שלא ניזוק ונהרס כתוצאה מהטלטולים הרבים.   

כשנתיים לאחר מכן, ותיבון כבר הוסב לתפקיד מפקד חטיבת הנח"ל, הוא נקרא שוב אל דגל הפינוי. מח"ט חברון באותה עת, חגי מרדכי, לא מעוניין ליטול על עצמו את משימת פינוי האלמנה לבנת עוזרי וילדיה מביתם בגבעה 26 שבקרית ארבע. תיבון, שלאחר אירועי חוות מעון חש כנראה בעל ניסיון וכישרון בניהול אירועים מסוג זה, מתגייס למשימה במקום מרדכי. כוח יס"מ מיוחד שנשלח למשימה בפיקודו של תיבון, פורץ אל בית האלמנה באישון ליל חורף, משליך אותה ואת ילדיה הקטנים החוצה ללא מתן אפשרות לארוז את הציוד האישי, והורס את המבנה תוך זמן קצר. הפינוי הברוטאלי זכה לגינויים גם מצד ח"כים שלא משתייכים לצד הימני של המפה.

בועז העצני זועם לא רק על האכזריות בה בוצע הפינוי, אלא גם על הסגנון הערמומי ששוזר לדבריו את פעולותיו של תיבון נגד התושבים: "הוא פועל תמיד בתחבולות, בדרכי רמייה. השוטרים שם הגיעו מחופשים במדי צה"ל, באו באמצע הלילה. גם בסיפור של חוות פדרמן שיקרו לחיילים, הציבו אותם במחסומים ואמרו שזה בגלל מחבל שמסתובב באזור, והשתמשו בהם כדי לסייע לפינוי. בפינוי בית השלום הגניבו את החיילים בתוך משאיות של ירקות. זו שיטת העבודה שלו מולנו. את כל היצירתיות והתחבולות הוא משקיע נגדנו, בעוד שעם הערבים הוא מתחבק. הוא משתף פעולה עם הכנסת שוטרים פלשתינים למרכזי הערים, דבר שהוא יודע שיעלה בדם, ובינתיים מאיתנו אוספים את הנשק". 

אולי נועם תיבון הוא לא הכתובת לטענות על הפינוי הזה? אולי הוא קיבל הוראות מדרגים גבוהים יותר?

העצני: "הוא פיקד על הפעולה הזו והוא נושא באחריות. גם אם נניח שהוא לא ידע על האכזריות שלא תאומן בה התנהל הפינוי הזה, הוא היה צריך לפחות להתנצל על כך אחר כך, ואת זה הוא לא עשה".

אכזבות נוספות מתיבון לא איחרו לבוא. את המטמורפוזה שעבר מאז עזב את חטיבת חברון, פגשה אורית סטרוק בעת שסוגיית פינוי 'שכונת שלהבת' - השוק הסיטונאי בעיר, עמדה על הפרק. "כשהוא חזר כאוגדונר כולם זכרו לו את ההבטחה שישלים את מה שלא הספיק. ערב פינוי השוק בחברון היינו בטוחים שיקיים את ההבטחה. אבל הוא סגר את המדפים, ניתק מגע ולא הסכים לעזור. היתה לי שיחה מאוד קשה איתו ערב הפינוי. ביקשתי ממנו לעזור, והוא אמר שהוא לא רוצה לעזור ולא מוכן להתערב בדברים האלה. אמרתי לו: אתה יודע שאתה יכול להתערב ולעזור לנו, אבל הוא פשוט לא רצה לשמוע מכלום. השיחה הסתיימה בטריקת טלפון".

כאמור, תיבון מונה למפקד אוגדת איו"ש לפני כשנה וחצי, אז שב לפגוש את מכריו בהתיישבות אך הפעם בעטיפה חדשה. "התחלנו לראות את ידו הקשה נגד ההתיישבות. מאז שנכנס לתפקידו באוגדה, לא שמענו על שום דבר טוב שעשה", אומרת סטרוק. "בשבוע שנכנס לתפקיד האוגדונר נפגשתי עם אחד מהבכירים בהתיישבות, והוא אמר לי בהתרגשות: 'נועם חוזר, יש לי כמה פרויקטים בשבילו'. הוא פנטז עליו, כמו עוד הרבה אנשים שבנו עליו. אבל כל מה שקיוו לו לא התגשם. הוא פשוט לא עשה כלום. ומה שקרה אצל פדרמן, שהיה בפיקודו, זו כבר התעללות ממש".

יש לך הסבר מה קרה לו?

"ייתכן שהוא רוצה קידום, והיום מקבלים קידום אם רבים עם המתנחלים. ייתכן גם שהוא מושפע מהרוח הרעה הנושבת מלשכתו של אלוף הפיקוד, גדי שמני".

