בשבע 336: אפרוריות צבעונית

קהילה אפרורית בבית כנסת בבאר שבע והווי חייו של הסטודנט שחוקר אותה, הופכים ב'מיתר סמוי' למוקד של עלילה צבעונית, גם אם בוסרית משהו

עפרה לקס , א' בניסן תשס"ט

 

אינפ': מיתר סמוי/ דב ליפשיץ, צבעונים הוצאה לאור, כריכה רכה, 223 עמודים.

 

אביחי הוא סטודנט לתואר שני בלימודי פולקלור, שמחפש התנדבות תמורת מלגה. נשמע פשוט עד סתמי, לא? לא כך אצל אביחי: הפרויקט אותו הוא לוקח על עצמו הופך להיות מושא העניין היומיומי שלו ובעצם מוקד הספר כולו. הוא ייקשר אל הדמויות וידובב אותן, יקליט את סיפוריהן ויאצור את חייהן, כדי ליצור מהם תזה. הוא יהפוך למעורב, יתערה בחיים של הסובבים, ויצוק לתוך הווי הקבוצה את חייו שלו ושל חבריו הסטודנטים.

זירת הסיפור, כך במבט ראשון, אפרורית משהו: מדובר בקהילה מזדקנת ומתפוררת של בית כנסת אחד בבאר שבע. בית הכנסת ידע ימים יפים יותר, אך המתפללים הולכים ונפטרים, אחרים עוזבים והמשותף לכולם הוא עצב רב, אבל גם כוחות נפש ובניין. הכותב עוסק בפן לא פופולרי ומצליח להטמיע, שמהזקן הזה, הפוסע מולך בקושי רב - יש לך הרבה מה לשמוע וגם ללמוד.

אל תוך סיפור המסגרת הזה מכניס הכותב את הווי החיים הסטודנטיאלי של אביחי: דירה עם שותף, ידידות עם בחורה דתל"שית ודייטים עם בחורה מסורתית ששוברת את ליבו.

ליפשיץ מספר גם על משפחתו של אביחי ושורשיה, וכמובן מתאר את קורות בית הכנסת 'שארית ישראל' על שלל דמויותיו.

הראשוניות בספר של ליפשיץ איננה מסתתרת. העלילה המרכזית מעוררת עניין, ומצליחה לגרום לקורא להזדהות. אולם נדמה כי ליפשיץ כה רצה שהקורא יבין את כוונתו, שלא השאיר לו שום פרשנות אחרת: הציב דימוי ופתר, כתב מטאפורה מקורית אבל פירש. סופר צריך לתת אמון בקוראים שלו ובו עצמו. בקוראים, שהם מספיק נבונים ויגיעו לאסוציאציה הנכונה, ובו - שיוביל אותם אל המטרה, תוך בניית הקשרים נכונים.

מלבד זאת, נדמה כי הכותב מנסה לתפוס הכל: את כל הזמנים, וכל המקומות, כל האנשים וכל העלילות. 'מיתר סמוי' מתרחש בהונגריה וגם בישראל, בבאר שבע וגם בחולון, בהרצליה ובג'נין, בתל אביב של פעם ובזירות נוספות. ההתרוצצות הזאת, שהיתה יכולה להיות מובנת ברומאן בן 600 עמודים, אין לה מקום בספר שמכיל שליש ממספר העמודים הזה. ואולי מדובר בכתיבה שחיכתה במשך שנים, והתפרצה לה עכשיו, עם כל הרעיונות שבעולם...

ברי, כי הפוטנציאל הטמון בכותב רב. השפה, העלילה והחיבור של הקצוות מעוררים השתאות. אולם היה עדיף אם ספרו היה עובר שיוף ועוד אחד, כך שחלק מעלילות המשנה היו נושרות ממנו, והיו נותרות בו שלוש או ארבע. לו כך היה, הספר היה נקי ממסיחי דעת ועוצמתו היתה מתגברת.

 

ofralax@gmail.com