בשבע 341: הדיוויזיות הישראליות של האפיפיור

ההתרפסות בפני האפיפיור היא רק חלק מתוכנית כניעה לוותיקן, בתמיכת נשיא מדינת ישראל, שבמרכזה ויתורים על ריבונות ישראלית באתרים בירושלים ובגליל



אריה אלדד , י"ג באייר תשס"ט

מדינת ישראל נערכת לביקורו של האפיפיור. עורכים טקסים וקבלות פנים חגיגיות – וכך גם ראוי שיהיה. אבל יש ליצנים האומרים כי ישראל מייבשת  את הכנרת, כדי לאפשר ל"כס הקדוש" לחזור על הנס שחולל, על פי  האוונגליונים, מי שעל כיסאו הוא יושב,  ומתכוונים לחולל עבורו עוד כמה ניסים.

הנס המסוכן ביותר הוא היפוך היוצרות. עד כה ידענו שעולה רגל, כמו כל תייר, משלם בעצמו עבור נסיעתו. והנה נמסר בתקשורת כי מדינת ישראל נתבעת לשלם עבור הביקור. ולא רק בהוצאות של מיליונים לצורכי טקסים ואבטחה. הוצאות  כאלו מקובלות כאשר ראשי מדינות מבקרים בישראל. הפעם נדרשת מדינת ישראל לשלם גם בריבונות.

שנאת הכנסייה ליהודים ידועה מראשית ימי הנצרות, ויחסה  הדו-פרצופי של הכנסייה הקתולית לישראל מוכר מראשית שנות המדינה.  ניתן היה אולי לצפות שהכנסייה תצא מגדרה כדי לכפר על שותפותו של פיוס ה-12, בשתיקה, בהשתקה ובאי הצלת יהודים בימי ההשמדה באירופה,  והנה – לא מיניה ולא מקצתיה.  הכנסייה לא הכירה במדינת ישראל עם הקמתה (רק ב-1993 כוננו יחסים דיפלומטיים), ותבעה בעלות על ירושלים במסגרת המעמד הבינלאומי שהוצע לעיר בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947. כשכבשה ממלכת ירדן את ירושלים נרגע הוותיקן, ובכל שנות השלטון הירדני בירושלים לא היה אפילו אפיפיור אחד שתבע את בינאום העיר ממלכי ירדן. אבל מרגע שירושלים כולה שוחררה במלחמת ששת הימים, התחדשו מאמצי הוותיקן להשתלט עליה.

 

רדיפת היהודים כעונש נצחי

צריך להכיר מעט את התיאולוגיה הקתולית ויחסה ליהדות כדי להבין את הסיבות לכך. בניגוד אולי למדינות רבות בעולם – אין מדובר בכניעה לכוח הפוליטי והכלכלי של הערבים והמוסלמים. הכנסייה הקתולית רואה עצמה כ"ישראל האמיתי". הם-הם כביכול היורשים האמיתיים של בני ישראל, שלהם ניתנה התורה והארץ. היהודים הם אלו שהתכחשו לישו משיחם, ומסרו אותו לצליבה, ורדיפות היהודים, השפלתם, מצבם הנחות והעלוב במדינות הכנסייה  במשך מאות שנים -  היו חלק מהתיאולוגיה הנוצרית-קתולית. רדיפה לנצח היא העונש על ההתכחשות למשיח, גרסו תיאולוגים ואפיפיורים. ולכן – הקמת מדינת ישראל הייתה סתירה מניה וביה, וסטירת לחי נוראה לכל התיאולוגיה הזו. הרי  אם יש ליהודים שוב  מדינה עצמאית בארצם, יש בכך משום  שלילת דוגמת "ישראל החדש" והעונש הנצחי ליהודים.

ומאז לא חדלו מאמצי הוותיקן להשתלט על ירושלים ולזכות בריבונות בחלקים מארץ ישראל. אמת, היו אפיפיורים שהבינו כי העולם השתנה ואי אפשר עוד להסית, לחנך לשנאה ולהאשים את היהודים בצליבת ישו. היו הצהרות פיוס היסטוריות, והתחוללו שינויים דוקטרינריים. אפיפיורים ביקרו בישראל ונשאו הצהרות אהבה ל"יהדות, האחות הבכירה", אבל המשיכו כל העת לנסות ולכרסם בריבונות היהודית, ולהשיג שליטה בירושלים. בעלי ברית   נמצאו להם בין מנהיגי ישראל, ובימי הסכמי אוסלו היו פרס וביילין שותפים במשא ומתן סודי עם הוותיקן שתכליתו הייתה העברת הריבונות על מזרח ירושלים לידי הוותיקן כחלק מפתרון הסכסוך בין היהודים והערבים. לכן אל יתפלא היום איש שנשיא מדינת ישראל, אותו שמעון פרס, הוא זה המפעיל לחץ על משרד הפנים לוותר על  הריבונות הישראלית בששה אתרים הנחשבים מקודשים לנוצרים: בכינרת, בהר תבור, בנצרת ובירושלים. ואפילו בהר ציון, מעל קבר דוד המלך, תובע הוותיקן בעלות וריבונות במבנה שלא היה בבעלות הכנסייה הקתולית כבר מאות שנים, ונחשב – לחרפתנו – וואקף מוסלמי. לא רק פטור ממיסים, לא רק הכרה בבעלות במקרקעין -  ריבונות ממש תובע הוותיקן, בחוצפה שאין כדוגמתה, ונשיא מדינת ישראל מאיץ בשר הפנים לוותר על הריבונות, להשלים מה שהוא נכשל בו כשבישל את אסון אוסלו , ורקח את העברת העיר העתיקה כולה לידי הוותיקן.

שום מדינה בעולם אינה מוותרת על ריבונותה באותה קלות שמוכנים אצלנו למסור שטחי מולדת לאויבים. לאחרונה ויתרו נציגי ישראל על  בעלות המדינה בחצר סרגיי בירושלים  כשהסכימו להכיר שרוסיה של פוטין היא היורשת של נכסי משפחת הצאר שנרצחה בידי המהפכנים הקומוניסטים. "הרצחת וגם ירשת?" בגרסה ישראלית. ועתה - המהדורה החדשה: הכנסייה שהייתה שותפה, במעשה ובמחדל, לרדיפות יהודים ורצח  יהודים – תובעת ריבונות, ורוצה לרשת בירושלים ובכל ארץ ישראל. יש בכך סוג של תשובה חדשה לשאלתו הידועה של סטאלין: "כמה דיוויזיות יש לאפיפיור?". אינני יודע כמה יש לו בכל העולם, אבל נראה כי יש לו משתפי פעולה גם בתוכנו.