מאז נכנס תיבון לתפקידו החדש, לאחר תקופה קצרה במפקדת זרוע היבשה, שם נטל חלק בהכנה המנטאלית לגירוש, ולאחר קדנציה כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מתרחשים באוגדה שתחת פיקודו עימותים בין כוחות הביטחון למתיישבים במינון גבוה בהרבה מכפי שנרשם בשלוש השנים האחרונות: פינוי והרס המאחז 'יד יאיר' בבנימין, הרס חוות פדרמן-תור, פינוי 'בית השלום', ועוד פינויים והרס מבנים ביישובים שונים, רובם לא מאוכלסים. גם מדיניות הסרת המחסומים והמחוות לפלשתינים נעשית תחת פיקודו ותחת אלוף הפיקוד, גדי שמני.

במועצת בנימין החדשה עדיין לא רבים למדו להכיר את האוגדונר לעומק, אך הפינוי ביד יאיר קומם גם את המתונים שבין תושבי האזור. יו"ר ועד מתיישבי בנימין, איציק שדמי, אומר כי פינוי המקום הוא "מעבר לחוצפה, זה טירוף הדעת. היה צו בג"ץ לא לעשות כלום, ותיבון צפצף. דאג שיהיה לו כיסוי כלשהו והרס את יד יאיר. אמנם לא נתקלתי בו אישית, אך נתקלתי במעשים שלו, והם איומים אפילו לשיטת השמאלנים. לא מדובר בסתם הרס של מאחז, אלא במעשה לא דמוקרטי הגובל בפשע. זה שעוד לא העמידו אותו למשפט, זה רק בגלל שהמדינה שלנו היא כזו".

האם האחריות למה שהתרחש ביד יאיר אכן מוטלת על האוגדונר?

"הכוח שפרץ ליד יאיר היה כוח עצום שחצה את רמאללה בדרך למאחז. דבר כזה מצריך תיאום עם הגורמים הפלשתינים, וזה לא דבר שמתקבל בדרג של מח"ט אלא בדרג יותר גבוה. גדי שמני ודאי ידע מה קורה, אני מעריך שתיבון היה זה שביצע את הפקודה והיה אחראי על ההכנות".

גורם נוסף שהכיר את תיבון מקרוב, אומר כי מהיכרות עם אישיותו ודרכו הפיקודית של תיבון, קשה להשליך את כל האחריות על הנעשה בגזרה רק על אלוף הפיקוד, ולטעון כי תיבון רק מבצע פקודה שהוכרח לה. לדבריו, בתפקידו כמח"ט הוכיח תיבון כושר מנהיגות ויכולת הובלה של מהלכים משמעותיים כאשר רצה בכך. מפקד עם כתפיים כל כך רחבות ואופי של מוביל שפתאום מיישר קו עם האלוף - זה אומר משהו, מעריך הגורם ומוסיף כי אם תיבון היה רוצה הוא יכול היה להוביל קו אחר. 

 

"לא לוחץ לו את היד"

גורם מעורב אחר בבנימין רואה קשר בין אופי הפעולה בחוות פדרמן לזה שביד יאיר, לפיו מבקש המפקד לבודד את 'השוליים הקיצונים' מכלל הציבור, וכך לזכות בלגיטימציה לפעול נגדם בצורה חסרת גבולות: "מעשה הרשעות החמור ביותר בעיניי נעשה אצל נעם פדרמן. באו בלילה והחריבו בצורה בריונית בית על תכולתו. אני לא מסכים עם מה שפדרמן עושה, אני חושב שהוא גורם נזק, אבל זה לא קשור. במידה מסוימת הם לקחו צעד אחד קדימה את התחושה שלהם שבמועצת יש"ע סולדים מפדרמן, ולכן ניתן להתעמר בו ובמשפחתו ולנהוג בהם בצורה לא אנושית. בעניין הזה נועם תיבון לקה, הוא חשב שיוכל לנהוג במקום הזה כפי שלא היה נוהג במקום אחר.

"ביד יאיר נהגו אותו דבר. הם חושבים שכשיש קבוצה שנוהגת בצורה קיצונית, זה נותן להם הכשר לנהוג כפי שלא היו נוהגים באנשי דולב למשל. הם עושים חלוקה בין המיינסטרים, שאיתם נדברים, לבין עושי הצרות, שאיתם ניתן לנהוג בצורה לא ראויה".

גורם אחר בגזרה סבור דווקא כי "תיבון מבצע את תפקידו כקצין אך יודע להיות 'מענטש', משתדל להיות קשוב לצרכיה של האוכלוסייה עד כמה שהוא יכול, גם אם הוא לא תמיד ממלא את רצונותיה".

גורם בכיר במערך הביטחון ביו"ש מביע הסתייגות מהתנהלותו של תיבון, ומזהה מעין 'פרק ב'' אצל האוגדונר תיבון ביחס למתיישבים. "הייתי מצפה לראות התנהלות פחות אגרסיבית ונוקשה מכיוונו של תיבון, גם כאשר ישנם גורמים מיליטנטים יותר בשטח", הוא אומר, ורומז גם לאירועי 'ערבות הדדית' אחרי פינויים. "בסוף קצין צריך לדעת לבצע את משימותיו בצורה הכי טובה שאפשר, גם אם המשימה היא לפנות. השאלה היא באיזו גמישות הדברים נעשים. אומרים לי: אבל זו תקופה אחרת, מציאות אחרת. ובכל זאת השאלה עד כמה אפשר למתוח את החבל", אומר הגורם, ומוסיף: "לא יהיה מישהו שיגיד על נועם משהו טוב בתקופתו כאוגדונר".

