בשבע 337: ישר מהרפת

חגית רוטנברג , ח' בניסן תשס"ט

עליכם לגלות לאיזה מפירושי רש"י לפרשה רומז הסיפור הבא (תחילת פרק ו')

דורון מיהר מאוד. היום יש מסיבת סידור לאחיו הקטן, והוא צריך לברך בשם הילדים הבוגרים של בית הספר. המסיבה מתחילה עוד שעתיים, והוא עוד לא עשה את התורנות שלו במשק. מה זה תורנות במשק? בשביל זה צריך לספר לכם שדורון גר במושב בדרום, ולמשפחה שלו יש משק גדול שכולל מטעים של פירות ושדות תפוחי אדמה. חוץ מזה הם מגדלים בעלי חיים: יש להם רפת עם מאתיים פרות וגם דיר קטן של עזים, שמהחלב שלהן הם מכינים גבינות.

בכל יום יש לכל אחד מהגדולים בבית תפקיד במשק, ודורון אחראי על הרפת: הוא צריך להאכיל את הפרות וגם לנקות את הלכלוך הרב שמצטבר מדי יום ברפת. נכון, זו עבודה מאוד לא נעימה, כמו שאתם מתארים לעצמכם, אבל לדורון זה כבר לא מפריע. הוא התרגל, והפרות אוהבות אותו מאוד. עובדה: כל פעם שהוא מגיע, הן מתחילות לגעות בהתלהבות ולכשכש בזנב.

"איך אספיק לסיים את העבודה עד המסיבה?" שאל את עצמו דורון בייאוש כשראה את ערימות הלכלוך שגדשו את רצפת הרפת. הוא לקח את כלי העבודה שלו, ופשוט הסתער על הרפת במרץ. שלוש דקות לפני מועד המסיבה הכל כבר היה נקי. הכל, חוץ מהבגדים של דורון. "מה עושים?" הביט על בגדיו בייאוש. "אני  לא יכול להיכנס ככה למסיבה. מצד שני, אני חייב להופיע תוך שתי דקות. לא נעים שכולם יחכו, ובטח לא יבינו מה קרה לי". דורון החליט שאין ברירה, הוא חייב להגיע עכשיו למסיבה. הוא ניסה לנקות את בגדיו עם קצת מים מהצינור, וניער מעליו את גבעולי החציר. דורון קיווה שאולי בכל זאת זה לא ייראה כל כך נורא...

הוא נכנס בריצה, מתנשף כולו, לאולם בו התקיימה מסיבת הסידור. ברגע שרגלו דרכה על רצפת החדר, הרגיש את כל המבטים מופנים אליו. דממה מוזרה השתררה לפתע: דורון כמעט שמע את המחשבות של ההורים והילדים, המופתעים לראותו כך במסיבה: 'הילד הזה לא מתבייש להופיע כך למסיבה? ישר מהרפת? הוא לא יכול היה לפחות להחליף לחולצה נקייה?' התפלאו כולם. דורון הסמיק והחוויר חליפות מרוב בושה. הוא הביט על עצמו ורצה לברוח, או שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותו על המקום.   

דורון עשה 'אחורה פנה' ורץ הביתה. הוא נכנס פנימה בסערה ודמעות בעיניו. "מה קרה, ילד?" שאל אותו סבא שישב בכיסא הנדנדה ומצץ את מקטרתו. "אני פשוט... לא הספקתי להחליף בגדים, ובאתי למסיבה עם בגדים מלוכלכים מהרפת, וכולם הסתכלו עליי מוזר", סיפר דורון בקול רועד. "נו, נו", הרגיע סבא, "לא צריך לבכות. אתה יכול רק ללמוד ממה שקרה. בוא", סימן לו סבא להתקרב, "אספר לך סיפור". דורון מחה את עיניו והתקרב לסבא. "כשהייתי צעיר למדתי בישיבה גדולה. אני זוכר שלראש הישיבה שלי, שהיה רב גדול וחשוב, היה עוזר בשם לייזר. לייזר היה בחור שהיה ידוע בנימוסים ודרך ארץ. הוא הקפיד מאוד על כל דבר שעשה, ובמיוחד על כבוד הרב. הוא תמיד הופיע לפניו בבגדים נקיים ומסודרים, כדי לכבד אותו. סיפרו אצלנו שלפעמים הוא אפילו החליף בגדים כמה פעמים ביום לשם כך: אם הוא היה מבשל לרב קדרת מרק, הוא החליף אחר כך לבגדים אחרים, מחשש שהקודמים התלכלכו בבישול. עם הבגדים החדשים הוא היה מגיש לרב את המרק ומוזג לו שתייה. עד כדי כך!" קרא סבא. דורון הקשיב לסבא, וחשב שאולי באמת הוא יכול ללמוד משהו מלייזר.