בשבע 337: אבן מאסו הבונים

מי שהחליט כעת לוותר על האיחוד הלאומי עוד יזדקק לו בעתיד. ובינתיים, יש הרבה מה לעשות גם מחוץ לממשלה

עמנואל שילה , ח' בניסן תשס"ט

1.  נפתח בדברי נחמה לח"כי האיחוד הלאומי ורבבות תומכיהם, שנחלו אכזבה כשמפלגתם נותרה מחוץ לממשלה.

ראשית, השותפות בממשלה רחוקה מלהיות חזות הכל בשדה הפוליטיקה. גם באופוזיציה תוכלו לשרת היטב את אמונותיכם ואת הציבור ששלח אתכם. בחלוף שבועות וחודשים עוד יתגלו בקואליציית נתניהו בקיעים, שאותם ניתן יהיה לנצל כדי לגבות תשלום נאה בתמורה להצבעה עם הקואליציה.

שנית, אי שם לקראת אמצע הקדנציה סביר שעוד יהיו פרישות מהקואליציה, שבעקבותיהן ייאלץ נתניהו לשוב ולחזר אחרי האיחוד הלאומי, ויתקיים בו הכתוב "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".

שלישית, הישיבה באופוזיציה עשויה להתגלות כמתגמלת אלקטוראלית לטווח הרחוק, כפי שניסו שלי יחימוביץ' וסיעתה להסביר לאהוד ברק. בניגוד למנהלי מוסדותינו הזקוקים נואשות לתקציבים ממשלתיים, ציבור המצביעים נוטה להעריך יותר את מי שמשמש לו לפה ומבטא את דעותיו באופן מלא. את זה אפשר דווקא באופוזיציה לעשות טוב יותר.

ובנוסף, יש גם צדדים של לכתחילה בכך שלממשלת נתניהו, שעד כה ניתן להתרשם שאין פניה למדיניות לאומית תקיפה, תהיה אופוזיציה לא רק מצדה השמאלי. דברי אמת שיבקרו את ממשלת נתניהו מן הצד הימני עשויים בהחלט למצוא הדים בליבם של רבים מהח"כים והשרים מהמחנה הלאומי ולהשפיע על דרכם ותפקודם בתוך הקואליציה.

 

2. לגבי הממשלה עצמה, הרכבה מעורר מצד אחד תקווה ומצד שני דאגה.

לכאורה, עצם העובדה שהמחנה הלאומי שב לעמוד בראשות הממשלה היא מרנינה ומעוררת תקווה. אלא ששני מהלכיו הקואליציוניים האחרונים של נתניהו - ביסוס הקואליציה על ברק והעבודה והשארת האיחוד הלאומי בחוץ, יש בהם כדי להציב ספקות כבדים לגבי הכיוון שאליו מועדות פניה של ממשלה זו. כזכור, את הנסיגות הגדולות, תוך עקירת עשרות יישובים וגירוש אלפי תושביהם, ביצעו ממשלות בראשות הליכוד.

גם גודלה המנופח של הממשלה מותיר תחושה לא טובה. לא ברור מה רע במפתח של שר לכל ארבעה ח"כים, שהיה יוצר ממשלה בגודל סביר של כעשרים שרים בלבד. אין ספק שעבודתן הפרלמנטרית של מפלגות הקואליציה תיפגע כתוצאה מכך שכמחצית מחבריהן יכהנו בתפקידי שרים וסגני שרים.

השינוי בהרכב שרי הממשלה הוא בוודאי התפתחות חיובית לעומת הממשלה הקודמת, אך גם החמצה של פוטנציאל מבטיח הרבה יותר.

טוב לראות על יד שולחן הממשלה את מי שבעבר עמדו כחומה בצורה מול שרון ותכנית ההתנתקות שלו: עוזי לנדאו, גלעד ארדן, משה כחלון ויולי אדלשטיין. אם ירצה נתניהו להוביל מדיניות של עוז ותקיפות מול אויבי ישראל, הוא יוכל להישען מן הסתם גם על בני בגין, בוגי יעלון, הרב הרשקוביץ, יעקב נאמן, גדעון סער וכמה משרי ש"ס וישראל ביתנו. מצד שני, יש לו גם מספיק שרים שיתמכו בו במקרה שיעדיף לנהל מדיניות פייסניות ומתרפסת. ספק אם ראש הממשלה עצמו יודע כבר במה יבחר.

