בשבע 336: נצחון השנאה

נתניהו, ש"ס והבית היהודי נכנעו למסע תקשורתי של דה-לגיטימציה לממשלת ימין-דתיים * המבחן של ליברמן ומפלגתו: אכיפת החוק במגזר הערבי

עמנואל שילה , א' בניסן תשס"ט

ההתיישבות ביש"ע עלולה להיות הקורבן הראשון של החלטת נתניהו להרכיב ממשלה עם העבודה ולהעניק את תיק הביטחון לאהוד ברק. לאחר הרבה שנים רזות תחת שלטון שרון וקדימה, מסתבר שאנחת הרווחה בעקבות ניצחון המחנה הלאומי בבחירות היתה מוקדמת מדי. בכל מה שנוגע לאישורי בנייה, או לחילופין להרס מבנים ויישובים - אהוד ברק נשאר בעל הבית. זה אומר שתימשך האפליה הגזענית נגד בנייה ליהודים, ויימשכו מבצעים נועזים של הרס נקודות התיישבות יהודיות או כיבושן. דו"ח טליה ששון ופסקי בג"ץ בשירות 'שלום עכשיו' ימשיכו בחתירתם המתמדת תחת אושיות ההתיישבות. חשבנו וקיווינו שהנה יבואו כמה שנים טובות עם שר ביטחון ידידותי, ואולי גם סגן-שר מהאיחוד הלאומי, והנה נראה - הלוואי ונתבדה - כי דבר לא השתנה.

אבל הפגיעה בהתיישבות היא רק היבט חמור אחד של המשך כהונת ברק במשרד הביטחון. חמורה לא פחות הפגיעה האסטרטגית המתמשכת בביטחון המדינה, כתוצאה מהטיפול באינטרסים הביטחוניים החיוניים של ישראל מתוך גישה שמאלנית-תבוסתנית.

קשה להבין מה גרם לנתניהו להעדיף את ברק על פני בוגי יעלון. האם ראש הממשלה המיועד אינו זוכר את הנסיגה המבוהלת מלבנון שהוביל ברק, נסיגה שבעקבותיה נתפשת ישראל עד היום בידי האויב מצפון כמעצמה של קורי עכביש? האם נתניהו שכח את מחדל ההבלגה מול חטיפת שלושת החיילים בהר דוב? האם נעלם מעיניו חוסר האונים של ראש הממשלה ברק מול מתקפת הטרור הפלשתינית על מאות נרצחיה? או שמא הוא סבור שמבצע 'עופרת יצוקה', שנגדע באיבו תוך הסתפקות בהישגים מינוריים, הוא ההוכחה לאיכויותיו יוצאות הדופן של שר הביטחון? האם הדחיפה שהעניק ברק לסיום עסקת שליט 'בכל מחיר' היא שקסמה כל כך לנתניהו?

נראה שנתניהו נפל קורבן, כמו שרון וכמו אחרים לפניו, לחששותיו מפני שנאת השמאל. סגנון הדה-לגיטימציה המשתלחת, שמותר בשימוש רק כלפי קואליציית ימין, הצליח להפחיד אותו. יחד איתו נפלו קורבן גם אנשי ש"ס והבית היהודי, שבתמיכתם ב'ממשלה רחבה' הביאו להקמת ממשלה שקווי היסוד שלה מונעים תפנית מדינית חיונית ומבטיחים להמשיך במלחמה נגד המאחזים.

האכזבה הקשה שגרם נתניהו לתומכיו מימין מחדדת את הצורך בגיבוש מנהיגות אלטרנטיבית. אם האיחוד הלאומי ימצא את עצמו מחוץ לממשלה, הישיבה כאופוזיציה מימין תוכל לסייע לו למצב את עצמו כאלטרנטיבה.

 

מי אשם בניצחון

המחנה התבוסתני בישראל מעוניין בסתר ליבו שישראל תצא במפח נפש מכל מערכה צבאית. מבחינתו, כל הצלחה בשדה הקרב מרחיקה אותנו מההבנה כי הפתרון נמצא אך ורק על יד שולחן המו"מ המדיני.

זו כנראה הסיבה לכך שבמחוזות השמאל מתקשים לעכל את ההצלחה היחסית של מבצע 'עופרת יצוקה'. העובדה שמספר הנופלים במערכה היה מועט מאוד, לפחות ביחס למאות ההרוגים שעליהם דובר בתחזיות הקודרות, מדירה שינה מעיניהם. ועדת חקירה ממלכתית לא תוקם ככל הנראה כדי לחקור את אסון ההצלחה במבצע, אבל זה לא מפריע לזרועותיו השונות של השמאל לבצע בדיקה עצמאית, לזהות אשמים ולחרוץ את דינם.

