חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מיקרוסקופ - מיקרוסקופ

19/03/09, 11:35
ע. גרסיאל, ח. לוז, י. מידד

 

שליטים בכותרות/  עדי גרסיאל

בשבוע שעבר, בגיליון פורים, מרח 'ידיעות אחרונות' את תמונת תחפושתו של גלעד שליט בן ה-3 על פני עמוד השער, תחת הכותרת 'ליצן עצוב'. בהמשך נחשף לתקשורת אחיו יואל, ואף סוקר ורואיין כמעט כל סלב שהגיע למאהל המחאה של המשפחה מול משרד ראש הממשלה. זכיינית ערוץ 2 'רשת' השיקה את קמפיין 'זמן גלעד' - שעון שמציין את הזמן שבו נמצא שליט בשבי.

אך השבוע הצליח 'מעריב' לשבור את שיא ההתגייסות למען החייל החטוף. ביום שלישי, למחרת הירצחם של שני שוטרים בפיגוע בבקעה, עסק עמודו הראשון כמעט כולו בפיקציה תעמולתית: 'מכתב' "בשמו ובכתב ידו של גלעד", שכותרתו "האם נכשלתי כשנשארתי בחיים?"

קשה להיזכר בתקדים של נושא שאינו בעל חשיבות אסטרטגית אשר משתלט לחלוטין על סדר היום במשך זמן כה ארוך. משקיף מהצד שיעיין בעיתוני השבועות האחרונים לא יוכל לתפוש כיצד נכנסה מדינה שלמה, כביכול מרצונה, לפסיכוזה בעניין אחד, כשעל הפרק נושאים בוערים המשוועים להתייחסות.

הצונאמי התקשורתי הזה, שפונה במכוון לרגש ועוקף את ההיגיון, נוצר מהשילוב המנצח של מערכת יחסי ציבור משומנת עם תקשורת תאבת רייטינג ועכשוויסטית. ואכן, בריאיון לאתר 'העין השביעית' סיפרה היחצ"נית תמי שינקמן כי הקשר בין משרד יחסי-הציבור רימון-כהן-שינקמן ובין משפחת שליט החל לפני כחצי שנה. "עיתונות פועלת על-פי תפישות ורגשות", היא הסבירה, "ולכן אני לא תמיד צריכה להתייחס דווקא לעובדות". ואם תהיתם, שינקמן מודה שאיש מהעיתונאים לא התנגד: "אני לא יכולה לנקוב בגורם תקשורתי כזה או אחר שעשה בעיות".

אבל לא רק העוצמה מעוררת חששות, אלא גם ההומוגניות. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את כלי התקשורת (אחד מהם הוא עיתון זה) שהעלו טיעונים נגדיים לגישת ה'בכל מחיר', וסיקרו ברצינות את מאהל המשפחות השכולות שמתנגדות לשחרור המחבלים.

אבל אולי מעז ייצא מתוק: הצגת התכלית העיתונאית המבהילה עשויה לעורר את ראש הממשלה החדש לפעול להכנסת מעט גיוון ושפיות לתחום, ברוח התבטאויותיו בעבר בהזדמנויות שונות. עדיף לו לעשות זאת לפני שמסך האש התקשורתי המתגלגל יופנה כלפיו. ולא רק בעניין החייל החטוף.

 

במערב אין כל חדש/ חני לוז

ציטוט מהתקשורת (יום שני): "...עבריינות הבנייה שם היא משום שהפרוצדורה פי אלף יותר מסובכת וארוכה מהפרוצדורה לקבל רישיונות במערב".

על מי נאמר המשפט ועל ידי מי?

אופציה א': ראש מועצת יש"ע מסביר בגל"צ מדוע בונים ביהודה ובשומרון גם ללא שהתקבלו כל אישורי הבניה.

אופציה ב': מגיש ברדיו"ש מתעמת בראיון עם טליה ששון, מחברת 'דו"ח המאחזים'.

אופציה ג': רזי ברקאי מראיין את ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, על האפליה הקשה של נקיטת הליכים משפטיים נגד בנייה בלתי חוקית של ערבים ב'מזרח ירושלים'.

התשובה האחרונה היא כמובן הנכונה.

נחזור אחורה כשלושה חודשים: מוצאי שבת בקרית ארבע, שוטרי יס"מ בליווי מג"ב באים באישון לילה והורסים את בתי משפחות פדרמן ותור על כל תכולתם.

