חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 338ראשיהפצה

סיפור מההגדות - סיפור לילדים

07/04/09, 10:19
אסתי רמתי

(עליכם למצוא בסיפור כמה שיותר מושגים ושמות מההגדה של פסח)

 

למשפחת חירות היו ארבעה בנים: אלעזר, עקיבא, יהושע, וטרפון הקטן. בימים כתיקונם, אבא עזריה עבד בבקרים ככורך ספרים, ובערב כמגיד שיעור, ואמא רחצה כלים במסעדת 'שולחן עורך'. אך כעת השניים היו בחופש, והמשפחה כולה עסקה בניקיונות לקראת החג. השנה, לראשונה, הם עמדו לערוך את הסדר בבית, והעבודה היתה רבה.

מדי בוקר אבא העיר את הבנים: "חבר'ה! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית!" אחרי תפילה וארוחת בוקר הילדים קיבלו מטלות, והם עמדו בהן בכבוד.

אך היו גם תקלות. "אמא, טרפון מוציא מצה מהארון ומפורר אותה!" קרא אלעזר, ואמא באה בריצה. "נפלא", אמרה אמא למראה הבלגן, "ואני רואה שהוא גם מגרד בראש...רק כינים חסרות לי בערב פסח!"

והמריבות... איזה מריבות... בארוחת הערב, למשל, אמא הגישה שלל שאריות שהיו צריכות להתחסל, וביניהן ביצה אחת קשה שנשארה במקרר. יהושע שלח יד ולקח אותה, אך בשנייה האחרונה עקיבא חטף אותה ממנו, וגם שרט לו את היד. "רשע! בגללך יורד לי דם", צעק יהושע, "אני אתן לך מכות!"

אמא התערבה. "די ילדים – די דיינו! לא צריך לפתור כל דבר בכוח הזרוע! אני רואה שאני צריכה לנהוג בכם ביד חזקה..."

"אבל אמא, אני מת מרעב", הצטדק עקיבא, "הבטן שלי מקרקרת כמו צפרדע. וחוץ מזה, תגידי לטרפון! הוא לקח לי את הכוס!"

"לא נכון! זה בכלל לא שלך", אמר טרפון, "זה הכוס של אליהו השכן. הוא השאיל לנו אותה".

"נו באמת", שפשפה אמא את ראשה הכואב, "ממתי אליהו השכן משאיל לנו כוסות? גם על זה צריך לריב? הבאתי לשולחן בדיוק ארבע כוסות, וזה הכל".

"תתביישו לכם", התערב גם אבא, "אמא טורחת ומכינה לכם ארוחה, והיא,שעמדה וקרצפה כל היום, צריכה גם לסבול את המריבות שלכם?"

"אבא", אמר אלעזר, "נראה לי שכולנו פשוט עצבניים מרוב עבודה. אולי נצא קצת? עבדים היינו במצרים - לא  בבני ברק!"

"נו, בסדר", צחקה אמא", אתה ילד חכם. אחרי ארוחת הערב נלך כולנו יחד לקניות"

הסופרמרקט היה מלא עד אפס מקום. אבא העמיס  על העגלה מצרכים  בזמן שאמא עמדה והתלבטה ליד המקפיא של הבשר. "שלוש לשונות בקר יספיקו לנו, נכון עזריה?"

"לא, תקני ארבע", אמר אבא, "אין כמו הלשונות שלך, גאולה!"

לבסוף, אבא הביט ברשימה. "תם ונשלם- אפשר ללכת לקופה. בעצם, שכחתי את החסות למרור!" אך כשהם ניגשו למקרר הירקות, התברר שהחסה לא היתה במקום הרגיל.

"מעניין אם הם כבר אזלו, או שהעבירו אותם למקום אחר", תהתה אמא, אך ברגע זה ראה עקיבא את פסח, חברו לכיתה, צועד לעבר הקופה ובידו מספר חסות.

"הי, פסח מצא מרור!" הוא קרא.

"יופי!" שמחה אמא, "הוא מצא הרבה?"

"שניים, שלושה... מי יודע?" השיב עקיבא "לא רואים מכאן".

עקיבא רץ לחברו, שהסביר לו היכן החסה, ובערוב היום, כשחושך החל לרדת, משפחת חירות סיימה את הקניות ויצאה בדרך הביתה. "נראה לי שלילדים מגיע צ'ופר", אמר אבא כשחלפו ליד המרכז המסחרי, והוא עצר וקנה לכולם – מלבד יהושע - ארטיקים.  לו התחשק דווקא כוס ברד מהקיוסק שליד הבית.

"שטוף את הפנים ורחץ ידיים לפני שאתה אוכל", העירה אמא ליהושע, "אני לא יודעת ממה התלכלכת כל-כך..."

"וברך בקול", הוסיף אבא, "שנוכל לענות אמן".

באותו ערב, אבא ואמא עבדו עד שתיים לפנות בוקר.

"כבר עבר כמעט חצי הלילה", אמר אבא, " ובכל זאת, כיף שהשנה אנחנו בבית בסדר".

"נכון" אמרה אמא ופיהקה פיהוק גדול. "אבל אני דווקא מחכה לשנה הבאה, בירושלים, אצל ההורים שלי".