בניגוד לדברים הקשים הללו, יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, מעדיף להתמקד בהצלחתו הבלתי רגילה לדבריו של תיבון במיגור הטרור ביו"ש. "תא"ל נועם תיבון מוסר את נפשו יום יום ולילה לילה על הגנת תושבי מדינת ישראל בכלל, ותושבי יהודה ושומרון בפרט. הוא גם עושה את זה בכישרון, בתעוזה, בהתמדה ובעיקר בהצלחה בלתי רגילים. בכל שנת 2008 לא היה ולו הרוג אחד מפח"ע בכל רחבי יו"ש, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של ארגוני הטרור. זהו הישג מדהים ותוצאה של פעילות המערכת שתא"ל תיבון מפקד עליה, ועל כך עם ישראל כולו, ובעיקר תושבי יו"ש, חייבים לנועם תיבון תודה ענקית.

"כאשר כל בוקר אני שומע כי בלילה הקודם נעצרו כך וכך מבוקשים בשכם, בקבטיה או בעזון, אני לא שוכח לרגע שעל הפעילות הזאת מפקד תא"ל נועם תיבון, תוך סיכון אישי מתמיד, למען ביטחוננו. בזכות זה אנחנו נוסעים בבטחה בכבישינו וישנים בשלווה בישובינו.

גם האלוף גדי שמני וגם תא"ל תיבון שמעו ממני דברים קשים על  פינוי חוות פדרמן, אך ההפגנות מול ביתו של תא"ל תיבון, ההיטפלות למשפחתו, התביעה נגדו בבית משפט בארה"ב ואפילו הצמדת האותיות שר"י לשמו, הם מעשים שערורייתיים, ובעיקר כפויי טובה בצורה מדהימה", קובע דיין.

את מערכת היחסים מול תיבון האוגדונר, מסכם בועז העצני מבחינתו בכך ש"הוא היה ידיד, ואי אפשר גם להתעלם מדברים שעשה אז, אבל עכשיו איבדנו אותו לגמרי. אני היום לא הייתי לוחץ לו את היד. בישיבת הפרידה שהיתה לנו איתו כשסיים את תפקידו, אמר חבר מועצת קרית ארבע: אהבת אותנו ואהבנו אותך. אבל היום אני כבר לא אוהב אותו. מצטער. מי שמתנהג בצורה כזו של אכזריות לשמה, אני לא אוהב אותו".

לאחר שנשלחה לדובר צה"ל בקשת התגובה לטענות שהועלו בכתבה, החלה מערכת לחצים רבתי מצד גורמים בצה"ל ובהתיישבות שלא לפרסם את הכתבה או להשמיט חלקים ממנה. כאשר הוברר כי הכתבה תתפרסם, נשלחה מדובר צה"ל התגובה הבאה:

"דובר צה"ל דוחה מכל וכל את הניסיון להטיל דופי בקצין, אשר במשך שנים רבות עושה לילות כימים כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל ובכללם אזרחי יהודה ושומרון.

"פעילות אוגדת איו"ש, בפיקודו של תת-אלוף תיבון, הביאה לתקופה שקטה עם פגיעה משמעותית בתשתיות הטרור בגזרה וירידה מוכחת במספר הנפגעים הישראלים מפיגועי טרור ביהודה ושומרון.

כל המקרים המועלים בשאילתא הנם פעילויות לאכיפת חוק וסדר אשר בוצעו כדין ובאופן מקצועי.

אנו מצרים על כך שקומץ פורעי חוק מנסים להטריד את הקצין ובני משפחתו".

גורמים צבאיים אמרו ל'בשבע' כי פינוי הנקודה הבלתי חוקית ביד יאיר ע"י כוחות משטרה ומג"ב נעשה כדין ובהתאם לחוק. עתירה שהוגשה בנושא לבית המשפט העליון נדחתה.

עוד אמרו הגורמים כי פינוי המבנים הבלתי חוקיים, בהם התגוררה משפחת פדרמן, נעשה כדין, ברשות ובסמכות, ולאחר שהמשפחה סירבה להתפנות באופן עצמאי, בהתאם לצווי הריסה שהוצאו, במשך חודשים ושנים. למפקד האוגדה ישנה אחריות על גזרתו, אך יש לציין שלא היה מפקד המבצע.

לדברי הגורמים, פינוי גבעה 26 נעשה כדין ולאחר שניסיונות להביא לפינוי בהסכמה, לא צלחו. בפינוי המדובר שירת הקצין כמפקד חטיבה, במסגרת תפקידו הוטלה עליו המשימה. בכל הפינויים, השימוש בכוח נכפה על הכוחות, לנוכח אי קיום החוק ע"י הגורמים המפונים, שביצעו ניסיונות חוזרים ונשנים לסכל את הפינוי ולהפעיל אלימות פיזית ומילולית נגד כוחות הביטחון