בשבע 336: בובה של סרט

השילוב של בובות ושחקנים ב'בובה של משפחה' מצליח לרתק לא רק את הקטנים, אלא גם את הוריהם הטרודים בניקיונות



אמציה האיתן , א' בניסן תשס"ט

אינפ': בובה של משפחה ; מפיק: מולי קימל; בימאיות: חן גלון קליין ואיילה זמיר

 

האחים הגדולים מנקים את הספה, אבא הלך לאפות מצות, אמא מנסה להשתלט על המטבח, ובדיוק עכשיו הקטנצ'יק משגע את השכל ומחליט להסתובב עם פתי-בר בחדרים שכבר עברו חיטוי לקראת הפסח. זה הזמן שבו אתה מוכן לשלם הון למי שיצליח להחזיק את הקטנים, ולו לחצי שעה. הנה לכם הצעה מעניינת לקראת החג הבעל"ט (הבא עלינו לטרחה).

'בובה של משפחה' הגיע אל שולחננו ממש בימים אלה, ועוד מעט ונישחק מרוב צפייה. רשמית צופים בו הילדים הקטנים. אך באופן מעשי, כל מי שעובר ליד, מתעכב רק בשביל להציץ ונשאר עד כתוביות הסיום. דרך אגב, כתוביות הסיום בגרסא שקיבלתי היו מאוד קשות לצפייה. מעניין אם אצל כולם זה כך או שהפעם החליטו להפלות רק אותי.

המשפחה האורגנית שמובילה את מסגרת הסרט מורכבת מבובות גדולות וצבעוניות: אבא, אמא, יוני ונוני (אח ואחות). חוץ מהליפסטיק המוגזם שמרחו לאבא, הבובות באמת חמודות ומלאות חיות. המיוחד פה הוא השילוב בין הבובות לבין דמויות אמיתיות, שנעשה בצורה טבעית וחלקה. נדמה לי שאם אחת הבובות של הבת שלי תתחיל לדבר איתה, זה כבר לא יראה לה מוזר.

המשפחה החביבה הזו עוברת סיטואציות שונות, והסצינות מהוות מעברים בין שיר לשיר. בשירים עצמם מצולמים ילדים והורים אמיתיים, כשכמעט בכל שיר מתחלף צוות השחקנים, דבר שמוסיף עניין וצבעוניות לסרט. והנה שוב למדנו על כך שביישוב קדומים יש הכל. מתברר שכל היישוב השתתף בסרט, ורק לי אפילו לא סיפרו. המעבד של השירים (בני שוורץ), אולפן ההקלטות (איילת השחר), המפיקה בפועל (יסכה שלו), המשפחות המצולמות, ואפילו אחת הבימאיות, או אולי שתיהן (חן גלון קליין ואיילה זמיר) למדו פעם באולפנא בקדומים. בעצם מצאתי עוד משהו, המפיק, מולי קימל, למד גם הוא בישיבה בקדומים, ולימד במגמת קולנוע באולפנא. בקיצור, אתם יכולים להיות בטוחים שמדובר במשהו איכותי.

הסרט הקודם שמולי קימל הפיק, 'שלום לך אורחת', היה די חלוצי בעולם הווידאו של אז. כמעט ולא היו סרטים איכותיים לדתיים, והיה צריך הרבה אומץ כדי להשקיע בסרט לקהל הדתי לאומי. היום זה נראה כמעט מובן מאליו, אבל נדמה לי שעדיין יש פה חידוש. המשפחות המשתתפות בשירים מייצגות את הציבור הדתי לאומי על מגוון צדדיו, ולמי שקשה להתחבר לסרטים המיועדים לציבור החרדי, הסרט הזה יהיה פתרון נהדר.

השירים מאוד חביבים, ועוסקים בדברים המעניינים את כולנו, אבל מזווית מקורית ולעיתים מפתיעה. אהבתי את הנכד שיוצא לסיבוב בעיר יחד עם הסבא, על הקלנועית. מאוד התחברתי לאבא, שלא מצליח להלביש את הילדים בצורה הסטנדרטית. אבל הכי נהניתי ממשפחת ולך (בתגבור של סבתא נעמי) שהתגייסה לשיר על האוכל. הם חמודים, מצחיקים, מלאי חיוניות, או במילה אחת – ג'ינג'ים.

רק בשביל שלא תחשבו שהתגייסתי למען אנשי קדומים, הנה לכם הערה של ביקורת בונה: אם בצילום התקריב של השעון השעה היא אחת ושלוש דקות,  לא יכול להיות שכשעוברים לצילום המרוחק יותר, השעון קופץ לאחת ועשרה.

לפי הכיתוב על העטיפה, מדובר בסרט ראשון בסדרה. אם כך, אני כבר מחכה בקוצר רוח (לא בשבילי, לילדים...) לסרט הבא.

 

seret@etrog.tv