בשבע 336: הרבנית דוקטור היא קודם כל אמא

הרבנית ד"ר לאה ויזל היא ד"ר למשפטים, מרצה בתחום המשפט הפלילי וגם מלמדת הלכה בעיון. מצד שני, היא מגדלת בעל תלמיד חכם וחמישה ילדים, וחושבת שהמשפחה צריכה לעמוד מעל הכל.

חגית רוטנברג , א' בניסן תשס"ט

"אני לא מבינה מה כל כך מעניין בלראיין אותי", אומרת ד"ר לאה ויזל בתום שעה וחצי של שיחה, שקולחת מפיה ברהיטות ובחן. אחרי שהיא מקבלת הסבר קצר, היא שותקת לכמה דקות ואומרת במבט מהורהר: "טוב, שכנעת אותי. אולי בכל זאת זה מעניין".

הרבנית ד"ר לאה ויזל (35) היתה יכולה להיות מעין דגל בו ינופפו תנועות הנשים הדתיות, וסמל להצלחת תנועת הפמיניזם הדתי. היא ד"ר למשפטים בתחום המשפט הפלילי, מרצה במכללת 'שערי משפט' ומשמשת נציבת תלונות נגד הטרדות ופגיעה בנשים בשני מוסדות אקדמיים. גם עבור אלו המבקשות לראות את הנשים בעומקה של הלכה, יכולה ויזל לשמש מודל כמי שעסקה בלימוד הלכה אינטנסיבי, כולל ראשונים ואחרונים, וכיום משמשת כמרצה בתחומי ההלכה והמחשבה במכללת 'אורות', ומתכננת גם הקמת מדרשה חדשה לבנות בשנה הבאה. אבל את ויזל אפשר לתאר גם בדרך אחרת לגמרי: אשת אברך במשך שנים רבות, המשמש כיום ר"מ בישיבה תיכונית. מגדלת את חמשת ילדיה במסירות ובחום, ומעידה על עצמה: "אני נמצאת הרבה זמן במטבח. מה לעשות, הגמדים לא באים גם אליי". המפגש עם ויזל בשעת ערב, כשהבית מסודר והילדים לקראת שינה, מלמד על אישה שמצאה את נוסחת האיזונים הנכונה עבורה בין הגשמה עצמית לבין גידול משפחה, תוך הקפדה שלא לסטות בכהוא זה מקוצה של הלכה.  

 

חברותא באולפנה

ויזל לא זוכרת את עצמה כנערה שאפתנית. "תמיד הייתי ילדה טובה כזו", היא נזכרת. היא גדלה בקרית אתא, בת לאב שעבד בבנק ואם מורה. "לא החדירו בנו את האמביציוזיות בבית. מה שקיבלנו מההורים היה חינוך ליושר וצניעות, ולדעתי ביושר הזה יש גם משהו שקשור ליחס לתורה ומצוות. אין חיפופים, עושים הכל בפשטות ותמימות". את שנות התיכון עשתה בקרית אתא, כיוון שההדרכה בסניף בני עקיבא המקומי היתה חשובה לה, אבל לקראת כיתה י"א, הרגישה שמשהו חסר. "לא רציתי להיות במקום שבו אני תמיד מהבנות הטובות, חיפשתי חברה שמציבה לי אתגרים מבחינה דתית". החיפוש הזה הוביל אותה לתחנה הבאה, שהיתה אחת המשמעותיות ביותר בחייה: אולפנת כפר פינס. "באולפנה היתה פתיחות לנושאים רוחניים ותורניים. אווירה שבה לפתוח ספר וללמוד עם חברה זה לגיטימי. היתה שם הערכה לעולם דתי עשיר, זה לא נתפש כ'חנוניות'".

לימוד תורה היה משהו שהתחברת אליו מגיל צעיר?

