חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

בתקווה לתקופה טובה - בגליון השבוע

הברכה 'עושה מעשה בראשית' איננה נדירה כלל, אבל בערב פסח הקרוב היא תעמוד במרכזן של מעמדות ברוב עם לרגל אירוע שחל פעם ב-28 שנים. מהי ברכת החמה, מדוע היא נאמרת דווקא בתאריך זה?
02/04/09, 12:38
יואל יעקובי

הפעם דווקא לא מדובר באירוע קוסמולוגי יוצא דופן, וגם לא בברכה עם נוסח נדיר. בי"ד בניסן הקרוב השמש אמורה לזרוח כמו בכל יום, ובכל זאת ניכרת התרגשות בציבור. אירוע נדיר שמתקיים אחת ל-28 שנים התגלגל לפתחנו השנה - ברכת החמה שמו, שתכליתו הוא חיזוק האמונה בבורא החמה.

לא רבים מתופשי התורה בקיאים ברזי המהלכים של גרמי השמים ובסודות לוחות השנה. לכן לא מפתיעה העובדה שלא היה כל כך פשוט להשיג את המרואיינים לכתבה זו, שעסוקים בימים אלו עד מעל לראשם במסירת שיעורים אודות מהותה של הברכה.

 

כשהשמש חוזרת למקומה

הכל מתחיל מברייתא תמימה למדי במסכת ברכות, בה מובא כי "הרואה חמה בתקופתה" אומר "ברוך עושה בראשית".

הרב שי ואלטר, מנהל המכון ללימודי קידוש החודש על שם דרייזין בישיבת כרם ביבנה, מסביר שמהותה של 'שנת חמה' הוא הקפה שלמה של כדור הארץ סביב השמש, אשר באה לידי ביטוי בהתחלפות עונות השנה ובהתארכות היום בקיץ והלילה בחורף.

למרות שהשמש זורחת תמיד במזרח ושוקעת תמיד במערב, הרי שמעקב אחריה יגלה שבקיץ היא זורחת ושוקעת צפונה יותר מאשר בחורף. השקיעה הצפונית ביותר מתרחשת ביום הארוך בשנה, 21 ביוני, והיא מלמדת על כך שביום זה השמש עושה את המסלול הארוך ביותר שלה. לעומת זאת, ביום הקצר בשנה, ב- 22 בדצמבר, השמש עושה את המסלול הקצר ביותר, ולכן שוקעת בצד הדרומי של אופק מערב".

היום הארוך בשנה מכונה במקורותינו 'תקופת תמוז', ואילו היום הקצר בשנה מכונה 'תקופת טבת', על שם חודשי הירח העבריים שבהם חלים ימים אלו על פי רוב. אפשר כבר להבין לבד שהשקיעה במרכז האופק המערבי תתרחש בימים בהם היום והלילה שווים באורכם, בסתיו ובאביב. ימים אלו מכונים במקורותינו 'תקופת תשרי' ו'תקופת ניסן'.

הרב ואלטר מסביר כי ברכת החמה מכוונת בעצם לזמן בו תקופת ניסן, הזמן באביב בו אורך היום והלילה שווה, נופלת ביום הרביעי בשבוע, ולא סתם ביום הרביעי אלא ממש בתחילת ליל רביעי. דבר זה קורה אחת ל- 28 שנה. על המאורע הזה, כך מסביר בגמרא האמורא אביי, אנו מברכים את ברכת החמה.

ומה המיוחד בכך שתקופת ניסן חלה בתחילת ליל היום הרביעי בשבוע? המיוחד הוא שבזמן זה השמש חוזרת אל המקום שבו היא נבראה בדיוק באותו הזמן בו היא נבראה - בתחילת ליל יום רביעי בשבוע. זהו הזמן בו אנו שבים ורואים את בריאת מעשה בראשית, וזה גם ההסבר לנוסח הברכה.

וכאן יקפוץ החכם וישאל: והלא בריאת העולם היתה בחודש תשרי, ולא בחודש ניסן! התשובה היא שזוהי מחלוקת בין ר' אליעזר, הסובר שבתשרי נברא העולם (וכך אנו מתייחסים לראש השנה, כיום השישי של הבריאה בו נברא האדם), לבין ר' יהושע, הסובר שבניסן נברא העולם. ברכת החמה כפי שאנו נוהגים אותה בנויה על שיטתו של ר' יהושע.

