חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

המסביר לצרכן - בגליון השבוע

שר ההסברה יולי אדלשטיין, עשה דרך ארוכה בזמן קצר וכיהן כשר כבר בממשלת נתניהו הראשונה. כתושב יו"ש, חובש כיפה ועולה מרוסיה, הוא מייצג בפוליטיקה את שלושת המגזרים שאליהם הוא משתייך.
14/05/09, 14:52
עפרה לקס

האבטחה ההדוקה שסובבת את ביתו של יולי אדלשטיין מאז נהפך לשר לא עושה לו טוב. נוכחותם של המאבטחים לוקחת אותו לימים אחרים, בהם היו סוכני הק.ג.ב. לצל השני שלו. אמנם עשרות שנים, מאות קילומטרים, ואלף אלפי הבדלות מפרידים בין האזרח הנרדף שהיה אז, לאזרח החשוב והשמור שהוא היום. ובכל זאת, כשהוא רוצה להסביר את תחושתו בימים האפלים ההם, האסוציאציה הראשונה שלו היא המאבטח והבודקה, שגרים לו כמעט בתוך הבית.

זו אינה הפעם הראשונה בה אדלשטיין משמש כשר בממשלת ישראל. אך מאז רצח רחבעם זאבי השתנו הכללים, והעובדה שהוא גר ביו"ש רק מחמירה את מצבו בעיני השב"כ.

ביובל שנותיו, אדלשטיין הספיק להתחיל רחוק מיהדות, להפוך למורה לעברית, לשבת כאסיר במחנה עבודה סובייטי, להיות השר הראשון שגר ביש"ע וגם להיות 'מורד' בליכוד.

הוא חובש כיפה, גם המבטא הרוסי עדיין ניכר בעברית הרהוטה שלו, והוא רואה את עצמו גם וגם וגם: ליכודניק, איש יו"ש ומייצגו של הקהל הרוסי. וזה גם מה שהופך את העמדות שלו למורכבות ועמוקות.

 

אל היהדות בעקבות סבא

יולי-יואל אדלשטיין נולד לפני 50 שנה בברית המועצות לשעבר ("איזה כיף לומר לשעבר", הוא אומר) למשפחה רחוקה מיהדות. מאוד רחוקה. "ידעו ששם המשפחה הוא יהודי, אבל זו היתה עובדת חיים לא מעניינת במיוחד. כמו שמישהו יודע שהוא שצבע שערו שטני או בלונדיני". סבו של אדלשטיין למד ב'חיידר' בהיותו בן 6 "ואז הוא עשה הפסקה קצרה של 70 שנה בערך בלימודי יהדות", הוא אומר בהומור דק שילווה את שיחתנו. אדלשטיין לא יודע עד היום מדוע חזר סבו להתעניין בשפת הקודש. "הוא לא חזר בתשובה ולא התכוון להגיע לישראל. ובכל זאת, הוא השיג ספר לימוד עצמי וגם מילון לכמה ימים, והתחיל ללמוד. כעבור תקופה הצליח הסב להאזין לשידורי 'קול ישראל' בעברית ולחלוק עם המשפחה מעט חדשות.

הנכד, יולי, שהיה אז בגיל העשרה, לא התעניין במעשי סבו. היו לו את העניינים שלו. "רק אחרי שהוא נפטר מצאתי את הספר והמחברות והתחלתי ללמוד. חצי מזה כי הצטערתי שלא למדתי איתו, וחצי כי הייתי סטודנט לשפות, וחשבתי שכדאי ללמוד שפה חדשה". כך החל המסע המפרך של אדלשטיין אל היהדות. בדרך שעשה מאז ועד הארץ היו מהמורות רבות. הוא רואה בהן את יד ה', שכיוונה אותו דווקא לישראל, והביאה אותו להיות שומר מצוות.

בהיותו סטודנט שנה ב' במכון לשפות, נקלע אדלשטיין לסיטואציה מביכה בשיעור על תולדות הקומוניזם. המרצה חילק יותר מידי סופרלטיבים לסטאלין, לדעתו של הסטודנט אדלשטיין. הוא העז לענות לו, ואפילו לצאת מן הכיתה בטריקת דלת. בסופה של פרשייה הודיע אדלשטיין להוריו, גם הם מרצים לבלשנות ושפות, שהוא לא מתכוון להישאר יותר במדינה הזאת. אבל לאן יילך?

