חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

המכון השמאלני לדמוקרטיה - שולחן עורך

קבלת פרס ישראל מסייעת למאמציו של המכון הישראלי לדמוקרטיה להתחזות למפעל לאומי שפועל במסגרת של קונצנזוס
01/05/09, 10:33
עמנואל שילה

1.  לאחר שהתפרסמה ההחלטה כי בין מקבלי פרס ישראל השנה יהיה גם 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', פרסמה כתבת 'מקור ראשון' ריקי רט מספר רשימות אשר חשפו חשש כבד לניגוד אינטרסים שבתוכו פעלו מקבלי ההחלטה. גם בעיתון 'הארץ' התפרסמו טענות דומות בידיעה שכותרתה "רוב האחראים להענקת פרס ישראל למכון הישראלי לדמוקרטיה - קשורים אליו", וניתן היה לצפות שתוגש עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה.

אפשר להגיד הרבה דברים על אריק כרמון וחבריו בצמרת המכון לדמוקרטיה, אבל מה שבטוח - פראיירים הם לא. לפי 'הארץ', נשיא המכון ד"ר כרמון משתכר כמאה אלף ש"ח ברוטו לחודש, וגם עמיתיו בצמרת המכון, הפרופסורים ידידיה שטרן ומרדכי קרמניצר, לא מקופחים. כמו שידעו לסדר לעצמם משכורות שמנות במיוחד, כך מכירים אנשי המכון הרבה יותר מתרגיל אחד או שניים בתחום יחסי ציבור והשפעה על מוקדי קבלת ההחלטות. היה ברור שהמתקפה התקשורתית תזכה לתגובה דמוקרטית הולמת.

 

2.  בחלוף ימים מעטים בישר עמוד השער במוסף '7 ימים' על ריאיון נדיר עם מאיר שמגר, לשעבר נשיא ביהמ"ש העליון. בין שאר עיסוקיו עומד שמגר בראש המועצה הציבורית של פרויקט 'חוקה בהסכמה' שמוביל המכון לדמוקרטיה. בכתבה עצמה, לצידו של שמגר, ניתן גם לד"ר כרמון מקום מכובד להתבטא.

כמדומה שלא יהיה זה ניחוש פרוע להניח שהכתבה נוצרה כדי לחסום כל ניסיון לערער על החלטת ועדת פרס ישראל. גיוסו של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר כמרואיין המרכזי, משרת לא פחות משלוש מטרות בבת אחת. בהיבט התקשורתי, הבחירה במרואיין נכבד שממעט להתראיין תרמה לכך שכתבת התמיכה במכון זכתה לפרסום בולט בשער המוסף הנקרא ביותר במדינה. בהיבט הציבורי של הדברים, אין ספק שהתייצבותה של אישיות נכבדה כשמגר לצידם של כרמון והמכון שלו, מעניקה גושפנקה מוסרית משמעותית להחלטה להעניק להם את הפרס. ובהיבט המשפטי, ברור לחלוטין כי הזיהוי בין המכון לדמוקרטיה ובין נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר קבר כל אפשרות להחלטת בג"ץ סנסציונית שתהפוך על פיה את החלטת ועדת הפרס.

 

3.  בשלבים המוקדמים של הדיון בעתירה התרחשה פרשייה מביכה, כאשר התברר כי השופטת מרים נאור, שהיתה אמורה לשבת בהרכב השופטים, רשומה באתר המכון לדמוקרטיה כחברה במועצה הציבורית של המכון למען חוקה בהסכמה. דוברות בתי המשפט הודיעה אמנם שהשופטת נאור אינה חברה במועצה ולא השתתפה בכינוסיה, וגם דובר המכון הודיע כי שמה של השופטת אכן שורבב לרשימת חברי המועצה, אך היא איננה חברה בה. למרות הדברים פרשה השופטת נאור מהרכב השופטים.

כצפוי, דחו שלושת שופטי בג"ץ - אילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס ואסתר חיות - את העתירה חסרת הסיכויים שהגיש 'פורום המשפטנים למען ארץ ישראל' יחד עם 'חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי', וקבעו כי לא עלה חשש אמיתי לניגוד אינטרסים בהחלטתה של ועדת הפרס. הבעיה היא שבכל הנוגע למכון לדמוקרטיה נגועים שופטי בג"ץ עצמם  בניגוד אינטרסים - ולא רק בגלל חברם ונשיאם לשעבר מאיר שמגר. העניין הוא שהמכון לדמוקרטיה מתפקד כגורם מרכזי מאוד שפועל להאדרת כוחם ומעמדם של שופטי בג"ץ - עובדה שבוודאי עשויה להביא אותם, לפחות באופן בלתי מודע, לדעה מוקדמת בעניין חשיבותו של המכון והיותו ראוי להוקרה לאומית.

