בשבע 341: בעקבות יונה הנביא

מגלים את הארץ / סיפור בהמשכים

חגית רוטנברג , י"ג באייר תשס"ט

עליכם לגלות לאיזה אתר/ מקום בארץ רומז הסיפור הבא:

 

הג'יפ השחור של מר ישראלי הקשיש דהר בכביש המתפתל עד שהגענו לאזור שהיו בו המון כבישים ראשיים, רמזורים, פקקי תנועה ונהגים עצבניים. הרמתי עיניים למעלה: גורדי שחקים ענקיים התנשאו משני צדי הרחוב, ופשוט לא הצלחתי לספור עד הקומה האחרונה. "אני הגעתי לעשרים קומות", דיווחה אביטל על הספירה שלה.

"תגיד, מר ישראלי, זה המקום שאתה רוצה שנסייר בו?" שאלתי קצת כועס, "יכולנו למצוא מקומות קצת יותר יפים!". מר ישראלי גיחך מתחת לזקנו הלבן: "סבלנות, ילדים. עוד לא הגענו". המשכנו לנסוע עד שמרחוק ראינו רצועה תכולה שנמתחה על פני האופק: "יש! נוסעים לים", צהלה אביטל, "חבל שלא אמרת לנו, היינו מביאים בגדים להחלפה". מר ישראלי המשיך לנהוג בנחת, ואמר: "ילדתי, אנחנו אמנם נעבור ליד הים, אבל לא נרד הפעם לרחוץ בו. יש לי אתר מעניין מאוד בשבילכם".

לי כבר לא היתה סבלנות, רציתי לצאת מהאוטו ולהתחיל להסתובב בחוץ. המשכנו לנסוע לאורך הים עד שהבניינים הגבוהים והמפוארים הפכו לבתי אבן עתיקים ואחר כך גם לשכונות של בתים קטנים שנראו כאילו הקימו אותם לפני שהמדינה נולדה. "קדימה, יוצאים!" הורה מר ישראלי. אביטל דילגה על מרצפות האבן החלקות שהיו על הטיילת לאורך הים. "הנה, כאן", הצביע מר ישראלי לצד ימין. "אתם רואים את הספינות הגדולות? את סירות הדיג?". הבטנו סביב: לאורך הנמל באמת עגנו סירות וספינות, דייגים חזרו עם דגים ברשתות אחרי יום שלם של שיט בים. מעלינו שמענו ציפורים מתעופפות והשמש נראתה כאילו היא עומדת ליפול עוד רגע ישר לתוך המים.

"אתם יודעים איזה נביא ברח בספינה מהנמל הזה?" שאל אותנו מר ישראלי. כשלא ענינו, הוא חייך ואמר: "תתאמצו יותר, מי שיגלה את התשובה יוצא איתי לסיבוב בים על ספינת דיג". אביטל קימטה את המצח חזק וניסתה להיזכר בכל הכוח במשהו שלמדה בבית הספר. "רגע!" קראה "אני יודעת! יונה הנביא ברח מא"י לחוץ לארץ דרך הנמל הזה. הוא נסע בספינה עם עוד כמה גויים". מר ישראלי מחא כפיים: "מצוין, אביטל. תשובה מלאה. ועכשיו נמשיך בסיור", הורה לנו מר ישראלי שנצעד בעקבותיו.

הלכנו בין בתים ישנים עם גגות רעפים, שהזכירו לי את הבית של סבתא שלי במושבה. הכל היה כזה מוזנח, חתולים יצאו מהחצרות וברחובות ראינו בעיקר אנשים קשישים שבטח גרים פה המון שנים. ליד אחד הבתים נעצר מר ישראלי ונראה היה שהוא אפילו מתרגש קצת: "אתם יודעים מה מיוחד בבית הזה?". אני ואביטל הסתכלנו בבית, ובאמת התאמצנו לגלות משהו מיוחד, אבל הוא נראה ישן ועזוב כמו האחרים. "אתה בטוח שאתה לא מתבלבל?" שאלתי אותו. מר ישראלי הניד בראשו: "ובכן, גבירותיי ורבותיי, זה היה ביתו של הרב קוק, כאשר עלה לארץ והיה רבה הראשי של העיר שאנחנו מטיילים בה עכשיו. היתה לו כאן ישיבה שישבו ולמדו בה תורה. זה בכלל לא היה מקום מוזנח ועזוב כמו שהוא נראה לכם היום". האמת, היה לי קצת קשה להאמין שהרב קוק גר בכזה בית. הרי היה לו תפקיד חשוב של רב ראשי! אביטל התחילה לשאול את מר ישראלי המון שאלות על הבית הזה, אבל אני רציתי לדעת רק דבר אחד: איך קוראים לעיר שאנחנו נמצאים בה?