"הכי טבעי היה לנסוע לארצות הברית, כי אנגלית קראתי מגיל 5 והייתי ממש בתוך התרבות הזאת". אבל היעד הזה היה סגור בפניו. הדרך היחידה לצאת מברית המועצות היתה לקבל הזמנה מישראל, ואדלשטיין כבר למד קצת עברית. "יכול להיות שאם הייתי מקבל באותו היום אשרת יציאה, הייתי מתגלגל מישראל לארצות הברית. אבל כשהגשתי את הבקשה השנה היתה 79', ברית המועצות פלשה לאפגניסטן ואף אחד לא קיבל אשרה. באותה תקופה המורה שלי לעברית עלה לישראל. החלטתי שעכשיו אתחיל ללמד".

אדלשטיין התחיל לחיות חיים של 'סירובניק', שמשמעותם הרחקה מהלימודים הגבוהים ועבודות זמניות. ההורים, שהיו אנטי-קומוניסטיים, חשבו אולי שבנם עושה מעשה פזיז, אבל חתמו על הבקשה שלו לאשרה, מה שלא היה מובן מאליו, כי הורים רבים פחדו להסתבך.

 

מאסר עם עבודת פרך

בתום 5 שנות לימוד עברית, "כאות הוקרה לפעילות ולהצלחה שלי, נאסרתי. היה אז גל של מאסרים, כנראה ניסיון לרדת ברצינות על המורים לעברית, מתוך הבנה שהיתה לנו רשת בלתי פורמאלית שהעבירה מידע על הרצאות ומפגשים בעברית".

האישומים היו מגוונים. אדלשטיין הוא כנראה השר היחיד בממשלת ישראל שנידון למאסר עם עבודת פרך על אחזקת סמים. האישום, הוא שוב סוקר את ההיסטוריה האישית שלו בעין טובה, היה יחסית סביר. "קודם כל העונש היה רק שלוש שנות מאסר. חוץ מזה, כולם הבינו שהסמים הושתלו אצלי. פעם שאל אותי קצין שעיין בתיק שלי 'הם לא יכלו לעשות את העבודה בצורה יותר טובה? אני הייתי משתיל לך סמים שבחיים לא היו מגלים'". אדלשטיין חושב שסוכני הק.ג.ב שתלו אצלו את הסמים ברישול בכוונת מכוון, וכך גם ביצעו את המעקב הפיזי לאורך שנות לימוד העברית. אדלשטיין מנדב המחשה מצחיקה על סוכן שעולה לאוטובוס, יוצר קשר עם מפעיליו ומדווח שהוא בקשר עין עם מושא המעקב. "הם היו אחריך כדי שתראה. כדי שתימנע להגיע לשיעור עברית, כדי שלא לסבך את האנשים שישבו שם. מעקב כזה מכניס ללחץ".

על תקופת המאסר, שבמהלכה נפצע קשה וטופל רק בעקבות לחץ בינלאומי כבד, הוא ממעט לספר. במהלך מאסרו הוא עבר מספר מחנות, בהתחלה בגבול מונגוליה ואחר כך בסיביר. אולי העבר הקשה הזה שלו הוא שגרם לו להיות השר הראשון שביקר אצל יהונתן פולארד ולפעול למענו. בהמשך, כשיישאל על כך, יכה אדלשטיין בכנות על חטא רפיון ידיים, מין ייאוש קל שאחז בו לאחר סירובו של בוש לחון את הסוכן הישראלי. לנתניהו, כך הוא אומר, ייקח עוד זמן לטוות את חוטי הקשרים עם אובאמה כך שיהיו יציבים דיים והוא יוכל לבקש שוב את שחרור פולארד. אדלשטיין, בכל אופן, מבטיח להתעשת ולהמשיך לפעול למענו.

