חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

משפט שלמה - בגליון השבוע

אחרי 33 שנה על כס הדיינות, פורש הרב שלמה דיכובסקי מבית הדין הגדול. בראיון מקיף לרגל פרישתו, מציע הדיין המוערך לערוך שינויים בשיטת מינוי הדיינים ונשיא בתי הדין, דוחה את ההאשמות על אפליה נגד נשים, קורא
23/04/09, 12:30
עמנואל שילה וחגית רוטנברג

בימים בהם ביקורת משתלחת על בתי הדין הרבניים ודייניהם שגורה בשיח הציבורי ומתפרסמת בכל אתר ואתר, מחמם את הלב לפגוש בדמותו המרשימה של מי שזכה ביושר בתואר 'הוותיק בדייני ארץ ישראל'. דמותו של הרב שלמה דיכובסקי, שפרש לאחרונה מתפקידו בבית הדין הרבני הגדול לאחר 33 שנים על כס הדיינות, מנפצת כל מיתוס שלילי שניסו להדביק לדיינים. מוסר העבודה הגבוה שלו, זריזותו בכתיבת פסקי דין, חתירתו אל האמת תוך גילוי אומץ לב הלכתי ולקיחת אחריות, וכמובן ידענותו הנרחבת ביום התלמוד והפוסקים - כל אלה הקנו לרב דיכובסקי הערכה ציבורית מקצה אל קצה. ולא בין תופשי התורה בלבד, אלא גם מצד מי שעומדים בקצה הנגדי למערכת בתי הדין, ובראשם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרון ברק.  

בראיון מקיף לרגל פרישתו לגמלאות, שמתקיים בדירתו הצנועה במרכז תל אביב, מתייחס הרב דיכובסקי לסוגיות אקטואליות מעולמם של בתי הדין והדיינים. בדיבור חותך ומדויק, בהסברים בהירים ונרחבים ובאיפוק וזהירות אופייניים עונה הרב למתקפות על בתי הדין, מציע שינויים במערכת הקיימת, ואף משתף בסיפורים מעולמם של גדולי הדיינים.  

לפי השיטה הנהוגה כיום בבתי הדין, הרבנים הראשיים משמשים ברוטציה כנשיאי בית הדין הרבני העליון. האם לא נכון היה לאמץ את השיטה של מערכת המשפט האזרחית, ולהעמיד בראש המערכת את בכיר הדיינים?

"השיטה הזאת היא בעצם המצאה פוליטית. בזמנו המפד"ל היתה דומיננטית מאוד בנושאי הדת והרבנות במדינה. עובדה שרבנים ביישובים ובערים השונות היו אז בדרך כלל מומלצים של המפד"ל. בתחום הדיינות היתה להם שליטה חלשה, אז חשבו על רעיון נחמד: הרי הרבנים הראשיים בוודאי יהיו שלנו, אז הם יעמדו בראש המערכת, ואז גם הדיינות תלך בכיוון הזה. אמרתי לזבולון המר המנוח שהמצב הזה הוא לא נסבל. הראוי לכתחילה היה שהעומדים בראש המערכת יהיו כאלה שעברו את השלבים השונים והגיעו עד לדרגה העליונה, כפי שקיים בבתי המשפט. אבל מה לעשות, גם המערכת הזאת עדיין עומדת על הרגליים החולות של פוליטיקה שכבר מזמן אבד עליה הכלח".

לגבי האופן בו מתמנים ונבחרים דיינים, יש טענה שהרבה פעמים קשרים משפחתיים, עדה, השקפה אידיאולוגית ועוד מכתיבים את הבחירה, ולאו דווקא הטובים ביותר הם אלה שמתמנים.

