גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 338ראשיהפצה

האקדמיה לאיזון - דעות

שקיפות באקדמיה וגיוון תקשורתי. שתי הצעות פעולה לשרי החינוך והתקשורת החדשים שעשויות לחולל שינויים גדולים
07/04/09, 10:19
דודו אלהרר

שני המינויים המסקרנים ביותר בממשלת נתניהו הם לדעתי המינוי של גדעון סער לתפקיד שר החינוך, והמינוי של משה כחלון לתפקיד שר התקשורת. האתגרים המדיניים, הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים לא יושפעו כהוא-זה מאופיו של שר זה או אחר ומהשפעתו על תפקוד משרדו. כוחה של הזירה הבינלאומית על מדיניותה של ישראל הוא כה מכריע שממשלת ישראל יכולה לכל היותר לעכב מהלכים מסוימים לפרקי זמן קצובים, לבקש על נפשנו או לחילופין לציית ולהישמע להוראות אלה שברצונם מתקיימת מדינת-ישראל כמדינה התלויה בחסדיהם.

שונים לחלוטין הם פני הדברים במשרדי החינוך והתקשורת. כאן יש לשרים המופקדים עליהם מרחב פעולה משמעותי לשינוי פרצופה של המדינה, הן בעיני החברה בישראל והן כלפי כולי-עלמא. אין הכוונה לתכניות הלימודים, שכר המורים, הצפיפות בכיתות, האלימות בבתי-הספר ועוד ועוד נושאים ראויים וחשובים שמשרד החינוך מופקד עליהם – ולא ברשיונות שידור, מחירי שיחות סלולריות ומעבר בין חברות תקשורת, או אכיפה של תנאי זיכיונות שידור שמשרד התקשורת אחראי לכך. כל אלה מטופלים על-ידי המערכות הקיימות באופן שוטף, ואף כי תמיד יש מקום לשיפורים – השפעת השרים החדשים על-כך תהא מזערית.

בשתי המערכות הללו, מערכת החינוך בישראל כמו גם בתקשורת הישראלית, יש לממלכה את הכלים, הסמכות והחובה לקבוע את אופיים, דמותם והתנהלותם כזרועותיה של המדינה היהודית, הציונית והדמוקרטית. מובילי המערכות הללו כיום, הן במוסדות החינוך והן באמצעי התקשורת, פועלים בכל מרצם בריש-גלי ובחוצפה אין דומה לה נגד כל מה שהוא יהודי וציוני בשם איזושהי דמוקרטיה מעוותת ועלובה הכורתת את הענף עליו אנחנו מתקיימים. הם פועלים במרץ רב ובהתלהבות אין-קץ בארץ ומחוצה לה להכפיש ולנאץ כל מהלך שמטרתו להפיח חיים בדרכה של מדינת היהודים הנאבקת על קיומה, פשוטו כמשמעו. איך נתגונן בפני מתקפותיהם של המוסדות האקדמיים והתקשורת הבינלאומית בעולם, בשעה שאינספור מאמרים ופרשנויות של בעלי טורים ועמדות בכירות באקדמיה ובתקשורת הישראליות, מטנפים כל זכר ביהדותה ובציוניותה של מדינת-ישראל ומעצימים את האנטישמיות בעולם?

התביעה מאזרחי מדינת-ישראל להיות נאמנים למדינתם נחשבת לפאשיזם וגזענות בזויה בקרב מרבית אנשי האקדמיה והתקשורת הממלכתית בישראל. אין להתפלא אפוא שנאמנותם שלהם למדינת-ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי מפוקפקת למדי, ולמעשה הם הינם מן המתנגדים הנחרצים ביותר בעולם לאופיה היהודי של מדינת-ישראל. מדוע שמדינת היהודים תזון ותפרנס את מחריביה מבית ועוד תעניק להם בימה מפוארת להבאיש את ריחה מול חוטמו של היקום כולו?