ביום העצמאות לפני שבועיים חגגה משפחת אדלשטיין 61 שנים למדינה ו-22 לשחרור אבי המשפחה. "כך אני מאחד בכל שנה את סעודת ההודיה וחוסך על המנגל", הוא אומר ומתאר את קורות היום שלפני הגאולה הפרטית. "הייתי כבר אסיר מנוסה עם פריבילגיה של עבודה במשמרת לילה. ככה אתה יכול לא לעבוד קשה מידי, לישון כל היום וגם לא להסתבך עם הקצינים. ישנתי, ופתאום הרגשתי שמישהו מנסה להעיר אותי, וזה הרי לא משהו שאתה עושה לאסיר ותיק. זה היה השרת של הקצין התורן. הוא אמר שהקצין קורא לי. אמרתי לו מה אני חושב עליו, על אמא שלו ועל אמא של הקצין, והמשכתי לישון. אבל הוא התחנן: 'הקצין יהרוג אותי...'. "התעוררתי. הגעתי לקצין התורן שישב נבוך ואמר: 'תשמע אדלשטיין איתך יש רק צרות'. לפניו היה מונח מברק חתום על ידי מפקד משטרת מוסקבה, שכתב שאמנם ההאשמות כלפיי היו נכונות, אבל התברר בערכאה עליונה יותר שהעונש היה חמור מידי, ולכן העונש מתקצר לשנתיים ושמונה חודשים. התאריך הזה חל למחרת היום. אמרתי 'יופי, להתראות', אבל הקצין אמר: "זה מברק. אני לא משחרר אותך על סמך זה". ובכל זאת, יום למחרת היה אדלשטיין כבר אדם חופשי. כלומר, יחסית לברית המועצות.

 

הדרך אל הכיפה

ההתקרבות לשפה העברית היתה עבור בני הזוג אדלשטיין גם סוג של מסע שורשים אל המקורות היהודיים. משהו שקשה להבין פה בארץ, הוא אומר. "בשבילנו אז יהדות וציונות היו גם הרצאה על שימוש באנרגיה סולארית בישראל, וגם הרצאה על תקופת הבית השני. הכול היה חלק מהפסיפס השלם של מדינת ישראל והיהדות". חוץ מזה, כשאדלשטיין לימד על חגים או מסורת, הוא היה צריך ללמוד בעצמו. במקרים אחרים רצה לספר לתלמידיו במה מיוחד העם היהודי, "ואז אתה שומע את עצמך אומר: 'אנחנו המצאנו את השבת!'. בשלב מסוים הרגשתי שאני חוזר כמו תוכי על הדברים ואני צריך לעשות עם זה משהו. חוץ מכל אלה, היו גם דברים פרוזאיים: אשתי, למשל, נעלבה ששומרי כשרות לא אוכלים אצלנו בבית, ואז התחלנו להיערך לזה. כל זה ביחד חבר לתהליך. אין איזה רגע של 'התגלות'."

החינוך בברית המועצות הוא מאוד אנטי דת. לא היה לך אנטגוניזם כלפי היהדות?

"הייתי מאוד אנטי בהתחלה. אבל בהפוך על הפוך חשבתי שאם השלטונות כל כך שונאים את זה, סימן שיש בזה משהו טוב".

כשאדלשטיין נאסר הוא כבר היה שומר מצוות, וגם לסוכנים שטיפלו בו היה מה לומר בנושא. "כשביצעו את החיפוש שבו השתילו לי את הסמים, היה ליל שבת. אחד השוטרים דרש ממני לחתום על פרוטוקול החיפוש. אמרתי לו 'היום שבת, אני לא חותם'. אז הוא אמר: 'או, נהיית צדיק. עוד לפני חצי שנה היינו רצים אחריך במטרו בשבתות" אדלשטיין מסיים את החיקוי. צחוק כללי.

חודשיים לאחר השחרור מהמאסר דרכו כפות רגליהם של בני משפחת אדלשטיין על אדמת ארץ הקודש, לא לפני שהסתדרות המורים השתדלה אצל ההסתדרות הכללית, שבאותו יום בדיוק השביתה את המשק ואת שדה התעופה, שתאשר נחיתה למטוס ובו מורה שחירף נפשו כדי ללמד עברית. קבלת הפנים היתה מרגשת, ראש הממשלה ושר הביטחון הגיעו לקבל את פניו של מסורב העלייה, והאירוע כולו סוקר בתקשורת. משפחת אדלשטיין הגיעה לבית שהוכן לה מבעוד מועד באלון שבות, והחלה להתמודד עם הביורוקרטיה של המשרד לקליטת עלייה.