"היה בי כל הזמן צימאון ללמוד. מאוד אהבתי מחשבת. למדו באולפנה הרבה הרב קוק והרב סולובייצ'יק. נחשפנו להמון מקורות, מגוון ועומק של חיים תורניים. הגעתי לשם כשבעצם הכל מעניין אותי בתחומים האלה". ויזל מגניבה סוד קטן ומספרת שלימים, כשפגשה את תלמיד הישיבה שעמד להיות בעלה, גילתה להפתעתה שאפילו הוא לא מכיר את כל המקורות שלמדה מהרב סולובייצ'יק.

דמותו של ראש האולפנה, הרב יורם צוהר, היתה דמות מעצבת ומשמעותית עבורה, כמו כל התקופה באולפנה. "אני יכולה לצבוע את התקופות בחיי ככאלה שהיו מלאות בתכנים ולא רק בדברים טכניים. זה החינוך של כפר פינס – לחיות חיי תורה מלאים. אצל בן זה פשוט: הוא קובע עתים לתורה ולומד. אצל בת יותר קשה להסביר מה הכוונה בחיי תורה, ואת זה החדירו בכפר פינס: לא חשוב מה העיסוק שלך, אלא הדרך בה אתה עושה את הדברים וחי אותם".

גם שנת השירות הלאומי שלה, ששילבה בין הדרכה באולפנת 'צביה' עפולה לבין קומונה בכפר מחולה, היתה אינטנסיבית ומלאת עשייה. מיד לאחר שנת השירות פנתה ויזל ללימודים אקדמיים. תחום המשפט לא היה חלום ילדות שלה, אם כי "תמיד אהבתי להתנסח ולכתוב", היא מעידה על עצמה "והיתה לי צורת חשיבה מתמטית, משפטית". תחילה היא חשבה ללמוד תנ"ך ומתמטיקה, אבל אז גילתה את תחום המשפטים כמקצוע שמושך אותה. "התגלגלתי לזה, ואז פשוט המשכתי והמשכתי".

ויזל מודעת לכך שבחירה מקצועית בתחום תובעני כמו משפטים, לא היה מובן מאליו עבור בת 'דוסית' כמוה. "כשהתלבטתי מה ללמוד, חשבתי מה הרב צוהר יגיד על לימודי משפטים", היא מודה, "זה בכל זאת לא כמצופה כל כך, חינכו אותנו שחינוך זה מרכז העשייה. אני באמת חושבת שזה תחום שראוי וצריך להשקיע בו, אבל המציאות היא יותר מורכבת", אומרת ויזל, וכאן היא פורשת את משנתה הסדורה לגבי האתגר שצריך הציבור הדתי להציב לעצמו ביחס לחברה הישראלית: "ברור לי שבכל התחומים רצוי שיהיו אנשים דתיים. לא הכוונה לכאלו שהם גם דתיים וגם נחמדים וגם מוכשרים בלי קשר בין הדברים. אלא כאלה שהעולם הרוחני שלהם מלווה אותם בכל המעשים שלהם בצורה בולטת.

"אני מרגישה שיש אנשים שחיים בפיצול אישיות – הם דתיים כי הם מתפללים שלוש תפילות ביום, וחוץ מזה הם עובדים בכל מיני מקצועות חופשיים. התפישה שלי היא שבכל מקום שאתה בא אליו, אתה צריך להביא את העולם הרוחני שלך. 'בכל דרכיך דעהו'", היא מצטטת, וממשיכה: "כשאתה עוסק בחינוך זה טבעי, אתה מרגיש את ההכנה לחגים וכד', אבל דווקא העוסקים במקצועות חופשיים צריכים שיהיה איתם עולם רוחני עשיר". ויזל איננה מטיפה מן השפה ולחוץ. היא עצמה, כמי שעוסקת במקצוע חופשי, מיישמת את התפישה הזו בחיי היומיום שלה. "אני ממש חשה את זה בחוש. אני מלמדת משפט פלילי – עבירות נגד נשים ובתוך המשפחה, נושאים הכי קשים והכי משמעותיים מבחינה חברתית. אני מנסה להיות בכל דבר הכי מקצועית והגונה שאפשר, זה לקדש שם שמים במקום שאתה עובד. אני גם דורשת מעצמי את אותה רצינות בקטע הרוחני והתורני, וזה מאוד חשוב לי. העניין הזה יכול להתפספס בקלות בשגרה השוחקת הזו של לקום כל בוקר וללכת לעבודה מחדש".