"בוועדה לבחירת דיינים יש חלק לא קטן שמורכב מאנשים פוליטיים. אם יש בוועדה שני שרים ושני ח"כים, אז כבר 40 אחוז מתוך עשרה חברי ועדה הם אנשים פוליטיים. גם האחרים לא נקיים לחלוטין מפוליטיקה. כל אחד יש לו את ההשקפות שלו, הקירבה שלו לגדול פלוני, השייכות העדתית או כל שייכות אחרת. בהחלט לדברים האלה יש משמעות". הרב דיכובסקי מוציא מהמדף הסמוך כרך עב כרס של הי"ד החזקה ומקריא מתוך הרמב"ם בהלכות סנהדרין את סדר מינוי השופטים בימים עברו: "מבית הדין הגדול היו שולחים בכל א"י ובודקים כל מי שנמצא שהוא חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו - עושים אותו דיין בעירו. ומשם מעלים אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלים אותו לפתח העזרה, ומשם מעלים אותו לבי"ד הגדול". הרב מסביר כי לדעתו אותה שיטה צריכה לנהוג גם במינוי דיינים כיום, ובית הדין הגדול יהיה הגוף הממנה את הדיינים. "אם ניתן היה לקחת את הרמב"ם הזה ולהדביק אותו למציאות בימינו, וזה לא בלתי אפשרי, אז דברים ייראו אחרת".

יש טעם להמשיך ולמנות דיינים לפי מפתח עדתי של ספרדים ואשכנזים, או שזה משהו שאבד עליו הכלח?

"אם אתה שואל אותי, אבד עליו הכלח מזמן. מסיבה פשוטה: אין פסיקות בלתי ידועות שספרדים לא יודעים על אשכנזים ואשכנזים לא יודעים על ספרדים. אין הבדלים. האשכנזים דנים ספרדים והספרדים דנים אשכנזים". עם זאת, הרב מספר על מחלוקת הלכתית על רקע עדתי שהיתה לו עם אחד מגדולי הדיינים: "כידוע, יש לרמב"ם שיטה מיוחדת לגבי אישה שאומרת שבעלה מאוס עליה, שלדעת הרמב"ם כופים את הבעל לגרש. אני זוכר שישבתי במקרים קשים עם הרב קפאח, שהיה תימני, והוא אמר: אני מחויב לרמב"ם, וממילא אם היא אומרת 'מאיס עליי' - כפייה, מאסר וזהו זה. החברים האחרים בהרכב לא תמיד הסכימו איתו. אני כבר אז התחלתי לגלות את הניצנים של מדיניות יותר אגרסיבית במתן פסקי דין. כמעט בכל תיק יש דברים נוספים, מה שנקרא צירופים. כאשר מצאתי צירוף כזה וכזה - הלכתי איתו, ואז כפייה, גט, ונגמר העניין. לא סטיתי חלילה מן ההלכה, אבל עשיתי את כל המאמץ למצוא במסגרת ההלכתית את כל הסניפים והצירופים, בכדי להגיע להכרעה. תמיד חיפשתי צירופים נוספים, הרי סוף סוף אני אשכנזי והשו"ע והרמ"א פוסקים לא כמו הרמב"ם, אז חיפשתי ומצאתי. אבל בדרך כלל אין הבדלים בין ספרדים לאשכנזים, זה הכל היינו הך".

 

 אי אפשר לפסוק 'גלאט'

בשנים אחרונות נשמעות הרבה טענות נגד בתי הדין שאין מספיק פסקים של כפיית גט. אפשר להבין שעמדת הרב בנושא נוטה יותר לכיוון של כפייה?

"אני לא פוסק לפי סטטיסטיקה, ולא פסקתי כפייה בגלל שראיתי צורך שיהיו יותר מקרים של כפייה. כל תיק לגופו. על זה כתבתי באיגרת לדיינים בשנה שעברה, שדיין צריך לקחת על עצמו אחריות הלכתית וסיכונים הלכתיים, ולדעת שאי אפשר לפסוק 'גלאט'. גלאט, אמרתי, כל אחד יכול לאכול בבית שלו, אבל לאחרים צריך לא פעם לפסוק 'ויש ליישב בדוחק'. גם ביורה דעה מתירים או מכשירים דבר כשיש הפסד מרובה. ברור שהרב עצמו לא יאכל את זה, אבל ההלכה אומרת להתחשב במצב של הפסד מרובה. מי שלא רוצה לקחת אחריות אומר: עד שזה לא יהיה גלאט שבגלאט, חלק לחלוטין, אני לא אפסוק כפייה. התוצאה היא שכמעט לא יפסוק כפיית גט אף פעם.