"היישוב אימץ אותנו במשך שנים. הקשר נוצר באמצעות כמה אורחים מאלון שבות שהגיעו אלינו, לברית המועצות. כשנאסרתי הם עשו ביישוב אסיפת חברים והחליטו ללוות אותנו. הם היו כל הזמן בקשר עם טניה אשתי, והיו מאוד פעילים. הם עשו תערוכה והביאו לשם את יו"ר הכנסת וחברי כנסת. כשנפצעתי בזמן המאסר טסו לארה"ב שני רופאים, אחד מהיישוב והשני דוד אפלבאום הי"ד, במטרה להיפגש עם שר הבריאות האמריקני ולדווח על מצבי".

ההחלטה לבוא לגור ביישוב לא היתה קלה. שני בני הזוג, ובמיוחד טניה, היו רגילים לערי הענק של ברית המועצות. "חשבנו איך אפשר לגור ביישוב של 200-300 משפחות, כשכל אחד יודע מה הבורשט שהשני מבשל?". אבל הם ניסו, והשידוך כנראה עלה יפה. הם גרו באלון שבות עד לפני שנה, אז עברו ל'נוה דניאל' הלא רחוקה.

אלון שבות אימצה אותך, אבל אתה היית שומר מצוות ואסיר ציון. מה אתה אומר על היחס הכללי של הציבור הציוני-דתי לעלייה מרוסיה?

"כיישובים ביש"ע, במילה אחת - פספסנו. המקומות שנקלטו בהם עולים במספרים משמעותיים הם מעלה אדומים, אריאל וקרית ארבע. כל השאר, גם אם מישהו יקרא בשבוע הבא את העיתון ויגיד 'מה האדלשטיין הזה מדבר? אצלנו נקלטו 20 משפחות', זה לא אומר לי כלום, כי אלו מספרים קטנים ובשוליים. יישוב דתי שיש לו ועדת קבלה ומבקשים שיהיו שומרי שבת או כשרות, גורם לכך שיתקבל מספר מצומצם של אנשים. היישובים פספסו את האפשרות להיות הרבה יותר מרבע מליון תושבים".

"לגבי הציבור הציוני-דתי שגר בערים או ביישובים אחרים, צריך לומר שזה תהליך קצת יותר טבעי. כאן לא פספסנו, כי בתחילת שנות ה-90 ההתגייסות לקליטת עלייה של בתי כנסת וארגונים היתה מאוד יפה. הצליחו לגשר על האנטי שיכול היה להיות. העובדה היא שבקרב ציבור דוברי רוסית היחס לציבור הציוני-דתי שונה מאוד מן היחס לחרדים. אבל הצעד הבא של אירוח בחגים, והגעה לבתי כנסת, עדיין לא קל".

 

הכניסה לפוליטיקה

כמעט מייד לאחר עלייתו ארצה החל אדלשטיין לעבוד בהוראת עברית לבני חו"ל. אחר כך למד שנתיים במה שהתפתח מאוחר יותר להיות 'בית הספר למנהיגות חינוכית', שהוא גם היה מעורב בהקמתו. בהמשך פעל  בתחום החינוך, וכל העת לא הניח ידו מנושא העלייה והקליטה.

בשנת תשנ"ו הקים אלדשטיין יחד עם נתן שרנסקי את מפלגת 'ישראל בעלייה'. "פנו אלינו כבר ארבע שנים קודם, אבל לא רצנו, כי אז היית צריך להיות מאוד קיצוני כדי להגיע לכנסת כמפלגת עולים, ולא היינו מוכנים לזה, כי לא בשביל זה עלינו לארץ. בתשנ"ו המסר כבר היה יותר מתון. היום, ללכת על טיקט של מפלגה 'אסלית' רוסית זה כבר לא יילך".

בבחירות תשנ"ו זכתה ישראל בעלייה ב-7 מנדטים. אדלשטיין הפך לשר העלייה והקליטה בממשלת נתניהו הראשונה, והיה חבר בכנסות הבאות. בבחירות תשס"ג, לאחר שקיבלו רק שני מנדטים, פנה אליהם אריאל שרון שיתמזגו עם הליכוד. השניים נענו, ואדלשטיין התמנה לסגן שר במשרד הקליטה בלי שר מעליו, אבל "די מהר שרון התחיל עם ההתנתקות ומצאתי את עצמי עם המורדים". בימים שלפני העקירה התגורר אדלשטיין בגדיד.