ויזל מלמדת כאמור במכללת 'שערי משפט' בהוד השרון, והקורסים שהיא מעבירה עוסקים בדיני עבודה ודיני עונשין. "תענוג, הנאה צרופה", היא מתארת את תחושת הסיפוק שממלאה אותה כשהיא מסיימת להכין שיעור. תחום ההתמחות שלה נראה אולי למתבונן מן החוץ יבש וקשה משהו, אבל ויזל מדברת עליו בהתלהבות: "יש בזה הרבה עקרונות של צדק ועשיית משפט. גם החשיבה האנליטית מרתקת אותי", היא מסבירה.

 

שיח נשי הלכתי

תחושת השליחות שלה לא מתמצה בהעברת שיעור משפטי טוב. במפגשים המרובים שיש לה עם הקולגות והסטודנטים במכללה, רובם כאלה שלא מזוהים עם המגזר וההשקפה מהם היא מגיעה, מקפידה ויזל לשמוע אבל גם להשמיע את הקול הייחודי שלה ללא חשש. "תחום המשפט הוא תחום משמעותי, שחשוב שיישמעו בו הרבה דעות והשקפות עולם. אני חשה בהרבה מפגשים שיש לי עם קולגות וסטודנטים שרחוקים ממני כרחוק מזרח ממערב, שיש הרבה הערכה למה שאני מביאה, הרבה רצון לשמוע ולדעת. אני מרגישה בזה שליחות ממש". פה ושם משמיעה להם ויזל גם דבר תורה או רעיון על איזה חג. "אני לא מנסה להחזיר בתשובה", היא מדגישה "אבל יש בזה משהו שמסיר את הרתיעה והבהלה".

בספרייה התורנית הגדולה שממלאה את סלון ביתה בפתח תקווה, נראית ויזל כמשוטטת בסביבתה הטבעית. לצורך הצילום, היא שולפת כרך ענק של 'שולחן ערוך', 'שפת אמת' ממדף אחר וגם אחד מכתבי המהר"ל, שכנראה חביב עליה במיוחד. את הקשר העמוק שלה לארון הספרים היהודי החלה כאמור מגיל צעיר, אבל את הצלילה לעומקו של ים התורה חוותה דווקא בין כותלי האקדמיה. לאחר שסיימה את עבודת התיזה בפקולטה למשפטים בבר אילן, החליטה להמשיך לדוקטורט. כסטודנטית מוכשרת במיוחד, זכתה ויזל במלגת הנשיא לדוקטורנטים מצטיינים. בשנה השנייה ללימודי הדוקטורט שלה נפתחה תכנית ייחודית במדרשה לבנות בבר אילן, בראשה עמד הרב פרופ' נריה גוטל. התכנית יועדה לדוקטורנטיות מצטיינות מתחומים שונים, וכללה 18 שעות לימוד שבועיות של לימוד תורה מעמיק ואינטנסיבי. "זו היתה התנסות מדהימה", מספרת ויזל על אותה תקופה, וזיק ההתלהבות בעיניה ניצת כשהיא מתארת את חווית הלימוד. "כמה שהייתי דוסית קודם, זה פתח אותי פתאום להבנה שאין נושא שלהלכה אין מה לומר בו. למדנו ממש על הסדר, מהפסוק עד הפסק. זה היה הכי עמוק שאפשר, וזה פתח אותי ללימודי הלכה. הלימוד חידד אצלי את החשיבות של העניין שבכל נושא שאני עוסקת בו – אני רוצה לדעת מה למשפט העברי יש לומר. זה משהו שלא היה לי קודם. במיוחד כשלומדים במחלקה למשפטים, אתה מאוד שבוי בקונספציה ורעיונות מסויימים, והלימוד פתח לי צוהר לבדוק גם מה ההלכה אומרת בנושאים האלה".