"כתוב בגמרא שדיין צריך לראות כאילו גיהנום פתוחה לו מתחתיו. כתבתי באותה איגרת: יש כאלו שאומרים - אם גיהנום פתוחה מתחתיי אני אברח 200 ק"מ כדי שחלילה לא אפול בגיהנום. לא זה הפירוש, אלא הוא צריך ללכת על שפת הגיהנום, לדעת שהוא עלול ליפול פנימה, ואף על פי כן הוא לוקח על עצמו את האחריות והסיכון. זה מקצוע מסוכן, מה לעשות".

בעצם הרב אומר שאם יש רבנים שהם יראי הוראה או רוצים לצאת ידי חובת כל השיטות, שלא יהיו דיינים.

"בדיוק זה מה שכתבתי. אדם שפוחד לקחת אחריות, שלא ייכנס למקצוע הזה. יש מקצועות הרבה יותר סטריליים. אם הוא יאמר שיעור בישיבה למשל, אז אין לו בעיה לומר כל מה שליבו חפץ, זה הכל לא להלכה ולא למעשה, אז מה אכפת לו. אבל אם הוא דן באנשים, הוא צריך לקחת אחריות על עצמו".

בגישה הזו של לקחת אחריות, הרב מרגיש עצמו במיעוט בין הדיינים של היום?

"אני לא יכול לדעת מה קורה אצל כל דיין, אבל הקו הזה שאני הובלתי בביה"ד, לא הייתי יחיד בו. נשיא ביה"ד הגדול הרב עמאר הלך איתי, היו עוד מן הדיינים שהלכו איתי. אני לא יודע אם זה הקו הדומיננטי היום, אני מקווה מאוד שזה יהיה הקו במשך הזמן".

מבחינה הלכתית, האם יש איסור שאדם יעשה גט בבי"ד רבני, אבל עניינים של משמורת ילדים, מזונות וחלוקת רכוש יעשה בבימ"ש למשפחה?

הרב מקדים ואומר כי "המצב הזה של כפל סמכויות הוא מצב לא בריא. צריך לדעת שדיני המשפחה שלובים זה בזה. כל דבר קשור אחד בשני. הגיע הזמן לעשות סדר אחר במערכת, באופן כזה שכל אחד יהיו לו את הסמכויות הבלעדיות שלו ולא יהיה מצב שאפשר לשחק בין הערכאות".

על השאלה ההלכתית בעניין הזדקקות לבית משפט למשפחה משיב הרב באנחה: "מה אומר, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. בעיקרון, כל אדם שומר מצוות צריך לנהל את כל הדיונים שלו בבי"ד רבני. אך בגלל שבתי הדין לא תמיד נמצאים במצב ראוי, אז נוצר לצערי הרב מצב שאנשים שיש להם נגיעות, גם אם הם שומרי מצוות, הנגיעה גוברת על שמירת המצוות, והם מחפשים איפה שכדאי להם ולא איפה שראוי להתדיין. האם אפשר לדון את האדם הזה לכף חובה באופן מוחלט? קשה לדון. כל אחד מאיתנו יודע שבדברים הנוגעים לו הוא לא תמיד עומד בניסיון, ולא תמיד ילך לבי"ד רבני, אלא יעדיף ללכת למקום שבו יש לו סיכוי טוב יותר לזכות בדין".

 

נשים בבית הדין

בחלק מהמקרים ההחלטה ללכת לבימ"ש למשפחה באה מהטענה שבתי הדין מפלים את הנשים לרעה.

"אני לא מקבל את זה בשום אופן. אצלי זה ודאי שלא, זה בטוח. אני גם לא ראיתי בבתי דין אחרים שיש איזו שנאה למין הנשי. ההבדל הוא לא בין גברים לנשים, שהדיינים שהם גברים אוהבים גברים ולא אוהבים נשים. ההבדל הוא בגישה ההלכתית, עד כמה הדיין מוכן לקחת על עצמו הכרעות הלכתיות קשות. אבל להגיד שהדיינים לא אוהבים נשים? לא מקבל את ההגדרה הזאת".

אנשים עושים השוואות ואומרים שבבית משפט תמיד יפסקו לאישה יותר מזונות. זה נכון?