 

צעדים בוני אמון

והנה, יש הזדמנות שלא תסולא בפז! יש שלטון חדש עם שר חינוך חדש ושר תקשורת חדש, ושניהם מוסמכים ואף חייבים לתקן את העיוותים הללו. לכך בדיוק הם נבחרו. אשר על כן יש לתבוע מן השרים האלה למלא באמונה את תפקידיהם כשרים במשרדיהם, כפי שהצהירו והתחייבו בעת השבעתם מעל דוכן הכנסת, וכצעדים ראשונים נתבע מהם כדלקמן:

א.           על שר החינוך מר גדעון סער לעקור מן השורש, מיד ולאלתר! את הדומן הבואש במעמקי האקדמיה בישראל, לבדוק את השחיתויות הנפעלות במסווה של "חופש אקדמי" כפי שבאו לידי ביטוי בדו"ח החמור של מבקר המדינה על האוניברסיטאות. היכן בוזבזו 18.000.000.000 ₪ (שמונה עשר מילארד שקלים חדשים טבין ותקילין!)? מי קובע את שכרם המופרז של עוכרי המדינה היהודית? מדוע ועל מה? מי מחליט על אינספור ההטבות המופלגות עם השמות והכינויים היצירתיים? כמה מקבל חבר סגל אקדמי עם פרישתו? על מה ולמה למען השם? ובעיקר אלו צרעות וכינים מקננות עוד שם שלא הצליח לגלות מבקר המדינה?

ובכן מה? לרסן את מי שצריך לרסן ולהעמידם במקומם הראוי! להעיף את מי שצריך. להעיף ולהעמיד לדין את העבריינים בלי שום הנחות. ושיחזירו את הכסף!

ב.            בכפוף לסעיף 4 לחוק רשות השידור וכבעל השקפה אחת מיני רבות הרווחות בציבור, הנני מתכבד לתבוע משר התקשורת לפעול בדחיפות ליישומו המלא, אחת ולתמיד, של סעיף 4 לחוק רשות השידור: –

"הבטחת שידור מהימן

הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה".

תוקם אפוא לאלתר 'ועדת איזון' מטעם שר התקשורת עם סמכויות מלאות לכפות סעיף זה על כל כלי התקשורת הממלכתיים, בכל התכניות ובעיקר בחדשות! תל-אביב היא רק תל-אביב! יש את באר-שבע, מגדיאל, קדומים, אשקלון וקרית-ארבע... יש שמאל, יש ימין ויש מרכז בפוליטיקה! יש יהודים ולא יהודים, חילוניים ודתיים, עשירים ועניים, אשכנזים ומזרחיים... יש בדיחות שמצחיקות ברמת-השרון ואותן בדיחות משרות דיכאון במגדל העמק... מה שמעורר אצל פלג מסוים גאווה וכבוד, פוגע ומעליב ציבור אחר... יש נושאים חשובים במקום אחד ושוליים במקום אחר... יש מוסיקה יהודית עממית ויש מוסיקה קלסית ליחידי סגולה... יש פזמונים בעשרות טעמים שאין להם ביטוי הולם ויש ניגונים ופיוטים שאין לעורכי המוסיקה מושג על קיומם... ועוד ועוד...

לכולם-כולם חובה לתת ביטוי הולם ברדיו הממלכתי על כל רשתותיו: רשת א', רשת ב', רשת ג', קול הדרך לעסקים, קול המוסיקה, גלי-צה"ל, גלגל"צ, כל התחנות האזוריות של הרשות השנייה, ערוצי הטלוויזיה 1, 2, 10 וכל הערוצים הקהילתיים. "ביטוי הולם", מתאים, מקצועי, בלי משוא פנים וברמה נאותה – כולם שייכים לכל אזרחי מדינת-ישראל המממנים אותם וכולם כפופים לאותו סעיף 4 בחוק.

השקפת העולם הפוליטית, התרבותית והחברתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי באקדמיה וברוב אמצעי התקשורת הממלכתיים מזה שנים רבות, מייצגת לכל היותר את בוחרי שלשת חברי הכנסת של מר"צ. זהו מעוות בלתי נסבל יותר!  ייטיב נא ראש הממשלה לעשות אם יעניק לשני השרים את מלוא הגיבוי הנחוץ להם. ככלות הכל הם נתבעים על-ידי העם שהוא הריבון, לאכוף את דרישות החוק! אין פה גחמה נגד מישהו אלא אכיפה של החוק נגד אלה העושים מלאכתם רמייה לתועלתם ולתועלת השקפת עולמם. שליטה של ממשלה במדינתה הינה חובה! חובת המשילות! המוסדות האקדמיים ואמצעי התקשורת המתוקנים ישנו מן היסוד את דיוקנה של מדינת-ישראל הן בארץ והן בעולם כולו ויקלו במידה רבה גם על תפקודי משרדי הממשלה האחרים. אלו הן תביעות מינימליות! הכרחיות! בכפוף לחוק הקיים גם היום אשר מוטל לו כאבן שאין לה הופכין, ובכל זאת, איש העקום בעיניו עושה באין אונס.