חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

התחיל ברגל שמאל - דעות

ההססנות של בנימין נתניהו וחיזוריו אחרי השמאל מעלים חששות כבדים לגבי התנהלותו העתידית כראש ממשלה לאומי. אם הוא כל כך חושש מהאג'נדה שלו עצמו, מדוע התמודד בכלל על ראשות המדינה?
19/03/09, 11:35
דודו אלהרר

 

תחילת דרכו של בנימין נתניהו מבשרת רעות. ארבעים יום וארבעים לילה חלפו מאז ניצח גוש הימין את הבחירות בישראל ברוב ברור, ובנימין נתניהו עדיין מגשש באפלה. למרות שהעם היהודי במדינת ישראל נחלק בבחירות הללו למיעוט זעום של שליש מול רוב מוצק של שני שלישים, הולכת ומתבהרת תמונה עגומה: נתניהו חושש מן המיעוט השולט בכלי התקשורת ובמערכת המשפט, והוא הולך ומתבזה בפניהם. עד כמה יכול מנצח להתרפס בפני המובסים? איזו אכזבה לבוחריו..

בידוע הוא כי הדבר הכי חשוב בכל מהלך הוא הצעד הראשון. הצעד הראשון מצהיר בריש-גלי על המטרה הנחפצת ומצביע על הכיוון המדויק אליה. הצעד הזה יקבע את לוח הזמנים, את משתתפי המהלך ואת אופי המהלך לאורך כל המסלול עד למטרה, והוא אשר יעיד יותר מכל על התכונות הרופסות או הנחושות של מבצעי המהלך כלפי כולי-עלמא, תומכים ומתנגדים כאחד. כישלון או הצלחה של מהלך תלויים אפוא באותו צעד ראשון.

משא ומתן בין צדדים, אף-על-פי שהוא קודם למהלך העיקרי שבגינו מתקיים משא ומתן, גם הוא מהלך שלם וגמור בפני עצמו לכל דבר ועניין. גם כאן יש לצעד הראשון משמעות וחשיבות עליונות. הצעד הראשון במשא ומתן מציין אמנם רק את עמדות הפתיחה, אך בד בבד גם את הכוונות, את הרצינות, ואת טעמו וכושרו של הנושא והנותן. הפער בין עמדת הפתיחה לבין התוצאה האפשרית מעיד כאלף עדים אודות יציבותו העתידית של העניין הנדון - למן עסקה בוטחת ושלווה על אף המכשולים והמהמורות, ועד לטלאים של עסקה רופפת ומדדה, שלבטח תתרסק לרסיסים ותתפזר לכל הרוחות.

אותם חוקים ואותם כללים קיימים בכל משא ומתן, בכל תחום מתחומי החיים. משא ומתן החלטי ומהיר עדיף ברוב המקרים על משא ומתן מתמשך ומתיש, שסופו להעיק על הכל ולהוביל למבוי סתום. זהו המצב אליו נקלעה מדינת-ישראל בעטיים של נבחריה 'המנצחים'. אם המנצחים האלה אינם מוכנים לנצח את המובסים מבית ולשלוט ביד רמה מכוח מנדט שהעניק להם העם, איך ינצחו במשימתם לנהל מדיניות חוץ שעיקרה משאים ומתנים מפרכים, הכתבות קשות של מדינות 'ידידותיות', ומאבקים באויבים נחושים מחוץ למדינת-ישראל המאיימים להשמידה כצעד ראשון במלחמת הג'יהאד העולמי?

בנימין נתניהו קיבל לידיו ניצחון מוגבל מאוד. מפלגת הליכוד לא זכתה במספר הקולות הגדול ביותר ונצחונה ייחשב לניצחון אך ורק ביחד עם ישראל ביתנו, ש"ס, הבית היהודי, האיחוד הלאומי ויהדות התורה. זהו "רצונו של הבוחר" על הטוב ועל הרע! על נתניהו לדעת כי ויתור על צלע אחת מצלעות המשושה הזה מקביל את פני המפלה שלו ושלהם בזרועות פתוחות. אלה אינם "שותפים טבעיים" של הליכוד! כל צלע במשושה הזה שווה בחשיבותה/משקלה לרעותה, בלי כל קשר למספר הקולות שקיבלה כל מפלגה.