"זה נכון ולא נכון", אומר הרב, ומספר על השתלמות של שופטים שהשתתפו בה גם דיינים, במהלכה נדרשו המשתתפים לפסוק במשפט מבוים בענייני משפחה. לאחר מכן השוו בין פסקי השופטים לדיינים, "וראה זה פלא: כמעט שלא היה הבדל בין פסיקות הדיינים לפסיקות השופטים. מבחינת העיקרון כך צריך להיות. הרי גם בתי המשפט אמורים לפסוק מזונות על פי הדין האישי, זה כתוב בחוק. רק מה לעשות שיש דברים שבעיני הדיינים נראים פחות חיוניים ובעיני שופטים נראים חיוניים. למשל כל אותם תחומים שילדים מתמחים בהם, מחשבים וכל מיני חוגים. אגב, היו מקרים לא מעטים שבהם האבא או הבעל משך לכיוון של בי"ד רבני והאישה רצתה בית משפט, וכאשר קיבל הבעל את פסיקת בית הדין נפלו פניו - חייבו אותו יותר ממה שהיה מחייב אותו בית המשפט".

מתוך הניסיון בבית הדין, הרב חושב שהתופעה החדשה של השתלבות נשים בתפקיד טוענות רבניות זו התפתחות חיובית?

"כשהרעיון הזה צץ, הרב שפירא היה נשיא ביה"ד הגדול, והוא התנגד לרעיון. ואז אמר: 'אנחנו נציב בפני הנשים אתגר - להיבחן בבחינות שנבחנים טוענים רבניים. בטוח שנשים לא יצליחו בבחינות האלה'. מה לעשות, התוצאות היו שהנשים שנבחנו הצליחו יותר טוב מהגברים. בקיצור, הנושא הזה של טוענות רבניות הפך להיות עובדה קיימת. יש בביה"ד אולי התמרמרות מסוימת כלפי טוענות רבניות, בטענה שהן מוציאות את דיבת המערכת רעה בכל מיני נושאים. אני לא הייתי מקבל את ההגדרות הללו. אני חושב שכל עניין לגופו, ויש גם עורכי דין שמדברים סרה במערכת. בעיקרון, העניין של טוענות רבניות הוא בהחלט התפתחות שהועילה לאותו ציבור נשים שלא יכול להתבטא בעצמו וזקוק למי שידבר עבורו".

לעומת הטון המתון של הרב, רומזת הרבנית, היושבת לצידו בראיון, למקרה בו טוענת מסוימת תקפה בחריפות את הרב בשבתו כדיין: "היו טוענות רבניות שדיברו חריף יותר, ובגלל זה לא הגיעו לידי פתרונות". הרב מאשר את המקרה, אך מזכיר בטון מפויס כי אותה טוענת רבנית התחרטה על דבריה, וסבור כי התנהגות תוקפנית אינה ייחודית לטוענות הרבניות. עם זאת, הוא ממליץ לטוענות להתנהל בצורה מקצועית גרידא. "לא טוב ולא בריא שתהפוך את הדברים למלחמה אישית. זה גם לא בריא לקליינטית".

יש טענות שנשמעות לגבי מוסר עבודה ירוד של חלק מהדיינים. האם חל שיפור בנושא הזה?

"אני עצמי הייתי נוהג להופיע בבי"ד הרבה לפני תחילת הדיונים והייתי מסיים הרבה אחרי תום הדיונים. זה מוסר עבודה שאדם מתחנך אליו ממש מקטנות. היו לצערי מקרים לא מעטים של דיינים שאצלם מוסר העבודה היה ירוד יותר. יכול להיות שיש עדיין מקרים כאלו, אבל לפחות לפי מה שאני שומע מהמערכת, היום המצב הרבה יותר טוב".

יש תפישה בציבור הדתי-לאומי שאם יהיו יותר דיינים שגדלו בישיבות הציוניות זה ישפיע יותר טוב על תפקוד המערכת והתדמית שלה. מה דעת הרב בנושא?

"אותם דיינים שמוכנים לקחת על עצמם את האחריות ההלכתית במקרים קשים הם לאו דווקא בוגרי ישיבות ציוניות. יש כאלו ויש כאלו. באופן כללי, ראוי שהשופטים יהיו פחות או יותר בבואה מייצגת של אלו שבאים בפניהם, ולא שאדם ירגיש את עצמו זר ומוזר בעולמם של הדיינים שהם בכלל מעולם אחר. זה נכון וראוי להיות, אבל לומר שזה משנה לגבי הפסיקה, אני לא חושב".

