בשבע 336: הנגבי מתיש את שופטיו

שיטת ההתשה שנוקטים פרקליטיו של הנגבי הביאה למחלוקת קשה בין השופטים על סדרי הדין. השופטת אגמון-גונן עושה חיים קשים לתובע שמבקש למשוך תביעה ייצוגית שהגיש נגד 'אוסם'.

יאיר שפירא , א' בניסן תשס"ט

לא בטוח שאתם עוד זוכרים, אבל ח"כ צחי הנגבי עדיין עומד למשפט בפרשת עמותת 'דרך צלחה'. אכן המשפט נערך כבר זמן רב, כשלוש שנים, אך מסיכום ההספק עד עתה עולה שהוא דווקא מתנהל יחסית במרץ. המשפט עומד להיכנס לשלב הסיכומים, אך כבר עכשיו אנו מונים למעלה ממאה ישיבות ולמעלה מ-160 עדים אשר עדויותיהם משתרעות על פני למעלה מ-11,500 עמודי פרוטוקול. כמו כן הוגשו למעלה מ-1,600 מוצגים, אשר חלקם מחזיקים עמודים רבים.   

אין ספק שהתביעה עושה מאמץ כביר כדי להרשיע את הנגבי. אין גם ספק שדרך פעולתם של עורכי הדין מהשורה הראשונה שנשכרו ע"י חבר הכנסת היא להתיש את המערכת בחודשים ארוכים של עבודה קשה ובחומר ראיון אינסופי. ואכן, התנהלות שופטי ההרכב מתחילה לאותת על מצב נפשי רעוע.

בנוהג המקובל, קובע את סדרי המשפט אב בית הדין, במקרה זה סגן נשיא בית המשפט השלום בירושלים, השופט יואל צור. אם יש ויכוח בנושא זה בין חברי ההרכב, הרי שהם פוטרים זאת בינם לבין עצמם. אלא שנראה כי המתח לקראת הטיפול הצפוי להם בהר החומר שלפניהם יצר מחלוקות כה קשות בין צור ובין שני השופטים האחרים בהרכב, אריה רומנוב ועודד שחם, עד שהיא פרצה אל האור בצורה מוזרה ונדירה. בהחלטה ארוכה כמעט כפסק דין מתווכחים השופטים על אופן ניהול המשפט מעתה ואילך, כשרומנוב ושחם מכריעם את צור בכוח הרוב.

 

עושים סדר בתביעות הייצוגיות

השופטת מיכל אגמון-גונן קודמה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כבר לפני שנה וחצי, אך נדמה כי רק עכשיו התל אביבים מגלים את האיכויות יוצאי הדופן שמביאה איתה השופטת הירושלמית.

אגמון-גונן חסתה בצילו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק במשך שנים ארוכות, תחילה כעוזרת משפטית ואחר כך כרשמת בבית המשפט העליון. לפני כשבע שנים, כשהחלה לכהן כשופטת בבית משפט השלום בירושלים, היה נראה כי הביאה עמה לערכאה הנמוכה את רוח הגבהים ששאפה במשך שנים בבית המשפט העליון. הגיעו הדברים עד כדי כך שהשופטת הזוטרה ניסתה בזמנו לבטל חקיקת משנה בפסק דין של בית משפט השלום - עניין ששב עד מהרה על תיקונו בבית המשפט המחוזי בירושלים, שהביע אי שביעות רצון מפסק דינה של אגמון-גונן.

אי שביעות רצון הובעה לא פעם גם מכיוונן של הפרקליטות והמשטרה.  בניגוד לרוב השופטים במערכת, אגמון-גונן לא היססה להתעמת עם שני המוסדות החזקים, והעמידה אותם במקומם פעם אחר פעם. היא סירבה לשמש חותמת גומי, הרבתה לבקר עבודה רשלנית ועוולות שנעשו על ידם, וגבתה מחיר של ממש על אירועים מעין אלו.

