בשבע 337: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח.לוז, י. מידד , ח' בניסן תשס"ט

ממשלה גדולה עם עיתונות קטנה/ עדי גרסיאל

אם ראש הממשלה הטרי, בנימין נתניהו, השלה את עצמו שהכנסת מפלגת העבודה לקואליציה תקנה לו חסינות תקשורתית, הוא התבדה עוד לפני שהשביע את ממשלתו. עיתוני ישראל טרחו לדווח על כל הקשיים והתקלות בדרך להרכבת הממשלה. "מצעד המאוכזבים" היתה הכותרת של מעריב ביום שני, "גדולה עלינו", הכריז ידיעות ביום שלישי ועיתון הארץ הזדרז וערך סקר, שפורסם ביום רביעי, לפיו רוב אזרחי המדינה אינם מרוצים מהממשלה שעוד לא סגרה יום עבודה אחד.

אבל השיא שייך, איך לא, לעיתון של המדינה: אחרי שביום שלישי הקדיש העיתון את ארבעת עמודיו הראשונים לגודלה של הממשלה, כולל הצילום הבלתי נמנע של עבודות הנגרות להרחבת שולחן השרים, באה הכותרת של יום רביעי - ""שרהל'ה חוזרים". ושלא תבינו לא נכון. אפשר וצריך לבקר את הממשלה החדשה, אבל איזו אינפורמציה חדשותית יש בדאחקה המשומשת הזו? לא עדיף להתמקד בדרכה המדינית, הביטחונית והכלכלית המסתמנת במקום לעסוק בזוטות?

ואגב, על פי מעריב, כבר היתה בישראל ממשלה שבה היו 30 שרים. לראש הממשלה קראו אז יצחק רבין. היו גם שלוש ממשלות עם 29 שרים. אבל כל זה לא הפריע כמובן לידיעות אחרונות לנהל קמפיין נגד "הממשלה הגדולה ביותר בתולדות המדינה" ולבשר לקוראיו בשקיקה כי "עוד לפני ההשבעה התגלע משבר פוליטי ראשון: 3 שרים כבר הודחו מהמטבחון".

ביבי אולי השתנה. התקשורת, ובראשה העיתון של המדינה – בטוח שלא.

 

תרגיל לשוטרים מתחילים/ חני לוז

לפני כחודש נרצחו שני שוטרים בבקעת הירדן באמצעות מארב מתוחכם על ידי ביום תקלה ברכב.

המשטרה, שעדיין מזועזעת מהרצח, לא בחלה בשימוש באותה טכניקה פסולה: ביום חמישי שעבר טמנו שוטרי יס"מ מארב מתוכנן לתושבי חוות גלעד על ידי העמדת טרנזיט בצד דרך הכניסה ליישוב. צעירים מהיישוב, דרוכים עקב ריבוי פעילות נגד יהודים באזור, הגיעו לבדוק מה קורה. לשאלתם, ענו השוטרים המתחזים, במבטא ערבי, שיש פנצ'ר ברכב. ארבעת הצמיגים נראו תקינים, ולשאלתם הנוספת נאמר להם שהתקלה היא בעצם במנוע והם פתחו את מכסה המנוע.

הסיטואציה היתה יותר מחשודה. תושבי המאחז דרשו מהם לעזוב את השטח והעניין התגלגל במהירות לעימות. תוך שניות קפצו מהרכב שוטרי יס"מ והפליאו מכותיהם בכל מי שנקרה לדרכם.

ביום חמישי פרסמו אתרי האינטרנט כותרות בוטות תוך אימוץ גירסתה של משטרת ש"י, כאילו תושבי המאחז גבו "תג מחיר" על פינוי 'מעוז אסתר', ותקפו את השוטרים.

בשעות מאוחרות יותר תוקנו הגירסאות רק בשני העיתונטים ynet  ו-NRG. למחרת, יום ששי, כשמשטרה ביקשה להאריך את מעצר ה"מתנחלים המתפרעים", השופט שיחרר את כולם ומתח ביקורת חריפה על המשטרה על ה'תרגיל' המסוכן. שוב, רק שני העיתונטים האלו העלו כתבה רצינית על הגירסה האמיתית של האירוע.