בעבר היית במפלגת עולים, אבל אתה חובש כיפה, תושב יש"ע ובליכוד. איזה ציבור אתה מייצג היום?

"אני גם וגם וגם. בבחירות האחרונות הייתי יו"ר מטה העולים, אבל גם פעלתי הרבה במגזר הציוני-דתי. וכך בכנסת היוצאת, בכל פעם שעלו לדיון סוגיות של עולים או של דת ומדינה - שאלו בסיעה מה דעתי".

יש אומרים שכדאי שחובשי הכיפה ישתלבו במפלגות גדולות. אחרים אומרים שעדיפות מפלגות קטנות שמסורות לעניינים ספציפיים. מה דעתך?

"אנחנו התחלנו כמפלגה סקטוריאלית שעשתה דברים חשובים, אבל היום זה כבר לא שייך. אני חושב שבמידה רבה הציבור הדתי עובר תהליך דומה. בעבר הליכוד היה מוקצה מחמת מיאוס, והיום דפוסי ההצבעה השתנו. היום הליכוד הוא המפלגה עם הכי הרבה דתיים בכנסת. אני בחרתי בהשתלבות, אבל המבחן האמיתי הוא מבחן התוצאה. בסוף הקדנציה נוכל לבדוק אם אפשר לומר שלא צריך מפלגות סקטוריאליות".

 כשעלית לארץ דמיינת שתוך 10 שנים תהיה שר בממשלת ישראל?

"לא. להיפך. פעם אמר לי יוסף מנדלביץ', שצריך לפעול ולעשות. אני אמרתי לו 'תשמע, אני את המיסים שלי לעם ישראל שילמתי. אני לא רוצה שום דבר, לא לפעול ולא נעליים. אני הולך לעבוד במקצוע שלי, מה שעדיין לא הספקתי לעשות. אבל אז התחיל גל העלייה שהיה התגשמות החלום, מה לא תהיה חלק מזה? אחרים יעשו ואתה לא?".

יש טענות על כך שמקשים על המבקשים להתגייר.

"זה לא טענות. מקשים. הייתי יושב ראש השדולה לעניין הזה בכנסת היוצאת. אני לא אומר בואו נגייר את כולם צ'יק צ'ק', אבל יש רבנים שאומרים שאפשר להקל. חלק אומרים לי את זה בקול רם, חלק לוחשים לי באוזן. יש כאן שני דברים שתוקעים את העסק: קודם כל תמיד יש מישהו שיותר צדיק מהשני. אם יש רב שהוא מקובל על רבים, תמיד יקום צדיק אחר שיחמיר. רבנים בכו לי, לא כמטאפורה, בכו לי באמת ואמרו 'אתה לא מבין, הילדים שלי לא יוכלו להתחתן'. לכן לא יכולים למנות מישהו 'כבד' במערך הגיור כי הרבנים פוחדים.

הסוגיה השנייה עוד יותר כאובה, והיא, שהמלחמות הפנימיות בתוכנו, ולאו דווקא ההלכתיות, הורגות יותר מקיצוניות של חלק מהפוסקים. וכשיש משימה לאומית וצריך לטפל במי אמר מה לפלוני ומה ענה לו אלמוני - זה נראה לי לא שייך".

אדלשטיין קושר בין ברית הזוגיות לסוגיית הגיור. הוא חושב שמדינת ישראל צריכה לאפשר לאזרחיה להתחתן, בוודאי אם הם שני בני הזוג גויים. לדעתו, כל הבעיה של זוגות שאחד מהם יהודי היתה הרבה יותר מינורית אם נושא הגיור היה מטופל כראוי.  

 

זאת קואליציה טובה

אדלשטיין, כאמור, כבר היה שר בממשלת נתניהו הראשונה. וכעת, בסיבוב השני הוא משוכנע שיש לנו ראש ממשלה יציב, בוגר ולמוד ניסיון יותר מבעבר.

ההתנהלות של נתניהו מדאיגה כבר מן הרגע הראשון. עיין ערך הקואליציה שהרכיב.