 

 נגד הפקעת קידושין

מה דעת הרב על שתי ההצעות שנשמעות מפעם לפעם לפתרון בעיית מסורבות הגט - הסכם קדם נישואין והפקעת קידושין?

"שתי ההצעות לא יועילו. לגבי הסכם קדם נישואין: בסדר, יש הסכם. ונגיד שההסכם הזה מעוגן בהלכה. גם זו בעיה לא פשוטה, עד כמה ההסכמים האלה יכולים לעמוד על רגליים איתנות מבחינת ההלכה. אבל מה עושים לאדם שאין לו חשבונות בנק מסודרים, או שאין לו כסף? כל ההסכמים לא שווים כלום. ומה לעשות לאדם עקשן שלא נרתע מסנקציה כספית? אני לא נגד הסכם קדם נישואין, אבל להגיד שזה יושיע את עם ישראל? לא בטוח. הגרעין הקשה של סרבני גט לא נרתע מסנקציות כאלה.

"לגבי הפקעת קידושין, זה דבר שלא מקובל על הדיינים והפוסקים, לא בדור הזה ולא בדורות הקודמים, ואני חושב שהדיבורים לא יועילו דבר. אמנם יש מקרים בודדים שבהם השתמשנו בטכניקה של הפקעת נישואין, אבל זה מדובר על מקרים קשים של הפקעת ממזרות. גם במסלול הזה עושים את זה יחד עם גט. כלומר זה תלוי בשיתוף הפעולה של הבעל, ואם הוא לא רוצה לתת גט מה זה יעזור?".

בעקבות ריבוי העולים שאינם יהודים, נשמעות קריאות ולחצים לפשט ולזרז את תהליכי הגיור. כיצד לדעת הרב יש  להתמודד עם הבעיה?

ראשית, מדגיש הרב כי למעשה רק אחוז קטן מהעולים מבקש להתגייר. "לגבי אותם אלה שמחפשים להתגייר - כמובן צריך ללכת לפי ההלכה. הוויכוח שהיה בנושאים אלה לא היה בהליכי הגיור, כי הם ברורים: מילה, טבילה וקבלת מצוות. הוויכוח היה אם ניתן לבטל גיור למפרע, כשהתברר אחרי זמן שהגר לא שמר מצוות. אבל גם הרמב"ם (הלכות אסורי ביאה  פרק י"ג הלכה י"ח) מעיד שרוב הגרים חוזרים בהם, ואע"פ כן זה לא מבטל את הגיור למפרע. ביטול למפרע הוא בעייתי מאוד בעיניי, כי הגיור נמדד באשר הוא שם. אם באותו רגע שהראש מתחת למים הגר מקבל על עצמו מצוות בקבלה מלאה, שום דבר בעולם לא יכול לבטל את הגיור. לומר שאנו חכמים למפרע ויודעים שהקבלה לא היתה רצינית, אי אפשר לומר דבר כזה. זה דברים שבלב ואי אפשר לדעת".

אותו פס"ד מפורסם בביה"ד העליון לא רק ביטל את הגיור למפרע, אלא פסל את בית הדין המגייר של הרב דרוקמן.

"כך הם סברו באותו הרכב. אני התבטאתי בכמה מקומות ואמרתי שהדברים לא מקובלים עליי בשום אופן. לגבי פסילת האדם עצמו, אני מכיר אותו מקרוב עשרות שנים, ואני מעריך מאוד את יראת השמיים שלו והרצינות שלו. גם אם שגה בדברים מסוימים, ולא אכנס כרגע לפרטים, זה בוודאי לא מגיע למצב של ביטול גיור".

הרב דיכובסקי מבקש להעלות בעיה אחרת, קריטית לא פחות, בנושא הגרים: "יש בעיה אחרת. הגרים אחרי הגיור לא פעם נופלים בשמירת המצוות בגלל שהחברה די דוחה אותם. שמעתי את זה לא פעם מגר, שהניסיונות שהיו לו אחרי הגיור היו קשים יותר מהניסיונות שלפני הגיור. בחוגים מסוימים זה הרבה יותר בולט, כשלא מקבלים את הילדים שלו לת"ת וכמובן את הבנות לא מקבלים לסמינר, והורים לא מרשים להתחבר לילדים שמא יתקלקלו. הוא דחוי בחברה. זה מצב קשה והוא גורם לגרים ליפול ממש".