אומץ ויושר אינטלקטואלי של שופט שלום יכול להיות אומנם ישועה של ממש לאדם הפרטי, אך יכולתו של שופט זוטר להשפיע על הציבור כולו היא מוגבלת. עם מינויה לשופטת מחוזית גדל מאוד פוטנציאל השפעתה של אגמון-גונן. לא מזמן דיווחנו כאן על הוראתה של השופטת למשרד הפנים להאריך אישור שהייה זמני של צעיר, אזרח זר, עד אשר ייקבע נוהל מסודר, מחייב ושקוף, בוועדה של משרד הפנים הדנה במקרים מעין אלו. התקדים שיצרה השופטת מחייב עתה את משרד הפנים לעבודה נמרצת בעניין, שהרי עד אז יהיה קשה לגרש מהארץ כמעט כל אדם שהגיש בקשה לדיון באותה ועדה.

השבוע נראה כי השופטת אגמון-גונן עומדת לרשום ציון דרך בהסדרת מוסד התביעות הייצוגיות, שפרץ בכל עוז לחיינו לפני שנים אחדות. מן המפורסמות שרבים ממגישי התביעות אינם עושים זאת לשם תיקון עולם, אלא כדי ליצור לעצמם רווח נאה על חשבון תאגידים גדולים וגדולים פחות, ולא פעם גם על חשבון הציבור. רבים תמהים היאך זה גוועות להן תביעות ייצוגיות, כאשר התשובה האפשרית היא שהתאגיד העניק לתובע טובת הנאה משמעותית בתמורה להסרת התביעה. כך התאגיד שעוול בציבור יוצא במחיר נמוך, ואילו הציבור אינו מפוצה כלל.

אפשר היה לדמיין כרוניקה שכזו גם בתביעה שהוגשה כנגד חברת 'אוסם' על הטעיית צרכנים במבצע שערכה. זה לא מכבר הודיע התובע לבית המשפט על בקשה למחיקת התביעה, שכן אוסם הפסיקה את המבצע זה מכבר. שופט מחוזי ממוצע וטרוד היה מקבל את הבקשה המשותפת ומוחק את התביעה. אלא שהתובע נפל אל עינה החשדנית של השופטת אגמון-גונן. זו הקשתה היאך זה מגלה התובע אורך רוח שכזה  כלפי תאגיד המזון הגדול ומסכים למחוק את תביעתו רק בגלל שהמבצע הסתיים - מה גם שהמבצע הסתיים עוד בטרם הגשת התביעה. השופטת סירבה, בצעד נדיר יחסית, למחוק את התביעה למרות הסכמת שני הצדדים, וביקשה מהתובע, בשם הציבור, תצהיר כי לא קיבל כל טובת הנאה מאוסם.

אם התובע אכן קיבל טובת הנאה שכזו, שתי דרכים עומדות בפניו, אף אחת מהן אינה מלבבת במיוחד. האחת, להסתכן בהליך פלילי אם יגיש לבית המשפט תצהיר שקרי. השנייה, להודות שקיבל טובת הנאה שכזו, ואז לראות איך אגמון גונן מכחידה אחת ולתמיד את התופעה.

 

הוועדה הרוחנית אחראית

שבעים אלף שקלים ועוד הוצאות משפט נפסקו השבוע לראש מכון צומת, הרב ישראל רוזן. ראשית הפרשה במאמר שפרסם הרב רוזן בדף פרשת שבוע, ובו ביקורת על ראשי הציבור החרדי. הרב רוזן טען כי תמיכתם בממשלת שרון, ועל ידי כך גם בגירוש היהודים מגוש קטיף, נעשתה בסופו של דבר בעבור תקציבים. גדולי המזדעזעים, כרגיל, היו אנשי 'יתד נאמן', שפרסמו, גם כן כרגיל, מאמר תגובה משתלח מלא כינויי גנאי והכפשות.

שופטת בית משפט השלום בירושלים, שירלי רנד, קבעה כי עלבונות כמו "עכברוש" או "כסיל" יכולים עוד לחסות תחת הגנה על חופש הדיבור והבעת הדעה. אך השמצתו של הרב רוזן כי מכון צומת פוטר בעיות הלכתיות כדי להכניס לכיסו של הרב ממון, וכי הוא הוביל את נושא הגיור עבור בצע כסף, הם עלילה שיש לפצות עליה.

הכותבים שנתבעו והעורכים ניסו להשתמט מאחריות באמצעות הטענה כי 'יתד' אינו כשאר העיתונים, וכי תוכנו נקבע בידי ועדת רבנים. השופטת אומנם לא קיבלה את הטענה, אך הטענה השאירה פתח לכל תובע שנפגע מכאן ולהבא מעלילות העיתון להוסיף לתביעתו את אותה ועדה.