"אני חושב שזאת קואליציה טובה. אמרתי לנתניהו כשעוד בכלל לא היה ברור מה יהיו התוצאות, שהוא צריך ללכת על ממשלת אחדות בהנהגה ברורה של הימין.

"אני מאוד אוהב את הדיבורים על זה שהמחנה שלנו ניצח בגדול. אני רק מערער על הספירה שמגיעה ל-65 מנדטים. חלק גדול מהאנשים האלה לא ראיתי במאבק על רמת הגולן או על גוש קטיף. להגדיר את הרב גפני כימני זה קצת מצחיק. הבן אדם אומר במוצהר 'אני לא' וסופרים אותו כאילו אין מחר. אז אילו הליכוד, הבית היהודי והאיחוד הלאומי היו מגיעים לבד ל-70-80 מנדטים אז היינו בימות המשיח, אבל במצב שנוצר צריך מקסימום כוחות לקואליציה יציבה".

בבבחירה בין קדימה לעבודה מכריע אדלשטיין לטובת העבודה. "אני חושב שקדימה היא מפלגה שלא צריכה להתקיים. יש חשיבות לתהליך הדמוקרטי שבו הוקמה המפלגה. שרון לימד אותנו את הלקח הזה. בהתחלה שמחנו איך הוא לא דופק חשבון ומקים מאחזים, וכשהוא לא דפק חשבון מן הצד השני, אנחנו בכינו".

איך לדעתך קרה שהאיחוד הלאומי נותר מחוץ לקואליציה?

"צריך שניים לטנגו, וכנראה ששני הצדדים רקדו תוך כדי דריכה אחד על רגלי השני, וזה חבל. התיק שהיה מיועד להם נשמר הרבה זמן, ואני יודע מה זה היה", הוא אומר אבל לא מגלה. "כשביקשתי את התיק הזה אמרו שהוא שמור להם. כנראה שגם בליכוד איבדו עניין בשלב מסוים".

אדלשטיין מסכים שיש מה לדאוג מעמדתו הבכירה של אהוד ברק בממשלה. "דיברתי על זה עם ברק ובישיבת הסיעה. לא יכול להיות שלא יהיה שינוי בהתנהלות. יש רוב מסוים בממשלה, ואת זה נצטרך להביא בזהירות ולא באלימות".

ומה יהיה עם האמריקנים? האם נתניהו ייכנע לדרישותיהם?

"אמיתית, התהליך מול האמריקנים נמצא בגיבוש. כשמישהו אומר שהוא יודע מה נתניהו יאמר לאמריקנים הוא מטעה, כי עוד יהיו דיונים בפורומים שונים בעניין.

"צריך לדעת שלא יהיה קל, לא עם האמריקנים ולא עם שאר העולם. קשה לבוא עם האמת שלך כשאנשים מאוד מחוברים ומכובדים אומרים את ההיפך. אבל צריך לבוא עם תכנית ולעמוד עליה".

טבעת החנק על היישובים ביו"ש הדוקה ומעיקה כבר תקופה ארוכה. תהיינה בשורות בנושא הבנייה?

"העליתי את זה בישיבת הסיעה הראשונה, כשעוד רק סוכם על המשא ומתן הקואליציוני. אמרתי שהיו לנו התחייבויות מאוד ברורות ביו"ש במהלך מערכת הבחירות, ושחתמנו על אמנה עם הציבור הזה. הסברתי שאנשי יו"ש כבר מאוכזבים, כי הם היו בטוחים שיעלון יהיה שר הביטחון ואורי אריאל סגנו, ובא לציון גואל. נתניהו אמר שהליכוד ידאג לזה. אז הוא ידאג". 

 

לא אהיה קומיסר

השיחה מתחילה להתארך ואדלשטיין מציץ בשעון. עוד מעט הוא נוסע לשר האוצר, לדבר על התקציב למשרדו. שעת הצהריים של יום שישי מתקרבת בצעדי ענק, אבל מוסר עבודה הוא סוג של מנטאליות שלא נושרת גם כשאתה יכול לשיר 'להיות עם חופשי בארצנו' בקולי קולות. מצד שני, אדלשטיין הוא אמנם מיניסטר למקבץ של דברים חשובים באמת: הסברה, תפוצות ורשות השידור, אבל התיק נתפר עבורו. 