בעצם למה נושא הגיור מתנהל במערכת בתי דין נפרדת?

"הטענה היתה שבתי הדין הרבניים עסוקים והם לא מקבלים תמיד בסבר פנים יפות את הגרים. כדי לשבת עם הגר ולהכיר אותו היטב לא מספיק הזמן שיש לבי"ד בין תיק לתיק. לכן הקימו את המערכת המקבילה. אני לא יודע אם הדברים האלה הצדיקו את עצמם. הנושא הזה של בי"ד לגיור נמצא בטיפול ובירור".

האם יש מקום להנהיג מערכת מקבילה לרישום זוגות אזרחי עבור מי שאינם יהודים, מה שמכונה ברית הזוגיות?

"הפתרונות זה עניין לחוד והבעייה זה עניין לחוד. קודם כל צריך להכיר בעובדה שקיימת בעיה לציבור גדול מאוד של אנשים שלא יכולים להתחתן. לגבי הפתרונות - יש צדדים לכאן ולכאן. יש לי בהחלט דעה בנושא הזה, ואם אומר אותה, זה רק לנוגעים בדבר".

רישום זוגיות אזרחי אולי יוביל למצב שיהודים יתחזו ללא יהודים כדי להירשם.

"יש להבדיל בין פסיקת הלכה לקביעת מדיניות הלכתית, והדוגמה שהזכרת היא דוגמה בולטת. יש בעיה הלכתית לרשום גוי עם גוי? אין אפילו התחלה של בעיה. אבל פה יש שאלה של מדיניות הלכתית, האם מותר לנו לעשות דבר שבסופו של דבר יתגלגל ויביא למצב של נישואין בין יהודים לשאינם יהודים. כשאני בא לקבוע מדיניות הלכתית, כאן צריך שתהיה מחשבה. לדעת שפסיקת הלכה כזאת יכולה לגלגל דברים חמורים יותר".

 

הרבנות והמדינה

בסבב הבחירות האחרון של הרבנים הראשיים, היה הרב דיכובסקי מועמד לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. מסיבות אלו ואחרות, לא היו מספיק אצבעות עבורו בגוף הבוחר. הרב דיכובסקי מסרב להתייחס לאישים ולפרשנויות שנקשרו לתהליך בחירת הרבנים הראשיים, ובדיעבד הוא אפילו מרוצה מכך שלא נבחר. "כמו שאומרים כל בוקר שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, צריך לומר שלא עשני רב ראשי, כמעט. אני רואה מה שקורה עם הרבנים הראשיים, ואני בהחלט שמח שלא נכנסתי לביצה הזאת. אמנם, אם הייתי בפנים הייתי לוקח אחריות, לא הייתי נרתע מלפסוק ולעסוק במה שלעניות דעתי צריך לתקן. אבל היות ולא נבחרתי, החיים יותר שקטים". הרבנית מוסיפה מצידה, ש"אם היינו יודעים את עומק הביצה הדלוחה הזאת לא היינו מתקרבים אליה אפילו במקל ארוך. זו היתה תמימות".

לפני כ-15 שנה הוצע לרב לכהן בתפקיד שופט בית המשפט העליון. יש שישאלו למה בסוף הרב החליט לא ללכת לשם, ומצד שני אפשר לשאול מה היתה ההווא-אמינא ללכת לשם. האם מבחינה הלכתית אפשר לשבת בביהמ"ש העליון ולפסוק לפי חוקי המדינה ולא לפי דין תורה?

