בשבע 336: שאלת השבוע

האם עונש מוות למחבלים ימנע את סחטנות ארגוני הטרור ויחזק את ההרתעה?
שאלת השבוע, לאורך הגיליון
עורך ומפיק: ירעם נתניהו

אנשים שהמערכת בחרה , א' בניסן תשס"ט

 

להחמיר את תנאי הכליאה/ הרב יעקב מדן- ראש ישיבת הר עציון

על פי החוק הקיים ניתן לדון מחבלים למוות, אך להוצאה להורג יש כמה חסרונות, ורובם באים לידי ביטוי בקטע הזמן שבין גזר דין המוות על המחבל לבין תלייתו בפועל. חֶבל התלייה ארוך מאוד ומלא קשרים קשים להתרה. מדובר בפרק זמן ארוך, שבו כמה וכמה ערעורים, אפשרויות להמתקת הדין, התערבות של אישים רבים שוחרי זכויות המחבל בארץ ובעולם, הפגנות הומניסטיות, תמונות ענקיות של אמו הבוכה של המחבל ושל בתו הקטנה וכו' וכו'. כלל לא בטוח שהסיכוי הקטן של תליית המחבל שווה את הוודאות של תהילת המחבל בדרך הארוכה אל הגרדום.

אך ניתן לעשות דברים אחרים, כמו לחתור למגע כמה שניות לפני שהמחבל נעצר כשהוא חי, פרט למקרים שחקירתו עשויה להועיל יותר ממותו. גם בלא זה – ע"ע 'חרב גדעון' אחרי רצח הספורטאים הישראלים במינכן וד"ל.

גם אם הוא נעצר חי ונשפט, ניתן לעשות דברים רבים שיהפכו את עונש המאסר להיות אפקטיבי יותר, כגון חוק יסוד שלא יאפשר לממשלה להיכנס לשום משא ומתן על שחרור רוצחים שדם על ידיהם ברמה זו או אחרת. כל ארגון השוקל חטיפה ייאלץ להביא בחשבון שהוא יעמוד למו"מ עם ממשלה שידיה כבולות, לפחות לגבי רוצחים ודומיהם.

עוד צעד אפשרי: הקשיית תנאיהם של הרוצחים בכלא. לאו דווקא לשולחם לגואנטנמו. די בכך שיתייחסו אליהם בשני שלישים מקשיות הלב שזוכים לה אסירי מחתרת בת עין כבר שש שנים ויותר מידי השב"ס ומידי השב"כ, בלא חופשה ובלא שעת ספורט, ואין מוחה על כך.

אני מעריך שהיה סיכוי לא קטן ללחוץ לשחרורו של גלעד שליט הנמק בבור באמצעות צמצום ניכר של הכספים שאנו מעבירים לחמאס, והאוכל, החשמל, הדלק והבטון שאנו מעבירים לרצועה יום יום, ובאמצעות הכבדת העול על ראשי חמאס ברצועה וביהודה ושומרון. אך כל הלחץ של הקמפיין לשחרורו התרכז משום מה בדרישה לשחרר מחבלים, וחבל!

העולם יכעס מאוד אם נפעיל אמצעים אלו, אך הוא ילמד שלא נשלים עם חטיפות. בסופו של יום ייצא הפסדנו בשכרנו.

 

פגיעה במעמד ישראל בעולם/ פרופ' אפרים יער- ראש התכנית ליישוב סכסוכים ולגישור, אונ' תל אביב

זו שאלה די מורכבת וקשה. אפשר לענות עליה מזוויות שונות, ואתחיל מהפן היותר מעשי – שאלת הכדאיות. האם על ידי כך שמחבלים יוצאו למוות תהיה תועלת לישראל? לכאורה, הרווח הוא הרתעתי כי המחבלים יידעו שלא מחכים להם חיים נוחים כמו אלו שיש בבתי הכלא הישראליים, הכוללים ביקורי קרובי משפחה, הצלב האדום, טלוויזיה, לימודים אקדמיים. אולם בפועל איני בטוח שטענה זו תשפיע רבות, אלא רק במידה מוגבלת, כי רוב המחבלים מוכנים לקחת את חייהם בידיהם.