כל עוד לא הוקמה קואליציה, מדובר בכישלון קולוסאלי של המשא ומתן הקואליציוני. אך גם אם יצליח בנימין נתניהו להרכיב בסופו של דבר קואליציה כלשהי, ידובר לכל היותר על קואליציה של אילוצים הכרחיים שלא ייטיבו עימה, נוכח אופוזיציה לוחמת אחידה שלא נענתה לחיזוריו ולא ויתרה כהוא זה על עמדותיה. נקל לחזות את יציבותה המעורערת של אותה קואליציה ואפשר בהחלט להתחיל לחשב את קיצה לאחור.

לא לילד הזה פילל רובו של העם היהודי במדינת-ישראל. ששים וחמישה חברי כנסת יהודים אינם יכולים לעמוד בגאון מול ארבעים וארבעה בלבד. לפיכך חייבים אנחנו להודות שאין ערך למונח 'רוב' במדינת-ישראל הדמוקרטית! מה שבחר, תבע וקיבל עם-ישראל בארצו, ערכו כקליפת השום. 'רוב' מתרפס בפני מיעוט אינו ראוי לשלטון! 'רוב' שאיננו מאוחד על כל מרכיביו, אינו רוב! 'רוב' שמחפש תומכים בקרב 'מיעוט' בשביל לבטל את אחד ממרכיביו מרמֶה את בוחריו, פשוטו כמשמעו, ולא ראוי לו קיומו כ'רוב'.

אני כבוחר, מרגיש שמשתמשים בקולי בניגוד גמור למטרתי ובחירתי שהתגבשה לאחר לבטים לא מעטים, ומרגע שהטלתי את הפתק לקלפי אני מעניין את נבחריי כקליפת השום. רצוני כבר אינו רצונם, ובהבטחותיהם כלפיי אין ממש! כבר היום הנני מאוכזב מכל המשא ומתן הזה וחוששני שאינני לבדי בתחושה הכבדה הזאת. אני מרגיש מרומה, נבגד וחסר אונים. אינני חש שום אשמה משום שרציתי בנצחונו של הימין היהודי-ישראלי-לאומי שניצח, ורק העומד בראש המחנה הזה, בנימין נתניהו, מוכיח לי בכל יום מימים אלה שתחושת הניצחון ממנו והלאה והוא גורר אותי ושכמותי אל מחנה המובסים ללא כל סיבה מובנת.

 

פוליטיקאים אמורים להיאבק במערכות בחירות על קולות הבוחרים מתוך מטרה לגרוף את מירב הקולות שימלאו את ידם לשלוט במדינה, לדאוג לרווחת אזרחיה ולנווט אותה במדיניות הסוערת העולמית בדרכה אל חוף מבטחים. והנה, אלה שזכו אינם רוצים לשלוט לבדם והם מתרפסים בפני יריביהם מתמול שלשום לבוא ולקחת חלק בניצחון על אף הפסדם. זה מוכיח שהמנצחים אינם מאמינים בכוחם המספרי ולא בכוח האמונה בצדקת דרכם ולא ביכולתם לשאת בנטל השלטון שהיה להם למעמסה. מדוע התמודדו בכלל על הנהגת המדינה?

 

לא עלתה בדעת בנימין נתניהו האפשרות הפשוטה להקים ממשלת רוב מוצק בן 65 חברי-כנסת למשך ארבע וחצי שנים ולהניח לאופוזיציה למלא את שליחותה כמצוות הבוחר. והלא היה צריך לעשות זאת וללא דיחוי למן הרגע הראשון! הדבר היה יוצר מצב פוליטי ברור וכל מי שיחפוץ בעתיד להצטרף לשלטון על פי עקרונות הגוש הנבחר יתקבל בברכה. בהתנהלות בנימין נתניהו עד כה, גם אם יהיה ראש-ממשלה, לא יהיה זה ראש-ממשלה נכון לעת הזאת, ולפיכך ממשלתו, כל ממשלה שיקים, לא תאריך ימים.