בשבע 341: דרושה חקיקה משלימה

החלטת ביהמ"ש העליון להכיר לצרכי מס בהוצאות טיפול בילדים היא נכונה מבחינה משפטית, אבל מיטיבה באופן מיידי בעיקר עם עצמאים בעלי הכנסה גבוהה. פרופ' יוסי אדרעי, מומחה למיסוי, קורא לאוצר ליזום חקיקה בנושא.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"ג באייר תשס"ט

 

בניסוח משפטי זו נשמעת ידיעה סתמית, אולי אפילו משעממת: חמישה משופטי בית המשפט העליון דחו את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, והותירו על כנה את הקביעה לפיה הוצאות טיפול בילדים נחשבות כהוצאות מותרות בניכוי לצורך מס הכנסה.

לכאורה מדובר בקביעה טכנית הנוגעת לדיני מיסים. למעשה, גרמה ההחלטה לרעידת אדמה של ממש במסדרונות רשות המיסים, שם היו בטוחים עד לרגע האחרון שבית המשפט העליון יקבל את דעתם. ואולי מדובר גם בבשורה משמעותית לאימהות העובדות בישראל. האומנם?

 

מאות שקלים בחודש

נתחיל בחדשות הטובות. החל משנת 2010 יוכלו הורים המשלמים למטפלת או למסגרות השגחה כמו גנים, מעונות וצהרונים, לנכות את הסכום אותו הם משלמים עבור הטיפול בילד מהכנסתם החייבת במס. המשמעות המיידית של המהלך הזה היא הקטנה מסוימת של סכום המס אותו משלמים ההורים, שיכולה להגיע עד למאות שקלים בחודש. על פי הפסיקה, ההוצאות על הטיפול בילדים יחולקו לשניים - מחצית מההוצאות תוכל האם לנכות מהכנסתה החייבת במס ומחצית מההוצאות יוכל האב לנכות מהכנסתו. זאת מתוך תפיסה לפיה נטל הטיפול בילדים מוטל על שני ההורים, והתשלום עבור הטיפול הוא המאפשר לשני ההורים לייצר את הכנסתם.

הבעיה מתחילה כאשר קוראים את פסק דינם של חמשת השופטים, בראשות סגן נשיא בית המשפט העליון השופט אליעזר ריבלין, ומגלים כי למעשה הותירו השופטים שורה ארוכה של שאלות מעשיות, הנוגעות ליישומו של העיקרון המדובר, פתוחות להתדיינות בין פקידי השומה לבין מגישי הדו"חות ומייצגיהם.

על חלק מהשאלות ניסינו לענות באמצעותו של פרופ' יוסי אדרעי מאוניברסיטת חיפה, העוסק כבר עשרות שנים בנושאי מיסוי. פרופ' אדרעי סבור שמהבחינה המשפטית הטהורה צדקו חמשת שופטי העליון בקביעתם הנחרצת: "ברור שמדובר במקרה גבולי. מי שהיה רוצה להיות שמרן היה יכול להחליט הפוך ממה שהחליטו השופטים ולא היה גורם למהפכה גדולה. אולם מי שחושב שהמשפט הוא מערכת חיה, ושלא ניתן להתייחס למציאות בימינו כמו שהתייחסו למציאות לפני 30-40 שנה, מבין שהפסיקה הזו היתה למעשה בלתי נמנעת".

פרופ' אדרעי טוען כי למעשה נובעת פסיקתם של השופטים ממחדל מתמשך של אגף מס הכנסה באוצר, שנמנע באופן עקבי במשך שנים מעיסוק בנושא הזה, כמו גם בכמה סוגיות עקרוניות נוספות בנושאי מיסוי. "כל רעידת האדמה הזו היתה נמנעת אם כבר לפני שנים היה האוצר לוקח את הטיפול בנושא הזה לידיים, ולא מותיר אותו במגרש המשפטי. היה צריך להקים ועדת מומחים הכוללת לא רק משפטנים אלא גם סוציולוגים, פסיכולוגים וכלכלנים, על מנת שזו תיתן לבעיה תשובה המתאימה למאה ה-21".

