בשבע 341: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל,ח. לוז,י. מידד , י"ג באייר תשס"ט

 

עיתונות חותרת/ עדי גרסיאל

אירוע הטביעה של יסמין פיינגולד, אלופת החתירה שחולצה במצב קשה לאחר שהתהפכה ביום שני בירקון, סוקר למחרת בעמוד הראשי של כל אחד מעיתוני הבוקר. מכיוון שמדובר באייטם נייטרלי לכאורה,  שאינו קשור לפוליטיקה או לכל אג'נדה אחרת, ניתוח הכותרת של כל אחד מהם הוא תרגיל קטן בתקשורת. בשל מגבלות המקום, נתייחס רק לסיקור בעמוד הראשון, חלון הראווה של העיתון. את הכותרת המפורטת ביותר נותן, שלא במפתיע, 'הארץ': "אלופת ישראל בחתירה התהפכה במהלך אימון בירקון ונפגעה באורח קשה בראשה". הכותרת מסכמת במדויק, גם אם ביובש מסוים, את סיפור המעשה. מהעבר השני ניצב, או יותר נכון ניצהב, ידיעות אחרונות שהקדיש לאירוע כמעט חצי מעמודו הראשון(!), תחת הכותרת "אלופת השיט טבעה בירקון". איך יכול להיות שאלופת שיט תטבע? שואל את עצמו הקורא הפוטנציאלי ומרים את העיתון מהדוכן. כשהוא מבחין בצילומים (המטושטשים) מהטלוויזיה של החילוץ הוא שולף את ארנקו. בינגו. במעריב, כמו שקורה לא פעם, הזדנבו אחרי ידיעות, אבל לא עשו זאת עד הסוף.  "אלופת ישראל טבעה בירקון" הכריזה רצועה צרה בתחתית העיתון, בצירוף תמונת ראש סתמית. ודווקא 'ישראל היום', "החינמון של אדלסון" הצליח לשלב בצורה מוצלחת בין סיקור צבעוני למדויק: "אלופת החתירה נלחמת על חייה". גם כאן הובאו צילומי הטלוויזיה מהמקרה, אך הסיפור קיבל חשיפה פרופורציונית, פחות מרבע עמוד.

בהמשך השבוע התברר ששום אירוע בארצנו הקטנה לא יכול להישאר נטול הקשר פוליטי לזמן רב. הסתבר שפיינגולד, שמצבה השתפר בינתיים, היא בתו של "לוחם השלום" אייבי נתן, שסירב להכיר באבהותו עליה. בנקודה הזו בחרו מעריב וידיעות שלא להתעמק מדי, והעדיפו לתת כותרות כמו "חותרת השלום" ו"משפחה של לוחמים". אבל זה כבר נושא לניתוח אחר.

 

חופש הביטוי מול שמירת השבת / חני לוז

 כתב ערוץ 1, נסים מוסק, עשה כתבה על נושא איזוטרי ומעניין: הטענה לפיה רבים משכננו הערבים שמכנים את עצמם 'פלשתינים' הם במקורם יהודים שהתאסלמו. חלק מאותם ערבים-יהודים, על פי הכתבה, שומרים עד היום על כמה מצוות יהודיות, לעתים בסתר. בכפרים בדרום הר חברון, יש למשל כמה מזוזות נסתרות, תפילין שמניחים אם יש צרה או מחלה, נרות שבת ועוד. בנוסף לכך, מחקר גנטי מראה שבעצם יש לאותם ערבים קרבה גנטית קרובה יותר ליהודים מאשר לערבים בארצות אחרות.

