בשבע 340: דגל ההסברה

עודד מזרחי , ז' באייר תשס"ט

החלוצים שהתגוררו בממשל הצבאי בחברון לאחר מלחמת ששת-הימים, רצו להניף את דגל ישראל במערת המכפלה ביום העצמאות תשכ"ט. הם הסתירו את הדגל בתוך טלית כדי לעבור בשלום את הבדיקה הביטחונית. לאחר שסיימו עשרות המתפללים לקרוא את ההלל באולם יצחק, שלף אחד מהם את הדגל והם החלו לרקוד בדבקות, וחשו כאומרים לפני אבות ואמהות האומה:

"הנה הצאצאים שלכם שזכו לחזור לחברון ולייסד מחדש את היישוב היהודי תחת שלטון ישראל".

הקאדי הבחין בנפנוף הדגל הכחול-לבן והזעיק את הממשל הצבאי. הקצין תורן צעק:

"תורידו מיד את הדגל!"

מישהו ענה: "איך אתה פוקד להוריד את דגל המדינה ביום העצמאות?!"

החיילים ניסו לחטוף את הדגל ללא הצלחה. המפקד הזעיק תגבורת, ואז התפתח אירוע משונה ביותר. המתיישבים רקדו במעגל והחיילים הסתדרו במעגל חיצוני יותר וניסו לחטוף את הדגל מידיהם. הדגל רץ בין רוקד לרוקד בעוד שהחיילים מגבירים את מהירותם כדי להשיגו. כאשר הגיעה התגבורת,  החיילים השכיבו את הרוקדים אחד-אחד, עד שלבסוף הצליחו לכבוש את הדגל...

לאחר האירוע נערכו דיונים בקרב המתיישבים. הרב לוינגר ואחרים טענו כי היה נכון לשאת בגאון את הדגל במערה, ואילו הרב ולדמן ומתיישבים נוספים טענו שלא היה נכון לפעול כך. אז הוחלט לשאול את פיו של הרב צבי יהודה קוק. לאחר הפגישה עמו התכנסו המתיישבים כדי לשמוע דיווח מפי הרבנים. הרב ולדמן סיפר איך שהרב צבי יהודה ראה בחומרה את התנהגותם. אמנם היה איזה מקום לעשות זאת, אבל היה צריך לדאוג שלא יתפתחו עימותים. ואילו הרב לוינגר אמר שהרב שיבח את הפעולה, ורק סייג כי היה קצת מקום למתן אותה...

אז נודע כי שר הביטחון, משה דיין, שוקל לגרש מחברון את האחראים לאירוע. הוא הזמין את חברי מזכירות המתיישבים לפגישה בביתו. הרב לוינגר אמר לבני קצובר בן ה-23:

"הרי היית סטודנט. תכין שיעורי בית על מערת המכפלה!"

"מה להכין בדיוק?" שאל בני.

"מה שתמצא לנכון", ענה הרב.

הרב לוינגר, הרב ולדמן, בני קצובר ומתיישבים נוספים הגיעו לביתו הפרטי של דיין בשכונת צהלה בתל-אביב. הם צעדו בחצר וצפו בחפצי העתיקות הנודעים של שר הביטחון. לאחר שקיבלם בסבר פנים יפות, התיישבו בסלון והחל להתפתח דיון, שבמהלכו הטיח דיין משפט קצר במתיישבים:

"ממתי בית קברות הופך לבית כנסת?!"

נציגי המתיישבים היו בהלם ונאלמו דום לכמה שניות. הרב לוינגר פתח בדברים על אבות האומה ועל משקלם הרב. בעת שהרב ולדמן הוסיף דברים, הרב לוינגר העיף מבט לעבר בני קצובר כאומר "מה עם שיעורי הבית שהיה עליך להכין?".

קצובר הצעיר לא ידע איך ידבר בפניו של משה דיין הגדול ונעץ את עיניו ברצפה. לאחר שהרב ולדמן סיים לדבר, פנה הרב לוינגר לבני ואמר:

"נו, בני. עכשיו תענה לשר!"

בני מצא את עצמו סוקר בפני שר הביטחון את כל התקופות ההיסטוריות במערת המכפלה אחת לאחת, ומוכיח שבכל התקופות פעל במערת המכפלה בית כנסת בצורה כזו או אחרת, פרט לתקופה הצלבנית. הכל היה מלווה במובאות ואסמכתאות מוצקות. דיין חקר את בני בכמה שאלות ובסיום הדברים הודה בהתפעלות:

"לא ידעתי את כל זה. אם ככה, מבחינתי יש לכם רשות לפעול..."

עד לאותו יום היה מצב המתפללים במערת המכפלה בכי רע. החיילים גירשו אותם מדי בוקר בשעה עשר, בהתאם לשעות התפילה של המוסלמים במקום. גם בשבתות ובחגים הצרו את תפילותיהם והטילו עליהם מגבלות נוספות. הפגישה שהייתה אמורה להרע את מצבם, הפכה לקרש קפיצה לטובה. בעקבותיה הוסרו מגבלות רבות, והצרה הפכה לישועה.

כמה שנים לאחר מכן, לאחר האירוע של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, הוקמה ועדת חקירה שכללה שופט ערבי. כל התקשורת תבעה להחזיר את המגבלות על המערה לקדמותן, ואף לסלק לגמרי את המתפללים היהודים. צבי קצובר, ראש מועצת קרית-ארבע פנה לאחיו:

"בני, המצב גרוע מבחינתנו. אף אחד לא מייצג את מעמד היהודים במערת המכפלה ועוד מעט ינפנפו אותנו משם לגמרי. אדרוש להופיע בוועדה. אתה זוכר את הסיפור שסיפרת לי על תקרית הנפת הדגל? אולי תעביר לי את החומר שהכנת אז?"

בני העביר לאחיו את החומר שהכין לפגישה עם דיין. צבי הוסיף חומר נוסף משלו וניצב בפני הוועדה, שדיוניה שודרו בשידור חי לאוזני כל ישראל. הוא ביטא בגאון את מעמד היהודים במערת המכפלה לאורך הדורות, גם בתקופות הכי אפלות וגלותיות. בסיכומי הוועדה הסתמכו על האסמכתאות שהוא הציג בפניהם, ולבסוף נקבע כיצד תחולק הפעילות במערת המכפלה בין היהודים לערבים. וכך, למרות האירוע הקשה ולחץ התקשורת, פעילותם של היהודים במערת המכפלה נותרה על כנה.      

 

 

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il