ויזל גילתה במהלך התכנית גם את העומק הקיים בלימוד התורה הנשי. "היה פה בעצם ניסוי, לקחת נשים עם מוטיבציה ויכולות אבל חסרות ידע, ולראות מה זה מצמיח. זה הצמיח שיח עמוק ויסודי ברמת הלימוד".

עם סיום הלימודים בתכנית, ויזל לא ניתקה את הקשר ללימוד תורה. הרב גוטל, שמונה בינתיים לעמוד בראש המכללה האקדמית 'אורות ישראל' באלקנה, פנה אליה בהצעה להעביר קורסים תורניים במכללה. ויזל נענתה מיד לרב גוטל, שמהווה אחת הדמויות התורניות המעצבות ביותר מבחינתה, וכיום היא מעבירה במכללה מדי שבוע קורסים בנושאי מידות, זוגיות ומשפחה וכן קורס הלכתי בנושא חינוך. "השילוב בין עיסוק במשפטים ברמות הכי גבוהות לבין השיעורים ב'אורות' הוא מאוד טוב לי, למרות שלפעמים זה קשה". מלבד החיבור שהדבר יוצר מבחינתה ללימוד תורה קבוע, ויזל רואה שליחות גם בהעברת הדברים הלאה, לתלמידותיה במכללה. "אני חושבת שהעולם הרוחני-הלכתי של הבנות חייב לקבל חיזוק משמעותי. חסר לי שבנות תלושות ולא נחשפו ללימוד משמעותי של הלכה. במציאות הנוכחית, שלדעתי היא מכוונת מלמעלה, בה נשים משתלבות בכל תחום ברמות הכי גבוהות – לא ייתכן שהעולם הרוחני שלהן יהיה מוזנח". את המחויבות להעמקה בתורה לא דורשת ויזל רק ביחס לבנות: "זה נכון גם לגבי בנים. לא יתכן שהם יעבדו בהיי-טק ופיתוח טכנולוגיות מתקדמות, אבל רמת העיסוק שלהם בנושאים תורניים נשארת ברמת גן. זה בעיניי בלתי נסבל. צריך התקדמות בעבודת ה'. אם אתה מפתח את האינטלקט שלך, אסור לקפח אותו גם בהקשר של התורה", היא טוענת בלהט.

ברוח ימי הפסח הקרבים, ממחישה ויזל בדרך נוספת את מקומו הראוי של לימוד התורה לאישה בעיניה: "נראה לי שיש מקום גם לזה שאישה תתכונן לפסח, ללמוד, לשמוע שיעור. לא לבוא לליל הסדר רק מסמורטטת, אחרי שניקתה הכל. אני לא מזלזלת בזה, אבל הכנה רוחנית חשובה גם לנשים".

 

אישור מר' אברום

כשבעלה נכנס הביתה, בחזרה מחתונה של אחד מתלמידיו הבוגרים, היא משגרת לעברו קריצה מחויכת ומבקשת שלא אוציא אותה פמיניסטית לוחמנית. "שלא תביני לא נכון", היא מבקשת להבהיר "אני רואה הרבה טוב בפמיניזם. זה הביא ברכה לעולם, מתייחסים לאישה יותר בכבוד. אני גם מלמדת על זה במסגרת הקורסים שלי. אסור להתעלם מזה". אולם לאחר ההסתייגות הזו היא לא חוששת לבקר בתוקף את המגמות הרדיקליות יותר של הפמיניזם הדתי, כפי שהיא נחשפת אליהן דרך אתרי האינטרנט. "מאוד מפריע לי כשאני רואה באתרים של יהדות אייטמים מסוימים. אני מאוד לא אוהבת את הסגנון המשתלח שרוצה פתאום לבטל את ה'שבעה נקיים'. לא נראים לי הדיונים האלה בריש גלי, שכל מי שמוצא משהו שבו ההלכה נראית לו מפגרת, הוא נותן דרור לעצמו להשתלח.