הנושא הוא בעל השלכות פוליטיות, תרבותית ודתית הראוי לכתבה. לשם כך יש אגרה ושידור ציבורי, לא? אלא שהערוץ הראשון פעל שוב, בניגוד גמור לנהלים של רשות השידור ולהנחיות המנכ"ל, ושידר את הכתבה בשבת. לאותה כתבה התראיין גם דב שטיין, מזכיר ה'סנהדרין'. בניגוד גמור לנהלים, לא נאמר לו ולמרואיינים האחרים שהתוכנית תשודר בשבת. לאחר שידור קדימונים ל'יומן', פנה שטיין למנכ"ל רשות השידור עוד ביום ששי. המנכ"ל, מוטי שקלאר, יהודי שומר שבת, דרש שלא לשדר את הראיון עם שטיין בשבת. כך אמנם נעשה, אך שטיין התאכזב לראות שלמרות מה שנאמר לו, הראיון עם אנשי ה'סנהדרין' לא שודר במוצאי שבת. כך מתקבלת שוב המשוואה החד סטרית: שומרי שבת נדרשים לשלם אגרה מלאה, אך הם אינם זכאים ליהנות מזכותם הבסיסית לחופש ביטוי בערוץ הציבורי, אם הם אינם מוכנים להיות שותפים לחילול שבת.

הגיע הזמן לשים קץ לרמיסת לכפיה החילונית בזירה התקשורתית-ציבורית.

 

אבן נגף/ ישראל מידד

השבוע, עם פרסום הידיעה ששופט-חוקר ספרדי החליט לחדש מהלכים משפטיים נגד בכירים ישראלים בשל מעורבותם בחיסול המחבל שחאדה בעזה לפני שנים, ערכה גאולה אבן ראיון עם ח"כ אבי דיכטר.  דיכטר, אחד ה'נאשמים', כביכול, הועלה למסך של הערוץ הראשון ביום שני בתוכנית 'היום בחדשות'.

במסגרת הראיון ניסתה אבן במשך 8 דקות שלמות(!), כמעט נצח במונחי זמן שידור, להוציא מפיו של דיכטר שמדיניות הסיקול הממוקד היא טעות ביסודה. לפי שאלותיה, הסיכול הממוקד מביא להסתבכות משפטית מיותרת. תחילה הסביר לה דיכטר שהמדיניות הכרחית לביטחון ושמבחינה סטטיסטית תמיד תהיינה בעיות במלחמה בטרור שמסתתר בקרב האוכלוסייה. אבן לא הסתפקה בתשובה זו ושאלה שוב בשינוי גרסה: מדוע לכם למצוא את עצמכם בסכנה של מעצר, הסגרה ומשפט, עזבו את המדיניות הזו.  ושוב חזר דיכטר חזר על עצמו, ושוב לחצה אבן עם אותה שאלה בסיסית: מה לכם הצרה הזו?  תמצאו שיטה אחרת או, לפחות, אל תשתמשו בדרך זו.

נפלא מבינתי איך שמר דיכטר על קור רוחו, אבל כנראה שזו דרכה של אבן כעובדת רשות השידור לשרת את הציבור.

* ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלסקוני, הבעלים של כלי תקשורת רבים, כולל עיתונים, בתגובה להודעת אשתו שהיא מתגרשת ממנו:  "הצטערתי שאשתי נטתה להאמין לדברים שהיא קוראת בעיתונים".
(על פי דיווח ברויטרס)

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

העיתונאית נעמי לויצקי הגישה השבוע תביעה נגד רשות השידור ויושב הראש שלה משה גביש על סך 800 אלף שקלים. זאת בעקבות פיטוריה מהרשות והדחתה מהגשת תכנית ביקורת התקשורת 'מקורות יודעי דבר'. על פי כתב התביעה, שכרה של לוינסקי עמד על כ-31 אלף שקלים לחודש.

אתר 'לדעת' מפרסם כי חברת אגד החלה בהפצתו של עלון שבועי, "בדרך", לנוסעים  בקווים היעודיים  לריכוזים החרדיים. הפקת העלום ממומנת מפרסום מודעות.

משרד התקשורת הגיש השבוע הצעה לרפורמה בשידורי הטלוויזיה. ההצעה מאמצת את המלצות ועדת מרדכי לעבור לשיטת רישיונות בשידורים המסחריים ב-2012 ובמקביל לאפשר בשנה זו שידורי פרסומות בערוצי כבלים והלוויין. כך דיווח אתר 'וואלה'.