אנחנו בעיצומו של משבר כלכלי ומספר השרים מאוד גבוה.

"בפעם שעברה שנתניהו היה ראש הממשלה היה נורא כיף. היינו 18 שרים. שיבחו את נתניהו בעיתונות יומיים, ואחר כך היו לו צרות עד שהוא נפל. אז החשבון שלי הוא פשוט: אם מינוי עוד 4-5 שרים דוחה את הבחירות בעוד שנתיים, חסכתי מאות מיליונים לקופה הציבורית. אז יגידו 'גועל נפש, לא יכולת לוותר?' לא בי מדובר. במפלגות הקואליציונית וגם אצלנו היו ציפיות מצד אנשים שנתנו מעצמם.

"בואי נשנה את השיטה, נחזק את ראש הממשלה בלי לפגוע בתהליכים דמוקרטיים, ואז אולי ראש הממשלה הבא יוכל לומר לאנשים 'אתה לא תהיה שר' בלי לפחד על הקואליציה שלו.

לעניין רשות השידור, יש סיכוי שנראה אנשים ימניים יותר ברשת ב' וברשות השידור?

"אני מציע לראות את חצי הכוס המלאה. בשנת 96' יכולתי רק לקנא ביוסי שרידים למיניהם, כי מי שהסתובבו בכנסת היו כתבים 'משלהם'. אני משוכנע שבימי שישי הם היו יושבים ביחד על כוס קפה בשיינקין. גם אם הייתי רוצה לתת לכתבים האלה משהו בלעדי, לא יכולתי. היה לי בהם חוסר אמון בסיסי. מאז התמונה השתנתה. העיתונאים של היום הם לא נגדי מרגע שהופעתי, ויש כאלה בכל הערוצים. אז נכון, הם לא ברמה של עורכים בכירים, אבל הם קיימים".

אבל עדיין, אם אתה פותח את רשת ב' על הבוקר, אתה שומע סדרת מגישים בעלי אותה אג'נדה.

"יש עוד מקום לשיפור. אבל לפני 20 שנה בצה"ל לא היה אלוף חובש כיפה, והיום זה כמעט דבר שבשגרה, כתהליך טבעי".

איך מבריאים את רשות השידור?

"יש תהליך רפורמה ברשות השידור, שהוא לא חזות הכול אבל בלעדיו אי אפשר. אחריו תהיה יותר אפשרות להתפנות לתכנים. אני מקווה שאף אחד לא מצפה ממני שאהיה קומיסר לרשות השידור. אין לי סמכות כזאת וזאת גם לא הכוונה שלי. אני כן רואה את זה כמקום לשידור ציבורי שבו באות לידי ביטוי השקפות שונות, במה שבה משדרים כולם ומספרים על פריפריה ועולים ומתנחלים. כבר היום יש שם תכניות מאוד איכותיות".

אתה גם שר ההסברה. הרשה לי לומר שכעיתונאית זה נשמע מעט טוטאליטרי.

"נושא ההסברה צוין בחריפות בדו"ח וינוגרד. כדאי שגם הציבור שלנו יידע שמזמן עברנו את הפאזה שאם שמנו איזה קראוון על גבעה, כבר ניצחנו. ואומר לך בעצב שכל מי שראה בעיניים את הפינוי של נוה דקלים יודע שאפשר לפנות כל דבר. חשוב שמדינת ישראל תתנחל בלבבות של העולם". משרדו של אדלשטיין אמנם יהיה אחראי על ההסברה השוטפת ועל תיאום בין גופים שונים כמו משרד החוץ ודובר צה"ל בזמן משבר, אבל הוא מעדיף לדבר דווקא על מסלול עוקף הסברתי בחזית ערבים-יהודים.

"בעיה הסברתית אחת שלנו היא שאנחנו לא מדברים בקול אחד, כי אנחנו מדינה דמוקרטית. הבעיה השנייה היא שבתחומים מסוימים אנחנו בסיטואציה אבודה מראש, ואני כמעט אומר ברוך ה'. לפני 60 שנים היינו חלשים ונראינו מצוין, וכרגע אנחנו החזקים. אני מתכונן להגיע לקהלים מכווני מטרה במדיה - רפואה, מדע, כלכלה תחביבים ועוד - ולהציג את המתרחש בישראל באור חיובי, כדי שכשאנשים יראו תמונה של חייל מכוון נשק כלפי ילדים הם יגידו 'זה לא יכול להיות'".

