בשבע 341: קול המוסיקה

פרחי מיאמי מתיישבים מסביב למדורה ושרים ווקאלית את הלהיטים המוכרים. חוץ מקולות הצרצרים, התוצאה הסופית מרשימה

אמציה האיתן , י"ג באייר תשס"ט

בכל שנה חוזרת אותה הבעיה - "מי בכלל אמר שאסור לשמוע מוסיקה?", "זה לא כתוב בשום מקום", "זו בטח המצאה של סבתא שושנה, שרוצה קצת שקט כמה ימים", וגם - "שוב אתם מנסים לזלזל בכל מנהג. אז כמה ימים לא תשמעו מוסיקה, מה קרה?"

מכיוון שלא קיבלתי שום מינוי רשמי להורות הלכה, וזה גם לא תפקידו של המדור, אשתדל לא להיכנס לשאלות מעין אלה, והפעם ללכת על בטוח.

נסו לדמיין חבורת ילדים יושבים סביב למדורה. ברקע נשמעים קריאותיהם של צרצרי הלילה, והם מצטרפים לקולות הבוקעים מהאש הלוחכת אט אט את עצי המדורה. המבוגרים שהגיעו להשגיח על האש, מצטרפים בשירה אל חבורת הזמרים הצעירים. לא תמצאו שם גיטרה, וגם לא חלילית. הם שרים אקפלה (שירה ללא ליווי כלי נגינה). עד כאן התמונה שאותה ביקשו להעביר לנו יוצרי האלבום 'סביב למדורה'. כמה נתונים קטנים קצת מקלקלים את התמונה הגדולה. למשל, הבגדים שלובשים הילדים שהצטלמו לאלבום. אתם הייתם מוציאים את ילדיכם לקומזיץ כשהם לובשים מכנסיים מחויטות, חולצה לבנה וסוודר שחור ועדין? גם המדורה שבתמונה נראית יותר כמו הפקה גרפיקאית מרשימה, ופחות כמו קומזיץ. אבל אלה באמת פרטים שוליים. מה שחשוב הוא התוצאה הקולית (קו"ף בחולם ולא בשורוק), וזאת אכן מרשימה ומוצלחת.

את פרחי מיאמי נדמה שאין צורך להציג. מספר האלבומים שהוציאו משתווה כמעט למספר השרים בממשלה החדשה. ירחמיאל ביגון מוביל אותם כבר שנים, ואין חולק על האיכויות של הזמרים הצעירים.

הפעם הוא החליט להוציא אלבום ווקאלי, מותאם במיוחד לימים בהם רבים מקפידים שלא לשמוע מוסיקה מכלי נגינה.

למי שלא הקליט אף פעם, זה ודאי נשמע פשוט – לא צריך להתאים עצמכם לכלים או לקצב המדויק, פשוט לוחצים על כפתור ההקלטה ושרים ביחד. אז זהו, שלא. לשיר אקפלה זה הרבה יותר קשה משירה מלווה בכלים. אין מי שנותן את הקצב, מלבד המנצח. ניתן לשמוע במדויק כל זיוף הכי קטן של אחד מהקולות, ובכדי להגיע לתוצאה מרשימה יש לבנות הרמוניה של קולות, מדויקת ומעניינת עד כמה שאפשר.

פרחי מיאמי עושים את זה, ובגדול. הם נשמעים מדויקים עד אימה, השילוב של הסולנים עם המקהלה עובר נהדר, והתוצאה פשוט נעימה לאוזן. האלבום מכיל שירים ומחרוזות, חלקם מוכרים יותר וחלקם ממש חדשים. אני התחברתי יותר לשירים עליהם גדלתי – 'אנא בכח' 'למרנן' ו'קל הכבוד'.

על דבר אחד הייתי מוכן לוותר. קולות הרקע של הצרצרים והמדורה (בטח, ברור לי שזה בא ישר מהשטח ולא אפקט ממחשב העריכה באולפן...) נמשכים לאורך כל השירים, עד לסוף האלבום, דבר מיותר ואפילו קצת מרגיז.

אך מה לנו כי נלין על הצרצרים, כאשר הילדים הצעירים שרים כל כך יפה, והמדורה הקטנה דולקת ומאירה את הלבבות. האזנה עריבה!

seret@etrog.tv