בשבע 341: שאלת השבוע

האם צריך לפקח בחוק על שכר הבכירים בעמותות?
שאלת השבוע, לאורך הגיליון
עורך ומפיק: ירעם נתניהו

אנשים שהמערכת בחרה , י"ג באייר תשס"ט

הפתרון: שקיפות/ חילי טרופר- מראשי עמותת 'במעגלי צדק'

טרם ההתייחסות לשאלת ההגבלה החוקית, יש לקבוע שני עקרונות אחרים ובסיסיים ביחס לשכר בכירים בעמותות הנתמכות על ידי תרומות: העיקרון הראשון קובע שקיפות מרבית ופרסום עלות המשכורות של חמשת מקבלי השכר הגבוה בכל עמותה. העיקרון השני מתייחס למידת הפערים המותרים בין מקבלי המשכורות בעמותה.

בניגוד להגבלת שכר של עובדים במגזר הציבורי והפרטי, שם אני רואה בחיוב התערבות של המחוקק, הרי שדווקא בשכר בכירי העמותות אני סבור שמדובר במהלך פחות נבון.

חברות מסחריות שמטרתן מקסום רווחים יתקשו לעמוד בציפייה של משכורות סבירות, ועל כן לא תהיה ברירה אלא להתערב חוקית בעניין מבלי להמתין שקוד מוסרי יגביל משכורות וייצר שקיפות.

לעומת זאת, עמותות הנתמכות על ידי תורמים ומטרתן סיוע לכלל ללא מטרות רווח אמורות לשמש כמופת להתנהלות ולהליכה בדרך ראויה וטובה. שם יש לקוות כי שקיפות וקביעת אמות מידה מוסריות לשכר ולפערי שכר יביאו ממילא לחלוקת משכורות סבירות והגונות.

מנגנון של שקיפות ייצר ממילא הגבלת שכר משום שמרבית התורמים יבחרו שלא לתרום לגוף שמעניק משכורות מופרזות לעובדיו ויפנו את כספי הצדקה שלהם לגופים שמשתמשים בתרומות לעשייה אמיתית ולא לחלוקת שלל.

לצד מנגנון השקיפות יש לייצר קוד שמבטיח שבתוך העמותות לא יתקיימו פערי שכר מוגזמים. בגוף ערכי שמטרתו סיוע לאחר, לא ייתכן שהמנכ"ל ירוויח נניח ארבעים אלף שקלים בחודש בעוד המנקה במשרדי העמותה ישתכר 3,500 שקלים בחודש.

מה שעדיין מתאפשר בגופים שהכסף עבורם הוא חזות הכול, לא יכול להתקיים בגופים ערכיים. עמותה שנועדה לתרום לבנייתה של חברה ערכית לא יכולה להתקיים בצורה חולה בעצמה ולהתפורר מבפנים. פערי שכר לא סבירים מפוררים עמותות ומפוררים חברה.

יש להניח שעצם השקיפות וחשיפת המשכורות ועצם קיומם של קודים אתיים המלווים את התורמים והנתרמים, הם שיבטיחו הגבלת משכורות מבלי להזדקק להתערבות המחוקק.

 

גזל שאין חמור ממנו/ הרב יובל שרלו

עמותות העוסקות בכספי ציבור ומעניקות משכורות גבוהות לעובדיהן חוטאות חטא חמור שקשה לשערו. זוהי מעילה נוראה בכספי ציבור, ושליחת יד שאין גזל חמור ממנה; הגזל הוא משני כיוונים – גם מהתורמים שייעדו את הכסף לצרכים עליהם הצהירה העמותה, וגם מהנזקקים לשירותי העמותה שכספי התורמים נגזלים מהם. לא זו בלבד, אלא שהמעילה הזו היא גם כדור שלג, בשל העובדה שהיא מגבירה את חוסר האמון בעמותות, וגורמת לאנשים רבים להפסיק לתרום לעמותות שונות. קשה למצוא עבירה כלכלית חמורה יותר. אין כל ספק כי כל עמותה זקוקה לניהול טוב ועליה לשלם לעובדיה, וכי קשה להגדיר במדויק מהי משכורת "נאותה", אולם אם זה נראה גבוה והסכום אכן גבוה - זה גבוה וזה אסור.