"מבחינתי, שתהיינה הרבה נשים עם עולם רוחני מוצק, לדעתי המרחב הציבורי ירוויח מכך שיישמעו בו קולות נשיים. אבל זה צריך לבוא מתוך מחויבות הלכתית מלאה וקבלת סמכות של גדולי ישראל, רק מתוך כך הן יכולות לגשת ללימוד. לא רק לחפש איך להתריס ואיפה עושים נגדנו. מצד שני חשוב שיקבלו היום את העובדה שנשים לומדות תורה במקום להילחם בתהליך הזה, שהוא חשוב, בלתי נמנע ולכתחילי. צריך להגיע לשילוב של אי שבירת מסגרות וסמכות הלכתית לבין העמקה ולימוד בעיון".

עבור אלו הטוענים נגד לימוד תורה מעמיק לנשים בתחומים שמעבר ללימוד אמונה והלכות לשון הרע למשל, מבקשת ויזל להביא כהוכחה תשובה שהעניק לה לא פחות מר' אברום שפירא זצ"ל בעניין. היה זה במסגרת התכנית לדוקטורנטיות שעשתה אצל הרב גוטל. בשלב מסוים לקח אותן הרב גוטל לפגישה עם ר' אברום, במהלכה יכלו לפנות לרב בשאלות שונות. בתום המפגש העבירה ויזל ע"י הרב גוטל שאלה בכתב לרב שפירא, בו שאלה האם יש מניעה לאישה שמתפתחת ברמה של דוקטורט, ללמוד גם הלכה לעומקה. "הוא ענה לי ב'כן' גורף", היא אומרת "שאין שום מניעה". התשובה הכתובה, אגב, שמורה עימה עד היום. 

מי שהתקשה עד כה לעכל את דבריה של ויזל בנוגע לנשים, יוכל להירגע קמעה בקריאת דעותיה הברורות בנוגע לחשיבות הקמת משפחה וסדרי העדיפויות של בית מול קריירה. כשפגשה את בעלה לעתיד, אליאב ויזל, תלמיד ישיבת 'כרם ביבנה', היו השניים בני 19, צעירים מכדי שאהבת הלימוד ופיתוח הקריירה העתידית של לאה תהפוך למוקד התנגשות בקשר שנרקם ביניהם. היא מתארת את הבחור עימו נפגשה כבחור ישיבה שמרן וסגור, "אבל היה בינינו חיבור טוב מבחינת האישיות". כאמור, כבר אז היא התפלאה כשציטטה באוזניו בפגישות קטעים שלמדה ברב סולובייצ'יק והוא לא הכיר אותם, "אבל היום אני יודעת שלא מורידים את הזבל תוך כדי לימוד הרב סולובייצ'יק", היא צוחקת. כדי להעמיד דברים על דיוקם, יודגש כי בעלה של ויזל אינו קוטל קנים: הוא למד קרוב לשמונה שנים בישיבה, וכיום עוסק בחינוך בישיבת 'דרכי נועם' בפתח תקוה, ומרבה להעביר שיעורי תורה שונים.

לא היו לך התנגשויות בין ערך הקמת המשפחה לבין השאיפה לפתח קריירה?

"קודם כל, כמו שאמר ר' עקיבא על אשתו – כל מה שיש לי היום זה בזכות בעלי. הרי את התקופה המשמעותית שלי בתחום המקצועי התחלתי אחרי החתונה. הרבה פעמים רוצים לדחות את גיל הנישואין ואת הילודה, ולא לוקחים בחשבון שהחיים לא בשליטתך", היא פונה לציבור הצעירות והצעירים, "הרבה דברים הקב"ה מסובב. נדמה לך מגיל אפס שתהיה דוקטור. אני מרגישה שהתגלגלתי להרבה דברים דרך השגחה". ויזל רואה בזוגיות לא מכשול לקריירה, אלא דווקא מנוף לכוח וביטחון בדרך לפרוץ קדימה:  "החיים מציבים המון קשיים, משימות ודברים שלא ציפית, ודווקא הקשר הזוגי הטוב נותן המון כוחות. לי זה עזר. אמנם אין לי הרבה זמן, אבל יש חוף מבטחים לחזור אליו. זה נכון כמובן אם יש זוגיות טובה והתחשבות הדדית".     