כמו כן, יש טענה ולפיה ההשלכות של החלת עונש מוות על מחבלים תגרור יחס דומה לאזרחים או לחיילים שלנו שיפלו בידי אויבינו. אמנם, אם נביט בכמות המספרית נראה שמספר השבויים שלנו זעום לעומת המספר מהצד השני, אבל השאלה היא אם שיקול זה הוא שיקול מעשי, כי כאן ניצב גם שיקול ערכי המאפיינים את התרבות היהודית-ישראלית. כלומר מבחינת הצד המעשי קשה לעשות שיקולי רווח-הפסד.

וכאן אני נוגע בעוד נקודה – השיקול הערכי. יש את השאלה הכללית של הוצאת אדם להורג, ואנו יודעים שבמדינת ישראל רק אייכמן הוצא להורג, ולא בכדי. השיקול הערכי של חיי אדם מביא לתפישה שמוות משאירים לידי אלוקים ולא לאדם, כי תמיד יכולה להיות טעות בשיפוט. כמו כן, יש שאלת הפן הפוליטי – במרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם אין עונש מוות. ישראל מתגאה בכך שהיא מדינה דמוקרטית, ואם היא תוציא מחבלים להורג יחול פיחות במעמדה של ישראל בעולם. כל שינוי בחקיקה ייתן תחמושת בידי שונאי ישראל שיטענו שישראל הופכת למדינת רשע ופועלת בניגוד למגמה הכללית בעולם.

אם אשקלל את כל השיקולים והצדדים הנ"ל, אני הייתי נמנע מלהנהיג עונש מוות למחבלים, אף על פי שמבחינת הרגש פעמים רבות הלב אומר אחרת.

 

המאסר לא מרתיע/ יוסי מנדלביץ'- אב שכול

בלי כל קשר ללחץ המופעל על מדינת ישראל, בספר החוקים של מדינת ישראל, עונש מוות נמצא בדין הצבאי ובדין האזרחי על פשעים נגד האנושות. עונש המוות הופעל בגין פשעים נגד האנושות כנגד אייכמן, שאף הוצא להורג בתלייה וגופתו נשרפה ואפרו פוזר מעל הים התיכון. עונש מוות אף הוטל בדין הצבאי על מחבלים, אם כי לאחר זמן העונש הומתק למאסרי עולם מצטברים.

כידוע, המניעה להשתמש בעונש מוות כנגד מחבלים או שולחיהם נובעת מהמחשבה שמא יאונה רע למי מאזרחי ישראל שייתפס על ידי גופים העוינים את ישראל. עוד מניעה היא העובדה שמדינת ישראל מתיימרת להציג חזות מערבית-ליברלית-הומנית, ובאמת ברוב המדינות במערב עונש המוות בוטל.

המציאות מוכיחה אחרת מנימוקים אלו. בפועל, היסטורית, כמעט כל הישראלים שנחטפו גם נרצחו, כגון אברהם סספורטס, ואחר כך ישראל מקיימת משא ומתן על הגופה. כך שהוכח שאין כאן מתינות או הומניות יתר בטיפול מול גופי טרור.

כנגד נימוקים אלו ניצב נימוק אחר בעד עונש מוות: נימוק ההרתעה. עונש מוות יגרום לפיחות במעשי טרור. ובאמת, החל מהסכמי אוסלו קמו והתרגשו על אזרחי מדינת ישראל מעשי רצח מתועבים, ומעשים אלה בוצעו על ידי גופים מאורגנים בעלי שרשרת מוות סדורה, מממנת, מאמנת, מחמשת כדי לפגוע באזרח חף מפשע. גופים לא אנושיים אלו נתפסו בחלקם והובאו למאסר עולם, ואנו עדים כי אין במאסרים אלה משום הרתעה משום שהם עצמם יודעים שישוחררו בעסקה כזו או אחרת. כיוון שמעולם עונש המוות לא נוסה בפועל, לאחר מאבק של 60 שנות טרור באמת הגיע הזמן לבדוק אם הוא אכן מרתיע, ואולי דרך זו תפחית את מעשי הטרור.