באותו יום לא היטיב רזי ברקאי להגן על זכויות האזרח של היהודי המופלה לרעה מול דורסנות שלטונית. האג'נדה היתה אחרת. באמתחתו של כתב התחנה, גיא ורון, היה סקופ: הקלטה בלעדית וראשונית של חבר המשפחה, שמוליק בן ישי, שראה את ההרס במו עיניו והיה נסער ביותר. ורון הקליט את בן-ישי מקלל את אנשי הביטחון שביצעו את המעשה ומאחל להם שייחטפו ויהיו כמו גלעד שליט.

עברייני הבנייה הערביים, לעומתם, זוכים לבמה אוהדת ברדיו הצבאי. הכתב רועי ענתבי מצטט נתונים בהטיה שמאלנית ברורה: הוא משווה בין מספר צווי ההריסה וכתבי האישום שהוגשו נגד תושבי המזרח (ערבים) והמערב (יהודים), אך אינו טורח למנות את מספר הבתים שנבנו ללא אישורים כאן וכאן. קללות אין, אלא רק יידוע המאזינים כי לפי החמאס, 'פיגוע הטרקטור' בשבוע שעבר היה בסך הכל תגובה על הרס בתים במזרח העיר.

הנרטיב נשאר כשהיה: הערבים הם קורבן מתמיד של השלטון. אלימות רצחנית אמיתית מגומדת לדיווח לקוני על פעולת נקם. אכיפת חוקי בנייה נגד ערבים היא בגדר אפליה.

כלפי יהודים הנרטיב והדגשים הפוכים בדיוק: ניפוח התבטאות זועמת למימדים של פיגוע המוני, ותמיכה בלתי מסויגת ב'שלטון החוק' תוך התעלמות מזכויות האדם והאזרח.

 

זמן יו"ש/ ישראל מידד

ביום ראשון נפתחה מהדורת 'מבט' בכתבה על רציחתם של שני השוטרים בבקעת הירדן.  בנוסף לצילומים מן השטח ומסירת מידע ע"י אורי כהן-אהרונוב, הודיע יואב לימור, הפרשן הצבאי, שפיגוע הירי של הערב הוא הראשון ביו"ש מזה "הרבה מאוד זמן".

שידור מידע מדויק ואמין הוא חובתם החוקית של עובדי רשות השידור. מקורות רבים יש לכתבים: הדלפות, אמצעי תקשורת אחרים, קריאה אקדמית ועוד.  אבל הפרשן לימור נכשל באותו ערב, ואולי הוכיח את האמירה הידועה: "כל דבר המתפרסם בתקשורת נכון, חוץ מידיעה שיש לך קשר אישי אליה".

ובמה דברים אמורים?

אך לפני חודשיים הותקף בירי רכבם של שכניי, שרה ומשה אביטן משבות-רחל. משה נפצע קשה מכדור בלסתו, והוא סובל מנזק קשה לראייתו. רק בנס ובתושייתה של רעייתו ניצלו חייו של משה.

כשהתלוננתי על חוסר המקצועיות של הפרשן, השיב לי אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור של רשות השידור, שהערתי היתה "צודקת". אך שפיגלמן הוסיף שגם אם יעביר את הערתי "לתשומת ליבו של יואב לימור", הרי "מסתבר שכמו שהכל יחסי - גם הזמן שעבר מאז פיגוע הירי הקודם".

ואולי הגיע הזמן שמישהו יבדוק האם נושא הטרור ביש"ע זוכה לעיון וקטלוג רציני, או שירי על מתנחלים נתפש בתקשורת כמשהו שולי, כאילו האוכלוסייה שם היא 'מחוץ לתחום ההתעניינות הכללית'. בכל מקרה, פרשן חייב להיות בעל ידע ואובייקטיבי. כך ישרת את הציבור בצורה הנאותה והאתית ביותר.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

פרסי ביקורת התקשורת של אגודת 'לדעת' יחולקו ביום ראשון הקרוב בטקס שיתקיים בבית סוקולוב. הזוכים: ד"ר דוד צנגן, מטה מאבק היוצרים, העיתונאי מוטי בסוק וד"ר צוריאל ראשי.

אתר ערוץ 7 דיווח כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קבע שהעיתונאית עמירה הס פרסמה "קריאה שתוכנה בעייתי". הס פרסמה ב'הארץ' הצעות לפלשתינים ל"מאבק בכיבוש" כמו הסרה בכוח של חסימות צה"ליות. למרות הדברים, החליטו פרקליט המדינה והיועץ המשפטי שלא לפתוח בחקירה פלילית כנגד הס.

ביום ראשון אמורה מליאת הרשות השנייה להצביע על הוראת שעה לפיה יוזרמו 25 מיליון ש"ח ליצירה ישראלית, אך במקביל יופחתו המחויבויות של הזכיינים ב-10 אחוז. מטה מאבק היוצרים מתכוון לצאת למאבק בהצעה.