איך את מתמרנת בסדר היום העמוס שלך בין העבודה לבית?

"יש לי למשל פעם בשבוע שאני נמצאת בבית בארוחת צהריים. זה חלון בשבילי. אני יודעת שהילדים מחכים לזה. כל אחד פועל אחרת, אבל ההשקעה והקשר עם הילדים הוא דבר ראשון במעלה. אני לא מקבלת דברים דוגמטיים כמו – 'אימא חייבת להיות בבית' או 'אישה חייבת לפתח קריירה'. כל אחד צריך למצוא את האיזונים המתאימים לו, אבל ברור שהבית בעדיפות עליונה. אני לא חייבת להיות מורה כדי להיות אימא טובה, אבל חשוב לעשות איזונים".

את מרגישה שאת מפסידה משהו בקריירה שלך כשאת משקיעה זמן במשפחה?

"אני לא רואה בזה ויתור אלא רווח. זו ההעדפה הנכונה. אם הייתי נשואה למיליונר – אולי הייתי עובדת פחות. אבל זה לא סבל בשבילי להיות עם הילדים בבית. לא נכון שקריירה תהיה על חשבון זמן והקשבה למשפחה. זה מחיר שלא פרופורציונלי לקריירה. הרי על הקבר לא יכתבו 'היתה חוקרת דגולה', למרות שאני לא מזלזלת בזה. אין פה נוסחת פלא. צריך למצוא את השילובים הנכונים. זה האתגר של הדור הזה, שחי במציאות מורכבת, שיש בה מחירים ורווחים".         

 

לצמוח בתוך ההלכה

הקריירה המשגשגת של ויזל עדיין לא הגיעה לשיאה, כנראה. חלומה הגדול של ויזל, לפחות בשלב זה, הוא הקמת מדרשה לבנות בקמפוס 'שערי משפט'. בראש התכנית, המיועדת לסטודנטיות במכללה, יעמוד הרב אביחי קצין, אולם ויזל מתכננת לשלב בצוות ההוראה מרצים מגוונים ונשים בעלות עולם תורני עשיר. המדרשה אמורה להיפתח בשנה הבאה, והחזון של ויזל הוא "להקים דור של נשים בעלות עולם רוחני עשיר, שתהיינה מובילות בתחום המשפט והמשפט העברי". ויזל מתכננת מערכת שיעורים שתכלול את מגוון מקצועות התורה, עם דגש על משפט עברי, כמתחייב מאופיו המקצועי של הקמפוס והתלמידות. "מדובר בהעמקה בתורה לבנות הלומדות משפטים, והכוונה להפוך את המקום לחממה שתהיה בה אווירה מיוחדת ותצליח לטפח מנהיגות נשית, יהודית והלכתית". ניכר על ויזל כי חזון הקמת המדרשה הוא בבת עינה, ובו היא מרכזת כעת את עיקר מאמציה.

לימוד תורה אינטנסיבי של בנות, אותו את מעודדת ומטפחת, ולחילופין שאיפתן של בנות להתפתח מבחינה מקצועית, עלול אולי לגרום לדחייה מצד הבחורים, ובכך לעכב את נישואי הבנות.  

"אני חושבת שיש מקום לפתח פתיחות אצל הבנים. יש אצלם הרבה סטיגמות ודעות קדומות. הלכה זה גבול ברור שלא חוצים, אבל מעבר לזה היהדות מאפשרת הרבה צמיחה אישית. אסור לאבד את פן הצמיחה".