ההתמודדות עם תופעה מחפירה זו אינה חייבת לבוא דרך חקיקה המגבילה את סכום המשכורת, ולמעשה חקיקה זו אינה יעילה ואינה אפשרית. בכלל, צריך לצמצם את החקיקה ולא להרחיבה. הדרך לעשות זאת היא השקיפות: לחייב כל עמותה להיות "שקופה", ושחלק מהכללים החשבונאים יהיו פרסום משכורות הניהול והתקורה של העמותה. החובה לעשות כך תהיה כחלק מחובת הדיווח החשבונאית, ותפורסם כראוי, וכך יוכל כל אדם להעריך האם התקורה סבירה וראויה, ולתרום כאוות נפשו וכמצוות השם יתברך.

עד שהדבר ייעשה בצורה מסודרת, זה הזמן לקרוא לרואי החשבון ועורכי הדין המחפשים את הדרך לממש אידיאלים במקצועם: אנא קבעו תקינה ראויה לעמותות, והציעו אותה באופן וולונטרי, באותה דרך בה נקבע 'תו התקן החברתי' מבית המדרש של 'במעגלי צדק'. העמותות תפנינה אליכם לקבלת תו תקן כעמותה המנוהלת בצורה ראויה, והדבר יביא להגדלת התרומות אליהן, כאשר הציבור יודע כי הכסף מנותב למטרתו המקורית, וששליחי הציבור אינם שולחים יד בכסף זה. בדרך זו המניע לא יהיה החוק אלא הרצון העצמי של העמותות הן להיות נקיות יותר והן לקבל זרם גדול יותר של תרומות, ובדרך זו ננקה את עולם הצדקה מאחת החרפות השוררות בו.

 

חקיקה נחוצה/ דב גניחובסקי- פרשן כלכלי

כן, כשהמדובר בעמותות של צדקה וחסד. איני מתייחס לעמותות מסוגים אחרים. רובן ככולן של עמותות הצדקה והחסד נתמכות על ידי הממשלה ומכספי ציבור, אם במישרין דרך מענקים ותמיכות, ואם בעקיפין באמצעות הטבות במס הכנסה לתורמים. בשני המקרים המדובר בכספי ציבור וממילא זכותה וחובתה של הממשלה לפקח שהכספים יגיעו למטרות המוצהרות ולא לתשלומי שכר מופרזים, ואפילו לעשות זאת בדרך של חקיקה. ייתכן שיש דרכים עקיפות ואלגנטיות יותר להבטיח זאת, כגון על ידי חיוב כל עמותה, בכל פנייה לתרומות, לפרסם את נתוני השכר שלה. ואולם חוששני שיימצאו דרכים לעקוף שיטה זו, אם כי היא ראויה מהרבה בחינות, ומכאן הצורך לחקיקה מגבילה.

לפני החג האחרון שמענו וקראנו את שוועת העמותות לתמיכה ממשלתית בשל צמצום בתרומות, וכן שמענו את טענות "המגזר" שהן ממלאות תפקידים ממלכתיים. מכאן שוב החיוב המשתמע להגבלת שכר עובדיהן בחוק, והכול ברמה נאותה.  

ייתכן שהדבר שונה לגבי עמותות אשר בשום צורה ואופן אינן נהנות מכספי הציבור באמצעות הממשלה, אם יש כאלה, ואולם גם אז יהיה על המחוקק להבטיח שימוש נאות בתרומות כשליח הציבור כולו. הרי ממה נפשם של העמותות: אם הכול בסדר אצלם בתחום הזה, מדוע יש התנגדות. ואם יש מתנגדים להגבלות, הרי לכאורה יש כאן ראיה שיש מה לתקן.