בשבע 336: מכתבים למערכת

קוראי העיתון , א' בניסן תשס"ט

 

האילוצים של ביבי/ שרה לוי , ירושלים

אכן עצוב שמנהיג הימין לא כל כך ימני. העשירייה הפותחת שנבחרה על ידי מתפקדי הליכוד מורכבת מאנשים ראויים ומשובחים ביותר וכל 65 חברי הכנסת של הגוש הימני יכולים לנהל מדינה היטב.

לצערי, אפשר להבין את רצונו של נתניהו לצרף מפלגות נוספות, ולא רק כדי לא להיות תלוי בח"כים ימניים ודתיים. 

על מנת לנהל את המדינה בצורה יעילה, על נתניהו לשלם דמי חסות  לשמאל . אחרת כל שני וחמישי ינסו להפיל את הממשלה, ירוצו לארה"ב ולאיחוד האירופי להלשין ולבקש שיפעלו נגד הממשלה. בג"ץ

   והפרקליטות יתנכלו לחברי הקואליציה, לשרים ולהחלטותיהם, בלי לדבר על התקשורת השמאלנית שעושה דמוניזציה לימין ורודפת אותו.

כל זמן שיש דה-לגיטימציה לימין, נתניהו לא יוכל לשלוט בשקט והפארסה שנקראת " 2 מדינות לשני עמים" תמשיך לככב כמנטרה במצע מפלגות השמאל. 

 

בדרך למהפכה אמונית/ נתנאל זרביב, רעננה

(בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 335)

השבוע פורסם שיותר ויותר חיילים לא מוכנים להיכנע לכפייה החילונית, ובזמן הופעות צבאיות רשמיות הם יוצאים מהאולם ברגע שבחורה עומדת לשיר. 

תופעה זו, ביחד עם מעשיה של ח"כ ציפי חוטובלי (שסירובה ללחוץ את ידו המושטת של נחום ברנע) מהווה מפנה בציבוריות הישראלית ביחס של הציבור האמוני כלפי הצד השני. אם בעבר ההתנהגות של המחנה הדתי לאומי היתה נוטה להשפעה מבפנים בשקט יחסי בלי לפגוע ברגשות של אחינו החילונים, היום המצב מתחיל לשנות כיוון. אנחנו כבר לא מתנצלים בערכים שבהם אנחנו מאמינים  אלא נושאים אותם בגאון. הבשורה הטובה היא שהפעם, תופעה זו קיימת גם אצל חלק מהנציגים שלנו. יש לשבח את כניסתם של חברי הכנסת החדשים כצל'ה וד"ר מיכאל בן ארי שהביאו רוח חדשה ומבטאים זאת בצורה ברורה. סוף סוף אנחנו זוכים לדמויות פוליטיות המדברות בשפת הערכים שלנו, בלי תירוצים והתחכמויות.

לדעתי, זהו צעד ראשון בדרך למהפכה האמונית בשלטון שכולנו מייחלים לה.

 

להוריד אותם על הברכיים/ הרב יוסף הרטמן, קרית מלאכי

(בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 335)

                                                                                                                                     אחד האתגרים של הממשלה החדשה יהיה "להוריד אותם על הברכיים". הכוונה למנהיגי החמס, שכמעט הורידו את ממשלת אולמרט על הברכיים. חובה לשנות מיד את כללי המשחק בקשר למאבק הצודק והדחוף להחזרת החייל השבוי גלעד בן אביבה שליט.      .בנוסף להצעות שנכתבו:

יש למנוע מיד ממאות הרוצחים המשתייכים לחמס, הכלואים בישראל,  את כל הפינוקים וההטבות שקיבלו: ביקורי משפחות, חבילות מזון, "דמי כיס", לימודים ב"אוניברסיטה הפתוחה", רדיו וטלוויזיה בחדרים וכו'. הייתי מעז להציע  למנוע זמנית את ביקורי ה"צלב האדום". נכון, זה יגרום ל"רעש תקשורתי" בעולם אך נדרוש ונשמור על עיקרון ההדדיות. אין ביקורים שלהם אצלנו, כל זמן שלא ביקרו אצל גלעד. הייתכן שהתשקורת המגוייסת שלנו לא זועקת ולא מרעישה עולמות, על העובדה המזוויעה שעדיין לא התקיים אפילו ביקור אחד אצל השבוי היהודי?! הייתכן שלא מקבלים דואר ממנו?!

 על רה"מ המיועד נתניהו להודיע בנחרצות כי לעולם לא ישוחררו רוצחים עם "דם על הידיים". יש להפעיל, בנוסף להצעות הנ"ל אפשר למשל לסגור את החשמל והמים לעזה בכל יום למספר שעות עד שיוחזר שליט, לא לאפשר את "פתיחת המעברים" למצרים עד שיוחזר שליט. לחטוף מנהיגי חמאס ביהודה ושומרון ועוד.

כל האמצעים הללו ורבים נוספים יורידו את מנהיגי החמאס על הברכיים עד שיתחננו לפנינו: "קחו את שליט".

 

הוויתורים של לבני/ שמואל פישר, פתח - תקוה

אהוד אולמרט הצהיר בישיבת הממשלה כי הסכם שלום עם הפלשתינים לא נחתם בתקופתו, עקב חוסר רצון וחוסר אומץ הלב של המנהיגות הפלשתינית. 

למרבה הפליאה, לא היתה כל התייחסות מצד שרי הממשלה להצהרה חשובה כל כך.  במיוחד ניתן היה לצפות מציפי לבני, אשר מצדיקה השכם והערב את הישארותה באופוזיציה בנימוק שיש לחתור לפתרון מדיני, כי תסביר מדוע מדיניות הנסיגות והוויתורים של ממשלת אולמרט נכשלה. ובמיוחד היא צריכה להסביר לציבור מדוע עשרות שיחות שהיו לה כשרת-חוץ עם   אבו-מאזן ועם המנהיגות הפלשתינית לא הניבו כל תוצאה.

 לבני גם צריכה להסביר מה היא מתכוונת לעשות בעתיד שלא עשתה עד עתה כשרה בכירה בממשלה. איזה ויתורים נוספים היא מתכוונת להציע?   על מה היא עוד לא ויתרה שעליו היא מתכוונת לוותר?

 

צימוקים  לשבת/ משה טאו, רחובות

נוסח עברי ל"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי...".

ביאור חמץ .

ברק: לא כל המפלגה רוצה להיכנס לקואליציה.

למי לא מראים חצי עבודה?

חייל בשירות חובה נבחר למאלף כלבים מצטיין.

מורה נובחים.