 

4.  כידוע, בשנים האחרונות קמו במרחב הציבורי והפוליטי גורמים אשר מבקשים לשים גבולות לסמכויות הנרחבות שנטלו לעצמם שופטי בג"ץ, ולהביא ליתר-גיוון בהרכב הסוציולוגי והאידיאולוגי של המוסד הרם המנהל את חיינו. לעומתם, המכון לדמוקרטיה חותר להנצחת השיטה הקיימת, הן בנושא הסמכויות הנרחבות של בג"ץ והן בעניין שיטת המינוי של שופטיו.

אישים במערכת הפוליטית כמו דניאל פרידמן וגדעון סער שואפים להחליש את כוחם המכריע של נציגי בג"ץ בוועדה לבחירת שופטים. לעומתם, מציעים כרמון וחבריו במסמך 'חוקה בהסכמה' שלהם להנציח את שיטת המינוי הקיימת, שמעניקה רוב כמעט אוטומטי בוועדה למועמדים שזוכים לתמיכת שופטי בג"ץ, ומבטיחה את המשך התבססות הרכב בג"ץ על רוב ברור של נציגי 'הציבור הנאור': אשכנזים, ליברלים, חילונים, שמאלנים. אם וכאשר תתקבל החוקה יהיה קשה מאוד לבטל אותה - תידרש לכך תמיכה של שני שליש מחברי הבית. כך יובטח לאורך זמן כי בית המשפט העליון, הגורם הדומיננטי ביותר בעיצוב פניה ומהלכיה של מדינת ישראל, ימשיך  להיות מה שאפילו אדם מתון כמו זבולון המר המנוח כינה "סניף של מרצ".

 

5.  בנימוקי החלטת ועדת הפרס להעניק אותו למכון צוינה עובדת היותו גורם השפעה מרכזי ביותר על ההחלטות המתקבלות במערכות השלטון בישראל. השאלה היא האם ראוי להוקיר גוף ציבורי רק משום שהצליח לרכז בידו כוח רב, או שמא יש מקום לבחון גם האם השימוש שנעשה בכוח הזה מחזק את המדינה או מחליש אותה. קשה לראות היכן השכילו המכון וחוקריו להוביל החלטות שתועלתן העצומה מוסכמת על הכול. לעומת זאת, שתיקת הכבשים של אנשי המכון בעת ההליכים הכוחניים, המושחתים והבלתי דמוקרטיים שהחזיקו את ממשלת ההתנתקות של שרון, מעוררת תהייה האם שמאלנותם של אריק כרמון, מרדכי קרמניצר, ידידיה שטרן וחבריהם לא העבירה אותם על אמונתם בדמוקרטיה ובערכיה. העיתונאי יאיר שלג הוציא במסגרת המכון מסמך ובו המלצות מפורטות כיצד להקל על השבר של הגירוש, אך ראשי המכון לא טרחו להתריע על כך שהמלצותיו, ברובן המכריע, לא התקבלו ולא יושמו.

 

6.  קבלת פרס ישראל עלולה לסייע למאמציהם של כרמון וחבריו להציג את עצמם כמרכז הקונצנזוס. דווקא מסיבה זו חשוב להזכיר את עדותו של ישראל הראל בראיון ל'בשבע' על החלטתו לפרוש מהמועצה הציבורית של פרויקט 'חוקה בהסכמה'. הראל העיד כי המועצה הציבורית המגוונת היא רק קישוט, ואילו בגוף המצומצם המנסח את החוקה היה פרופ' אבי רביצקי, איש מימד ו'עוז ושלום', בעל הדעות הימניות ביותר. עוד סיפר הראל כי החליט לפרוש לאחר שנדחתה דרישתו להגדיר בחוקה את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

כלומר, לא מכון ישראלי לדמוקרטיה יש לנו כאן אלא מכון שמאלני עתיר תקציבים, עוצמה והשפעה, אשר עוטה אצטלת-שווא של הסכמה לאומית ולוכד ברשתו רבים וטובים. חבל שאנשים חובשי כיפה מסייעים לו בהתחזותו, חלקם מתוך תמימות, חלקם מתוך הזדהות עם דעותיו, ואחרים בתמורה לטובות הנאה שהמכון יודע להעניק ביד רחבה.