סיפור המארב, ביום ההיתקלות ודפוס ההתנהגות החוזר ונשנה של התנגדות לשחרור ממעצר זמן קצר לפני כניסת השבת – כל אלה לא היו ראויים בעיני עורכי החדשות לטיפול תקשורתי. ביום ראשון, יום חלש בו מגישים מחפשים בכוח אייטמים, לא הועלה הסיפור ברשת ב' או גל"צ לראש החדשות. הקללות של שמוליק בן ישי נופחו למימדים של פיגוע המוני, אך אותם שדרנים לא מצאו את הסיפור החמור הזה "אירוע חדשותי". למה? האם לא בשביל להגן על האזרח מעוולות שלטוניות כוחניות קיימים כלי תקשורת חופשיים במדינה דמוקרטית?

 

תחי הצנזורה/ ישראל מידד

בהזדמנות קודמת, הדגשתי בטור זה שכוחה של התקשורת נמדד לא רק במה שהיא מפרסמת אלא, לעתים קרובות, במה שהיא אינה מפרסמת. זה קורה בדיווחים ובתחקירים בנושאים בטחוניים, חברתיים וכלכליים שצרכני התקשורת, מחוסרי הידע והעובדות, מוצאים את עצמם נפגעים ברכושם, בכספם ובביטחונם.  ולפעמים, הדמוקרטיה הישראלית יוצאת פגומה כי הבוחרים פשוט אינם יודעים מספיק שהתקשורת נמנעת מלפרסם משיקולים זרים.

לשם כך, בין השאר, יש בעיתונים מדור  "מכתבים למערכת" המאפשר לקוראים להגיב, לתקן ולהביע את דעתם.  אבל גם במדור זה, מסתבר, יש צנזורה. להלן נוסח מכתבי (בקיצורים קלים) שהתפרסם בעיתון 'הארץ' ביום ששי שעבר בתגובה לטורו של תום שגב:

"בהתייחסותו למסיבת העיתונאים... על ממצאי חקירתו את רציחת אלכסנדר רובוביץ בידי (הקצין הבריטי) רוי פראן ב-1947 כאשר הוא רצץ באבן את גולגולתו של הצעיר בן ה-16 שהיה חבר בלח"י, קובע שגב ש'השוואות היסטוריות הן עניין מסוכן", ומציין ש"הקריירה של רוי פאראן מזכירה כמובן את זו של חבר הכנסת לשעבר, אהוד יתום (ליכוד), מפרשת קו 300... גם הוא הרג את הטרוריסט שלו באמצעות אבן'.

אכן, השוואות היסטוריות הן מסוכנות. אליבא דשגב ניתן להשוות בין צעיר לא-חמוש הנושא כרוזים ומצד שני צעיר חמוש אשר חטף אוטובוס, החזיק בני ערובה שעות רבות תחת איום הריגה ואולי גם יודע אם יש מטענים באוטובוס. אכן, השוואה מסוכנת".

אלא שעורך המכתבים ב'הארץ', עיתון שדווקא הנאבק בעקשנות כנגד הצנזורה הצבאית, צינזר את הפסקה הבאה:

"אבל אם שגב מחפש השוואות מסוכנות נוספות, הייתי מציע לו לבחון את הקשר, אם קיים, בין פעולותיו של יצחק רבין על חוף פרישמן ב-22 ביוני 1948 עת פיקד על אנשי פלמ"ח אשר ירו למוות בלמעלה מעשרה יהודים בפרשת אלטלנה לבין פעולות חניכי המכינה הצבאית ע"ש יצחק רבין אשר לטענתם, הם ירו למוות, לכאורה, באזרחים בעזה ב-2009 במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

פרקליטות המדינה והמחלקה לחקירות שוטרים ממליצות להעמיד לדין משמעתי את שוטר משמר הגבול שתקף כתב של ערוץ 7, חזקי עזרא, ושבר את מצלמתו. המקרה אירע בעת שהכתב צילם את השוטר תוקף מפגין בדרך לקבר רחל לפני יותר מחצי שנה.

בראשית השבוע הגיעו עובדי רשות השידור, שמיוצגים על ידי ההסתדרות, להסכמה עם ההנהלה על פרישת 320 מהם, רובם טכנאים ומנהלים. מספר הפורשים צפוי להגיע ל-700. כך פרסם אתר אנרג'י.

אתר 'אייס' דיווח כי כמה עשרות מנציגי היוצרים הפגינו ביום שלישי מסביב לאולפן השקוף של ערוץ 24, שמשדר מנמל תל אביב, במחאה על ההשקה הראוותנית של הערוץ אל מול המשבר בשוק היצירה; כמה מהמפגינים עלו על גג האולפן והתבצרו שם ואחת המפגינות אף פרצה לאולפן.