גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 338ראשיהפצה

למה דווקא נילי פריאל? - שופטים ושוטרים

אשת שר הביטחון לא המציאה את התופעה של בני משפחה שמנצלים לצורך עסקים משגשגים את קרבתם המשפחתית לבכירי המדינה. בעקבות עתירת הסנגוריה הציבורית, קרימינולוגים יחדלו מלבצע בדיקת בריאות נפש של נאשמים.
07/04/09, 10:19
יאיר שפירא

השלכות טיפולו של מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בפרשת חברת טאורוס, עשויות לשנות את כללי המשחק בין הון ושלטון במדינת ישראל. היא גם עשויה לסמן את תחילת שקיעתו של מבקר המדינה הנמרץ - במקרה הזה אולי נמרץ מדי.

נזכיר כי החברה, שהוקמה בידי נילי פריאל, רעייתו של שר הביטחון אהוד ברק, החלה לעסוק בייצוג אינטרסים של חברות בישראל. למרות הכחשותיה של פריאל, ברור שבהקמת חברה שכזו נלקח בחשבון כי דלתות ייפתחו בקלות למי שהיא רעייתו של שר הביטחון, שגם טוען לכתר ראש הממשלה. ברק אינו פופולארי בחוגי התקשורת בישראל, וזו יצרה סערה ציבורית סביב העניין. פריאל מיהרה לסגור את החברה, כדי לא לפגוע בקריירה הפוליטית של ברק.

התקשורת הרפתה, אך לא מבקר המדינה. בבדיקה שערך לינדנשטראוס לא נמצאו כל חשדות לפלילים, אם כי נמצא מתאם לא מחמיא לפריאל מבחינת הזהות שבין שוכרי שירותיה לבין התורמים לבעלה. מצב עניינים שכזה הוא בוודאי לא רצוי, אך לא ברור מדוע בחר לינדנשטראוס להיטפל דווקא לפריאל, בעוד מיטב בני הזוג ושאר בני בית של בכירי המדינה גורפים מיליונים בתפקידי ייעוץ שונים,  אשתו של שר פלוני מעניקה שירותי יחסי ציבור לפירמות מובילות במשק, ובנו של שופט בכיר מייעץ עוד משחר נעוריו תמורת שכר טרחה של עו"ד בכיר.

לא ברור גם האם אפשר, חוקית ומוסרית, להגביל את חופש העיסוק של קרוביהם של אנשי ציבור. אומנם גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, כמעט והועמד לדין בפרשת האי היווני, בתו של שר החוץ אביגדור ליברמן נחקרה במשטרה, ובעלה של השרה לימור ליבנת אפילו נבדק בידי לינדנשטראוס עצמו, אך תמיד ההתייחסות היתה לעסקה ספציפית המעלה חשד לפלילים. אם המבקר מניח לכל היועצים הנסמכים על קשריהם במסדרונות הפקידות והשלטון, יניח נא גם לגברת פריאל. אם הוא מבקש לבדוק את הנושא באופן שוטף ושווה - הרי שהמערכה הגדולה של המבקר למוד הקרבות עוד לפניו.

 

קרימינולוג במקום פסיכיאטר

תפקידה החשוב של הסנגוריה הציבורית עולה הרבה מעבר לייצוג פרטני של נאשמים חסרי אמצעים. לסנגוריה הציבורית יש מבט מערכתי על הפגיעה בזכויות חשודים ונאשמים, מיוצגים ובלתי מיוצגים, ויש לה גם מוטיבציה להביא קלקולים שכאלו לידי תיקון. לא מעט נעשה באמצעות  פרסום הדוח השנתי של הסנגוריה ודוחות ממוקדים שהיא מוציאה מעת לעת. לא פעם אף מוצאים עצמם הסנגורים כעותרים ציבוריים בבג"ץ.

השבוע העבירה הסנגוריה בבג"ץ תיקון גדול הנוגע לאחת החוליות החלשות ביותר בחברה - חשודים בפלילים שהם חולי נפש. החוק קובע שאם התעורר הרושם כי חשוד אשר טרם הוגש נגדו כתב אישום לוקה בנפשו, רשאי בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת התובע או הסנגור, לצוות כי החשוד ייבדק בדיקה פסיכיאטרית, שלא בתנאי אשפוז, כדי לקבוע האם הוא חולה והאם הוא מסוגל לעמוד לדין. "בדיקה פסיכיאטרית", קבע המחוקק, "נעשית בידי פסיכיאטר מחוזי, או בידי פסיכיאטר אחר שמינה הפסיכיאטר המחוזי". שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, העיר בפסק דין שפרסם השבוע כי אפילו אנשי שירותי בריאות הנפש ואנשי המשטרה לא העזו לטעון שהחוק מתיר לבדוק את החשודים שלא בידי פסיכיאטר. אלא שבפועל, כך מתברר, נבדקו החשודים, וגורלם נחרץ, בידי קרימינולוגים קליניים.