 

פער של 18 יום

התיארוך שניתן עד כאן ל'תקופות' (ניסן, תמוז, תשרי וטבת) הוא על פי החשבון המקובל כיום, אבל לרבותינו היו חישובים אחרים. חישובים אלו תלויים באורכה של שנת החמה. תאמרו: שלוש מאות שישים וחמישה ימים! אולם החיים קצת יותר מסובכים, והמספר הזה אינו מדויק. הרב ואלטר אומר כי במקורות חז"ל מופיעות שתי אפשרויות לאורך שנת החמה, כשהשנייה מדויקת מהראשונה.

דעתו של האמורא שמואל מוזכרת בגמרא, והיא פשוטה יחסית: 365 ימים ושש שעות. ברכת החמה נאמרת ביום השוויון האביבי ('תקופת ניסן') לפי חשבונו של שמואל. הבעיה היא שיום השוויון של שמואל חל 18 יום אחרי יום השוויון הידוע לנו כיום.

הדעה השנייה היא דעתו של רב אדא, שאינה מוזכרת בגמרא, אלא היא ברייתא חיצונית. דעה זו מדויקת יותר, והיא מעמידה את ימי החמה על שלוש מאות שישים וחמישה ימים, חמש שעות, 55 דקות וכ-25 שניות. על דעה זו מושתת הלוח העברי הנהוג בידינו היום, והיא סוטה רק ב- 6 דקות ו- 39 שניות מהשנה האסטרונומית האמיתית הידועה כיום. השנה של שמואל, לעומתה, סוטה מהשנה הידועה כיום ב-11 דקות ו-15 שניות.

 

המנהג הרווח ודעות אחרות

העובדה שזמנה של ברכת החמה נקבע לפי דעתו של שמואל, שאינה המדויקת ביותר, כנראה שהפריעה לכמה מרבותינו הראשונים. אולי זה מה שגרם לרב סעדיה גאון להסביר הסבר אחר לגמרי מהי ברכת החמה. הרב ואלטר אומר כי רס"ג סובר שאת ברכת החמה מברכים ביום הארוך בשנה ('תקופת תמוז'). לפי דעה זו יש לברך ברכת החמה בכל שנה.

ר' נתן מרומי, מחבר ספר 'הערוך', ורבנו חננאל מביאים הסבר אחר למהותה של ברכת החמה, המתבסס על הבנתם בדברי התלמוד הירושלמי בעניין. הסבר זה פשוט הרבה יותר, ולפיו יש לברך ברכת החמה בכל פעם בה השמש זרחה אחרי שלושה ימים בהם היא לא נראתה עקב עננות.

המחלוקות השונות סביב ברכת החמה גרמו לכך שהיו מגדולי התורה שהעדיפו להימנע מלברכה בשם ומלכות, בגלל הכלל ההלכתי של 'ספק ברכות להקל'. הרב מרדכי גנוט, מחבר הלוח העברי הגדול 'לוח דבר בעִתו', שפרסם גם ספר בן מעל 800 עמודים בשם 'ברכת החמה בתקופתה', אומר שהמהר"ל מפראג נמנע מלברכה. גם ר' צדוק הכהן מלובלין כתב שעדיף לברך ברכת החמה בלי שם ומלכות, ורק בלב להרהר שם מלכות. כאשר עננות הסתירה ממנו את השמש בברכת החמה של שנת תר"א (1841), ר' צדוק שמח על שניצל מדילמה הלכתית בעניין.

למרות כל זאת, כיום מנהג כל עם ישראל על עדותיו השונות לברך את הברכה. הרב ואלטר מסביר שלמרות הספק, הרי ישנו כלל שכאשר ישנו מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל.

 

סמכות התלמוד הבבלי

ברכת 'עושה מעשה בראשית', שהיא בעצם הנוסח של ברכת החמה, אינה מיוחדת למעמד הזה. זוהי ברכה שמברכים אותה על אירועי טבע יוצאי דופן: ברקים, רוחות חזקות במיוחד, רעידות אדמה וכוכבים נופלים. המיוחד בברכת החמה הוא אולי דווקא בכך שכאן אין משהו מיוחד. כאמור, בבוקר י"ד בניסן השמש אמורה לזרוח כמו בכל יום, ולא צפוי אירוע אסטרונומי חריג. הסיבה היחידה לברכה היא החשבון המורה על כך שכעת השמש נמצאת באותו מקום ובאותו זמן כמו ביום בריאתה.