אדרעי מציין כי בספרו החדש "מבוא לתורת המיסים", אותו ציטט השופט אליקים רובינשטיין בפסק הדין המדובר, כבר טען כי "התפישה המקובלת" - שלפיה הוצאות לימוד, הוצאות נסיעה למקום העבודה והוצאות לטיפול בילדים קטנים הן הוצאות פרטיות שאינן ראויות להכרה - מבוססת על "הנחות חברתיות שאינן מתאימות עוד לחברה הישראלית השוויונית והמודרנית". לדברי פרופ' אדרעי, "לא ניתן לקחת כללים ויקטוריאניים שהתגבשו באנגליה של המאה ה-19 ויובאו לישראל דרך החוק האנגלי, ולהתעקש ולומר ששום דבר לא השתנה".

לטענתו של אדרעי, גם ההסדר של נקודות זיכוי במס לאימהות עבור ילדיהן, אותו קבע המחוקק במטרה לעודד נשים לצאת לעבודה, מעולם לא נבדק, ואיננו יודעים אם הוא אכן ממלא את ייעודו או שמא הוא רק תורם לאפליית נשים בשכרן.

 

הסדר בעייתי

"המחיר של הותרת הנושא להכרעת בית המשפט הוא בכך שנוצר כאן הסדר שאמנם משקף נכונה את המצב המשפטי, אולם הוא הסדר בעייתי מבחינות רבות". כדוגמה מביא אדרעי את העובדה שלפחות במצב הקיים היום מדובר בהטבה שהיא בחלקה רגרסיבית, כלומר מיטיבה יותר עם בעלי הכנסה גבוהה יותר, וזאת עקב שיטת נקודות הזיכוי במס הנהוגה בארץ, לפיה לאם עובדת ניתן פטור ממס עבור הכנסות גבוהות למדיי. דוגמה נוספת לבעייתיות שבעניין היא העובדה שחלק גדול מהאבות והאימהות הזכאים באופן עקרוני להטבה הגלומה בניכוי כלל אינם מגישים דו"חות למס הכנסה, משום שהם שכירים. למעשה, לא נקבע שום מנגנון אשר יאפשר להם לנכות משכרם את עלויות הטיפול בילדיהם.

"כל הבעיות הללו ניתנות לפתרון, אולם לצורך כך צריך האוצר ליזום הסדר כולל של הנושא בחקיקה, דבר שלא נעשה עד היום", קובע פרופ' אדרעי, שמביא כדוגמה את הבעיה השנייה שציין קודם לכן: "את בעיית ניכוי ההוצאות לשכירים, שהיא בעיה רחבה הרבה יותר הנוגעת לתחומים רבים, ניתן היה לפתור בשלוש צורות שונות. דרך אחת היא להטיל חובת דיווח כללית על כל ציבור העובדים במשק. אך עד היום לא נעשה שום מחקר עצמאי בנושא, והאוצר מתנגד לכך בעקביות כבר שנים. דרך שנייה היא לאפשר בהוצאות מסוימות, כאלה שקל לחשב אותן, לנכות את ההוצאה מההכנסה החייבת במס באמצעות המעביד דרך תלוש המשכורת, ובכך למנוע את הצורך בהגשת דו"חות. הדרך השלישית, המקובלת למשל בארה"ב, היא לקבוע 'ניכוי סטנדרטי'. להגדיר שסכום מסוים הוא הוצאה סבירה לטיפול בילד ולנכות אותה מהכנסתו של כל מי שיש לו ילד בגילאים הללו, ומנגד לאפשר למי שסבור שסכום זה הוא נמוך מידי להגיש דו"ח מפורט ולבקש לנכות סכום גבוה יותר".

שאלות אלו מטרידות גם את תהילה, אם ל-4 בת 31 המתגוררת בצפון הארץ ועובדת בחברת הייטק בינלאומית גדולה. תהילה מוציאה בחודש ממוצע סכום גדול למדי של 4900 ש"ח על הטיפול בילדיה. "אני משלמת גם למשפחתון, גם לגן, וגם למטפלת הנמצאת עם כל ארבעת הילדים החל משעות הצהריים ועד שאני מסיימת את העבודה וחוזרת הביתה. מדובר בסכום בהחלט משמעותי אותו אני משלמת מידי חודש בחודשו".

תהילה מספרת שפסיקת בית המשפט העליון שימחה אותה מאוד. "קראתי על זה, ואני בהחלט מקווה שהפסיקה הזו תסייע לנו לפחות במשהו במימון של ההוצאות הגדולות אותן אנו מוציאים על הטיפול בארבעת הילדים. ברוך ה' אני מרוויחה סכום מספיק בשביל שישתלם לי לצאת לעבודה על אף ההוצאות הגבוהות של הטיפול בילדים, אבל אני חייבת להודות שהשאלה על הכדאיות ביציאה לעבודה במצבי צפה ועולה פעם אחרי פעם עם כל ילד שנוסף למשפחה".