"קודם כל, היה לזה תקדים. ד"ר יצחק קיסטר נכנס לביהמ"ש העליון בהסכמת החזון אי"ש. יש מצבים של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. ידוע שהדברים הגדולים נחתכים בביהמ"ש העליון. אם הייתי יושב שם, הייתי שליש מתוך ההרכב. שליש זה המון. מדובר פה בדברים גורליים לעם ישראל, שאני משוכנע שהייתי עושה את המאמץ לא רק לא להיות במיעוט אלא ליצור רוב. בנוסף, היה מדובר שאשב בנושאים עקרוניים בהם אין בעיה הלכתית, בעיקר במסגרת בג"ץ. לדון על הפינוי, על הגירוש, החלפת מחבלים שפוטים. יש הרבה תחומים שהייתי יכול לשבת בהם בלי שום בעיה הלכתית. גם בבג"צים נגד בתי דין רבניים, אני חושב שאת הגבולות והתחומים הייתי עושה טוב יותר מאשר כשזה נעשה שם בלעדיי", הוא אומר, ובקולו נשמעת נימה של תחושת החמצה, "אבל היות והיה מדובר בהכרעה ציבורית לא פשוטה, לא רציתי להכריע עבור עצמי. קיבלתי את דברי הרב אלישיב בנושא הזה".

באותה התייעצות פרש הרב דיכובסקי בפני הרב אלישיב את הצדדים לכאן ולכאן, אך הרב אלישיב השיב מיד בלאו מוחלט. "הוא בעיקר חרד מהעניין של חילול ה', שבעצם לא מספיק לי בי"ד רבני אלא יש ערכאה שהיא יותר גבוהה, ביהמ"ש העליון. מה לעשות שזאת המציאות? בי"ד רבני לא מבטל פסקים של ביהמ"ש העליון, וביהמ"ש העליון כן מבטל פסקים של בי"ד רבני".

הרב אלישיב אמנם אינו רבו המובהק של הרב דיכובסקי, אולם מאחר שכיהן בבית הדין הרבני הגדול והוא מכיר גם את מקבילו האזרחי, ביקש הרב דיכובסקי לשמוע את דעתו. לאחר שקיבל תשובה נחרצת ללא ספקות, ובנוסף התנגדו גם בני ביתו למינוי, הוא סירב להצעה. הרבנית מסבירה כי התנגדה למינוי משום ש"מעבר לבעיות ההלכתיות, לא הייתי מעוניינת שהוא ישמש עלה תאנה לביהמ"ש העליון".

האם אפשר לפסוק בעתירות לבג"ץ לפי שיקולים הלכתיים?

"שיקולים הלכתיים זה לא רק מה שכתוב בפוסקים ובגמרא. מתוך ההסתכלות הכללית במקורות, אדם מקבל את המושגים והיסודות ההלכתיים שעל גביהם הוא יכול לבנות השקפת עולם. ברור שבנושאים האלו זה עניין של השקפת עולם, אבל השקפת עולם שנבנית על גבי יסודות הלכתיים, ולכן הפסיקה הזו היא יותר הלכתית, למרות שאתה לא יכול לומר איפה כתוב הדבר הזה בנושאים הללו".

שופט בעליון לא מחויב קודם כל לחוקי המדינה?

"לא לחינם זה נקרא בית דין גבוה לצדק. לביהמ"ש העליון יש אפשרות, בפרט בנושאים ציבוריים, ללכת לפי שורת הצדק. שורת הצדק לפי ההלכה ולפי המקורות שלנו היא לא תמיד מתאימה לשורת הצדק של אלו שהולכים לפי מקורות אחרים".

 

כמנהג המקום

אנחנו עומדים בפתחו של יום העצמאות. מה מנהג הרב ביום זה?

"יום העצמאות בתל אביב זה יום שאומרים בו הלל, יום שיש בו תפילה חגיגית. אני פה רב של בית הכנסת בת"א, אז כך אני נוהג פה. בירושלים, יש מקומות שמתנהגים אחרת, תלוי איפה. אני נוהג כפי שמתנהגים בבית הכנסת, לפי מנהג המקום. כמובן, שאקפיד ללכת לבית כנסת מתאים".

מה היחס ההשקפתי של הרב ליום הזה?

"האם אני רואה במדינה ערך חיובי? כן, בוודאי שכן. הלוואי שהמדינה תדע למלא את תפקידה, ובאמת הערך היהודי שלה יהיה ערך אמיתי ולא ערך חולף. זה תלוי עד כמה המנהיגים ישכילו להוליך את המדינה בדרך כזאת שהמדינה תהיה יהודית. אנחנו מצפים".

מה הרב חושב על הגדרת המדינה כ'ראשית צמיחת גאולתנו'?