עד כה אותרו והוקעו שני גורמים במערכת הצבאית. הרבנות הצבאית נמצאה אשמה בהפחת אמונה דתית יהודית ורוח לחימה בכוחות הלוחמים, ובהפצת חוברות הסברה מקוממות שבכותרתן הוגדר צה"ל "צבא מנצח". על כן נזעק 'הארץ' נגד פלישת הרבנות הצבאית אל תחומי תפקידו וסמכותו של חיל החינוך, וקרא לפיטורי הרב הצבאי הראשי.

גם בפרקליטות הצבאית, גוף שבדרך כלל נהנה מיחסי עבודה תקינים עם השמאל, נמצאה הפעם אשמה. אל"מ פנינה ברוך-שרביט, ראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות, הוקעה כאחראית להוראות פתיחה באש מתירניות שגרמו לפגיעה קשה מדי באויב. עד כה לא צלח הניסיון לחסום את השתלבותה של אל"מ ברוך-שרביט כמרצה באוניברסיטת תל-אביב. אך את אי הנעימות בוודאי חשה הפרקליטה כבר כעת, וכמי שהוצבה על הכוונת היא עלולה גם בעתיד לסבול מנקמת זרועו הארוכה של השמאל הישראלי.

קולות הוקעה מהדהדים במיוחד בקעו לאחרונה, שוב באמצעות 'הארץ', מהמכינה הקדם-צבאית שעל-יד סמינר 'אורנים'. בשיח שקיימו בוגרי המכינה המזוהה עם השמאל, עלו טענות נגד תופעות חמורות של בעיות במוסר הלחימה בימי המבצע. את האירועים של ירי ללא צורך באזרחי האויב הם אומנם לא ראו בעיניהם אלא רק שמעו עליהם, אבל עיתוני העולם לא חיכו לתוצאות החקירה כדי לצאת בכותרות ענק המאשימות את ישראל ואת צה"ל.

מה שלא ברור הוא כיצד מרשה לעצמה אותה מכינה קדם-צבאית להתהדר בשמו של יצחק רבין המנוח. קשה להאמין שרבין היה סומך את ידיו על התקפה בלתי מבוססת מהסוג הזה על צה"ל, מפקדיו וחייליו.

בכלל, מוסר הלחימה שאותו נשא רבין ממורשת תש"ח והפלמ"ח היה שונה לחלוטין מזה שבו דוגלים חוגי השמאל המתהדרים בשמו. האם לא היה זה רבין שכדי לדכא את האינתיפאדה הראשונה הורה לחיילי צה"ל לשבור ידיים ורגליים? האם במכינה ע"ש רבין שכחו את מורשת רבין, שבעיניו הדרך המומלצת להילחם בחמאס היתה "בלי בג"ץ ובלי בצלם"?

 

להתחיל באכיפת החוק

"בלי נאמנות אין אזרחות" היתה סיסמה מוצלחת לצרכי בחירות שאפשרה לאביגדור ליברמן להתחפש לנץ טורף ולגרוף מנדטים. יש להניח שליברמן עצמו יודע כי שלילת אזרחותם של ערביי ישראל שלא יצהירו אמונים למדינה ויתגייסו לשירות איננה הצעה מעשית, לפחות לא בטווח הקרוב. הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת נתניהו תספק לליברמן תירוץ טוב לרדת מהעץ. לעומת זאת, קבלת תיק בטחון הפנים לידיהם תציב בפני ליברמן ומפלגתו אתגר מעשי יותר: להנהיג אכיפת חוק שוויונית במגזר הערבי.

התנהגותם האלימה של אלפי מפגינים ערבים פורעי חוק בעת תהלוכת הימין באום אל פאחם השבוע, היתה רק המחשה נוספת לרמת האכיפה הנמוכה של החוק הישראלי במגזר הערבי. בנוסף להפגנות אלימות במיוחד שוררת במגזר הערבי הפקרות רבה בתחומים כמו בנייה בלתי חוקית, הימנעות מתשלום מסים שונים בהיקפים נרחבים, ועוד גילויים רבים של מרדנות וחוסר ציות לחוק.

לא בטוח שעו"ד טליה ששון תסכים להירתם, אך ניתן למצוא משפטנים אחרים, טובים לא פחות, שיחקרו את התופעה לעומקה, יכתבו דוחות על מצב אכיפת החוק במגזר הערבי בישראל, וימליצו על דרכים לשיפור האכיפה.