תהילה מציינת כי נכון להיום גם בעלה וגם היא שכירים, אשר אינם מגישים באופן עצמאי דו"חות שנתיים למס הכנסה. אולם אם יתברר שמדובר בהטבה משמעותית שעל מנת לקבל אותה יש צורך להגיש דו"חות שנתיים, הם ישקלו לעשות זאת, על אף הבירוקרטיה הכרוכה בכך.

עם זאת, לדעתה של תהילה, השינוי שעשה בית המשפט העליון איננו מספיק על מנת לעודד נשים לצאת לעבודה. "מדובר בסופו של דבר בסכום שאצל נשים המרוויחות סכומים גבוהים יחסית מגיע למאות שקלים בחודש. אצל נשים שמרוויחות פחות מדובר אפילו בסכומים נמוכים יותר עד אפסיים. לא מדובר במשהו שיגרום לאישה לצאת לעבודה או ימנע ממנה לעשות זאת. לכל היותר זהו סיוע מסוים למי שכבר עובדת וסובלת מנטל התשלום על הטיפול בילדים".

 

איתות ברור למערכת

מי שכן ניסו לשנות את המצב באופן שיעודד נשים לצאת לעבודה, ואף ניסו לשנות את החוק בנושא, הם חברי הכנסת גדעון סער, אורית נוקד, רונית תירוש ואורי אריאל, וחברות הכנסת לשעבר זהבה גלאון ונאדיה חילו. הללו הקדימו והגישו בכנסת הקודמת הצעת חוק ברוח דומה לפסיקת בית המשפט העליון, אולם יצרו בה כמה מנגנונים על מנת לפתור את הבעיות שהעלו פרופ' אדרעי ותהילה.

הצעת החוק אותה הגישו חברי הכנסת הללו מגדירה את הוצאות הטיפול בילדים כהוצאות מותרות בניכוי עד תקרה מסוימת שאותה הגדירו. החידוש הוא שהצעת של הח"כים מתייחסת גם להורים שאינם חוצים את סף המס, ומציעה להעניק להם מענק המהווה כעין 'מס הכנסה שלילי', אשר יתמרץ גם אותם לצאת לעבודה. בנוסף מתייחסת הצעת החוק גם להורים שכירים אשר אינם מעוניינים להגיש דו"חות למס הכנסה, ומציעה להמיר את המנגנון של ניכוי ההוצאה מההכנסה בנקודות זיכוי מוגדלות למס.

ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי), מיוזמיה של הצעת החוק, מסביר כי ההצעה נתקעה בכנסת הקודמת עקב מחלוקת עם האוצר על עלותה, ועל השאלה עד כמה גדולה התועלת הנשקפת ממנה. "הוויכוח על הצעת החוק הספציפית הזו הוא לגיטימי, אולם ברור שהחוק הזה הוא אחת הדרכים הנכונות על מנת לגרום ליותר נשים לצאת לעבודה. אני לא מקדש דווקא את הצעת החוק הזו - כל דרך שתעודד נשים לצאת לעבודה היא טובה ולגיטימית".

בתשובה לטענה כי עידוד נשים ליציאה לעבודה במשרה מלאה הוא בעייתי ופוגע במבנה המשפחתי הרצוי, אומר ח"כ אריאל כי "עצם עידודן של נשים לצאת לעבודה הוא דבר ראוי, ובסופו של דבר כל אישה בוחרת את דרכה. לא מדובר על כפייה של נשים שאינן רוצות לצאת לעבודה - מדובר על סיוע לאלו שרוצות לצאת ובמצב הנוכחי אינן מסוגלות. היום ישנן מסגרות המותאמות גם מבחינה דתית וגם מבחינה צניעותית ומאפשרות לנשים מכל המגזרים לצאת לעבודה, וזוהי מטרה נכונה וראויה מכל בחינה שהיא, גם כלכלית וגם חברתית".

אריאל משבח גם את פסיקת בית המשפט העליון ואומר כי על אף הפגמים שבה, מדובר בפסיקה ראויה ונכונה: "מדובר באיתות ברור למערכת שמדובר בכיוון שראוי ללכת אליו, ועכשיו מוטל גם על המערכת הפוליטית לתקן את הבעיות הללו ולא להמתין שוב לבית המשפט".