גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

כולנו יצהר - דעות

כמו בימים הרעים ההם, אומות העולם ובראשן ארה"ב, מאמינות שכדי להינצל עליהן להקריב את מדינת היהודים לצורר העכשווי. שמעון פרס הקים במשכן נשיאי ישראל "משרד ראש ממשלה ב'" ואיש אינו מוחה
23/04/09, 12:30
אליקים העצני

 

קרדיט:

"יצהר תמורת בושהר" - הסיסמה הזאת, שהופרחה בוושינגטון ונחתה על כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות', היא עלבון לאינטליגנציה הישראלית. וכי מה הם חושבים להם שם, מצדדי הערבים ועוזריהם אנשי 'שלום עכשיו' היהודים, שהתנחלו בבית הלבן, שאנחנו ילדים או רפי שכל? שאנחנו נאמין, שאם רק נשליך את היישוב יצהר לתוך לועו של מולך השלום – איראן תוותר על הכורים האטומיים שלה? ולמה יצהר? למה לא "ירושלים תמורת בושהר"? האם אנחנו כאלה אידיוטים בעיניהם, שאיננו יודעים ששם המשחק הוא ירושלים, וכל ההתנחלויות אינן אלא הספח שלה?

ועדיין אין זה הכל. הדיירים החדשים של הבית הלבן, האמונים על האינטרס הערבי, האם הם שכחו את סעודיה ואת נסיכויות הנפט, המשקשקות מפחד האטום האיראני הרבה יותר מאיתנו, מפני שהן המטרה הראשונה לאיום השיעי וחסרות הגנה לחלוטין מול כוחה המוחץ של איראן? איך עלה על דעת אנשי אובמה שאנחנו נחשוב שסעודיה תסכים לחיות בצל הפצצה האיראנית, ובלבד שהפלשתינים יקבלו את יצהר, ואפילו את ירושלים?

ועדיין נותרה השאלה העיקרית: האם שאלו אנשי אובמה את פי הנערה, הלא הן האייטולות ואחמדינג'ד, בטרם זרקו לנו את ההצעה הסחטנית הזאת? היעלה על הדעת שאיראן תוותר על מאמץ לאומי עליון של עשורי שנים, שהשקיעה בו את מירב משאבי המדינה? האם זה סביר שתזנח תכנון אסטרטגי ארוך-טווח להפוך לכוח השליט במזרח התיכון ואף בעולם המוסלמי – וכל זה כדי לתת לפלשתינים מדינה? הזנב הפלשתיני מכשכש בכלב האיראני?!

ועוד קושייה: למה הפילו הפנאטים השיעים את השאח הפרסי, מדוע כבשו את השגרירות האמריקנית ותפסו את כל עובדיה כבני ערובה – בגלל יצהר? מה דוחף אותם לחתור תחת השלטון בלבנון ולהקים מחתרת במצרים – ההתנחלויות, ואפילו ירושלים? עוד מעט יאמרו נערי אובמה שגם מגדלי התאומים נפלו בגלל יצהר.

מה חושב לו "השטן הגדול", שאם יסגיר לרודפיו את "השטן הקטן", הוא יהפוך בעיניהם למלאך?

אלא, שעם כל הגיחוך, משהו רציני מאוד, אפל, מסתתר מאחורי הברירה הזאת, הכמעט-ילדותית שהעמיד הבית הלבן לנתניהו. כוונתי להנחה שלסכנה האורבת מאיראן לעולם כולו אחראי "הכיבוש" הישראלי, ולכן אותה יש להקריב כשעיר לעזאזל למען ירווח לכל היתר. השיטה הזאת, להאשים בכל הצרות את היהודים ולגבות מהם את החשבון בשביל כולם - ריח רע, מוכר היטב, נודף ממנה. גם היותם של יהודים (ובתוכם, במקרה זה, גם יהודי ישראלי) בין הגרועים שבצוררים, אינו חידוש. זו תופעה נלווית בכל תולדות רדיפות היהודים, הלא 'לכבודם' חוברה הפיסקה בתפילת שמונה עשרה "ולמלשינים אל תהי תקווה", העוסקת במינים ובזדים שרדפו את בני עמם כאן בארץ ישראל בימי הדיכוי והשמד של הרומאים אחרי מרד בר-כוכבא.

יהודים מומרים נטלו חלק פעיל ברדיפות האינקוויזיציה הספרדית, יהודים בצמרת ההנהגה הבולשוויקית היו מיוזמי ביעור היהדות והשפה העברית בברית המועצות (עד שגם הם נשלחו לסיביר), וגם בשואה היו תופעות שהכל מעדיפים שלא לדבר עליהן.

