חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

המשקיען - סיפור לילדים

עליכם לגלות לאיזה מפירושי רש"י לפרשה רומז הסיפור הבא (שמות פרק ל"ז)
19/03/09, 11:35
חגית רוטנברג

לקראת פסח הכריזו בבית הספר שלנו על תחרות ענקית, שבה הפרס לכיתה הזוכה הוא כל כך מדהים עד שהמנהל לא היה מוכן לגלות מהו, אלא כשתסתיים התחרות. הרב שלנו הסביר שמדובר בתחרות בניית דגמי ענק, שצריכים להיות דומים כמה שיותר למקור. "אתם יכולים לבחור מה שאתם רוצים בתור דגם, זה יכול להיות בית כנסת, גן חיות, אצטדיון כדורגל. בקיצור, כל מה שבא לכם".

קבענו לערוך הצבעה בהפסקת עשר, כדי להחליט איזה דגם אנחנו הולכים לבנות. כשנשמע הצלצול החלו הרעיונות להישמע מכל עבר: שדה תעופה, בסיס צבאי, 'סופר' ענק ועוד. היה זה בצלאל שהציע את הרעיון המוטרף ביותר, שמיד מצא חן בעיני כולם: "אני חושב שאם אנחנו באמת רוצים להפתיע את כולם, אנחנו צריכים לבנות דגם של ארץ ישראל, מהחרמון ועד אילת. זה יהיה משהו ענק, ונכין אותו מחומרים טבעיים שיצריכו הרבה עבודה, אבל הפרס שלנו מובטח". החברים האחרים היססו, חלק אמרו שזה יותר מדי קשה ולמה צריך להשקיע כל כך בשביל דגם. אבל בהצבעה הסופית היה רוב לרעיון של בצלאל.

בארבעת השבועות שלאחר מכן היינו שקועים בהכנת הדגם. קבוצה אחת היתה אחראית להביא את החומרים: צמחים, חול, סלעים, אבנים קטנות, פרחים ועוד. קבוצה אחרת שרטטה בצורה מדויקת את הדגם: איפה יהיה כל דבר, איך הוא יעמוד ובאלו צבעים נצבע כל חלק. קבוצה שלישית יצאה לצלם כל מיני מקומות בארץ כדי שיהיו לנו רעיונות איך להעשיר את הדגם. כולנו עבדנו ותרמנו את חלקנו, אבל היה אחד שהשקיע ברמות שלא הצלחנו להגיע אליהן: בצלאל. באותם ארבעה שבועות אי אפשר היה לדבר איתו על שום דבר חוץ מהדגם, וגם זה בקושי. בשיעורים הוא היה כותב על פתקים את חלוקת התפקידים בין הילדים בכיתה, בהפסקות הוא התרוצץ בין חדר המורים לחדר המנהל כדי לבקש עזרה ועוד שיעור חופשי כדי שיהיה לנו זמן לעבוד. אחרי בית הספר הוא היה יושב עם הקבוצה שהיתה אחראית על בניית הדגם עצמו, מייעץ להם, מביא את החומרים הדרושים וגם בונה בשתי ידיו את המקומות השונים: ירושלים, מפלים בגולן או מושב בשרון. בדקות המעטות שהיה מקדיש כדי לחטוף איזה סנדוויץ', הוא היה משרבט על דף עוד איזה פינה בדגם שאפשר לעצב יותר יפה. פעם אורי אפילו סיפר לי שבצלאל בא אליו לישון, ותוך כדי שינה הוא מלמל: "תוסיפו עוד מים בצד שמאל וקצת צבע ירוק למעלה...".

אחרי חודש של עבודה, הדגם שלנו היה מוכן, וכמו שבצלאל אמר בהתחלה, הוא היה פשוט מקסים: פסגת החרמון המושלגת בפתיתי קלקר ניצבה בצפון, אחריה הכנרת ובה מים תכולים, הרי השומרון ויהודה, ירושלים ובמרכזה דגם קטן של הר הבית, ים המלח עד מפרץ אילת, שכלל בתוכו דגיגים צבעוניים קטנטנים ואלמוגים שאבא של נתי הביא כשחזר מטיול באילת. כולנו ניצבנו נרגשים לקראת הכרזת הזוכים בתחרות. הרב שלנו עלה לבמה, הוציא פתק מתוך מעטפה והכריז: "הכיתה הזוכה היא ה'3, על הדגם של ארץ ישראל!". כולנו קפצנו בהתרגשות והרענו לעצמנו בשריקות עזות. "רגע", קטע הרב את התלהבותנו, "אני רוצה להדגיש שהפרס אמנם מגיע לכל הכיתה, אבל במיוחד לבצלאל, וכולנו יודעים למה. מכיוון שבצלאל השקיע הכי הרבה עבודה ומאמצים בבניית הדגם, אני מודיע שהדגם של ארץ ישראל שיוצב מעתה בכניסה לבית הספר ייקרא על שמו של בצלאל לוי, מכיתה ה'3".