לשירותי בריאות הנפש ולאנשי המשטרה היו בעיקר הסברים טכניים. מסתבר שבבית המעצר באבו-כביר נמצא פסיכיאטר מומחה רק בימי ראשון, שלישי וחמישי. אשר על כן, עציר שנשלח להסתכלות בימים שני ורביעי לא זוכה לחוות דעת של הפסיכיאטר שאיננו, אלא של הקרימינולוג הקליני, שכן הוא זה שנמצא בבית המעצר בימים אלו. אם ניקח אנלוגיה משגרת בתי המשפט, הרי זה כאילו שבאין שופט זמין היתה המשטרה מאריכה את מעצרו של חשוד ע"י עוזר משפטי של אחד השופטים. הסנגוריה הציבורית ניסתה לתקן את המעוות מספר פעמים, אך פניותיה הושבו ריקם. "רק העתירה הניעה את גלגלי הרשויות לתיקון המעוות", כתב השופט בפסק הדין. "לולא היתה העותרת עצמה גוף של המדינה, היה מקום להשית הוצאות לטובתה".

 

ביקורת על בתי הדין

אליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון לשעבר, מבקר המדינה לשעבר ונציב תלונות הציבור על שופטים בהווה, הגיש השבוע את הדו"ח השנתי של הנציבות. הנציב, שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-78, החליף לפני כחצי שנה את הנציבה טובה שטרסברג-כהן, גם היא שופטת בית המשפט העליון בדימוס. מאחר ובירור תלונה בנציבות אורכת בממוצע מעט פחות מחודשיים מעת הגשת התלונה, ומאחר וגולדברג זכה לבלות בתפקידו החדש רק את החודשיים האחרונות של שנת 2008, הרי שהדו"ח רובו ככולו הינו פרי עמלה של הנציבה היוצאת.

גם השנה לא הצליחה כהן למצוא כשלים של ממש אצל חבריה מבית המשפט העליון. תלונה אחת סמלית - כשני אחוזים וחצי בלבד מסך התלונות שהוגשו כנגד שופטי הערכאה העליונה - נמצאה מוצדקת, וגם היא נוגעת לתחום האנמי יחסית של התמשכות הליכים. ככלל, נמצאו כמעט 11 אחוזים של תלונות מוצדקות מתוך כלל התלונות שהוגשו, כשאת ראשות רשימת הערכאות הבעייתיות מובילים בתי המשפט למשפחה עם 12 אחוזים של תלונות מוצדקות, בתי הדין לעבודה עם 15 אחוזים, ובתי הדין הרבניים  צועדים בראש עם 23 אחוזים של תלונות מוצדקות.

באופן כללי נראה כי תשומת לב רבה קיבלו בתי הדין הרבניים מהנציבות בשנה החולפת. בראש עומד ניסיון ההדחה של דיין בית הדין הגדול, הרב אברהם שרמן, בעקבות פסק הדין השנוי במחלוקת  שפרסם כנגד הרב חיים דרוקמן, שכיהן אז כראש מערך הגיור. הנציבה פרסמה דו"ח חמור על התנהלות הדיין וביקשה מהוועדה למינוי דינים להדיח אותו מתפקידו. הוועדה דחתה את המלצת הנציבה ברוב קולות. הנציבה אף פרסמה מכתב גלוי לראשון לציון הרב עמאר, העומד בראש בית הדין הגדול, ובו קבלה על כי פרשה חמורה שהגיעה לידיעתו התבררה בין כותלי בית הדין מבלי לידע את הנציבות בעניין.

פרשה נוספת עוסקת בדיין בית הדין הגדול אשר סרב לפסול עצמו מלשבת בהרכב שבפניו טען עו"ד שייצג את בתו בבית משפט למשפחה. הדיין הניח לעו"ד לטעון בפניו בשני תיקים שונים, מבלי ליידע את הצדדים על הקשר בינו ובין עו"ד. הוא סירב לפסול את עצמו גם כאשר הרב עמאר ביקש ממנו לעשות כן.

פרשה חמורה נוספת, אותה העבירה הנציבות לידיעת היועץ המשפטי לממשלה לצורך פתיחה בחקירה פלילית, נוגעת להתנהלות הרכב בבית דין רבני אזורי בו אחד הדיינים היה קשור למשפחתו של אדם שביקש לקבל גט מאשתו, שניהם בעלי צרכים מיוחדים. על פי החשד הטעו הדיינים במתכוון את האישה,כך שמצאה את עצמה גרושה מבלי לדעת שעברה את ההליך.