יהודי מאלכסנדריה, טיבריוס יוליוס אלכסנדר, בן  אחיו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני, שימש כנציב רומאי ביהודה ומאוחר יותר שירת כראש מטהו של טיטוס במצור על ירושלים, מספר 2 בשרשרת הפיקוד של הצבא שהחריב את ירושלים. לפני כן, כשנשא בתפקיד רם במצרים, הרג 50,000 יהודים באלכסנדריה בעת דיכוי של מרד. אומרים שאמריקה היא רומא החדשה. אז מה הפלא, שיהודים שנושאים בה במשרות הרמות ביותר, מאיימים היום במצור מדיני על בני עמם בארצם ובמדינתם?

לו היינו עם בריא ונורמלי,לא היתה עירייה ומועצה מקומית בארץ, שלא היתה מניפה בחזית משרדיה כרזה גדולה בעברית ובאנגלית: "כולנו יצהר!"

  

 ללא כבוד

לרגל חשיפת תאי הטרור של חיזבאללה בסיני פורסם ב'מעריב' תצלום של תיירים ישראלים בפתח תחנת הגבול. בתמונה רואים את הנופשים הישראלים כשאת פניהם מקבל שלט ועליו הכיתוב "מרחבא בכום פי מצר" ובאנגלית "וולקום טו איג'יפט". רק שפה אחת חסרה, שפתם של האורחים: העברית.     

עשרות שנים של חינוך שלילי, שוחק כבוד לאומי, מעשה ידי האליטות השמאלניות והתקשורת העוינת, חינכו את הציבור היהודי בישראל לאדישות וחוסר אכפתיות. עד כדי כך, שהוא כבר אינו מסוגל להבחין בעלבון לאומי, לא כל שכן להגיב, למחות, להשיב מידה כנגד מידה.

וגם ממשלות ישראל, לדורותיהן, מקיימות את האמרה התנ"כית: "גלה כבוד מישראל".

 

'פרסטאן' במשכן הנשיא

בימי היישוב העליזים ניהלו מוסדות רבים "קופה ב'". שמעון פרס מנהל היום "מדינה ב'", למרות שהחוק אוסר עליו פעולות מדיניות ופוליטיות עצמאיות, ובמיוחד כאלה שמתחרות במוסדות הרשמיים החוקיים ואף סותרות את דרכן והחלטותיהן.

פרס, בעל ותק בהתנהלות שלטונית מופקרת (עיין ערך התססת הצבא במלחמת לבנון הראשונה, ניסיונו לטרפד את הפצצת הכור העיראקי, 'התרגיל המסריח', אוסלו), שם רגל לנתניהו המסרב (עדיין?) לדרישה הסחטנית להישבע ב"שתי מדינות לשני עמים", כמו שנוצרי אדוק נדרש להישבע בשילוש הקדוש ומוסלמי מאמין חייב להכריז על אללה ומוחמד שליח אללה. עוד נתניהו שותק, ואובמה  מרעים עליו מוושינגטון את האולטימטום של "שתי המדינות" – וכבר בוקע מבית הנשיא "קול פרסטאן", תגובתו הרשמית של "משרד רוה"מ ב'", לאמור: ישראל כן מקבלת את תכנית אובמה!

וגם זה: מיצ'ל בא אל שר החוץ של מדינת ישראל ושומע דבר אחד, הולך משם אל ממלכתו של פרס ושומע את ההיפך.

עוד שערורייה: ממשלת ישראל מכריזה ומדליפה בכל דרך, שהיא מתכוננת במרץ לעשות שימוש באופציה הצבאית נגד איראן. אך באותה שעה ממש מבטיח פרס לשליח האמריקני, ומפרסם בתקשורת, ששום פעולה צבאית מצד ישראל כלל אינה באה בחשבון.

כך מצטיירת ישראל בעולם כמו תאילנד, בימים הרחוקים כשעוד נקראה סיאם, כאשר התחוללה שם מלחמה בין חיל הים לחיל היבשה: הראשון ייצג את קוקה-קולה והשני את פפסי-קולה...

ברוח הפארסה והקריקטורה שפרס עושה ממדינתנו, יש גם לנו הצעה גרוטסקית משלנו:

הלא ליברמן הוא מן הנפגעים העיקריים מתעלוליו של פרס והשר לביטחון פנים הוא ממפלגתו. למה לא ישלח השר אהרונוביץ' ניידת משטרה ויעצור את הנשיא המתיימר להיות ראש ממשלה, שר חוץ ומה לא? פוטש משטרתי מול הפוטש הנשיאותי? אם כבר מדינה של אופרטה – אז עד הסוף!