חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

צחוק צבאי - תרבות ופנאי (ספר)

יאיר אנסבכר מצליח לנפץ בהומור ובאותנטיות את המיתוסים על היחידות המובחרות, אבל מבטיח להמשיך להגיע למילואים
23/04/09, 12:30
עפרה לקס

אינפ': 'כצל ציפור'/ יאיר אנסבכר, הוצאת 'ידיעות אחרונות', כריכה רכה, 335 עמודים

 

"'עברת את שרשרת החיול - מעכשיו אתה רכושו של צבא ההגנה לישראל, בהצלחה!'- מה בהצלחה? מה רכושו? איפה מתחרטים?".

מינקות גדל יאיר אנסבכר על ברכי המיתוס הצבאי של אביו הצנחן. כילד, למד בעל פה את שמותיהם של כל כלי הנשק, ההיסטוריה והמבנה שלהם, וכשהגיע לישיבה התיכונית נהג לרוץ מדי יום כדי לשפר את הכושר האישי. השאיפה של יאיר היתה לשרת ביחידת 'מגלן', והוא איכשהו הגיע לשם, וגם שרד שלוש שנים.

ב'כצל ציפור' מתאר אנסבכר את חייו מרגע הגיוס, ליתר דיוק מרגע הקנייה אצל מוכר הציוד לחיילים יום לפני, ועד לשחרור. אנסבכר ניחן בכישרון סיפורי והומוריסטי שכנראה סייע לו לשרוד את שלוש השנים הלא פשוטות האלה, והיכולות האלה מאפשרות לקורא להציץ אל תוך חייו בלי ליפול אל הז'אנר התיעודי.

בשל חוסר ניסיון בשירות ביחידה מיוחדת (או אחרת) אינני יכולה לחתום על אותנטיות, אבל המאמצים, הציפיות, התקוות, האכזבות ואפילו הפאשלות של הכותב משדרות אמיתיות.

הוא עובר את הגיבוש, והופך לחלק מ"אוסף האנשים העלוב והמרושל ביותר שראיתי בחיי... הצוות שדמיינתי בראשי היה מורכב מחבורה של צעירים קשוחים, עזי מבע ויפי בלורית. איזה בלורית, איזה עזי מבע ואיזה יפים...." וכך, צעד אחר צעד, הופך החלום ההירואי עליו גדל כל נער ציוני דתי בישראל, למציאות פחות אוטופית ויותר קוצנית. אנסבכר איננו מעביר ביקורת על הצבא, הוא רק מתאר את היומיום: המשקלים הכבדים, הקטעים המגלגלים מצחוק וגם אלה המייאשים, הרעות החזקה שלפעמים גם מכזיבה, וכן, גם את הראש הצה"לי הקשה. נראה שהספר הוא כמעט חובה לכל בן עשרה שחולם 'להיות הכי קרבי שיש'. משהו שיכול לגשר בין המיתוס למציאות. לתת למדינת ישראל זה מצוין ואפילו רצוי, אבל כדאי לדעת שלא הכל מורכב מסרטי מלחמה רוויי קטשופ הוליוודי.

אנסבכר מניח תפילין מדי יום בעיקר כי הבטיח לאבא. ההתמודדות הרוחנית שלו לא מרבה להופיע בספר, וכשהיא כן נמצאת, החברים הסובבים הם אלה שמעוררים אצלו שרידי מחשבות אמוניות. בסופו של דבר, בעיצומו של מסע פוסט שחרור בניו-זילנד, מגלה אנסבכר את האור שבחסידות. הפער הזה בין הכיפה המתנדנדת לזקן שצימח, הוא קפיצה שהקורא צריך לעכל. חבל שהכותב לא התעכב עוד מעט על התהליך המסקרן שעבר.

הפרק החותם את ספרו של אנסבכר עוסק במלחמת לבנון השנייה. 'צו 8' השיג גם אותו, וגם הוא חווה את הבלגן האיום ובעיקר את חוסר הלחימה שלשמה אומן במשך שלוש שנים. המלחמה צרבה בו חותם קשה, הנוגע לחדלות האישים של הצבא וההנהגה, אך אפילו לכאן חודר ההומור: "דיווחו על עשרה אנשי חיזבאללה מתים - האמת? קשה לי להאמין שזאת היתה עבודה שלנו. אלא אם כן סיבת המוות של המחבלים היתה שיעמום". אנסבכר יגיע גם לשירות המילואים הבא, הוא בטוח, אבל הוא יהיה פחות נלהב ויותר מפוכח. אך גם מן המלחמה הזאת יצא טוב, לאחר שזו גרמה לאמונתו בה' להעמיק.

 

ofralax@gmail.com