שידרוג נוסף במעמד ההסברה של מדינת ישראל צפוי בתחום השיקולים שלפני קבלת ההחלטות. "לא רק שיקולי תקציב, עמדות מפקדים וראשי רשויות שעלולות להיות מותקפות יילקחו בחשבון, אלא גם הנושא ההסברתי. זה כמובן לא ימנע מלעשות את הדברים ההכרחיים, אבל הדברים יובאו בחשבון עוד לפני עשיית הצעד".

תחת סמכותו של אדלשטיין נכנסים גם לשכת העיתונות הממשלתית האמונה בין השאר על הכתבים הזרים, שרובם המכריע סובל מנקע צווארי קשה לצד שמאל. "פגשתי כתבת בעיתון מאוד מרכזי בעולם שבאה אליי לאלון שבות, הכינה כתבה נהדרת, וכעבור כמה חודשים הפכה לשונאת ישראל. אני לא יכול לחנך מחדש את העיתונאים הזרים, אבל זו שאלה למה זה קורה להם.

"אחת המשימות תהיה שיפור התפקוד של לשכת העיתונות מבחינת תקצוב וכוח אדם, וגם מבחינת מיקום. נהפוך אותם ליחידה הרבה יותר פעילה. וכן, אפשר ללמוד גם מהשכנים. דני סימן (ראש לע"מ, ע"ל) יכול לספר על השכנים ברמאללה, איך הם עוטפים את העיתונאים ונותנים להם כל מה שצריך".

אדלשטיין קובל על כך שנושא התפוצות טרם עלה על שולחן הראיון. "קיבלתי 500 עצות מה לעשות בנושא ההסברה, ומעט מאוד מה לעשות בנושא התפוצות". והוא רואה קשר בל יינתק בין שני חלקי משרדו.

"היום אנשים מבינים שההידרדרות של תדמית ישראל בעולם לא משפיעה רק על סטודנטים יהודיים בקמפוס. המצב מסכן פיזית את היהודים. לכן אני יודע שתהיה נכונות של גורמים יהודיים בעולם להשתתף בהסברה של ישראל". אדלשטיין מדבר בשבחן של תכניות כמו 'תגלית' שהוא היה שותף להמצאתן. "אנשים אמרו לנו - השתגעתם?! שמדינת ישראל תשקיע כסף בשמנים האלה, והם יעשו לנו טובה ויגיעו לארץ? זה שהמדינה מוכנה להשקיע בפרויקטים כאלה, זה מוכיח את עצמו גם בנושא של נישואי תערובת".

גם בנושא הזה יש לאדלשטיין תכניות רבות להעמקת הקשר עם גורמים כמו הסוכנות, שחברו נתן שרנסקי מועמד לעמוד בראשה, הקמת ועדה מייעצת עם נציג לכל סוג של מדינה ועוד.

יש תמיד יחס אמביוולנטי כלפי יהודי התפוצות.  מצד אחד הם תורמים כסף ומצד שני אתה רוצה שהם יעלו ארצה.

"לא מקובל עליי שערוץ הקשר היחיד עם יהודי התפוצות יהיה שנור. נתנו לאנשים די בקלות לקנות את העולם הבא שלהם בכמה שקלים, גם אם זה כמה עשרות מיליונים. מנגד, גם הסגנון 'אתה חייב לעלות היום' לא מקובל. אם נאבד אותם הם גם לא יעלו וגם לא יתרמו וגם לא יעשו הסברה, ואנחנו בדרך לשם אם לא נשנה פה משהו. מצד שני, אין להם רגשי נחיתות. זה כבר לא דור שעבר את השואה או את מלחמת ששת הימים ואומר: 'אני מתנצל שלא שירתתי בצה"ל, קחו עוד מליון'.

"צריך לשנות את הפאזה. הקשר הבסיסי של ניצוץ יהודי חייב להיות, אחרת אין בסיס משותף. אבל על גבי זה, צריכים להיבנות דברים שיעשו את הקשר, גשרים אחרים מאשר ייבוש ביצות ושנור".