"איך אומר הרמב"ם בסוף הלכות מלכים? 'כל אלו הדברים לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו'. בכדי לדעת אם זו ראשית צמיחת גאולתנו צריך לראות את הגאולה כשתהיה, ואז נדע איך זה התחיל. אז איך אני יודע אם זה ראשית צמיחת גאולתנו? בע"ה, כשיגיע משיח - מוצאי שביעית כבר עברנו, פסח עברנו, ברכת החמה עם כל הרמזים מסביב גם זה עברנו - אם כל הרמזים יועילו ותהיה הגאולה, אז נוכל לעשות חיבור ולומר: זה התחיל פה".

 

במחיצתם של גדולי הדיינים

שלושה עשורים ויותר בבתי הדין הרבניים הביאו את הרב דיכובסקי למפגש והיכרות קרובה עם גדולי הדיינים, מהם הושפע ולמד וחלקם אף היוו עבורו מודל לחיקוי. הבולט מביניהם היה הרב אליעזר גולדשמידט זצ"ל, אב"ד בתל אביב ולאחר מכן בבית הדין הגדול. "בזמנו, זה הדיין שמאוד רציתי להיות דומה לו", מספר הרב דיכובסקי, "הוא נתן למקצוע הדיינות את ההגדרות ואת היסודות ההלכתיים והמשפטיים כפי שאף אחד לא עשה זאת לפניו, ולצערי גם לא אחריו. הרבה מאוד למדתי מפסקי הדין שלו וגם ממנו. היתה לי קרבה מיוחדת אליו".

עוד מזכיר הרב את דמותו של הרב מרדכי אליהו, יבדל"א, אשר "בלט גם בדקדוק שלו וגם בנכונות לקחת על עצמו. תמיד הקפיד להגיע לפני הזמן. היה מקפיד להיכנס לכל תיק ולרדת לעומקו". דיין גדול נוסף עמו שומר הרב דיכובסקי על קשר קבוע הוא הרב עובדיה יוסף. "מאוד התרשמתי מכוח הפסיקה שלו, מהבקיאות, מהחתירה להתיר דברים ולהכריע בנושאים הלכתיים. הוא בהחלט אחת הדמויות הגדולות מהן למדתי". הרב מזכיר עוד את הרב זלמן נחמיה גולדברג ('הגרז"ן') - שהיה לו חלק במינויו לדיין ולחבר בבית הדין הגדול - "בעל בקיאות מדהימה ויכולת הכרעה במצבים קשים". הרב קוליץ, ממנו למד הרב דיכובסקי להתחיל דיונים ב-8:30 בבוקר בדיוק נמרץ, והרב עבו, שהצטיין בסידור גיטין. היו דיינים נוספים שהייתי קרוב אליהם: הרב קאפח, הרב ולדנברג, הרב אליעזר שפירא, הרב שמואל ברוך ורנר, הרב שלמה טנא, ועוד.

 קשר מיוחד היה לו עם הרב אברהם שפירא זצ"ל. הוא נזכר בתיק בו ישבו יחד, והוויכוח ההלכתי החריף ביניהם נמשך זמן ארוך, עד שהסכים לקבל את דעת הרב שפירא: "הנושא היה מזונות של בן שלא רוצה לראות את אביו, עד כמה האב חייב  במזונותיו. אני נטיתי לומר שבן כזה, שיורק לאביו בפרצוף ומבזה אותו גם בביה"ד, האבא לא יהיה חייב במזונות. הרב שפירא התנגד לזה בכל תוקף, ונלחמנו הלוך וחזור תקופה ארוכה מאוד. הדיין השלישי בהרכב הלך איתי. הרב שפירא אמר: אני לא אתן שפס"ד כזה ייצא. בסוף אמרתי לרב שפירא: אחרי שבחנתי שוב את הדברים אני מסכים לך. ולמה? כי אמרתי: ילד כזה, שכך הוא מתנהג כלפי האבא, זה לא בא מרוע לב של הילד. זה בא מטפטוף מתמשך של האימא, שמינקות החדירה בו את האנטי כלפי האבא. התוצאה שהוא גדל עם שנאה נוראה לאבא, הוא לא אשם. ואז סוף סוף יצא פסק הדין כפי שהוא רצה. האמת היא שבמבט לאחור אני חושב שהוא צדק. אבל הוויכוח בינינו היה ויכוח הלכתי מאוד מעניין".