בשבע 336: המתנה הכי שווה

אסתי רמתי , א' בניסן תשס"ט

עליכם לגלות לאיזה מפירושי רש"י לפרשה רומז הסיפור הבא (ויקרא פרק ב')

"מה הולך פה?" שאלה אמא קרן, כשראתה את שולחן הסלון מכוסה בניירות חתוכים. "מי עשה את הבלגן הזה?"

"אני רק מכין קיפולי נייר...." הציץ לפתע ראשו הקטן של אלישע מיכאל מאחורי השולחן. "תראי, אמא, נכון שיצא לי תוכי יפה? אני הולך למכור כל תוכי בעשר אגורות ולהרוויח המון כסף!"

אמא הבליעה חיוך. "בהצלחה", היא אמרה, "רק אל תשכח לסדר כשתסיים".

למחרת חזר אלישע מבית הספר מאוד מרוצה. המורה למשנה והמחנכת קנו ממנו שני תוכים כל אחד, והוא הראה לאחים שלו בגאווה את ארבעים האגורות המבריקות. "גם אני רוצה לקנות אחד", ביקשה אילה-מזל, "וגם אני!" הצטרף רועי, ושלף עשר אגורות מהכיס.  גם טל שחר ורועי הביעו התעניינות, ורק נויה אמרה שאין לה כסף מיותר כדי לבזבז על תוכים מנייר. אבל גם בלעדיה, אלישע הצליח במכירות יפה, ובערב העיניים שלו נצצו כשהוא סיפר לאמא שכבר יש לו שקל שלם. "ומה תעשה עם השקל שלך?" התעניינה אמא.

"זה סוד", הוא חייך.

למחרת, אלישע ביקר בצרכנייה. "מה יש לך בשקל?" הוא שאל את המוכר.

"יש מסטיק עגול... מדבקות של סמיילי... וגם חטיף בטעם תות עולה שקל. מה אתה בוחר?"

אלישע התלבט, ובסוף לקח מסטיק עגול, אדום ויפה. "זאת מתנה, אתה יכול לעטוף לי?" הוא שאל את המוכר, שהרים זוג גבות, אך אח"כ ארז בחיוך את המסטיק בעטיפת מתנה צבעונית.

שבוע חלף, וההתרגשות בבית משפחת רצאבי היתה מרובה. אבא אבינועם לא ידע את זה, אבל באותו ערב הוכנה לכבודו מסיבת הפתעה ליום ההולדת. סבא וסבתא וכל הדודים והדודות הוזמנו, וכמובן שהילדים הכינו מתנות מיוחדות ומופעים לקראת האירוע.

על שולחן בצד החדר, היו מונחות חבילות גדולות וקטנות, קשורות בסרטים. ובקצה השולחן היתה שקית קטנטנה וצבעונית.

"מעניין מה יש בשקית הפיצית הזאת?" שאל דוד, והציץ פנימה. "הי, איזה קטע! מישהו קנה לאבא מסטיק".

"מסטיק?!" צחקה טל, "גם כן מתנה... אני קניתי לו שעון עם תאריכים עבריים בששים שקל!"

"אני קניתי לו סט כלים לגינה בשבעים וארבע", אמר רועי, "ונויה קנתה לו ספר יפה... זה ממש לא שייך לשים שם את המסטיק המגוחך הזה. אני כבר מוציא את זה מכאן".

באותו רגע עבר שם אלישע. "הי, אל תיגע במתנה שקניתי לאבא!" הוא צעק על רועי, "אני לא מרשה!"

"אה, זאת המתנה שלך..." חייך רועי, "נו, טוב. אבל תגיד, אתה חושב שאבא אוהב מסטיקים?"

"למה לא?" שאל אלישע.  

"שקט!" קראה אמא, "אבא מגיע! דוד, תכבה את האור".

אבא היה מופתע, החגיגה היתה נחמדה והעוגה היתה טעימה. וסוף כל סוף , הגיע רגע פתיחת המתנות.

"איזה יופי של שעון!" שמח אבא, "וכלים לגינה! בדיוק מה שהייתי צריך! תודה רבה לכולם! ומה זה החבילה הקטנה והחמודה הזאת?" הוא פתח בזהירות ושלף את המסטיק.

"אני קניתי לך את זה!" צעק אלישע, וקפץ על הברכיים של אבא, "הרווחתי שקל שלם וקניתי לך את המסטיק הכי מעולה בחנות!"

אבא חבק בהתרגשות את אלישע, ונתן לו נשיקה גדולה בלחי. אח"כ הוא בירך 'שהכל' בכוונה רבה, והכניס את המסטיק לפה. "טעם גן עדן!" הוא אמר תוך כדי לעיסה לאלישע המאושר. "תודה רבה רבה לך חמוד! זאת מתנה ממש מקסימה!"

מהצד עמדו הגדולים והביטו. "מה אבא עושה כזה עניין מהמסטיק בשקל שלו?" לחשה אילה קצת בקנאה, "המתנות שלנו הרבה יותר שוות!"

"אבל אלישע עבד בשביל השקל הזה, וזה כל מה שיש לו", העירה אמא, "וזה מה שהופך את המתנה למיוחדת כל-כך".