 

3.  קשה להרגיש רגועים עם המינויים שנקבעו לשלושת התיקים הבכירים. את כשלונותיו הסדרתיים של אהוד ברק כמוביל מהלכים בתחום המדיני-ביטחוני אין צורך לחזור ולמנות. ליברמן כשר החוץ מעורר דאגה בהצהרותיו התומכות במדינה פלשתינית, ובהחלטתו על המינוי המפוקפק של דב וייסגלס כשליח מדיני מטעמו. לגבי משרד האוצר, מה שאפשר לומר הוא שמינויו של ד"ר יובל שטייניץ, אדם מוכשר ומשכיל אך חסר רקע כלכלי ומיניסטריאלי, עשוי להתברר כצעד בלתי מזיק אם אכן את ההחלטות הכלכליות החשובות יקבל נתניהו עצמו.

ישנם גם כמה מינויים מיניסטריאליים מעוררי תקווה. שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן עשוי להמשיך בדרך הנכונה לקראת החזרת הסמכות לניהול המדינה מידי שופטי ביהמ"ש העליון לידי נציגי העם הנבחרים. יש לקוות שהוא יוביל גם מהלכים לשינוי הרכבו של בג"ץ באופן שיהווה שיקוף נכון ומאוזן יותר של הדעות וההשקפות השונות בחברה הישראלית. במשרד לביטחון פנים ייבחן יצחק אהרונוביץ' מישראל ביתנו לא רק במלחמה מול משפחות הפשע, אלא גם בשימת דגש על אכיפת החוק במגזר הערבי, לאחר שנות הפקרות רבות של תת-אכיפה בתחומי הפשיעה הפלילית, המיסוי והבנייה.

בני בגין ובוגי יעלון, הפנים שבחר הליכוד להציג בבואו לזכות בקולות הציבור הדתי-לאומי, שובצו בעמדה בה לא ברור מה תהיה השפעתם העתידית על דרכה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני. אפשר היה להיות מרוצים הרבה יותר אילו הופקד בידי בגין תיק ביצועי בעל השפעה, ואילו מונה בוגי יעלון לשר הביטחון.

 

4.  בחזית ההתיישבות, הוחמצה כמעט לחלוטין האפשרות שתיקים רלוונטיים יופקדו בידי שרים שיובילו שינוי במדיניות הדיכוי, האפליה והייבוש. על תוכניות הפיתוח המוקפאות, כמו גם על המאבק האלים נגד המאחזים, ימשיך לחלוש אהוד ברק. את תיק הבינוי והשיכון, שהאיחוד הלאומי שאף להשיג על מנת להוביל תנופת פיתוח ביישובים, בחרה ש"ס להפקיד בידיו של השר אריאל אטיאס, עליו אפשר לומר כי מדיניות חיובית שלו בתחום תהיה בגדר הפתעה נעימה.

החלטתו של נתניהו להשאיר בחוץ את האיחוד הלאומי מחלישה את הממשלה. האנרגיות החלוציות והלאומיות הנובעות מתוך תורת ארץ ישראל יחסרו לממשלה הזאת בהרבה חזיתות שבהן היא תידרש להתמודד. לנתניהו ניתנה הזדמנות להעניק דחיפה להתיישבות ביש"ע לאחר הרבה שנים רזות, באמצעות הפקדת תיק ביצועי רלוונטי בידי נציגיה המובהקים. העדפתו לוותר על ההזדמנות הזאת מעוררת דאגה לגבי כוונותיו המדיניות העתידיות.

 

5. אחרי הכל, אסור לשכוח שהמערכת הממשלתית והפרלמנטרית היא רק חזית חשובה אחת של עשייה והתפתחות. בניגוד למה שמסבירים לנו בעת מערכת בחירות - המערכת הפוליטית רחוקה מלהחזיק שליטה על כל מה שמתרחש כאן. האוכלוסייה היהודית ביו"ש מתרחבת על אפן וחמתן של ממשלות השמאל, כי עדיין אין כאן חוק נגד ילודה. מכיוון אחר, אהוד אולמרט, שפתח את כהונתו בייחולים למדינה שכיף לחיות בה, נאלץ לנהל במהלך הקדנציה המקוצרת שלו שתי מערכות צבאיות.

בין מערכת בחירות אחת לחברתה קיימת החזית הציבורית החוץ-פרלמנטרית. תראו מה קורה מהעבר השני של הסקאלה הפוליטית. הנתח האלקטוראלי הזעיר של מרצ מעולם לא הפריע לשמאל לפתח את השפעתו העצומה על כל המערכות באמצעות מוקדי כוח והשפעה בתחומים כמו תקשורת, תרבות, כלכלה, אקדמיה ומשפט, כמו גם באמצעות מאות עמותות שמאלניות פעלתניות ומשפיעות. הצד שלנו רחוק מלמצות את הפוטנציאל שלו בתחום הזה, ותקופה של ישיבה באופוזיציה היא עת מתאימה לכך.