לדעת הרב ואלטר, דווקא העובדה שחשבון התקופה אינו מדויק נותנת ערך מוסף מיוחד לברכת החמה: "גם הרמב"ם ידע שהחשבון הזה אינו מדויק מספיק, ובהלכות קידוש החודש (פרק י) הוא כותב ששיטתו של רב אדא מדויקת יותר. למרות זאת, לגבי ברכת החמה הוא הביא להלכה את ההסבר המקובל, המתבסס דווקא על חשבונו של שמואל הפחות מדויק. הוא עשה זאת מכיוון שראה עצמו מחויב לקבל את הכרעת התלמוד הבבלי, גם כאשר חשבון אחר, מדויק יותר, מורה אחרת". לדעת הרב ואלטר, מלבד כוונתה המקורית של הברכה כמחזקת את האמונה ביוצר המאורות, הרי שההיסטוריה שלה מלמדת אותנו את תוקפו המחייב של התלמוד הבבלי.

בברכת החמה ישנם מנהגים רבים. יש הסוברים שיש לברכה עד שלוש שעות זמניות של היום (כמו קריאת שמע), יש הסוברים שעד חצות היום, וישנן דעות נוספות. יש הסוברים שיש צורך לראות את השמש בעת הברכה, וכך ההלכה, אולם יש הסוברים שאין צורך, בגלל שהברכה היא על החשבון ולא על השמש. לקראת ברכת החמה צפויים מעמדים גדולים של אמירת הברכה אחרי תפילת שחרית עם הנץ החמה, וגם על כך יש הסוברים לברך לפני התפילה ויש הסוברים שיש להתפלל שחרית ואחר כך לברך.

בין כך ובין כך, עיקרה של הברכה הוא הפנמת הידיעה שהקב"ה הוא שברא את המאור הגדול והוא אשר שומר עליו לבל יסטה ממסלולו, דבר שעלול להיות הרה אסון לחיים על פני כדור הארץ התלויים באור השמש.

 

שמועות בשם האדמו"ר

ואי אפשר בלי משהו פיקנטי. זמנה של ברכת החמה, התלוי במהלך השמש, אינו קבוע מבחינת הלוח העברי, והוא יכול לנוע על פני ניסן ואפילו על פני אדר שני. לאחרונה פורסם כי האדמו"ר ר' מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה זצ"ל אמר כי שלוש פעמים ארע שברכת החמה נפלה בערב פסח: ביציאת מצרים, בימי מרדכי ואסתר ובימינו. אבל עיון מעמיק מגלה כי הדברים אינם מדויקים.

ראשית, הדברים נאמרו על ידי האדמו"ר בשנת תרפ"ה (1925), ואם כבר, הרי שבזמנו זו היתה הפעם השלישית, ואילו השנה זו כבר הפעם הרביעית. שנית, מאז בריאת העולם חלה על פי הלוח שלנו ברכת החמה בערב פסח 12 פעמים ולא שלוש. ושלישית, בשנת יציאת מצרים ובשנת גאולת פורים לא היתה כלל ברכת החמה.

הרב גנוט סבור שהדברים הובאו בשם האדמו"ר בטעות, ובספרו על ברכת החמה הוא מנסה להתחקות אחרי דבריו המקוריים של האדמו"ר. הרב גנוט גם מזהיר שלא לשים לב לשמועה הרואה בקשר בין מוצאי שנת השמיטה לברכת החמה סימן לגאולה, וזאת מסיבה מאוד פשוטה: ברכת החמה חלה פעם ב-28 שנה, ו-28 הוא מספר המתחלק בשבע, כך שתמיד ברכת החמה חלה במוצאי שביעית.

"אבל צריך לדעת" אומר הרב גנוט "שכל מצווה היא סממן נוסף המקרב את הגאולה. העובדה שערב פסח, המשופע במצוות גם בלאו הכי, זוכה השנה לתוספת נדירה בדמות ברכת החמה, יתכן ומעידה על עוד זמן של פקידה, כלומר זמן אפשרי לגאולה, שאסור לנו להחמיצו". הרב גנוט מוצא רמז בפסוק מבשר הגאולה: "והיה לעת ערב יהיה אור" - "'ערב'  זה ערב פסח, 'אור' זו החמה עליה אנו מברכים".

הגאולה, לדעת הרב גנוט, תלויה לא בשאלה מתי חלה ברכת החמה, אלא בדברי הנביא זכריה המנבא לעם ישראל את הפיכת ימי הצום לחגים, ומסכם את דבריו במילים "והאמת והשלום אהבו".

"עלינו לכבד איש את מנהגי חברו, כל אחד לפי מנהגיו. ישנם ראובנים ושמעונים, נפתלים ואשרים, ולכל אחד מנהגו הוא. כמובן, יש להתחזק גם במצוות שבין אדם למקום. אם כך נעשה, נקווה שגם המשיח לא יבייש אותנו ויגיע".

 

תודה לרב שי ואלטר על עזרתו בהכנת הכתבה

yoelyya@gmail.com